Revised Common Lectionary (Complementary)

¹⁶ לכן חדלו לשפוט את המאמינים על-פי חיצוניותם או על-פי דעתם של הלא-מאמינים. פעם שגיתי ושפטתי את המשיח על-פי קנה מידה אנושי, אך איני עושה זאת שוב. ¹⁷ המאמין במשיח נעשה בריאה חדשה; שוב אין הוא אותו אדם כמקודם, שכן יש בו עתה חיים חדשים. ¹⁸ כל הדברים החדשים האלה הינם מאת האלוהים אשר השיבנו לעצמו בזכות קורבנו של המשיח. אלוהים העניק לנו את הזכות לעודד אחרים לשוב אליו, ¹⁹ ולבשר להם שהוא מקרב אליו את כל בני-האדם באמצעות המשיח, ושוב אין הוא זוכר להם את חטאיהם. זוהי הבשורה הנפלאה שמסר לנו לבשר לאחרים.

²⁰ לפיכך שגרירי המשיח אנחנו, ואלוהים מזהיר אתכם באמצעותנו. על כן אנו מתחננים לפניכם בשם המשיח: אנא, היענו לאהבתו והתרצו לאלוהים. ²¹ למרות שהמשיח היה ללא חטא, אלוהים שם בו את חטאינו, ואחר כך שם בנו את צדקת אלוהים.^[a]

טו לעיתים קרובות התקבצו סביב ישוע פושעים למיניהם ופקידי מכס (שבזמנו היו ידועים לשמצה בגלל חוסר הגינות ושחיתות), על מנת להקשיב לדבריו. ² הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים שהתלוננו: "הביטו בישוע, הוא מתחבר עם הפושעים האלה ואף אוכל בחברתם!"

³ ישוע ענה להם במשל:

¹¹ ישוע סיפר להם משל אחר: "לאיש אחד היו שני בנים. ¹² יום אחד בא אליו הבן הצעיר ואמר: 'אבא, אני רוצה שתתן לי עכשיו את חלקי בירושה המגיעה לי, במקום שאחכה עד מותך.' האב הסכים וחילק את רכושו בין שני בניו.

¹³ "לאחר זמן קצר ארז הבן הצעיר את חפציו ונסע לארץ רחוקה, שם בזבז את כל כספו בחיי הוללות. ¹⁴ כאשר נותר חסר פרוטה התפשט רעב נורא באותה ארץ, והוא נהיה רעב ללחם. ¹⁵ הוא הלך אל איכר מקומי ושידל אותו להעסיקו כרועה חזירים. ¹⁶ הרעב היה חזק כל-כך, עד כי התחשק לחרובים שניתנו לחזירים, אולם הוא לא קיבל דבר. ¹⁷ "כשלבסוף עשה חשבון נפש ואמר לעצמו: 'בבית אבי לא רק שהפועלים אוכלים לשובע, הם אף משאירים אוכל בצלחת, ואילו אני כאן גווע ברעב! ¹⁸ אשוב לבית אבי ואומר: 'אבא, חטאתי לאלוהים ולך, ¹⁹ ואיני ראוי להיקרא בנך. אנא, קבל אותי לעבודה כאחד מפועליך.'

²⁰ "הבן קם וחזר לבית אביו. עוד לפני שהגיע אל הבית אביו זיהה אותו מרחוק ורץ לקראתו בהתרגשות רבה, חיבק ונישק אותו באהבה.

²¹ "'אבא', פתח הבן, 'חטאתי לאלוהים ולך, ואיני ראוי להיקרא בנך.'

²² "אולם האב קרא למשרתיו ואמר: 'הביאו מיד את הגלימה היקרה ביותר שיש לנו, טבעת יקרה ונעלים יקרות. ²³ לאחר מכן שחטו את העגל שפיטמנו; עלינו לחגוג את המאורע! ²⁴ כי זה בני היה מת ועתה קם לתחייה.' וכך החלו בחגיגה.

²⁵ "באותה שעה עבד הבן הבכור בשדה. בשובו הביתה שמע את כל השירה והריקודים, ²⁶ ולכן שאל את אחד המשרתים: 'מה קורה כאן?'

²⁷ "'אחיך חזר הביתה,' הסביר לו המשרת, 'ואביך שחט לכבודו את העגל שפיטמנו. עתה הוא עורך חגיגה גדולה לרגל שובו הביתה בשלום.'

²⁸ "הבן הבכור כעס מאוד וסרב להיכנס הביתה. אביו יצא אליו וניסה לדבר איתו, ²⁹ אבל הבן השיב: 'כל השנים האלה עבדתי קשה כל כך למענך ומעולם לא חטאתי נגדך, ומה נתת לי? לא נתת לי אף גדי אחד קטן כדי שאחגוג עם חברי. ³⁰ ואילו כשבנך זה, שבזבז את כל כספך על זונות, חוזר הביתה, אתה שוחט לכבודו את העגל המשובח ביותר שיש לנו!'

³¹ "'בני היקר,' אמר האב, 'אתה ואני קרובים זה אל זה, וכל מה ששייך לי שייך לך. ³² כיצד יכולים אנחנו שלא לשמוח היום? אחיך היה מת ועכשיו הוא קם לתחייה; אחיך הלך לאיבוד ועתה הוא נמצא!'"