Revised Common Lectionary (Semicontinuous)

¹² לפיכך, אחים יקרים, איננו חייבים דבר לטבע החוטא שלנו ולדרישותיו. ¹³ שכן אם ניכנע לו ונמשיך במעשינו הרעים – נמות. אבל אם בעזרת רוח הקודש נחסל ונמית את פעולות הטבע החוטא שלנו – נחיה. ¹⁴ כי כל מי שמודרך על-ידי רוח הקודש של אלוהים הם בנים לאלוהים.

¹⁵ אלוהים לא העניק לנו רוח אשר ישוב לשעבד אותנו לפחד, כי אם רוח המאמץ אותנו לו לבנים, והמאפשר לנו לקרוא לאלוהים: אבא, אבינו. ¹⁶ רוח הקודש שהעניק לנו אלוהים מעיד בלבנו ומאשר שאנו באמת בני-אלוהים. ¹⁷ ואם אנחנו בני-אלוהים, הרי שאנו גם יורשיו, כלומר, אנחנו יורשים יחד עם המשיח את נחלתו של אלוהים. ברם על-מנת לקחת חלק בכבודו עלינו לסבול למענו.

¹⁸ אך אין להשוות כלל את סבלנו עתה לעומת הכבוד שייתן לנו אלוהים בבוא הזמן. ¹⁹ שהרי כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים לאלוהים. כי באותו יום תשוחרר הבריאה מהשעבוד לכיליון ולמוות – שלהם נכנעה לא מרצונה, אלא מרצון אלוהים – על-מנת שתוכל לקחת חלק בחירות הנפלאה של בני האלוהים.

²² אנחנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וגונחת מכאב, כאילו בצירי לידה. ²³ לא רק הבריאה נאנחת, אלא גם אנחנו, המאמינים, אשר טעמנו מהאושר הנצחי שהכין אלוהים לאוהביו. כן, אנו נאנחים בציפייה לשחרור מכאב וסבל. אנו גם מצפים ליום שבו יתממש אימוצנו כבנים, ואלוהים יעניק לנו גוף חדש. ²⁴ בתקווה הזאת נושענו, והבה נזכור שתקווה פירושה ציפייה לדבר שעדיין לא ראינו; הרי איננו מצפים למה שאנו רואים או למה שכבר נמצא בידינו. ²⁵ אולם אם אנו מצפים לדבר שאיננו יכולים לראותו, אנו לומדים להמתין לו בסבלנות.

²⁴ ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים. ²⁵ אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר^[a] בין החיטה. ²⁶ כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.

²⁷ "משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'

²⁸ "'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר.

'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.

²⁹ 'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה. ³⁰ הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'"

ישוע סיפר להם עוד משל: "מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו."

³⁶ לאחר מכן עזב ישוע את ההמון ונכנס הביתה. תלמידיו ביקשו ממנו שיסביר להם את משל העשבים בשדה החיטה.

³⁷ "בן-האדם הוא האיכר הזורע את הזרעים הטובים," הסביר להם ישוע. ³⁸ "השדה מסמל את העולם, הזרעים מסמלים את בני מלכות האלוהים, והעשבים מסמלים את האנשים השייכים לשטן. ³⁹ האויב שזרע את עשבי-הבר בשדה החיטה הוא השטן, הקציר הוא סוף העולם והקוצרים הם המלאכים."

⁴⁰ "כשם שבמשל זה נאספו העשבים ונשרפו, כך יהיה גם בסוף העולם. ⁴¹ בן-האדם ישלח את מלאכיו, והם ידרשו מתוך המלכות את כל עושי הרע ואת כל אלה שמכשילים את האחרים, ⁴² וישליכו אותם לכבשן שישרוף אותם. שם הם יבכו ויחרקו שיניים ⁴³ ואילו הצדיקים יזרחו כשמש במלכות אביהם. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!