Old/New Testament

²⁵ ליד הצלב עמדו אמו, דודתו, מרים אשת קלופס ומרים המגדלית. ²⁶ כשראה ישוע את אמו עומדת ליד תלמידו האהוב, אמר לה: "אמא, זהו בנך." ²⁷ ואל תלמידו האהוב אמר: "זוהי אמך." והתלמיד אסף אותה לביתו מאז ואילך.

²⁸ ישוע ידע שהכל הסתיים, וכדי למלא את הכתוב אמר: "אני צמא." ²⁹ בקרבת מקום עמד כד מלא חומץ. הם טבלו ספוג בחומץ, תקעו את הספוג בקצה ענף אזוב והגישוהו לפיו.

³⁰ ישוע טעם מהחומץ וקרא: "נשלם." הוא היטה ראשו הצידה ונפח נשמתו.

³¹ הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות. ³² החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע. ³³ כשניגשו אל ישוע הוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו. ³⁴ אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו. ³⁵ זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם. ³⁶ כך מלאו החיילים את הכתוב^[a]: "ועצם לא תשברו בו." ³⁷ ובספר זכריה כתוב^[b]: "והביטו אלי את אשר דקרו." ³⁸ לאחר מכן בא אל פילטוס יוסף הרמתי, שהיה תלמידו של ישוע אך שמר על כך בסוד מפחד מנהיגי היהודים, וביקש רשות לקחת את גופתו של ישוע; והרשות ניתנה.

³⁹ גם נקדימון בא לשם - אותו איש שבא אל ישוע בלילה - והביא איתו כשלושים קילוגרם של מרקחת יקרה העשויה מבשמים ושמנים. ⁴⁰ השניים לקחו את גופת ישוע ועטפוה בתכריכים עם בשמים, כמנהג הקבורה היהודית. ⁴¹ קרוב למקום הצליבה היה גן ובו קבר חדש שאיש לא נקבר בו מעולם. ⁴² הם קברו בו את ישוע מפני שהיה ערב שבת והקבר היה בקרבת מקום.