Revised Common Lectionary (Semicontinuous)

יא מתעוררת השאלה: האם זנח אלוהים את עמו? חס וחלילה! הרי אני עצמי יהודי, מזרעו של אברהם אבינו ומשבט בנימין. ² לא, אלוהים לא הפקיר את עמו, שבו בחר עוד מבראשית. האם אינכם זוכרים מה אומרים הכתובים על אליהו הנביא? אליהו זעק אל אלוהים והתלונן על עם-ישראל^[a]:

²⁹ שהרי אלוהים לעולם אינו מתחרט על דבריו, ולעולם אינו דורש חזרה את מתנותיו. ³⁰ פעם גם אתם מרדתם באלוהים, אך הוא ריחם עליכם. ³¹ עתה היהודים הם המורדים והסרבנים, ברם יום אחד הם יחזרו בתשובה, ואלוהים ירחם גם עליהם כפי שריחם עליכם. ³² כי אלוהים הסגיר לידי החטא את כל בני-האדם, כדי שיוכל לרחם על כולם.

¹⁰ ישוע קרא לעם ואמר: "הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: ¹¹ מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה- זה מטמא את האדם!"

¹² תלמידיו באו אליו ואמרו: "בדבריך אלה העלבת את הפרושים!"

¹³ ישוע השיב להם: "כל צמח שלא נשתל על-ידי אבי – ייעקר. ¹⁴ התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי-דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך הבור!"

¹⁵ שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.

¹⁶ "האם אינך מבין?" שאל אותו ישוע. ¹⁷ "האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? ¹⁸ אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. ¹⁹ כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. ²⁰ דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם."

²¹ ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.

²² אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: "אדוני, בן-דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף." ²³ אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: "אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה."

²⁴ "נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד", אמר ישוע לאישה. ²⁵ אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: "אדוני, עזור לי!"

²⁶ "אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים," ענה לה ישוע.

²⁷ "נכון, אדוני," השיבה האישה, "אבל לכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל השולחן."

²⁸ "אישה," אמר לה ישוע, "יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך." באותו רגע בתה נרפאה.