Revised Common Lectionary (Semicontinuous)

⁶ הליכה בדרך רוח הקודש מביאה חיים ושלום, בעוד שכניעה לטבע החוטא שלנו מביאה מוות, ⁷ שהרי הטבע החוטא שלנו שונא את אלוהים. טבע זה שלנו מעולם לא ציית לאלוהים, וגם לא יציית לו בעתיד. ⁸ כל הנשלטים על-ידי אופיים החוטא אינם יכולים למצוא-חן בעיני אלוהים.

⁹ אולם אתם אינכם נשלטים על-ידי הטבע החוטא שלכם, אלא על ידי רוח הקודש, אם אכן הוא שוכן בקרבכם, כי מי שרוח הקודש אינו שוכן בו איננו שייך למשיח. ¹⁰ אך אם המשיח בקרבכם, אמנם גופכם מת בגלל החטא, אך הרוח הוא חיים לכם כי הוצדקתם. ¹¹ ואם שוכן בכם רוחו של האלוהים אשר הקים את ישוע מן המתים, אלוהים יקים לתחייה גם את גופכם בן-התמותה, על-ידי רוח הקודש השוכן בכם.

יא איש בשם אלעזר, שגר בבית-עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. ³ מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע: "אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד."

⁴ כששמע ישוע את הדבר אמר: "מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת." ⁵ ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. ⁶ כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים ⁷ ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו: "הבה נחזור ליהודה."

⁸ "אולם, רבי," קראו התלמידים במחאה, "לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?"

⁹ "בכל יום יש שתים-עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. ¹⁰ מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה." ¹¹ ישוע המשיך: "חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו."

ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו: "אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!" ¹⁴ "אלעזר מת," אמר להם ישוע בפירוש. ¹⁵ "אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו."

¹⁶ תומא (הנקרא בשם חיבה "התאום") אמר לחבריו התלמידים: "בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו."

¹⁷ בהגיעם לבית-עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. ¹⁸ בית-עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, ¹⁹ ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. ²⁰ כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית.

²¹ "אדוני," אמרה מרתא לישוע, "אילו היית כאן, אחי לא היה מת. ²² אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך."

²³ "אחיך יקום לחיים," הבטיח ישוע.

²⁴ "כן," אמרה מרתא, "עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון."

²⁵ אולם ישוע אמר לה: "אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. ²⁶ כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?"

²⁷ "כן, אדוני," השיבה, "אני מאמינה שאתה המשיח בן-האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב."

²⁸ כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה: "המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך." ²⁹ מרים יצאה אליו מיד.

³⁰ ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. ³¹ היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה.

³² כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי: "אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת." ³³ בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. ³⁴ "היכן קברתם אותו?" שאל.

"בוא וראה," ענו האנשים. ³⁵ ישוע בכה.

³⁶ "הם היו חברים טובים מאוד," אמרו היהודים זה לזה. "ראו עד כמה אהב אותו!"

³⁷ היו שאמרו: "אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?" ³⁸ ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה.

³⁹ "הזיזו את האבן," ביקש ישוע.

אולם מרתא, אחות המת, אמרה: "אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!"

⁴⁰ "האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?" שאל ישוע.

⁴¹ האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא: "אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. ⁴² אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי." ⁴³ לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד: "אלעזר, צא החוצה!" ⁴⁴ ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים. "הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת," אמר ישוע.

⁴⁵ יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע.