Read the Gospels in 40 Days
כג ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, 2 ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"
3 "האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.
4 פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"
5 אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."
6 "האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.
7 "כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.
8 הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.
9 הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר . 10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.
11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.
13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 14 והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.
18 אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!" 19 (בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 21 אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"
22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.
24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 25 על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.
26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 28 ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.[a] 30 בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם. 31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"[b]
32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 33 בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.
34 "אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"
36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 37 וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"
38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".
39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"
40 הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!" 42 הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."
43 "עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.
44 בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.
46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.
47 קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."
48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.
52 יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע. 53 לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש. 54 כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.
55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.
כד ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר. 2 בהגיען אל המקום גילו כי הסלע הגדול שסתם את פתח הקבר הוזז ממקומו. 3 הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע.
4 הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות. 5 בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים. "מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?" שאלו השניים.
8 הנשים נזכרו בדברי ישוע 9 ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד-עשר התלמידים ולכל השאר. 10 (אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות). 11 אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן. 12 אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום.
13 באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס - כפר המרוחק כאחד עשר ק"מ מירושלים. 14 בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, 15 הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. 16 אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות.
17 "על מה אתם משוחחים?" שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. 18 אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב: "אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים."
19 "מה קרה בעיר?" שאל ישוע.
"אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת," הסבירו השניים. "ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. 20 אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. 21 ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם-ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים,
25 "כסילים!" קרא ישוע. "האם כל-כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי-הקודש? 26 האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?" 27 לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ"ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים.
28 בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס - הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, 29 אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. 30 כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. 31 לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם.
32 השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ"ך.
33 בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד-עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה:
34 "האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!"
35 השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם.
36 בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר וברך אותם לשלום. 37 הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם!
38 "מדוע נבהלתם?" שאל ישוע." מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם? 39 הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!" 40 בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו.
41 על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע: "האם יש לכם כאן משהו לאכול?" 42 הם הגישו לו חתיכת דג צלוי, 43 וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם.
44 לאחר מכן אמר ישוע: "האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהילים חייב להתקיים?" 45 ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים, 46 והוסיף: "עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי. 47 ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו. 48 אתם עדים לקיום הנבואות האלה. 49 "עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים."
50 לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית-עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם. 51 תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה.
52 התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה, 53 ואת כל זמנם בילו בבית-המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.