A A A A A
Bible Book List

Acts 13-15 New American Standard Bible (NASB)

First Missionary Journey

13 Now there were at Antioch, in the church that was there, prophets and teachers: Barnabas, and Simeon who was called Niger, and Lucius of Cyrene, and Manaen who had been brought up with Herod the tetrarch, and Saul. While they were ministering to the Lord and fasting, the Holy Spirit said, “Set apart for Me Barnabas and Saul for the work to which I have called them.” Then, when they had fasted and prayed and laid their hands on them, they sent them away.

So, being sent out by the Holy Spirit, they went down to Seleucia and from there they sailed to Cyprus. When they reached Salamis, they began to proclaim the word of God in the synagogues of the Jews; and they also had John as their helper. When they had gone through the whole island as far as Paphos, they found a magician, a Jewish false prophet whose name was Bar-Jesus, who was with the proconsul, Sergius Paulus, a man of intelligence. This man summoned Barnabas and Saul and sought to hear the word of God. But Elymas the magician (for so his name is translated) was opposing them, seeking to turn the proconsul away from the faith. But Saul, who was also known as Paul, [a]filled with the Holy Spirit, fixed his gaze on him, 10 and said, “You who are full of all deceit and fraud, you son of the devil, you enemy of all righteousness, will you not cease to make crooked the straight ways of the Lord? 11 Now, behold, the hand of the Lord is upon you, and you will be blind and not see the sun for a time.” And immediately a mist and a darkness fell upon him, and he went about seeking those who would lead him by the hand. 12 Then the proconsul believed when he saw what had happened, being amazed at the teaching of the Lord.

13 Now Paul and his companions put out to sea from Paphos and came to Perga in Pamphylia; but John left them and returned to Jerusalem. 14 But going on from Perga, they arrived at Pisidian Antioch, and on the Sabbath day they went into the synagogue and sat down. 15 After the reading of the Law and the Prophets the synagogue officials sent to them, saying, “Brethren, if you have any word of exhortation for the people, say it.” 16 Paul stood up, and motioning with his hand said,

“Men of Israel, and you who fear God, listen: 17 The God of this people Israel chose our fathers and [b]made the people great during their stay in the land of Egypt, and with an uplifted arm He led them out from it. 18 For a period of about forty years He put up with them in the wilderness. 19 When He had destroyed seven nations in the land of Canaan, He distributed their land as an inheritance—all of which took about four hundred and fifty years. 20 After these things He gave them judges until Samuel the prophet. 21 Then they asked for a king, and God gave them Saul the son of Kish, a man of the tribe of Benjamin, for forty years. 22 After He had removed him, He raised up David to be their king, concerning whom He also testified and said, ‘I have found David the son of Jesse, a man after My heart, who will do all My [c]will.’ 23 From the descendants of this man, according to promise, God has brought to Israel a Savior, Jesus, 24 after John had proclaimed before [d]His coming a baptism of repentance to all the people of Israel. 25 And while John was completing his course, he kept saying, ‘What do you suppose that I am? I am not He. But behold, one is coming after me the sandals of whose feet I am not worthy to untie.’

26 “Brethren, sons of Abraham’s family, and those among you who fear God, to us the message of this salvation has been sent. 27 For those who live in Jerusalem, and their rulers, recognizing neither Him nor the [e]utterances of the prophets which are read every Sabbath, fulfilled these by condemning Him. 28 And though they found no ground for putting Him to death, they asked Pilate that He be [f]executed. 29 When they had carried out all that was written concerning Him, they took Him down from the [g]cross and laid Him in a tomb. 30 But God raised Him from the dead; 31 and for many days He appeared to those who came up with Him from Galilee to Jerusalem, the very ones who are now His witnesses to the people. 32 And we preach to you the good news of the promise made to the fathers, 33 that God has fulfilled this promise [h]to our children in that He raised up Jesus, as it is also written in the second Psalm, ‘You are My Son; today i have begotten You.’ 34 As for the fact that He raised Him up from the dead, no longer to return to decay, He has spoken in this way: ‘I will give you the holy and [i]sure blessings of David.’ 35 Therefore He also says in another Psalm, ‘You will not [j]allow Your [k]Holy One to [l]undergo decay.’ 36 For David, after he had [m]served the purpose of God in his own generation, fell asleep, and was laid among his fathers and [n]underwent decay; 37 but He whom God raised did not [o]undergo decay. 38 Therefore let it be known to you, brethren, that through [p]Him forgiveness of sins is proclaimed to you, 39 and [q]through Him everyone who believes is [r]freed [s]from all things, from which you could not be [t]freed [u]through the Law of Moses. 40 Therefore take heed, so that the thing spoken of in the Prophets may not come upon you:

41 Behold, you scoffers, and marvel, and [v]perish;
For I am accomplishing a work in your days,
A work which you will never believe, though someone should describe it to you.’”

42 As [w]Paul and Barnabas were going out, the people kept begging that these [x]things might be spoken to them the next Sabbath. 43 Now when the meeting of the synagogue had broken up, many of the Jews and of the God-fearing [y]proselytes followed Paul and Barnabas, who, speaking to them, were urging them to continue in the grace of God.

Paul Turns to the Gentiles

44 The next Sabbath nearly the whole city assembled to hear the word of [z]the Lord. 45 But when the Jews saw the crowds, they were filled with jealousy and began contradicting the things spoken by Paul, and were [aa]blaspheming. 46 Paul and Barnabas spoke out boldly and said, “It was necessary that the word of God be spoken to you first; since you repudiate it and judge yourselves unworthy of eternal life, behold, we are turning to the Gentiles. 47 For so the Lord has commanded us,

I have placed You as a light for the Gentiles,
That You may [ab]bring salvation to the end of the earth.’”

48 When the Gentiles heard this, they began rejoicing and glorifying the word of [ac]the Lord; and as many as had been appointed to eternal life believed. 49 And the word of the Lord was being spread through the whole region. 50 But the Jews incited the [ad]devout women of prominence and the leading men of the city, and instigated a persecution against Paul and Barnabas, and drove them out of their [ae]district. 51 But they shook off the dust of their feet in protest against them and went to Iconium. 52 And the disciples were continually filled with joy and with the Holy Spirit.

Acceptance and Opposition

14 In Iconium they entered the synagogue of the Jews together, and spoke in such a manner that a large number of people believed, both of Jews and of Greeks. But the Jews who [af]disbelieved stirred up the [ag]minds of the Gentiles and embittered them against the brethren. Therefore they spent a long time there speaking boldly with reliance upon the Lord, who was testifying to the word of His grace, granting that [ah]signs and wonders be done by their hands. But the [ai]people of the city were divided; and some [aj]sided with the Jews, and some with the apostles. And when an attempt was made by both the Gentiles and the Jews with their rulers, to mistreat and to stone them, they became aware of it and fled to the cities of Lycaonia, Lystra and Derbe, and the surrounding region; and there they continued to preach the gospel.

At Lystra a man was sitting who had no strength in his feet, lame from his mother’s womb, who had never walked. This man was listening to Paul as he spoke, who, when he had fixed his gaze on him and had seen that he had faith to be [ak]made well, 10 said with a loud voice, “Stand upright on your feet.” And he leaped up and began to walk. 11 When the crowds saw what Paul had done, they raised their voice, saying in the Lycaonian language, “The gods have become like men and have come down to us.” 12 And they began calling Barnabas, [al]Zeus, and Paul, [am]Hermes, because he was [an]the chief speaker. 13 The priest of Zeus, whose temple was [ao]just outside the city, brought oxen and garlands to the gates, and wanted to offer sacrifice with the crowds. 14 But when the apostles Barnabas and Paul heard of it, they tore their [ap]robes and rushed out into the crowd, crying out 15 and saying, “Men, why are you doing these things? We are also men of the same nature as you, and preach the gospel to you that you should turn from these [aq]vain things to a living God, who made the heaven and the earth and the sea and all that is in them. 16 [ar]In the generations gone by He permitted all the [as]nations to go their own ways; 17 and yet He did not leave Himself without witness, in that He did good and gave you rains from heaven and fruitful seasons, [at]satisfying your hearts with food and gladness.” 18 Even saying these things, with difficulty they restrained the crowds from offering sacrifice to them.

19 But Jews came from Antioch and Iconium, and having won over the crowds, they stoned Paul and dragged him out of the city, supposing him to be dead. 20 But while the disciples stood around him, he got up and entered the city. The next day he went away with Barnabas to Derbe. 21 After they had preached the gospel to that city and had made many disciples, they returned to Lystra and to Iconium and to Antioch, 22 strengthening the souls of the disciples, encouraging them to continue in the faith, and saying, “Through many tribulations we must enter the kingdom of God.” 23 When they had appointed elders for them in every church, having prayed with fasting, they commended them to the Lord in whom they had believed.

24 They passed through Pisidia and came into Pamphylia. 25 When they had spoken the word in Perga, they went down to Attalia. 26 From there they sailed to Antioch, from which they had been commended to the grace of God for the work that they had [au]accomplished. 27 When they had arrived and gathered the church together, they began to report all things that God had done with them and [av]how He had opened a door of faith to the Gentiles. 28 And they spent [aw]a long time with the disciples.

The Council at Jerusalem

15 Some men came down from Judea and began teaching the brethren, “Unless you are circumcised according to the custom of Moses, you cannot be saved.” And when Paul and Barnabas had [ax]great dissension and debate with them, the brethren determined that Paul and Barnabas and some others of them should go up to Jerusalem to the apostles and elders concerning this issue. Therefore, being sent on their way by the church, they were passing through both Phoenicia and Samaria, describing in detail the conversion of the Gentiles, and were bringing great joy to all the brethren. When they arrived at Jerusalem, they were received by the church and the apostles and the elders, and they reported all that God had done with them. But some of the sect of the Pharisees who had believed stood up, saying, “It is necessary to circumcise them and to direct them to observe the Law of Moses.”

The apostles and the elders came together to [ay]look into this [az]matter. After there had been much debate, Peter stood up and said to them, “Brethren, you know that [ba]in the early days God made a choice among you, that by my mouth the Gentiles would hear the word of the gospel and believe. And God, who knows the heart, testified to them giving them the Holy Spirit, just as He also did to us; and He made no distinction between us and them, cleansing their hearts by faith. 10 Now therefore why do you put God to the test by placing upon the neck of the disciples a yoke which neither our fathers nor we have been able to bear? 11 But we believe that we are saved through the grace of the Lord Jesus, in the same way as they also are.”

12 All the people kept silent, and they were listening to Barnabas and Paul as they were relating what signs and wonders God had done through them among the Gentiles.

James’s Judgment

13 After they had stopped speaking, [bb]James answered, saying, “Brethren, listen to me. 14 Simeon has related how God first concerned Himself about taking from among the Gentiles a people for His name. 15 With this the words of the Prophets agree, just as it is written,

16 After these things I will return,
And I will rebuild the [bc]tabernacle of David which has fallen,
And I will rebuild its ruins,
And I will restore it,
17 So that the rest of [bd]mankind may seek the Lord,
And all the Gentiles [be]who are called by My name,’
18 Says the Lord, who [bf]makes these things known from long ago.

19 Therefore it is my judgment that we do not trouble those who are turning to God from among the Gentiles, 20 but that we write to them that they abstain from [bg]things contaminated by idols and from fornication and from what is strangled and from blood. 21 For Moses from ancient generations has in every city those who preach him, since [bh]he is read in the synagogues every Sabbath.”

22 Then it seemed good to the apostles and the elders, with the whole church, to choose men from among them to send to Antioch with Paul and Barnabas—Judas called Barsabbas, and Silas, leading men among the brethren, 23 and they [bi]sent this letter by them,

The apostles and the brethren who are elders, to the brethren in Antioch and Syria and Cilicia who are from the Gentiles, greetings.

24 “Since we have heard that some [bj]of our number to whom we gave no instruction have disturbed you with their words, unsettling your souls, 25 it seemed good to us, having [bk]become of one mind, to select men to send to you with our beloved Barnabas and Paul, 26 men who have [bl]risked their lives for the name of our Lord Jesus Christ. 27 “Therefore we have sent Judas and Silas, who themselves will also report the same things by word of mouth. 28 “For it seemed good to the Holy Spirit and to us to lay upon you no greater burden than these essentials: 29 that you abstain from things sacrificed to idols and from blood and from things strangled and from fornication; [bm]if you keep yourselves free from such things, you will do well. Farewell.”

30 So when they were sent away, they went down to Antioch; and having gathered the [bn]congregation together, they delivered the letter. 31 When they had read it, they rejoiced because of its [bo]encouragement. 32 Judas and Silas, also being prophets themselves, [bp]encouraged and strengthened the brethren with a lengthy message. 33 After they had spent time there, they were sent away from the brethren in peace to those who had sent them out. 34 [[bq]But it seemed good to Silas to remain there.] 35 But Paul and Barnabas stayed in Antioch, teaching and preaching with many others also, the word of the Lord.

Second Missionary Journey

36 After some days Paul said to Barnabas, “Let us return and visit the brethren in every city in which we proclaimed the word of the Lord, and see how they are.” 37 Barnabas wanted to take John, called Mark, along with them also. 38 But Paul kept insisting that they should not take him along who had deserted them [br]in Pamphylia and had not gone with them to the work. 39 And there occurred such a sharp disagreement that they separated from one another, and Barnabas took Mark with him and sailed away to Cyprus. 40 But Paul chose Silas and left, being committed by the brethren to the grace of the Lord. 41 And he was traveling through Syria and Cilicia, strengthening the churches.

Footnotes:

  1. Acts 13:9 Or having just been filled
  2. Acts 13:17 Or exalted
  3. Acts 13:22 Lit wishes
  4. Acts 13:24 Lit the face of His entering
  5. Acts 13:27 Lit voices
  6. Acts 13:28 Lit destroyed
  7. Acts 13:29 Lit wood
  8. Acts 13:33 Late mss read to us their children
  9. Acts 13:34 Lit trustworthy
  10. Acts 13:35 Lit give
  11. Acts 13:35 Or Devout or Pious
  12. Acts 13:35 Lit see corruption
  13. Acts 13:36 Or served his own generation by the purpose of God
  14. Acts 13:36 Lit saw corruption
  15. Acts 13:37 Lit see corruption
  16. Acts 13:38 Lit this One
  17. Acts 13:39 Lit in or by
  18. Acts 13:39 Lit justified
  19. Acts 13:39 Lit by
  20. Acts 13:39 Lit justified
  21. Acts 13:39 Lit by
  22. Acts 13:41 Lit disappear
  23. Acts 13:42 Lit they
  24. Acts 13:42 Lit words
  25. Acts 13:43 I.e. Gentile converts to Judaism
  26. Acts 13:44 One early ms reads God
  27. Acts 13:45 Or slandering him
  28. Acts 13:47 Lit be for salvation
  29. Acts 13:48 Two early mss read God
  30. Acts 13:50 Or worshiping
  31. Acts 13:50 Lit boundaries
  32. Acts 14:2 Or disobeyed
  33. Acts 14:2 Lit souls
  34. Acts 14:3 Or attesting miracles
  35. Acts 14:4 Lit multitude
  36. Acts 14:4 Lit were
  37. Acts 14:9 Lit saved
  38. Acts 14:12 Lat Jupiter, the chief pagan god
  39. Acts 14:12 Lat Mercury, considered the messenger or spokesman for the pagan gods of Greece and Rome
  40. Acts 14:12 Lit the leader of the speaking
  41. Acts 14:13 Lit in front of
  42. Acts 14:14 Or outer garments
  43. Acts 14:15 I.e. idols
  44. Acts 14:16 Lit Who in the generations gone by permitted
  45. Acts 14:16 Or Gentiles
  46. Acts 14:17 Lit filling
  47. Acts 14:26 Lit fulfilled
  48. Acts 14:27 Lit that
  49. Acts 14:28 Lit not a little
  50. Acts 15:2 Lit not a little
  51. Acts 15:6 Lit see about
  52. Acts 15:6 Lit word
  53. Acts 15:7 Lit from days of old
  54. Acts 15:13 Or Jacob
  55. Acts 15:16 Or tent
  56. Acts 15:17 Gr anthropoi
  57. Acts 15:17 Lit upon whom My name is called
  58. Acts 15:18 Or does these things which were known
  59. Acts 15:20 Lit the pollutions of
  60. Acts 15:21 I.e. the books of Moses, Gen through Deut
  61. Acts 15:23 Lit wrote by their hand
  62. Acts 15:24 Lit from us
  63. Acts 15:25 Or met together
  64. Acts 15:26 Lit given over
  65. Acts 15:29 Lit from which keeping yourselves free
  66. Acts 15:30 Or multitude
  67. Acts 15:31 Or exhortation
  68. Acts 15:32 Or exhorted
  69. Acts 15:34 Early mss do not contain this v
  70. Acts 15:38 Lit from
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 13-15 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יג אלה האנשים שנמנו עם המורים והנביאים בקהילת אנטיוכיה: בר-נבא, שמעון (המכונה "כושי"), לוקיוס (מקוריניה), מנחם (אחיו החורג של הורדוס) ושאול (פולוס). יום אחד בשעה שהתפללו לאלוהים וצמו, אמר להם רוח הקודש: "הקדישו לי את בר-נבא ואת שאול לביצוע משימה מיוחדת!" הם הוסיפו להתפלל ולצום, ולאחר מכן סמכו את ידיהם על ראשיהם של שאול ובר-נבא, ברכו אותם ושלחו אותם לדרכם.

בהדרכת רוח הקודש ירדו השניים לסלוקיא, ומשם הפליגו לקפריסין. הם עגנו בעיר סלמיס, ובישרו את דבר אלוהים בבתי-הכנסת (יוחנן מרקוס היה העוזר שלהם).

לאחר מכן המשיכו לבשר בכל רחבי האי, עד שהגיעו לעיר פפוס. בעיר זאת פגשו יהודי אחד, בר-ישוע שמו, שהיה נביא שקר ועסק בכישוף.

בר-ישוע היה ידיד למושל המקומי, סרגיוס פולוס. המושל, שהיה אדם נבון מאוד, הזמין את בר-נבא ופולוס לבקר אותו, משום שרצה לשמוע מפיהם את דבר האלוהים. אולם המכשף הזה, שנקרא "אלימס", לא רצה שהמושל יגיע לאמונה, ולכן התערב בשיחה ודרש מהמושל לא לשים לב לדבריהם של שאול ובר-נבא.

אך שאול (הנקרא גם "פולוס"), אשר היה מלא ברוח הקודש, הביט בנביא השקר וקרא: 10 "בן בלייעל שכמוך! אתה מלא מרמה ופשע, ואויב מושבע של כל דבר טוב! האם לעולם לא תפסיק לסלף את דרכי האלוהים הישרים? 11 עתה שים לב כיצד יעניש אותך אלוהים: תוכה בעיוורון זמני, ולא תראה את אור השמש."

באותו רגע כיסה ערפל את עיניו, והוא החל לגשש סביבו ולחפש מישהו שיוביל אותו בידו. 12 כשראה המושל את הנעשה, האמין באדון והשתומם על הכוח העצום של בשורת האלוהים.

13 פולוס ומלוויו עזבו את פפוס, והפליגו בספינה לעיר פרגי שבמדינת פמפוליה. יוחנן מרקוס עזב אותם שם וחזר לירושלים, 14 ואילו פולוס ובר-נבא המשיכו לאנטיוכיה אשר בפיסידיה.

בשבת הלכו השניים לבית-הכנסת וישבו בין המתפללים. 15 לאחר קריאת פרשת השבוע מן התורה, וההפטרה מהנביאים, שלחו אליהם ראשי בית-הכנסת הודעה: "אחים, אם יש לכם דבר עידוד והדרכה בשבילנו, אתם מוזמנים לדבר!"

16 פולוס קם על רגליו, סימן לקהל שהוא עומד לדבר, ואמר: "אנשי ישראל, וכל הבוטחים בה' והמכבדים אותו, הרשו לי לפתוח בסקירה היסטורית קצרה. 17 "אלוהי העם הזה - אלוהי ישראל - בחר באבותינו וברך אותם מאוד בתקופת שהותם במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא הוציא אותם מעבדות לחירות, 18 וטיפל בהם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. 19 לאחר שהשמיד שבעה עמים בארץ כנען, הוא נתן לעם ישראל את הארץ לנחלה. כל זה ארך כ-450 שנה.

20 "לאחר מכן מינה עליהם אלוהים שופטים עד ימיו של שמואל הנביא.

21 בימיו של שמואל ביקש העם מלך, וה' נתן לו את שאול בן-קיש משבט בנימין, שמלך ארבעים שנה. 22 אולם ה' הוריד אותו מכסא מלכותו, והמליך תחתיו את דוד המלך, זה שה' אמר עליו: 'דוד בן-ישי הוא איש כלבבי, והוא יעשה את רצוני.' 23 ומזרעו של דוד הקים ה' לישראל את המושיע המובטח, את ישוע המשיח!

24 "עוד לפני בואו של ישוע קרא יוחנן לעם ישראל לשוב מחטאיו, לפנות אל ה' ולהיטבל במים. 25 כשסיים יוחנן את תפקידו, שאל את העם: 'האם אתם חושבים שאני המשיח? לא, אינני המשיח! אבל הוא עומד לבוא, ואיני ראוי אף להתיר את שרוכי נעליו!'

26 "אחי בני אברהם, ואחי הגויים היראים את האלוהים: ישועה זאת נועדה לכולנו! 27 תושבי ירושלים ומנהיגיהם לא הכירו את המשיח, ולא הבינו את דברי הנביאים אשר נקראו מדי שבת בבית-הכנסת. אף-על-פי-כן, כשהרגו אותו הם קיימו למעשה את דברי הנביאים. 28 למרות שלא הייתה להם כל סיבה מוצדקת להוציא את ישוע להורג, דרשו מפילטוס לצלוב אותו. 29 לאחר שקיימו את כל הנבואות הקשורות במותו, בלי שידעו זאת, הורידו אותו מעל הצלב וקברוהו.

30 "אולם אלוהים הקים את ישוע מן המתים, 31 ובימים שלאחר מכן הוא נראה פעמים רבות לעיני האנשים שליוו אותו מן הגליל לירושלים. מאז ועד היום לא פסקו האנשים האלה להעיד על כך בפומבי.

"בר-נבא ואני מבשרים לכם עתה את הבשורה הטובה הזאת: את אשר הבטיח אלוהים לאבותינו, הוא הגשים לנו, צאציהם, על ידי תקומת ישוע. לכך מתכוון המזמור השני בתהילים: 'בני אתה, אני היום ילדתיך.'

34 "אלוהים הבטיח להחזירו לחיים, כדי שלא ימות עוד לעולם. אלוהים ייתן לכם את הבטחותיו הנפלאים לדוד כמו שכתוב בישעיה[a]. . 35 במזמור טז כתוב: 'לא תיתן חסידיך לראות שחת.' 36 פסוק זה אינו מתייחס לדוד, שהרי לאחר שדוד שרת את בני דורו לפי רצון ה', הוא מת, נקבר וגופו נרקב. 37 פסוק זה מתייחס למישהו אחר - למישהו שאלוהים החזירו לחיים ושגופו כלל לא ניזוק מריקבון המוות.

38 "אחים, הקשיבו! באמצעות ישוע זה אתם יכולים לקבל סליחת חטאים. 39 כל מי שמאמין ובוטח בו משתחרר מכל אשמה, ואלוהים מצדיק אותו. התורה מעולם לא יכלה לשחרר אתכם מחטא ולהצדיקכם בעיני אלוהים. 40 היזהרו! אל תתנו לדברי הנביאים להתגשם בכם: 41 'ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו, כי פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר'[b]. כלומר, ראו והתפלאו, אתם הבזים לאמת! כי אלוהים עומד לעשות משהו בימיכם, אשר לא תאמינו בו כשיספרו לכם על כך."

42 כשיצאו פולוס ובר-נבא מבית-הכנסת, הזמינו אותם האנשים לשוב ולדבר אליהם בשבת הבאה. 43 בתום האסיפה בבית-הכנסת הלכו אחרי פולוס ובר-נבא הרבה יהודים וגויים יראי אלוהים. השניים שוחחו איתם ועודדו אותם לבטוח בחסדו של אלוהים.

44 בשבת שלאחר מכן התקהלה כמעט כל העיר בבית-הכנסת, כדי לשמוע את דבר ה' מפי פולוס ובר-נבא. 45 אולם כשראו מנהיגי היהודים את ההמון, נמלאו קנאה והכחישו את דבריו של פולוס בקללות ובגידופים.

46 אך פולוס ובר-נבא דיברו באומץ והצהירו: "הרגשנו שמחובתנו לבשר את דבר ה' קודם כל לכם - היהודים, אולם מכיוון שדחיתם אותו והוכחתם שאינכם ראויים לחיי נצח, נציע אותו לגויים! 47 כי כך ציווה עלינו אלוהים: 'ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ'"[c].

48 הגויים שמחו מאוד לשמוע את בשורת ה' מפי פולוס, וכל מי שנבחר לחיי נצח האמין. 49 וכך התפשט דבר ה' בכל הארץ.

50 אולם מנהיגי היהודים קוממו את הנשים המכובדות ואצילות נגד פולוס ובר-נבא. הם עוררו את ההמון לרדוף את פולוס ובר-נבא ולגרשם מן העיר. 51 השניים ניערו את אבק העיר מעל רגליהם והלכו לעיר איקניון, 52 ותלמידיהם באנטיוכיה נמלאו שמחה ורוח הקודש.

יד גם באיקניון הלכו פולוס ובר-נבא לבית-הכנסת. הם הטיפו את דבר ה' בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.

אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי-אמון בפולוס ובר-נבא. למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה' באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על-ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם. תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם - בפולוס ובר-נבא.

כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן, וגם שם בישרו את הבשורה. בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה. פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא, 10 קרא אליו: "קום על רגליך!" כהרף-עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.

11 כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית: "אנשים אלה הם אלים בדמות בני-אדם!" 12 הם החליטו שבר-נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי - האל הרמס. 13 הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.

14 אולם כאשר הבינו פולוס ובר-נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות: 15 "אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני-אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם. 16 אמנם בימי קדם הרשה ה' לגויים לחיות כרצונם, 17 אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה."

18 על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.

19 ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא-דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר. 20 אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה.

למחרת יצאו פולוס ובר-נבא לדרבי. 21 לאחר שבישרו שם את דבר ה' ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה. 22 בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות. "רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים," הזכירו להם. 23 כמו כן מינו פולוס ובר-נבא זקני-קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.

24 לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.

25 הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.

26 לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה - העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.

27 בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה' פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים. 28 פולוס ובר-נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.

טו בזמן שבר-נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. פולוס ובר-נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר-נבא דיווחו להם כיצד ה' פעל באמצעותם. אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים , קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים: "אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על-ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. 10 האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? 11 האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך - כלומר בחסדו של האדון ישוע?" 12 הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר-נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

13 כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור. "אחים," אמר, "הקשיבו לדברי! 14 שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. 15 עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס: 16 'ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, 17 למען ידרשו את-ה' שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם'. כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים - אלה שבחר בהם - יוושעו! 18 אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב.

19 "על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה' לקיים את חוקי התורה. 20 הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. 21 כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי-כנסת בכל עיר ועיר."

22 השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר-נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה "בר-שבא") ובסילא, 23 ושלחו בידם את המכתב הבא:

"מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.

"אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! 24 "נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם - הם באו אליכם על דעת עצמם. 25 משום כך החלטנו פה-אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר-נבא. נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל-פה את החלטתנו.

"רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל-חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. - שלום לכם."

30 ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. 31 דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

32 יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. 33 הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם. פולוס ובר-נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה'.

36 כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר-נבא: "הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה', כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים." 37 בר-נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. 38 אך רעיון זה לא מצא-חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. 39 לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר-נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין, ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 13:34 ישעיה נה 3
  2. מעשי השליחים 13:41 חבקוק א 5
  3. מעשי השליחים 13:47 ישעיהו מט 6
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes