Revised Common Lectionary (Semicontinuous)

¹⁴ שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי.

³⁶ משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

³⁷ דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

³⁸ "עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. ³⁹ כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

⁴⁰ פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. ⁴¹ כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים.

¹⁷ זכרו כי אביכם שבשמים, שאליו אתם מתפללים, אינו שופט במשוא-פנים; הוא ישפוט את כל מעשיכם בצדק מוחלט! משום כך עליכם להתייחס אליו בכבוד וביראה כל ימי חייכם עלי-אדמות. ¹⁸ אלוהים פדה וגאל אתכם מאמונות-שווא ומעשי-הבל שנחלתם מאבותיכם, אך הוא פדה אתכם לא בזהב, בכסף או בצורת תשלום אחרת שמקובלת בעולם הזה, ¹⁹ כי אם בדמו היקר של המשיח – השה התמים והטהור של האלוהים. ²⁰ עוד לפני בריאת העולם יעד אלוהים את המשיח להיות קורבן בעד בני-האדם, אולם תוכניתו זאת נודעה ברבים רק בימים אחרונים אלה. ²¹ על-ידי המשיח אתם מאמינים באלוהים אשר הקימו מן המתים והעניק לו כבוד רב, כך שאמונתכם ותקוותכם מבוססות באלוהים.

²² היות שטוהרתם מאנוכיות ומשנאה כשהאמנתם במשיח ובבשורתו, אהבו איש את רעהו אהבה כנה ועזה. ²³ שהרי עתה נולדתם מחדש, לא מזרע שנשחת אלא מזרע בלתי נשחת, באמצעות דבר ה' החי וקיים.

¹³ באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס - כפר המרוחק כאחד עשר ק"מ מירושלים. ¹⁴ בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, ¹⁵ הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. ¹⁶ אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות.

¹⁷ "על מה אתם משוחחים?" שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. ¹⁸ אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב: "אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים."

¹⁹ "מה קרה בעיר?" שאל ישוע.

"אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת," הסבירו השניים. "ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. ²⁰ אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. ²¹ ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם-ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי! ²⁴ כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה."

²⁵ "כסילים!" קרא ישוע. "האם כל-כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי-הקודש? ²⁶ האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?" ²⁷ לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ"ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים.

²⁸ בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס - הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, ²⁹ אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. ³⁰ כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. ³¹ לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם.

³² השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ"ך.

³³ בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד-עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה:

³⁴ "האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!"

³⁵ השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם.