Read the Gospels in 40 Days

יט ישוע הגיע ליריחו ועבר ברחובות העיר. ² אדם אחד בשם זכי, אשר היה מנהל בכיר ברשויות המכס, בעל השפעה וכמובן עשיר גדול, ³ רצה לראות את פניו של ישוע. אבל זכי היה נמוך-קומה, והקהל הרב הסתיר ממנו את ישוע. ⁴ זכי רץ לפני הקהל הרב וטיפס על עץ שיקמה בצד הדרך על מנת שיוכל להתבונן בישוע ללא הפרעה.

⁵ כאשר עבר ישוע ליד העץ, הרים את עיניו והביט בזכי. "זכי," קרא לו ישוע בשמו, "רד מהר מהעץ, כי היום עלי להתארח בביתך." ⁶ זכי מיהר לרדת מהעץ וקיבל את פניו של ישוע בשמחה ובששון.

⁷ הדבר לא מצא-חן בעיני הקהל. "ישוע עומד להתארח בביתו של חוטא ידוע!" רטנו.

⁸ אולם זכי עמד לפני האדון ואמר: "אדוני, מהיום והלאה אתן את מחצית רכושי לעניים וכל מי שלקחתי ממנו כסף במרמה, אחזיר לו פי ארבע!" ⁹ "היום באה ישועה לבית הזה!" קרא ישוע. "כי זכי הוא בן-אברהם. ¹⁰ ואכן בן-האדם בא לחפש ולהושיע את האובדים."

¹¹ כשהתקרבו לירושלים, ישוע סיפר לתלמידיו משל, כדי לתקן את הרושם המוטעה שהיה להם שמלכות האלוהים עומדת לבוא בכל רגע. ¹² "אציל אחד נקרא לארץ רחוקה כדי לקבל את כתר המלוכה על מחוז מגוריו. ¹³ לפני צאתו לדרך קרא לעשרה ממשרתיו, נתן לכל אחד מהם מטבע זהב ואמר: 'השקיעו את הכסף וסחרו בו עד שאחזור.' ¹⁴ רבים מבני ארצו של המלך המיועד שנאו אותו, ואף שלחו בעקבותיו משלחת שהודיעה לו: 'איננו רוצים שתמלוך עלינו!"

¹⁵ "מחאתם לא הועילה, והאציל הוכתר למלך. כשחזר המלך לביתו קרא אליו את עשרת המשרתים, ושאל אותם מה עשו בכסף שנתן להם וכמה הרוויחו. ¹⁶ "המשרת הראשון בא ואמר: 'אדוני, ממטבע הזהב שנתת לי הרווחתי עשרה מטבעות זהב.'

¹⁷ "'יפה מאוד, משרתי הטוב!' שיבח אותו המלך. 'מאחר שהוכחת את נאמנותך במעט שהפקדתי בידך, אני ממנה אותך שליט על עשר ערים.'

¹⁸ "גם המשרת השני דיווח על רווח, פי חמישה ממה שקיבל.

¹⁹ "'אותך אני ממנה שליט על חמש ערים,' אמר לו המלך. ²⁰ "אחר כך בא המשרת השלישי ואמר: 'אדוני, הנה המטבע שנתת לי; שמרתי אותו במטפחת ולא נגעתי בו. ²¹ כי פחדתי ממך, מפני שאתה איש קשה; אתה לוקח מה שלא שייך לך וקוצר את מה שלא זרעת.'

²² "'רשע שכמוך!' קרא המלך בזעם. 'איש קשה אני? מיד אראה לך כמה קשה אני יכול להיות! אם ידעת שאני לוקח מה שלא שייך לי וקוצר את מה שלא זרעתי, ²³ מדוע לא הפקדת את הכסף בבנק? כך לפחות הייתי מקבל ריבית!'

²⁴ "המלך פנה אל העומדים סביבו ופקד: 'קחו ממנו את המטבע ותנו לאיש שהרוויח את הסכום הגדול ביותר!'

²⁵ "'אבל, אדון,' אמרו במחאה, 'יש לו מספיק!' ²⁶ "'נכון,' השיב המלך. 'אני אומר לכם, מי שיש לו – יקבל עוד; מי שאין לו – גם המעט שבידו יילקח ממנו. ²⁷ ובנוגע לאויבי אשר לא רצו שאמלוך עליהם – הביאו אותם הנה והוציאו אותם להורג לפני.

²⁸ ישוע סיים את דבריו והמשיך בדרכו לעלות לירושלים יחד עם תלמידיו. ²⁹ בהתקרבם אל בית-פגי ובית-עניה שעל הר הזיתים, קרא אליו ישוע שנים מתלמידיו ואמר: ³⁰ "לכו אל הכפר ממול; בכניסה תראו עיר קשור שאיש עדיין לא רכב עליו. התירו את העיר והביאו אותו אלי. ³¹ אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו לו: 'האדון זקוק לעיר.'"

³² שני התלמידים הלכו אל הכפר ומצאו את העיר ממש כפי שאמר להם ישוע. ³³ כשהתירו את העיר בא אליהם בעליו ושאל בתימהון: "מדוע אתם מתירים את העיר שלי?"

³⁴ "האדון זקוק לו," השיבו התלמידים בפשטות.

³⁵ הם הביאו את העיר אל ישוע, ריפדו את גבו במעיליהם וישוע רכב עליו. ³⁶ אנשים רבים פרשו את מעיליהם וגלימותיהם על השביל לפניו. ³⁷ כשהתקרב ישוע לראש השביל היורד מהר הזיתים, החלה חבורת תלמידיו לשיר ולשבח את אלוהים בקולי קולות על כל הנסים והנפלאות שחולל ישוע.

³⁸ "ברוך הבא בשם ה'!" צהל ההמון. "יחי המלך! שמחו השמים והארץ! שבח ותהילה לאלוהים במרומים!"

³⁹ פרושים אחדים שהיו בקרב הקהל אמרו לישוע: "רבי, נזוף בתלמידיך על הדברים שהם אומרים!"

⁴⁰ אך הוא השיב להם: "אם הם ישתקו האבנים האלה תזעקנה!"

⁴¹ כאשר התקרב ישוע לירושלים, הביט בה בעצב ובכה עליה. ⁴² "הלוואי שידעת גם את כיצד לעשות שלום! אולם הדבר נסתר ממך," אמר ישוע בצער ובדמעות. ⁴³ "יבוא היום שאויביך יקימו סוללות חול סביב חומותיך, יקיפו אותך ויצורו עליך מכל עבר. ⁴⁴ אויביך יהרסו כליל אותך ואת בניך; הם לא ישאירו אבן אחת במקומה, משום שדחית את הישועה שהציע לך ה'."

⁴⁵ לאחר מכן הוא נכנס אל בית-המקדש והחל לגרש משם את הסוחרים ואת הקונים. ⁴⁶ " בכתבי-הקודש כתוב^[a]: 'ביתי בית תפילה,'" קרא ישוע, "אבל אתם הפכתם את בית ה' למאורת גנבים!"

⁴⁷ ישוע לימד יום-יום בבית-המקדש. הסופרים, ראשי הכוהנים והזקנים חיפשו דרך להיפטר ממנו, ⁴⁸ אך הם לא ידעו מה לעשות, מפני שכל העם אהב אותו והקשיב לדבריו בתשומת לב מרובה.

כ באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית-המקדש וסיפר לו את בשורת ה', ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: ² "באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

³ "אענה לשאלתם בתנאי שתענו לשאלתי," השיב להם ישוע. ⁴ "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?"

⁵ הם התייעצו ביניהם: "אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. ⁶ אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים." ⁷ לבסוף השיבו לישוע: "איננו יכולים להשיב לשאלתך, מפני שאיננו יודעים את התשובה." ⁸ "אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם," אמר ישוע.

⁹ ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. ¹⁰ בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. ¹¹ בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. ¹² בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

¹³ "מה אעשה?" שאל את עצמו בעל הכרם. 'אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו.' ¹⁴ "אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: 'יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!' ¹⁵ והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

"מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? ¹⁶ אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים."

"חס וחלילה שיעשו כך האנשים!" קראו השומעים.

¹⁷ ישוע נעץ בהם מבטו ואמר: "מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהילים^[b]: 'אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה'? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן החשובה ביותר בכל הבניין." ¹⁸ ישוע הוסיף: "מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק."

¹⁹ הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

²⁰ הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

²¹ "רבי," פתחו מרגלים אלה, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר-אלוהים. ²² אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

²³ ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: ²⁴ "תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

"של הקיסר," השיבו.

²⁵ "של הקיסר?" שאל ישוע. "אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

²⁶ ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל-כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

²⁷ חבורה של צדוקים (הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: ²⁸ "רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. ²⁹ במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. ³⁰ האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. ³¹ כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. ³² לבסוף מתה גם האישה.

³³ "רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!" ³⁴ נישואים הם רק בשביל האנשים בעולם הזה," השיב להם ישוע. ³⁵ "אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. ³⁶ בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני-אלוהים, משום שקמו לתחייה. ³⁷ "בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה' בסנה הבוער, הוא קרא לה': 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.' ³⁸ זה כדי לומר שה' הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים."

³⁹ "יפה ענית, רבי," שיבחו אותו סופרים אחדים, ⁴⁰ ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

⁴¹ שאל אותם ישוע שאלה: "מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן-דוד? ⁴² הלא דוד עצמו אומר בתהילים^[c]: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני ⁴³ עד אשית אויביך לרגליך.' ⁴⁴ כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?"

⁴⁵ בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: ⁴⁶ "היזהרו מהסופרים, כי הם אוהבים להתהלך ברחובות בגלימות ולהיראות על ידי אנשים ושיגידו להם שלום ויחלקו להם כבוד. הם גם אוהבים לשבת במקומות הטובים בבתי-הכנסת ובסעודות-חג. ⁴⁷ הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד."