Old/New Testament

²³ כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.

²⁴ "אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

²⁵ "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. ²⁶ ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא." ²⁷ לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם. ²⁸ אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור. ²⁹ 'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם. ³⁰ הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם. ³¹ מי מהשניים שמע בקול אביו?"

"הבן הבכור, כמובן," השיבו.

"אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל. ³² "כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.

³³ הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.

³⁴ בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.

³⁵ אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.

³⁶ בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם. ³⁷ לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.

³⁸ אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!' ³⁹ הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

⁴⁰ כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"

⁴¹ השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."

⁴² ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים^[a]:

'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה,

מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'

⁴³ אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול. ⁴⁴ מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה – יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן – יישחק לאבק."

⁴⁵ כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם – כלומר, שהם היו הכורמים במשל – ⁴⁶ הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.