Read the Gospels in 40 Days

א תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, ² על- פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. ³ גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, ⁴ כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת.

⁵ בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה^[a] – ממשרתי בית-המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. ⁶ זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים , אשר אהבו את ה' ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. ⁷ אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים.

יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית- המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה' ולהקטיר קטורת. ¹⁰ בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת קטורת.

¹¹ לפתע נראה מלאך ה' אל זכריה מימין למזבח הקטורת. ¹² זכריה נבהל ונמלא פחד.

¹³ "אל תירא, זכריה," הרגיע אותו המלאך. "באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו 'יוחנן'. ¹⁴ לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, ¹⁵ כי ה' הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. ¹⁶ יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה' אלוהיהם. ¹⁷ הוא ילך לפני ה' ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון." ¹⁸ "כיצד אדע שדבריך נכונים"?" שאל זכריה. "הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה."

¹⁹ "אני המלאך גבריאל!" השיב המלאך. "אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. ²⁰ דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!"

²¹ האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. ²² לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. ²³ זכריה נשאר בבית-המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.

²⁴ כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.

²⁵ "מה טוב הוא אלוהים!" קראה אלישבע בשמחה רבה. "ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!"

²⁶ בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, ²⁷ אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית-דוד.

²⁸ גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: "שלום לך ,אשת חן, ה' עמך!"

²⁹ מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.

³⁰ "אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. ³¹ בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם 'ישוע' תקראי לו. ³² הוא יהיה רם-מעלה וייקרא בן-אלוהים. ה' ייתן לו את כסא דוד אביו, ³³ והוא ימלוך על עם-ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם." ³⁴ "כיצד אוכל ללדת?" שאלה מרים בתמיהה. "הרי אני בתולה!" ³⁵ השיב לה המלאך: "רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן-אלוהים." ³⁶ המלאך המשיך: "לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה 'העקרה' – וגם היא תלד בן! ³⁷ כי אין דבר בלתי אשפרי לאלוהים".

³⁸ "הנני שפחתך, אדוני," אמרה מרים בענווה, "ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך." לאחר מכן נעלם המלאך.

כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. ⁴¹ לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש.

⁴² "ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!" פרצה אלישבע בקריאת שמחה. ⁴³ "מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? ⁴⁴ התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! ⁴⁵ אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו."

⁴⁶ השיבה מרים:

"ברכי נפשי את ה';

⁴⁷ אגיל ואשמח באלוהים מושיעי!

⁴⁸ כי עשה חסד עם שפחתו,

ומעתה יברכוני כל הדורות.

⁴⁹ גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו.

⁵⁰ מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו.

⁵¹ בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה,

הפר מזימות גאים ורשעים,

⁵² והוריד שליטים מכיסאם.

אולם את השפלים והנחותים הוא רומם!

⁵³ את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב!

אלוהים תמך בעבדו ישראל,

ולא שכח כי הבטיח לאבותינו

- לאברהם ולזרעו –

לרחם על ישראל לעולם ועד!"

⁵⁶ מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. ⁵⁷ בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. ⁵⁸ השמועה על החסד שעשה איתה ה' התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה.

⁵⁹ ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית-המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא "זכריה" – על שם אביו, ⁶⁰ אולם אלישבע אמרה: "לא, שם התינוק יוחנן!"

⁶¹ "יוחנן?" התפלאו האורחים. "אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה". ⁶² הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק.

⁶³ זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו: "שם הילד יוחנן". ⁶⁴ באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים.

⁶⁵ כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. ⁶⁶ כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו: "מעניין למה נועד הילד הזה." כי היה ברור להם שאלוהים איתו.

⁶⁷ לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה:

⁶⁸ "ברוך ה' אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו.

⁶⁹ ה' שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו –

⁷⁰ כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב –

⁷¹ כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו.

"אלוהים זוכר את בריתו עם אבותינו ואת שבועתו לאברהם אבינו:

להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.

⁷⁶ "ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך.

⁷⁷ אתה תלמד את בני-ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על-ידי סליחת חטאיהם.

⁷⁸ "בזכות אהבתו, רחמיו וטוב-לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום,

⁷⁹ כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום."

⁸⁰ הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם-ישראל.

ב באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. ² זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.

³ לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. ⁴ גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. ⁵ אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.

⁶ בהיותם בבית-לחם מרים החלה בצירי לידה, ⁷ וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. ⁸ בקרבת מקום היו רועי-צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.

⁹ לפתע נגלה אליהם מלאך ה', והשדה נמלא זוהר כבוד ה'. הרועים נבהלו מאוד, ¹⁰ אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: "אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! ¹¹ בבית-לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! ¹² כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס."

¹³ לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:

¹⁴ "כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים,

ושלום על-פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!"

¹⁵ כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: "הבא נמהר לבית-לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים."

¹⁶ הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. ¹⁷ מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. ¹⁸ כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, ¹⁹ ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.

²⁰ לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את ה' על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.

²¹ כעבור שמונה ימים, בטקס ברית-המילה, ניתן לתינוק השם "ישוע" – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. ²² בתום ימי הטהרה^[b] של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה', ²³ כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה' את הבן הבכור של כל אם, ²⁴ ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.

²⁵ בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. ²⁶ רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה'. ²⁷ באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית-המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, ²⁸ הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:

²⁹ "אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה,

כי קיימת את אשר הבטחת לי;

במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!

³² הוא האור אשר יאיר את עיני העמים

ויהיה תפארת עמך ישראל!"

³³ יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם.

שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: "מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי-דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים."

בבית-המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת-פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.

³⁸ חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם ה' ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף-סוף בא המשיח!

³⁹ לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. ⁴⁰ הילד גדל והיה לנער בריא וחסון, מלא חכמה, ויד אלוהים הייתה עליו.

כשמלאו לישוע שתים-עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. ⁴³ בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. ⁴⁴ הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, ⁴⁵ ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.

⁴⁶ לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית-המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. ⁴⁷ כל שומעיו התפעלו בפקחותו , מהבנתו ומתשובותיו. ⁴⁸ הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: "בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום."

⁴⁹ "מדוע חיפשתם אותי?" שאל ישוע בתמיהה. "האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?" ⁵⁰ אולם הם לא הבינו למה התכוון.

⁵¹ ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. ⁵² ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.

ג בשנה החמש-עשרה למלכותו של הקיסר טיבריוס, דיבר ה' אל יוחנן בן-זכריה שהתגורר במדבר. (באותה שנה היה פונטיוס פילטוס מושל יהודה; הורדוס - מושל הגליל; פיליפוס אחיו – מושל מדינות יטור וטרכונה; לוסניס – מושל אבילין; חנן וקייפא היו הכוהנים הגדולים). ³ יוחנן החל לבקר בכל הערים והכפרים באזור הירדן וקרא לאנשים להיטבל במים, כדי להראות שהם מתחרטים על מעשיהם הרעים ובוחרים להאמין באלוהים, על-מנת שיסלח לחטאיהם.

⁴ יוחנן קיים את דברי ישעיהו הנביא^[c]:

"קול קורא

במדבר פנו דרך ה',

ישרו בערבה מסילה לאלוהינו.

⁵ כל גיא יינשא, וכל הר וגבעה ישפלו.

והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,

⁶ וראו כל בשר את ישועת אלוהים."

⁷ יוחנן היה אומר לאנשים הרבים שבאו להיטבל על-ידו: "בני נחשים! אתם באים להיטבל רק כדי להימלט מעונשו של ה', ולא לאות חרטה על מעשיכם הרעים. ⁸ לפני שתיטבלו עליכם להוכיח במעשים שאתם באמת מתחרטים על מעשיכם הרעים. אל תחשבו כי משום שאתם יהודים, בני אברהם, אז אלוהים לא יעניש אתכם. אלוהים יכול להפוך גם את האבנים האלה לבני אברהם! ⁹ כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו!"

¹⁰ לשמע דברי יוחנן נהג הקהל לשאול אותו: "מה עלינו לעשות כדי להוכיח שאנו מתחרטים על מעשינו הרעים ומאמינים באלוהים?"

¹¹ "מי שיש לו שתי חולצות," השיב יוחנן, "שייתן אחת מהן למי שאין לו אף אחת. מי שיש לו מספיק אוכל- שייתן לרעב."

¹² גם גובי מכס, שהיו ידועים בשחיתותם, באו להיטבל ושאלו: "רבי, כיצד נוכיח את כנות לבנו?"

¹³ אל תגבו למעלה מהמס הקבוע בחוק," השיב יוחנן.

¹⁴ "ומה עלינו לעשות?" שאלו מספר חיילים.

