Read the New Testament in 24 Weeks

יד כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, ² אמר לאנשיו: "אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה." ³ הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על-פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, ⁴ משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. ⁵ הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא.

⁶ אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא-חן בעיניו מאוד, ⁷ והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. ⁸ לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל.

⁹ המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, ¹⁰ וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר ¹¹ והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה.

¹² תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה.

¹³ כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. ¹⁴ ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם.

¹⁵ לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול."

¹⁶ אולם ישוע השיב להם: "אין צורך. אתם תאכילו אותם."

¹⁷ "מה?" קראו התלמידים בתמיהה. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים!"

¹⁸ "הביאו אותם לכאן," הורה ישוע. ¹⁹ הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. ²⁰ כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים-עשר סלים. ²¹ באותו ערב היו שם כ-5000 איש מלבד הנשים והילדים!

²² לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים.

²⁵ בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על-פני המים. ²⁶ התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים.

²⁷ ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו, זה אני!"

²⁸ "אדון, אם זה באמת אתה," קרא אליו שמעון פטרוס, "צווה עלי ללכת לקראתך על-פני המים!"

²⁹ "בסדר," ענה ישוע. "בוא!" ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על-פני המים לקראת ישוע. ³⁰ אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע. "הצל אותי, אדון!" צעק פטרוס.

³¹ מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס. "חסר-אמונה אתה!" הוכיח אותו ישוע. "מדוע פקפקת?" ³² כשעלו ישוע ופטרוס לסירה השתתקה הרוח.

³³ התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים. "אתה באמת בן האלוהים!" קראו.

³⁴ הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גינוסר. ³⁵ אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. ³⁶ החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל אלה שעשו זאת נרפאו!

טו יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע.

² "מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?" דרשו לדעת. "מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?"

³ השיב להם ישוע: "ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? ⁴ למשל, כתוב בתורה^[a]: 'כבד את אביך ואת אמך... ומקלל אביו ואמו מות יומת!' אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן 'לעבודת האלוהים' את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של ה', כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על-ידי בני-אדם. ⁷ צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו צדק כשאמר עליכם^[b]:

⁸ 'ניגש העם הזה בפיו,

ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני;

⁹ ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה.'"

¹⁰ ישוע קרא לעם ואמר: "הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: ¹¹ מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה- זה מטמא את האדם!"

¹² תלמידיו באו אליו ואמרו: "בדבריך אלה העלבת את הפרושים!"

¹³ ישוע השיב להם: "כל צמח שלא נשתל על-ידי אבי – ייעקר. ¹⁴ התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי-דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך הבור!"

¹⁵ שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.

¹⁶ "האם אינך מבין?" שאל אותו ישוע. ¹⁷ "האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? ¹⁸ אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. ¹⁹ כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. ²⁰ דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם."

²¹ ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.

²² אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: "אדוני, בן-דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף." ²³ אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: "אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה."

²⁴ "נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד", אמר ישוע לאישה. ²⁵ אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: "אדוני, עזור לי!"

²⁶ "אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים," ענה לה ישוע.

²⁷ "נכון, אדוני," השיבה האישה, "אבל לכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל השולחן."

²⁸ "אישה," אמר לה ישוע, "יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך." באותו רגע בתה נרפאה.

²⁹ ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. ³⁰ ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי-מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. ³¹ כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.

³² לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: "אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך."

³³ "מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?" שאלו התלמידים.

³⁴ "כמה ככרות לחם נותרו לכם?" שאל אותם ישוע. "שבע," ענו, "וכמה דגים קטנים."

³⁵ ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, ³⁶ לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. לא זו בלבד שכולם אכלו לשובע (כ-4000 איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים!

³⁹ לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל.