Old/New Testament

²¹ בסיימו דברים אלה נאנח ישוע אנחה עמוקה ואמר: "אכן, זוהי האמת – אחד מכם יבגוד בי." ²² התלמידים הביטו איש ברעהו בתמיהה ובמבוכה, משום שלא ידעו למי התכוון. ²³ תלמידו החביב של ישוע היה סמוך לחיקו, ²⁴ ולכן רמז לו שמעון פטרוס לשאל אותו למי כוונתו.

²⁵ התלמיד הטה את ראשו וקרבו לראשו של ישוע. "אדוני, למי כוונתך?" שאל בלחישה.

²⁶ "למי שאגיש את פרוסתי הטבולה ברוטב," השיב ישוע.

הוא טבל את הפרוסה והגישה ליהודה בן שמעון איש-קריות. ²⁷ כאשר סיים יהודה לאכול את הלחם נכנס השטן ללבו. "סיים את העניין במהירות," אמר לו ישוע.

²⁸ איש מהנוכחים לא ידע למה ישוע התכוון. ²⁹ היו שחשבו כי ישוע ביקש ממנו לקנות את צרכי החג או לתת כסף לעניים, מפני שיהודה היה הגזבר. ³⁰ יהודה עזב מיד את המקום ויצא. היה אז לילה.

³¹ לאחר שעזב יהודה את החדר אמר ישוע: "הגיעה שעתי; עתה יתפאר בן-האדם, ואלוהים יפואר בו. ³² אם אלוהים יפואר בי, הוא בעצמו יפאר אותי ואף יעשה זאת במהרה. ³³ ילדי היקרים, עוד מעט עלי ללכת מאתכם. לאחר שאלך לא תוכלו לבוא אלי גם אם תחפשו אותי, כפי שכבר אמרתי למנהיגי היהודים.

³⁴ "אני מפקיד בידיכם מצווה חדשה: אהבו איש את רעהו כשם שאני אוהב אתכם. ³⁵ אהבתכם החזקה איש לרעהו תוכיח לעולם שאתם תלמידי."

³⁶ "לאן אתה הולך, אדון?" שאל שמעון פטרוס.

"אינך יכול לבוא איתי עכשיו, אולם עוד זמן מה תצטרף אלי גם אתה," השיב ישוע.

³⁷ "אבל מדוע איני יכול ללכת איתך כעת?" פטרוס לא הבין. "אני מוכן אפילו למות למענך!"

³⁸ "למות למעני?" שאל ישוע. "אני אומר לך שעד מחר בבוקר לפני קריאת התרנגול, תכחיש שלוש פעמים אפילו את העובדה שאתה מכיר אותי!"