Revised Common Lectionary (Complementary)
16 "זאת הברית אשר אכרת את בית-ישראל אחרי הימים ההם, נאם ה': נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה... 17 כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכר עוד". 18 ואם נסלחו החטאים אחת ולתמיד, הרי שאין צורך בקורבנות נוספים כדי להשתחרר מהחטא.
19 אם כן, אחי, מאחר שדם המשיח מאפשר לנו עתה לבוא בביטחון אל קודש הקודשים 20 בדרך חדשה וחיה, (דרך שפילס למעננו המשיח בקרעו את הפרוכת שהיא גופו), 21 ומאחר שיש לנו כהן גדול הממונה על בית אלוהים, 22 הבה ניכנס פנימה – אל אלוהים עצמו – בלב שלם ובביטחון מלא, מתוך ידיעה שלבנו ונפשנו טוהרו על-ידי דם המשיח שנשפך, וגופנו נרחץ במים טהורים.
23 עתה יכולים אנו לצפות לישועה שהבטיח לנו אלוהים. אין לנו כל ספק שאלוהים באמת יקיים את הבטחתו, ואנו יכולים להכריז על כך לפני כולם. 24 כהוקרה על כל מה שאלוהים עשה למעננו, הבה נקדיש תשומת-לב איש לרעהו, נעודד ונאהב איש את אחיו ונעזור זה לזה.
25 אל תזניחו את אסיפות הקהילה שלכם כפי שנוהגים אחדים מכם, אלא השתדלו כמיטב יכולתכם לעזור לאמונת הזולת, במיוחד עתה כשאנו רואים שקרב יום בואו של המשיח.
14 אך היות שיש לנו כהן גדול, ישוע בן-האלוהים, אשר עלה לשמים כדי לעזור לנו, לעולם אל נחדל לבטוח בו! 15 הכהן הגדול שלנו מבין את חולשותינו, שכן הוא עצמו התנסה כמונו באותם פיתויים, אך הוא לא חטא מעולם. 16 משום כך, הבה נתקרב בביטחון לכסא אלוהים, כדי שיעניק לנו את חסדו ורחמיו אשר יעזרו לנו בעת הצורך.
7 כאשר חי המשיח על-פני האדמה בדמות אדם, הוא התפלל והתחנן בבכי ובדמעות לפני אלוהים שיושיעו מתוך הלחצים, הניסיונות והייסורים של המוות לניצחון התחייה. אלוהים שמע לתפילתו, כי המשיח אהב את אלוהים וציית לו תמיד. 8 אף כי ישוע היה בן-אלוהים, היה עליו ללמוד ציות על-ידי סבלו וייסוריו. 9 לאחר שהוכיח את עצמו מושלם לפני האלוהים, נעשה ישוע מקור ישועת עולמים לכל המצייתים לו,
יח ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי-זית. 2 יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.
3 ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.
4 ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?"
5 "את ישוע מנצרת," השיבו לו.
"אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. 6 לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.
7 ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?"
"את ישוע מנצרת," השיבו בשנית.
8 "אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." 9 ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!"
10 לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.
11 "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי."
12 החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13 הוליכו אותו תחילה אל חנן - חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. 14 היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד." 15 שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, 16 ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.
17 "הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!" קראה השוערת לעבר פטרוס. "מה פתאום?" הכחיש פטרוס.
18 החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר מאוד. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.
19 בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.
20 "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. 21 "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." 22 אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם.
23 "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?"
24 חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. 25 בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: "הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?"
"לא, מה פתאום?" הכחיש פטרוס.
26 אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: "אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!"
27 פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.
28 בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית-המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ - הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. 29 על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: "במה אתם מאשימים את האיש?"
30 אילמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!" השיבו.
31 אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם," אמר פילטוס.
"אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות," השיבו היהודים. 32 בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.
33 פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. "האם אתה מלך היהודים?" שאל.
34 "האם אלה המילים שלך או של האחרים?" השיב ישוע בשאלה.
35 "האם אני יהודי?" שאל פילטוס. "בני-עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?"
36 "אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על-ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה," אמר ישוע.
37 "אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס.
"כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי."
38 "מהי האמת?" שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. "האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!" קרא פילטוס. 39 "בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?"
40 "לא!" קראו. "אל תשחרר אותו; שחרר את בר-אבא!" בר-אבא היה שותף למרד.
יט אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו בשוטים. 2 החיילים שזרו זר קוצים, הניחוהו על ראשו והלבישו בו גלימת ארגמן. 3 "יחי מלך היהודים!" קראו בלעג, והכו אותו באגרופיהם. 4 פילטוס יצא אל הקהל ואמר: "אני מוציא אליכם את ישוע כדי שתדעו שמצאתי אותו חף מפשע!" 5 ישוע יצא החוצה, ראשו עטור זר קוצים ולגופו גלימת ארגמן. "הנה האיש!" קרא פילטוס.
6 כאשר ראו אותו ראשי הכוהנים והמשרתים, קראו: "צלוב אותו! צלוב אותו!"
"צלבו אותו בעצמכם," השיב להם פילטוס, "כי אני לא מצאתי בו כל אשמה."
7 "לפי תורתנו עליו למות," קראו היהודים, "כיוון שקרא לעצמו בן-האלוהים."
8 לשמע דברים אלה גבר פחדו של פילטוס. 9 הוא החזיר את ישוע לבית-המשפט ושאל אותו: "מאין אתה?" אולם ישוע לא ענה דבר.
10 מדוע אינך עונה לי?" שאל פילטוס. "הרי אתה יודע כי יש בכוחי לצלוב אותך או לשחרר אותך!"
11 אבל ישוע השיב: "לולא קיבלת רשות מלמעלה, לא היית יכול לעשות לי דבר. לכן אשמת המסגירים אותי גדולה מאשמתך."
12 כששמע פילטוס דברים אלה ניסה לשחרר את ישוע, אולם היהודים התנגדו ואמרו: "אם תשחרר אותו תגלה חוסר נאמנות לקיסר, מפני שכל העושה עצמו למלך מורד בקיסר!"
13 לשמע דברים אלה שוב הוציא פילטוס אליהם את ישוע, והוא עצמו מתיישב על כסא המשפט, במקום שנקרא: 'רצפה' או 'גבתא'. 14 כל זה התרחש בערב פסח, בשעה שתים-עשרה בצהריים.
"הנה מלככם!" קרא פילטוס לעבר היהודים.
"קח אותו מכאן! צלוב אותו!" הם צעקו.
15 "מה? לצלוב את מלככם?" שאל פילטוס.
"רק הקיסר הוא מלכנו!" קראו ראשי הכוהנים.
16 פילטוס נכנע ומסר להם את ישוע כדי שיצלבו אותו.
17 הם לקחו את ישוע, נתנו לו לשאת את צלבו, וכולם הלכו למקום הנקרא מקום הגולגולת או בעברית גלגלתא. 18 הם צלבו אותו שם יחד עם שני אנשים אחרים - האחד לימינו והשני לשמאלו. 19 פילטוס כתב שלט בזו הלשון: 'ישוע מנצרת, מלך היהודים' ותלה אותו על הצלב. 20 יהודים רבים קראו את הכתוב על השלט, כי ישוע נצלב קרוב לעיר, והשלט נכתב בעברית, ביוונית וברומית.
21 ראשי הוכהנים ביקשו מפילטוס לתקן את הכתוב: "אל תכתוב 'מלך היהודים', אלא: 'הוא טוען שהוא מלך היהודים'."
22 "את מה שכתבתי כתבתי," ענה פילטוס."
מעשה זה קיים את הנבואה מתהילים[a]: "יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל." כך עשו החיילים.
25 ליד הצלב עמדו אמו, דודתו, מרים אשת קלופס ומרים המגדלית. 26 כשראה ישוע את אמו עומדת ליד תלמידו האהוב, אמר לה: "אמא, זהו בנך." 27 ואל תלמידו האהוב אמר: "זוהי אמך." והתלמיד אסף אותה לביתו מאז ואילך.
28 ישוע ידע שהכל הסתיים, וכדי למלא את הכתוב אמר: "אני צמא." 29 בקרבת מקום עמד כד מלא חומץ. הם טבלו ספוג בחומץ, תקעו את הספוג בקצה ענף אזוב והגישוהו לפיו.
30 ישוע טעם מהחומץ וקרא: "נשלם." הוא היטה ראשו הצידה ונפח נשמתו.
31 הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות. 32 החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע. 33 כשניגשו אל ישוע הוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו. 34 אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו. 35 זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם. 36 כך מלאו החיילים את הכתוב[b]: "ועצם לא תשברו בו." 37 ובספר זכריה כתוב[c]: "והביטו אלי את אשר דקרו." 38 לאחר מכן בא אל פילטוס יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע אך שמר על כך בסוד מפחד מנהיגי היהודים, וביקש רשות לקחת את גופתו של ישוע; והרשות ניתנה.
39 גם נקדימון בא לשם - אותו איש שבא אל ישוע בלילה - והביא איתו כשלושים קילוגרם של מרקחת יקרה העשויה מבשמים ושמנים. 40 השניים לקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם בשמים, כמנהג הקבורה היהודית. 41 קרוב למקום הצליבה היה גן ובו קבר חדש שאיש לא נקבר בו מעולם. 42 הם קברו בו את ישוע מפני שהיה ערב שבת והקבר היה בקרבת מקום.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.