Revised Common Lectionary (Semicontinuous)

יד קבלו את האדם שאמונתו חלשה משלכם בשמחה וחמימות, ואל תמתחו ביקורת על דעותיו והשקפותיו. ² זה מאמין שמותר לו לאכול כל דבר, ואילו זה שאמונתו חלשה הוא צמחוני.

³ מי שאוכל בשר אינו צריך לבוז למי שאינו אוכל אותו, ומי שאינו אוכל אינו צריך לבוז למי שאוכל, כי אלוהים אוהב את כולנו במידה שווה! ⁴ מי אתה שתמתח ביקורת על משרתו של אלוהים? המאמין המשיחי הוא משרתו של אלוהים, ורק לו הוא חייב דין וחשבון. הנח לאלוהים לומר למאמין אם הוא נוהג כשורה או לא, ואם יש צורך, אלוהים בהחלט יכול לתקן את דרכו.

⁵ יש אדם המכבד יום מסוים יותר מימים אחרים, ויש המכבד את כל הימים במידה שווה. כל אדם צריך להיות משוכנע במה שהוא מאמין. ⁶ כשם שאדם המעדיף לקדש לה' יום מסוים בשבוע עושה זאת לכבוד האדון, כך גם האוכל אוכל לכבוד ה', כי הוא מודה לאלוהים. מי שאינו אוכל – לכבוד ה' אינו אוכל, וגם הוא מודה לאלוהים. ⁷ אין אנו אדונים לעצמנו, ואיננו חיים לעצמנו או מתים לפי בחירתנו. ⁸ אם אנו חיים – אנו חיים לאדון, ואם אנו מתים – אנו מתים לאדון; בחיינו ובמותנו אנו שייכים לאדון. ⁹ ישוע המשיח מת וקם לתחייה כדי שיהיה אדון על החיים ועל המוות.

¹⁰ אין לך זכות לשפוט את מעשי אחיך או לבוז לו. זכור, יום אחד כולנו עתידים להישפט לפני אלוהים – לא לפי קנה-המידה שלנו, אלא לפני קנה-המידה שלו. ¹¹ כפי שכתוב^[a]: "בי נשבעתי ... כי לי תכרע כל ברך ותשבע כל לשון". ¹² כל אחד מאיתנו ימסור דין וחשבון על מעשיו לאלוהים בלבד.

²¹ לאחר מכן בא פטרוס אל ישוע ושאל: "אדוני, כמה פעמים עלי לסלוח לאדם שחטא לי? שבע פעמים?"

²² "לא," ענה ישוע, "שבעים כפול שבע פעמים!"

²³ "אפשר להמשיל את מלכות המשים למלך שהחליט לעדכן את ספרי החשבונות שלו. ²⁴ במהלך יישוב החשבונות הובא לפניו אדם שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף. ²⁵ מכיוון שלא היה לאיש כסף לשלם, ציווה המלך למכור אותו, את אשתו, את ילדיו ואת כל רכושו תמורת החוב.

²⁶ אולם האיש נפל לרגלי המלך, בכה והתחנן: 'אנא, אדוני, תן לי חסד ואשלם לך את כל החוב!'

²⁷ המלך ריחם על האיש, שיחרר אותו וויתר לו על החוב.

²⁸ אולם כשיצא האיש מלפני המלך, הלך אל אדם שהיה חייב לו 1000 שקלים, תפס אותו ודרש ממנו לשלם מיד את חובו. ²⁹ החייב נפל על ברכיו והתחנן: 'אנא, עשה עמי חסד; חכה בסבלנות ואשלם לך הכל!'

³⁰ אולם המלווה לא הסכים לחכות, וציווה לכלוא את החייב בבית-הסוהר עד שיגמור לשלם את חובו.

³¹ כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאוד והלכו אל המלך וסיפרו לו מה שקרה. ³² המלך קרא אליו את האדם שעל חובו ויתר, ואמר: 'נבזה מרושע שכמוך! אני ויתרתי לך על חוב עצום רק משום שביקשת זאת ממני! ³³ האם לא היה עליך לרחם על חברך העבד, כשם שאני ריחמתי עליך?'

³⁴ המלך הנרגז שלח את האיש לתא העינויים, עד שיגמור לשלם את חובו עד הפרוטה האחרונה. ³⁵ כך יעשה לכם אבי שבשמים אם תסרבו לסלוח לאחיכם בכל לבכם."