Old/New Testament

²⁴ שוב קראו היהודים לקבצן שהיה עיוור ואמרו: "עליך להודות לאלוהים ולא לישוע, כי כולנו יודעים שהוא איש חוטא."

²⁵ "איני יודע אם הוא חוטא או לא," השיב הקבצן, "אבל דבר אחד אני יודע: הייתי עיוור ועכשיו אני רואה!"

²⁶ "מה הוא עשה? כיצד ריפא אותך?" דרשו.

²⁷ כבר סיפרתי לכם. האם לא שמעתם? מדוע אתם מבקשים שאספר לכם בשנית, האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?" שאל הקבצן.

²⁸ הם קללו אותו ואמרו: "אתה תלמידו! אנחנו תלמידיו של משה רבנו! ²⁹ אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל איננו יודעים דבר על האיש הזה."

³⁰ מוזר מאוד שאינכם יודעים דבר על אודות האיש שריפא את עיני," השיב הקבצן. ³¹ "אנחנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לקול הרשעים, אך הוא מקשיב ברצון לאלה שאוהבים אותו ושומעים בקולו. ³² מאז בריאת העולם לא שמענו על אדם שריפא עיוורון מלידה. ³³ אילו אדם זה לא בא מאלוהים, הוא לא היה מסוגל לעשות מאומה!"

³⁴ "ממזר שכמוך!" קראו לעברו בזעם. "אתה מתיימר ללמד אותנו?" והם גרשוהו החוצה.

³⁵ כאשר שמע ישוע את הדבר, הוא פגש בקבצן ושאל אותו: "האם אתה מאמין בבן האדם?"

³⁶ "מיהו?" שאל האיש. "אני רוצה להאמין בו."

³⁷ "ראית אותו, והוא מדבר אליך כרגע" השיב ישוע.

³⁸ "כן, אדוני," קרא האיש, "אני מאמין!" והוא השתחווה לישוע.

³⁹ "אני באתי לעולם לשם משפט – להעניק ראייה לעיוורים, ולהוכיח לאלה שחושבים את עצמם לפיקחים שהם למעשה עיוורים," אמר ישוע.

⁴⁰ הפרושים שעמדו שם שאלו: "האם אתה כולל אותנו בין העיוורים?"

⁴¹ "אילו הייתם עיוורים לא הייתם אשמים," הסביר ישוע. "אולם אתם טוענים שאתם רואים, ולכן אתם אשמים."