"אל תסחטו כספים באיומים ובאלימות, " השיב יוחנן, "אל תוציאו דיבה על איש, הסתפקו במשכורתכם."

¹⁵ מאחר שכל העם ציפה וייחל לבואו של המשיח, תהה כל אחד בלבו אם יוחנן עצמו הוא המשיח. ¹⁶ יוחנן העמידם על טעותם ואמר: "אני מטביל אתכם במים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני – הוא כל כך נעלה עד כדי איני ראוי להתיר את שרוכי נעליו – והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. ¹⁷ הוא גם יפריד בין המוץ לבין גרגירי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם. ¹⁸ "יוחנן השתמש באזהרות רבות מסוג זה כדי להוכיח את העם ולהעביר להם את הבשורה.

¹⁹ אולם כשהוכיח יוחנן את הורדוס (מושל הגליל) על מעשיו הרעים, ובמיוחד על נישואיו האסורים להורודיה – אשת אחיו פיליפוס - ²⁰ השליך הורדוס את יוחנן לבית-סוהר, וכך הוסיף על חטאיו.

²¹ יום אחד, לאחר שנטבלו אנשים רבים, נטבל גם ישוע. כאשר התפלל נפתחו השמים ²² ורוח הקודש בדמות יונה ירדה ונחה עליו, ומן השמים קרא קול: "אתה בני אהובי, מקור שמחתי."

²³ ישוע היה כבן שלושים שנה כשהחל בפעילותו בציבור. ישוע נחשב לבנו של יוסף.

יוסף היה בנו של עלי;

²⁴ עלי היה בנו של מתת;

מתת היה בנו של לוי;

לוי היה בנו של מלכי;

מלכי היה בנו יני;

יני היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של מתתיה;

²⁵ מתתיה היה בנו של אמוץ;

אמוץ היה בנו של נחום;

נחום היה בנו של חסלי;

חסלי היה בנו של נגי;

²⁶ נגי היה בנו של מחת;

מחת היה בנו של מתתיה;

מתתיה היה בנו של שמעי;

שמעי היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של יודה;

²⁷ יודה היה בנו של יוחנן;

יוחנן היה בנו של רישא;

רישא היה בנו של זרובבל;

זרובבל היה בנו של שאלתיאל;

שאלתיאל היה בנו של נרי;

²⁸ נרי היה בנו של מלכי;

מלכי היה בנו של אדי;

אדי היה בנו של קוסם;

קוסם היה בנו של אלמדן;

אלמדן היה בנו של ער;

²⁹ ער היה בנו של ישוע;

ישוע היה בנו של אליעזר;

אליעזר היה בנו של יורים;

יורים היה בנו של מתת;

מתת היה בנו של לוי;

³⁰ לוי היה בנו של שמעון;

שמעון היה בנו של יהודה;

יהודה היה בנו של יוסף;

יוסף היה בנו של יונם;

יונם היה בנו של אליקים;

³¹ אליקים היה בנו של מלאה;

מלאה היה בנו של מנא;

מנא היה בנו של מתתה;

מתתה היה בנו של נתן;

נתן היה בנו של דוד;

³² דוד היה בנו של ישי;

ישי היה בנו של עובד;

עובד היה בנו של בועז;

בועז היה בנו של שלמון;

שלמון היה בנו של נחשון;

³³ נחשון היה בנו של עמינדב;

עמינדב היה בנו של ארם;

ארם היה בנו של חצרון;

חצרון היה בנו של פרץ;

פרץ היה בנו של יהודה;

³⁴ יהודה היה בנו של יעקב;

יעקב היה בנו של יצחק;

יצחק היה בנו של אברהם;

אברהם היה בנו של תרח;

תרח היה בנו של נחור;

³⁵ נחור היה בנו של שרוג;

שרוג היה בנו של רעו;

רעו היה בנו של פלג;

פלג היה בנו של עבר;

עבר היה בנו של שלח;

³⁶ שלח היה בנו של קינן;

קינן היה בנו של ארפכשד;

ארפכשד היה בנו של שם;

שם היה בנו של נח;

נח היה בנו של למך;

³⁷ למך היה בנו של מתושלח;

מתושלח היה בנו של חנוך;

חנוך היה בנו של ירד;

ירד היה בנו של מהללאל;

מהללאל היה בנו של קינן;

³⁸ קינן היה בנו של אנוש;

אנוש היה בנו של שת;

שת היה בנו של אדם;

אדם היה בנו של אלוהים.