Revised Common Lectionary (Complementary)

ט כל אותו זמן המשיך שאול לאיים על המאמינים המשיחיים באלימות וברצח. הוא הלך אל הכהן הגדול בירושלים ² וביקש ממנו מכתב אל בתי-הכנסת בדמשק. במכתב ביקש מבתי-הכנסת לשתף פעולה ברדיפת המאמינים המשיחיים שם, גברים ונשים כאחד, כדי ששאול יוכל לאסרם ולהביאם לירושלים.

³ כשהתקרב שאול לדמשק במסגרת שליחותו, סנוורה אותו לפתע אלומת אור חזקה מן השמים. ⁴ הוא נפל ארצה ושמע קול מדבר אליו: "שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?"

⁵ "מי אתה, אדוני?" שאל שאול.

"אני ישוע שאותו אתה רודף!" ענה הקול. ⁶ "לך עכשיו העירה, וחכה להוראות נוספות!"

⁷ מלוויו של שאול עמדו נדהמים וחסרי-מילים, כי שמעו קול אך לא ראו איש. כשקם שאול על רגליו גילה שהתעוור, ומלוויו היו צריכים להחזיק בידו ולהובילו לדמשק. עיוורונו נמשך שלושה ימים, וכל אותו זמן לא אכל ולא שתה.

¹⁰ באותה עת גר בדמשק מאמין משיחי בשם חנניה. האדון נגלה אליו בחלום ואמר לו: "חנניה!"

"כן, אדוני!" השיב חנניה.

¹¹ והאדון המשיך: "לך לביתו של יהודה ברחוב 'הישר', ושאל שם על שאול מהעיר טרסוס. ברגע זה הוא מתפלל אלי, ¹² ורואה בחזיון אדם בשם חנניה ניגש אליו וסומך עליו את ידיו, כדי שתשוב אליו ראייתו."

¹³ "אבל, אדוני," קרא חנניה, "שמעתי סיפורים רבים על הדברים הנוראים שעשה שאול זה למאמינים בך בירושלים! ¹⁴ הוא בא לדמשק רק משום שקיבל רשות מראשי הכוהנים לאסור את כל המאמינים המשיחיים כאן!"

¹⁵ "לך ועשה מה שאמרתי לך," אמר האדון לחנניה, "כי בחרתי בשאול להביא את בשורתי אל עמים רבים ומלכיהם ואל עם-ישראל. ¹⁶ אני אראה לו כמה יהיה עליו לסבול למען שמי!"

¹⁷ חנניה הלך לביתו של יהודה, וכשמצא את שאול סמך עליו את ידיו ואמר: "שאול אחי, האדון ישוע, אשר נראה אליך בדרך, שלח אותי אליך כדי שתימלא ברוח הקודש, וכדי שישוב אליך אור עיניך."

¹⁸ "באותו רגע נפקחו עיניו של שאול, כאילו נפלו מהן קשקשים, וראייתו שבה אליו. הוא קם על רגליו ונטבל במים, ¹⁹ ולאחר מכן אכל את ארוחתו הראשונה מזה שלושה ימים, וכוחו שב אליו. הוא נשאר עם המאמינים בדמשק ימים אחדים, ²⁰ ואחר כך החל לבקר בבתי-הכנסת השונים, וסיפר לכולם שישוע המשיח הוא באמת בן-האלוהים!

¹¹ לאחר מכן שמעתי בחיזיון קול מלאכים רבים סביב כסא המלכות, ארבע החיות והזקנים. ¹² הם שרו שירה אדירה:

"ראוי השה הטבוח

לקבל עוז,

עושר וחכמה,

גבורה והדר,

כבוד וברכה."

¹³ וכל בריה בשמים, בארץ, מתחת לארץ ובים, שמעתי קוראים:

"ליושב על הכסא ולשה

הברכה וההדר והעוז,

לעולם ועד!"

¹⁴ ארבע החיות אמרו: "אמן!" ועשרים וארבעה הזקנים נפלו על פניהם והשתחוו לו.

כא כעבור זמן מה שוב נראה ישוע אל תלמידיו, הפעם ליד הכינרת, וכך התרחש הדבר:

² שמעון פטרוס, תומא התאום, נתנאל מכפר קנה שבגליל, בני זבדי, ועוד שניים אחרים היו ביחד.

³ "אני הולך לדוג," אמר שמעון פטרוס.

"גם אנחנו באים," אמרו האחרים. הם עלו לסירה, אולם לא לכדו דבר במשך כל הלילה.

⁴ עם זריחת החמה ראו מישהו על החוף, אך לא ידעו שישוע היה האיש.

⁵ "בני, האם לכדתם משהו?" שאל.

"לא!" השיבו פה אחד.

⁶ אם תשליכו את הרשת לימין הסירה תלכדו דגים רבים," אמר ישוע. הם עשו כדבריו, ודגים רבים כל-כך נלכדו ברשת, עד שלא היה להם כוח להעלות את הרשת חזרה לסירה.

⁷ התלמיד שהיה אהוב על ישוע אמר לפטרוס: "זהו האדון!" כאשר שמע פטרוס את דבריו, לבש את חולצתו שהסיר קודם לכן, וקפץ למים. ⁸ ואילו יתר התלמידים הפליגו לחוף שהיה במרחק מאה מטר בערך, ואיתם הרשת המלאה בדגים. ⁹ כשעלו לחוף ראו מדורה שעליה נצלים דגים, ובצד היה לחם.

¹⁰ "הביאו כמה מהדגים שלכדתם," ביקש ישוע. ¹¹ שמעון פטרוס משך את הרשת ליבשה, וכאשר ספר את השלל הוא מנה 153 דגים גדולים. למרות מספרם ומשקלם לא נקרעה הרשת!

¹² "בואו, איכלו ארוחת בוקר," הזמינם ישוע. איש מהם לא העז לשאול אותו אם הוא באמת האדון, כי כולם היו בטוחים בכך. ¹³ ישוע הגיש להם את הלחם והדגים.

¹⁴ זאת הייתה הפעם השלישית שבה נגלה אליהם ישוע לאחר שקם מהמתים.

¹⁵ לאחר ארוחת הבוקר שאל ישוע את שמעון פטרוס: "שמעון בן-יונה, האם אתה אוהב אותי יותר מכל אלה?"

"כן", השיב פטרוס, "אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את טלאי," אמר ישוע.

¹⁶ ישוע שאל אותו שנית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?"

"כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך," השיב פטרוס שנית.

"אם כן, נהג את צאני," אמר ישוע.

¹⁷ ישוע שאל פעם שלישית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?" פטרוס נעלב משאלתו החוזרת של ישוע ואמר: "אדוני, הכול אתה יודע. אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את צאני," חזר ישוע על בקשתו. ¹⁸ "כשהיית צעיר יכולת לעשות כרצונך וללכת לאן שרצית. אולם כאשר תזדקן תושיט את ידיך - אנשים אחרים ילבישוך ויובילוך לאן שהם ירצו, ולא לאן שאתה תרצה." ¹⁹ ישוע אמר לו דברים אלה כדי להכינו לקראת צורת מותו בעתיד, שבו יכבד את האלוהים. כאשר סיים ישוע לדבר, אמר לפטרוס: "בוא אחרי."