M’Cheyne Bible Reading Plan

כב ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. "אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת-חתונה גדולה לבנו. ³ כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא. ⁴ המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: 'הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!'

⁵ אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק ⁶ היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.

⁷ המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם. ⁸ הוא פנה אל משרתיו ואמר: ' משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה. ⁹ צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!' ¹⁰ המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.

¹¹ אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.

¹² 'ידידי', שאל המלך, 'כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?' לאורח לא הייתה תשובה.

¹³ אז אמר המלך למשרתיו: 'קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!' ¹⁴ כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים."

¹⁵ שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו. ¹⁶ הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. "אדון," הם פתחו, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא-פנים. ¹⁷ אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מיסים לקיסר הרומאי או לא?" ¹⁸ ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: "צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי? ¹⁹ בואו הנה; תנו לי מטבע." והם נתנו לו מטבע. ²⁰ "דמותו של מי חקוקה כאן?" שאל אותם ישוע. "ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

²¹ "של הקיסר," ענו.

"אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

²² תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.

²³ באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו: ²⁴ "רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת ילדים ולהמשיך את שם המת. ²⁵ אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני, ²⁶ אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים. ²⁷ לבסוף מתה גם האישה. ²⁸ אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!"

²⁹ "טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי-הקודש ולגבורתו של אלוהים," השיב להם ישוע. ³⁰ "כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נישואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. ³¹ באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה? ³² 'אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!' והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!"

³³ תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם, אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל: ³⁶ "רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?"

³⁷ "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך," השיב ישוע. ³⁸ "זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר! ³⁹ והמצווה השנייה דומה לה: 'ואהבת לרעך כמוך.' ⁴⁰ כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות האלה, תקיים למעשה את התורה כולה."

⁴¹ בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה: ⁴² "מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?"

"בנו של-דוד," השיבו הפרושים.

⁴³ "אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש 'אדון'?" המשיך ישוע לשאול. ⁴⁴ הרי דוד אמר^[a]:

'נאם ה' לאדני,

שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך.'!

⁴⁵ ואם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא יכול להיות בנו?"

⁴⁶ לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.

כב "אחי ואבותיי, הקשיבו נא לדברי ההגנה שלי." ² כששמעו שהוא מדבר עברית נפלה דממה כבדה עוד יותר. ³ פולוס המשיך: "אני יהודי, יליד טרסוס שבקיליקיה, אולם חונכתי כאן בירושלים, בבית-מדרשו של רבן גמליאל, והוא שלימד אותי לשמור בקפידה את כל חוקי התורה ומצוותיה. הייתי קנאי לה' בכל מעשי, ממש כשם שאתם קנאים לו היום. ⁴ בזמנו רדפתי את המשיחיים עד מוות, כבלתי גברים ונשים והשלכתי אותם לכלא. ⁵ הכהן הגדול וכל אחד מחברי הסנהדרין יוכלו להעיד על כך, משום שביקשתי מהם מכתבים אל ראשי הקהילה היהודית בדמשק. מכתבים אלה העניקו לי את הסמכות לכבול כל משיחי שאמצא, ולהביאו לירושלים כדי שייענש.

⁶ "יום אחד בשעת הצהריים, כשהייתי בדרכי לדמשק, האיר עלי לפתע אור חזק מן השמים. ⁷ נפלתי על הארץ ושמעתי קול: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?'

⁸ "'מי אתה, אדוני?' שאלתי.

והקול ענה: 'אני ישוע מנצרת שאותו אתה רודף!' ⁹ האנשים שהיו איתי ראו את האור, אך לא הבינו את הנאמר.

¹⁰ "'מה עלי לעשות, אדוני?' שאלתי.

"והאדון ענה: 'קום ולך לדמשק, ושם ייאמר לך מה צפוי לך בעתיד.'

¹¹ האור החזק סנוור אותי עד עיוורון, והיה צורך להוביל אותי בידי לדמשק.

¹² "בדמשק בא אלי אדם צדיק וירא-אלוהים, חנניה שמו, אשר קיים את מצוות התורה והיה מקובל על כל היהודים. ¹³ חנניה עמד לצדי ואמר: 'שאול אחי, פקח את עיניך!' ומיד נפקחו עיני ויכולתי לראות כמקודם.

¹⁴ "לאחר מכן הוא אמר לי: 'אלוהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו, לראות את המשיח הצדיק ולשמוע את קולו. ¹⁵ עליך לשאת את בשורת אלוהים לכל מקום, ולספר לכולם מה ששמעת וראית. ¹⁶ למה אתה מחכה עכשיו? לך להיטבל במים והתרחץ מחטאיך, בקראך בשם האדון!'

"יום אחד, לאחר שחזרתי לירושלים, דיבר אלי ה' בחזיון בשעה שהתפללתי בבית-המקדש. 'הזדרז וצא מירושלים', הוא אמר אלי, 'כי תושבי העיר לא יאמינו למה שתספר להם עלי.'

¹⁹ "'אבל אדון,' מחיתי, 'הם יודעים היטב שהלכתי לבית-הכנסת והכיתי את המאמינים בך, ואף השלכתי אותם לכלא. ²⁰ וכשהרגו את עבדך סטפנוס, עמדתי שם בהסכמה לנעשה והשגחתי על מעיליהם של רוצחיו!'

²¹ "אולם אלוהים אמר לי: 'עזוב את ירושלים, כי אני שולח אותך הרחק אל הגויים!'"

²² הקהל הקשיב בתשומת לב עד שאמר פולוס את המשפט האחרון, ואז צעקו כולם פה-אחד: "סלקו אותו מכאן! הרגו אותו! הוא אינו ראוי לחיות!" ²³ הם צרחו, השליכו את מעיליהם וזרקו עפר כלפי מעלה.

²⁴ המפקד ציווה על חייליו להכניס את פולוס לתוך המצודה ולהלקותו ברצועות, כדי לאלצו להתוודות על פשעו. המפקד רצה לדעת מדוע היה הקהל נרגש ופרוע כל-כך.

²⁵ בשעה שהחיילים כבלו את פולוס כדי להלקותו, הוא פנה אל הקצין שעמד לצדו ושאל: "האם מותר להלקות אזרח רומאי לפני שהעמדת אותו לדין?"

²⁶ הקצין ניגש אל מפקד החטיבה וקרא: "מה אתה עושה? האיש הזה אזרח רומאי!"

²⁷ המפקד בא אל פולוס ושאל: "האם אתה באמת אזרח רומאי?"

"כן, בהחלט."

²⁸ "גם אני והאזרחות הזאת עלתה לי הרבה כסף!"

"אבל אני אזרח רומאי מלידה!" אמר פולוס.

²⁹ החיילים שעמדו להלקות את פולוס הרפו ממנו ברגע ששמעו שהוא אזרח רומאי, והמפקד נמלא פחד על-שום שציווה לאסרו ולהלקותו.

³⁰ למחרת בבוקר שחרר אותו המפקד מכבליו וציווה על ראשי הכוהנים לכנס ישיבת סנהדרין. הוא הביא לפניהם את פולוס כדי לנסות לברר מה הייתה הסיבה לכל המהומה הזאת.