Revised Common Lectionary (Complementary)

¹⁰ עתה הגיע תורו של פולוס לדבר. המושל רמז לו לקום על רגליו ולשאת את דברו.

"ידוע לי, אדוני, שאתה שופט בענייני היהודים כבר שנים רבות," פתח פולוס, "ועל כן אני שמח להגן על עצמי לפניך. ¹¹ לא יקשה עליך לוודא שלא עברו למעלה משנים-עשר יום מאז שעליתי לירושלים, כדי להשתחוות לה' בבית-המקדש. ¹² כמו-כן תוכל לוודא בנקל שמעולם לא עוררתי מהומות בבתי-הכנסת ולא ברחובות העיר. ¹³ איש מן האנשים האלה לא יוכל להוכיח אף אחת מההאשמות הרבות שהם טופלים עלי.

¹⁴ "אולם אני מודה בדבר אחד: אני מאמין בדרך הישועה, שהם מתייחסים אליה כאל כת או תנועה, ובדרך זאת אני עובד את אלוהי אבותינו; אני מאמין באמונה שלמה בכל מה שכתוב בספרי התורה והנביאים. ¹⁵ כמו כן אני מאמין, בדיוק כמו אנשים אלה, שתהיה תחיית המתים - לצדיקים ולרשעים. ¹⁶ משום כך אני משתדל בכל כוחי לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים ולפני בני אדם.

¹⁷ "לאחר היעדרות של שנים אחדות חזרתי לירושלים, כדי להביא סכום כסף לעזרת היהודים המשיחיים וכדי להקריב קרבן לאלוהים. ¹⁸ מאשימי ראו אותי במקדש בשעה שהקרבתי מנחה לה'. ראשי היה מגולח, לפי דרישת התורה, ובאותה שעה לא היה קהל סביבי ולא הייתה כל מהומה. ¹⁹ אולם היו שם יהודים אחדים מאסיה, ואם יש להם טענות נגדי, מדוע אין הם נמצאים כאן עתה? ²⁰ שאל-נא את האנשים העומדים כאן עתה איזה חטא מצא בי הסנהדרין שלהם, ²¹ מלבד משפט אחד שצעקתי לעברם: 'אני עומד לפני המועצה הזאת כדי להגן על עצמי, משום שאני מאמין בתחיית המתים!'"

²² בנקודה זאת, פליקס, אשר ידע היטב את לימודי ישוע, סגר את התביעות ואמר: "חכו עד שיגיע לוסיאס, מפקד הכוח, ורק אז אחליט במשפט." ²³ הוא ציווה לכלוא את פולוס בבית-הסוהר, אולם ציווה על הסוהרים להקל עליו את מאסרו, להתייחס אליו בעדינות ובאדיבות, ולהרשות לידידיו לבקר אותו, לטפל בו ולהביא לו מתנות.