Revised Common Lectionary (Complementary)
28 ישוע סיים את דבריו והמשיך בדרכו לעלות לירושלים יחד עם תלמידיו. 29 בהתקרבם אל בית-פגי ובית-עניה שעל הר הזיתים, קרא אליו ישוע שנים מתלמידיו ואמר: 30 "לכו אל הכפר ממול; בכניסה תראו עיר קשור שאיש עדיין לא רכב עליו. התירו את העיר והביאו אותו אלי. 31 אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו לו: 'האדון זקוק לעיר.'"
32 שני התלמידים הלכו אל הכפר ומצאו את העיר ממש כפי שאמר להם ישוע. 33 כשהתירו את העיר בא אליהם בעליו ושאל בתימהון: "מדוע אתם מתירים את העיר שלי?"
34 "האדון זקוק לו," השיבו התלמידים בפשטות.
35 הם הביאו את העיר אל ישוע, ריפדו את גבו במעיליהם וישוע רכב עליו. 36 אנשים רבים פרשו את מעיליהם וגלימותיהם על השביל לפניו. 37 כשהתקרב ישוע לראש השביל היורד מהר הזיתים, החלה חבורת תלמידיו לשיר ולשבח את אלוהים בקולי קולות על כל הנסים והנפלאות שחולל ישוע.
38 "ברוך הבא בשם ה'!" צהל ההמון. "יחי המלך! שמחו השמים והארץ! שבח ותהילה לאלוהים במרומים!"
39 פרושים אחדים שהיו בקרב הקהל אמרו לישוע: "רבי, נזוף בתלמידיך על הדברים שהם אומרים!"
40 אך הוא השיב להם: "אם הם ישתקו האבנים האלה תזעקנה!"
5 התנהגו עם הזולת כמו שישוע התנהג איתנו: 6 למרות שהיה בדמות אלוהים הוא לא דרש את זכויותיו כאלוהים, 7 אלא הפשיט מעצמו את כוחו הרב, את ההוד והתהילה, ולבש דמות עבד הדומה לבן-אדם. 8 הוא אף השפיל את עצמו כל-כך עד שבחר למות מוות בזוי על הצלב.
9 על כן העלהו אלוהים למרומי השמים ונתן לו שם העולה בכבודו על כל שם אחר, 10 כדי שבשם ישוע יכרעו כולם ברך וישתחוו לו בשמים, בארץ ומתחת לארץ, 11 וכל אדם יודה שישוע הוא האדון, לכבודו של אלוהים האב.
14 מאוחר יותר הגיעו ישוע ושאר התלמידים, וכשהגיעה השעה התיישבו כולם סביב השולחן.
15 "נכספתי לאכול עמכם את סעודת הפסח לפני שאתייסר," פתח ישוע ואמר: 16 "אני אומר לכם ששוב לא אוכל את סעודת הפסח, עד אשר יתקיים במלוא משמעותה במלכות האלוהים."
17 לאחר מכן לקח ישוע כוס יין, ברך ואמר: "קחו את היין ושתו ממנו כולכם.
18 דעו לכם ששוב לא אשתה יין עד אשר תבוא מלכות האלוהים."
19 לאחר מכן הוא לקח כיכר לחם (מצה), ברך, פרס את הלחם לפרוסות, נתן לתלמידיו ואמר: "זהו גופי הניתן בעדכם. איכלו אותו לזיכרוני." 20 בתום הסעודה הגיש להם ישוע עוד כוס יין ואמר: "זהו הדם אשר נשפך למען רבים, כדי לחתום את הברית החדשה בין אלוהים לבני-האדם. 21 אולם ליד השולחן יושב האיש שיסגיר אותי. 22 אמנם נגזר עלי למות, אבל אוי לאיש שיסגיר אותי!"
23 התלמידים החלו לשאול זה את זה מי מהם עלול לעשות מעשה נורא שכזה.
24 בין התלמידים התעורר ויכוח: מי מהם החשוב ביותר.
25 אמר להם ישוע: "בעולמנו רודים המלכים והשליטים בנתיניהם, ובכל זאת אלה נחשבים לדורשים בטוב נתיניהם. 26 אולם אצלכם המצב שונה: מי שמרבה לשרת אתכם הוא יהיה הגדול מביניכם, והמנהיג יהיה משרת. 27 ומי נחשב גדול, מי שיושב בשולחן או מי שמשרת את מי שבשולחן? כמובן שהיושב בשולחן. ואילו אני ביניכם כמשרת.
28 "מאחר ששמרתם לי אמונים על-אף הצרות והקשיים, 29 ומאחר שאבי הנחיל לי מלכות, הריני מעניק לכם בזאת את הזכות 30 לאכול ולשתות על שולחני במלכותי, ולשבת על כיסאות לשפוט את שנים-עשר שבטי ישראל."
31 "שמעון, שמעון," המשיך האדון, "השטן דורש את כולכם, לסנן אתכם כמו חיטה. 32 אבל התפללתי בעדך שלא תאבד את אמונתך. לאחר שתחזור בתשובה חזק את אחיך."
33 "אדוני," קרא שמעון פטרוס, "אני מוכן ללכת איתך לבית-הסוהר ואף למות איתך!"
34 אולם ישוע ענה: "פטרוס, אני אומר לך שעוד היום, לפני קריאת התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים ותאמר שאינך מכיר אותי כלל.
35 "כאשר שלחתי אתכם לבשר את הבשורה בלי כסף, בלי תרמיל ובלי נעליים האם חסרתם משהו?" המשיך ישוע.
"לא חסר לנו דבר," השיבו.
36 "אבל עכשיו," אמר להם ישוע, "למי שיש כסף ותרמיל שייקח אותם איתו; ולמי שאין חרב - שימכור את מעילו ויקנה אחת. 37 כי הגיע המועד שתתקיים הנבואה הכתובה עלי[a]: 'הוא נימנה בין פושעים.' כן, כל מה שכתבו עלי הנביאים יתקיים במלואו."
38 "אדון," קראו התלמידים, "יש לנו כאן שתי חרבות."
"אלה מספיקות לכם," השיב ישוע.
39 לאחר מכן יצא ישוע מהעיר והלך אל הר הזיתים, כמנהגו מדי יום, והתלמידים הלכו בעקבותיו. 40 בהגיעו אל המקום אמר ישוע לתלמידיו: "התפללו שלא תבואו לידי ניסיון." 41 ישוע התרחק מתלמידיו מרחק-מה, כרע על ברכיו והתפלל: 42 "אבי, אם יש ברצונך, אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני." 43 לאחר מכן נגלה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו. 44 בגלל סבלו הרב הוא התפלל בדבקות רבה, וזיעתו נפלה על הארץ כטיפות דם גדולות. 45 כאשר סיים ישוע את תפילתו וחזר אל תלמידיו, מצא אותם ישנים מרוב צער ועייפות.
46 "מדוע אתם ישנים?" שאל ישוע. "קומו והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון."
47 בעודו מדבר התקרב אליו קהל גדול של אנשים ובראשם צעד יהודה, שהיה אחד מתלמידיו. יהודה קרב אל ישוע כדי לנשקו, 48 אולם ישוע אמר לו: "יהודה, האם בנשיקה אתה עומד להסגיר את בן-האדם?"
49 כשראו התלמידים את העומד להתרחש שאלו את ישוע: "אדון, אתה רוצה שנכה אותם בחרבות שלנו? 50 ואחד מהם קיצץ את אוזנו הימנית של עבד הכוהן הגדול.
51 ישוע עצר בעדם ואמר: "הניחו להם לעשות את שלהם." לאחר מכן נגע באוזנו של העבד וריפא אותה. 52 ישוע פנה אל ראשי הכוהנים, מפקדי משמר בית-המקדש והזקנים שבאו לאסרו: 'מדוע אתם באים אלי במקלות ובחרבות, האם אני גנב או שודד? 53 מדוע לא אסרתם אותי בבית-המקדש? הרי הייתי שם כל יום. אבל זוהי שעתכם, ושעת שלטון החושך."
54 הם אסרו את ישוע והובילוהו אל בית הכוהן הגדול. פטרוס הלך אחריהם במרחק-מה, 55 אולם הצטרף אליהם כשהדליקו מדורה בחצר והתיישבו סביבה.
56 משרתת אחת הבחינה בפטרוס לאור המדורה. היא נעצה בו מבט וקראה: "האיש הזה היה עם ישוע!"
57 פטרוס הכחיש בתוקף את דבריה: "אישה, איני מכיר אותו כלל!"
58 כעבור זמן קצר הבחין מישהו אחר בפטרוס. "אתה ודאי אחד מהם!" אמר. "מה פתאום," הכחיש פטרוס, "אינני אחד מהם!"
59 כעבור שעה בערך העיר אדם נוסף: "אין לי ספק שהאיש הזה היה עם ישוע, כי שניהם מהגליל."
60 פטרוס הכחיש שוב: "בן-אדם, איני יודע על מה אתה מדבר..." לפני שסיים פטרוס את דבריו נשמעה קריאת התרנגול. 61 באותו רגע פנה ישוע והביט בעיניו של פטרוס. אז נזכר פטרוס בדברי האדון: "לפני קריאת התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." 62 הוא יצא מהחצר ומירר בבכי.
63 החיילים שהופקדו על שמירת ישוע לעגו לו, הכו אותו והתעללו בו. 64 הם קשרו את עיניו, הכו אותו באגרופים וקראו בלעג: "נביא שכמוך, נחש מי הכה אותך?" 65 הם המשיכו לקלל ולהעליב אותו.
66 למחרת בבוקר הובא ישוע לפני חברי הסנהדרין, ראשי הכוהנים, הסופרים וזקני העם.
67 "האם אתה באמת המשיח?" שאלו אותו.
אך ישוע השיב: "אם אגיד לכם, לא תאמינו לי, 68 ואם אשאל אתכם שאלות לא תשיבו לי. 69 אולם עוד מעט בן-האדם ישב לימין גבורת האלוהים."
70 "אם כך, בן-אלוהים אתה?"
"אתם אמרתם שאני הוא" השיב ישוע.
71 "איננו זקוקים לעדויות נוספות!" הם קראו. "במו אוזנינו שמענו אותו אומר דברים אלה!"
כג ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, 2 ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"
3 "האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.
4 פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"
5 אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."
6 "האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.
7 "כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.
8 הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.
9 הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר . 10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.
11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.
13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 14 והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.
18 אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!" 19 (בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 21 אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"
22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.
24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 25 על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.
26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 28 ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.[b] 30 בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם. 31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"[c]
32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 33 בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.
34 "אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"
36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 37 וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"
38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".
39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"
40 הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!" 42 הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."
43 "עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.
44 בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.
46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.
47 קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."
48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.
52 יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע. 53 לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש. 54 כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.
55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.
כג ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, 2 ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"
3 "האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.
4 פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"
5 אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."
6 "האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.
7 "כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.
8 הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.
9 הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר . 10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.
11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.
13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 14 והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.
18 אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!" 19 (בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 21 אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"
22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.
24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 25 על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.
26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 28 ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.[a] 30 בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם. 31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"[b]
32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 33 בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.
34 "אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"
36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 37 וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"
38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".
39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"
40 הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!" 42 הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."
43 "עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.
44 בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.
46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.
47 קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."
48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.