Read the New Testament in 24 Weeks

כב "אחי ואבותיי, הקשיבו נא לדברי ההגנה שלי." ² כששמעו שהוא מדבר עברית נפלה דממה כבדה עוד יותר. ³ פולוס המשיך: "אני יהודי, יליד טרסוס שבקיליקיה, אולם חונכתי כאן בירושלים, בבית-מדרשו של רבן גמליאל, והוא שלימד אותי לשמור בקפידה את כל חוקי התורה ומצוותיה. הייתי קנאי לה' בכל מעשי, ממש כשם שאתם קנאים לו היום. ⁴ בזמנו רדפתי את המשיחיים עד מוות, כבלתי גברים ונשים והשלכתי אותם לכלא. ⁵ הכהן הגדול וכל אחד מחברי הסנהדרין יוכלו להעיד על כך, משום שביקשתי מהם מכתבים אל ראשי הקהילה היהודית בדמשק. מכתבים אלה העניקו לי את הסמכות לכבול כל משיחי שאמצא, ולהביאו לירושלים כדי שייענש.

⁶ "יום אחד בשעת הצהריים, כשהייתי בדרכי לדמשק, האיר עלי לפתע אור חזק מן השמים. ⁷ נפלתי על הארץ ושמעתי קול: 'שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?'

⁸ "'מי אתה, אדוני?' שאלתי.

והקול ענה: 'אני ישוע מנצרת שאותו אתה רודף!' ⁹ האנשים שהיו איתי ראו את האור, אך לא הבינו את הנאמר.

¹⁰ "'מה עלי לעשות, אדוני?' שאלתי.

"והאדון ענה: 'קום ולך לדמשק, ושם ייאמר לך מה צפוי לך בעתיד.'

¹¹ האור החזק סנוור אותי עד עיוורון, והיה צורך להוביל אותי בידי לדמשק.

¹² "בדמשק בא אלי אדם צדיק וירא-אלוהים, חנניה שמו, אשר קיים את מצוות התורה והיה מקובל על כל היהודים. ¹³ חנניה עמד לצדי ואמר: 'שאול אחי, פקח את עיניך!' ומיד נפקחו עיני ויכולתי לראות כמקודם.

¹⁴ "לאחר מכן הוא אמר לי: 'אלוהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו, לראות את המשיח הצדיק ולשמוע את קולו. ¹⁵ עליך לשאת את בשורת אלוהים לכל מקום, ולספר לכולם מה ששמעת וראית. ¹⁶ למה אתה מחכה עכשיו? לך להיטבל במים והתרחץ מחטאיך, בקראך בשם האדון!'

"יום אחד, לאחר שחזרתי לירושלים, דיבר אלי ה' בחזיון בשעה שהתפללתי בבית-המקדש. 'הזדרז וצא מירושלים', הוא אמר אלי, 'כי תושבי העיר לא יאמינו למה שתספר להם עלי.'

¹⁹ "'אבל אדון,' מחיתי, 'הם יודעים היטב שהלכתי לבית-הכנסת והכיתי את המאמינים בך, ואף השלכתי אותם לכלא. ²⁰ וכשהרגו את עבדך סטפנוס, עמדתי שם בהסכמה לנעשה והשגחתי על מעיליהם של רוצחיו!'

²¹ "אולם אלוהים אמר לי: 'עזוב את ירושלים, כי אני שולח אותך הרחק אל הגויים!'"

²² הקהל הקשיב בתשומת לב עד שאמר פולוס את המשפט האחרון, ואז צעקו כולם פה-אחד: "סלקו אותו מכאן! הרגו אותו! הוא אינו ראוי לחיות!" ²³ הם צרחו, השליכו את מעיליהם וזרקו עפר כלפי מעלה.

²⁴ המפקד ציווה על חייליו להכניס את פולוס לתוך המצודה ולהלקותו ברצועות, כדי לאלצו להתוודות על פשעו. המפקד רצה לדעת מדוע היה הקהל נרגש ופרוע כל-כך.

²⁵ בשעה שהחיילים כבלו את פולוס כדי להלקותו, הוא פנה אל הקצין שעמד לצדו ושאל: "האם מותר להלקות אזרח רומאי לפני שהעמדת אותו לדין?"

²⁶ הקצין ניגש אל מפקד החטיבה וקרא: "מה אתה עושה? האיש הזה אזרח רומאי!"

²⁷ המפקד בא אל פולוס ושאל: "האם אתה באמת אזרח רומאי?"

"כן, בהחלט."

²⁸ "גם אני והאזרחות הזאת עלתה לי הרבה כסף!"

"אבל אני אזרח רומאי מלידה!" אמר פולוס.

²⁹ החיילים שעמדו להלקות את פולוס הרפו ממנו ברגע ששמעו שהוא אזרח רומאי, והמפקד נמלא פחד על-שום שציווה לאסרו ולהלקותו.

³⁰ למחרת בבוקר שחרר אותו המפקד מכבליו וציווה על ראשי הכוהנים לכנס ישיבת סנהדרין. הוא הביא לפניהם את פולוס כדי לנסות לברר מה הייתה הסיבה לכל המהומה הזאת.

כג פולוס נעץ את מבטו בחברי הסנהדרין ואמר: "אחים, תמיד חייתי לפני אלוהים במצפון נקי."

² באותו רגע ציווה חנניה הכהן על האנשים שעמדו ליד פולוס לסטור לו על פיו.

³ "יסטור לך אלוהים, קיר מסויד שכמוך!" קרא פולוס. "איזה מן שופט אתה? כיצד אתה יכול לשבת כאן ולשפוט אותי על-פי התורה, כשבאותו זמן אתה עצמך עובר על התורה, ומצווה להכות אותי?!"

⁴ האנשים שעמדו קרוב לפולוס אמרו אליו: "אתה מעליב את הכהן הגדול!"

⁵ "אחי, אני מצטער," התנצל פולוס. "לא ידעתי שזהו הכהן הגדול. הרי כתוב בתורה שאסור להעליב נשיא או שליט."

⁶ פתאום צץ רעיון במוחו של פולוס: הלא מחצית חברי הסנהדרין היו פרושים, ומחציתם - צדוקים. הוא קם על רגליו וקרא בקול: "אחי, אני פרוש בן פרוש, ועכשיו אתם שופטים אותי על-שום שאני מאמין בתחיית המתים!"

⁷ דבריו אלה פילגו מיד את הסנהדרין לשניים, ועתה הייתה המחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים. ⁸ כי הפרושים האמינו בתחיית המתים ובקיומם של מלאכים ורוחות, ואילו הצדוקים כפרו בכל אלה.

⁹ ההמולה הלכה וגברה, וסופרים אחדים - שהיו פרושים בעצמם - קמו ודיברו בזכותו של פולוס. "לא מצאנו כל אשמה באיש הזה!" צעקו. "אולי הקול שדיבר אליו בדרך לדמשק היה רוח או מלאך!"

¹⁰ המתיחות גברה והוויכוח התלהט; הנוכחים החלו למשוך את פולוס - זה לכאן וזה לכאן. מפקד החטיבה פחד שיקרעו את פולוס לגזרים, ולכן ציווה על חייליו לקחת אותו משם בכוח הזרוע ולהחזירו למצודה.

¹¹ באותו לילה עמד האדון לצדו של פולוס ואמר לו: "חזק ואמץ, פולוס! כשם שהעדת עלי בפני תושבי ירושלים, כך תצטרך להעיד עלי גם בפני תושבי רומא!"

לפנות בוקר התקבצו יחד למעלה מארבעים יהודים, ונדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פולוס. ¹⁴ הם הלכו אל ראשי הכוהנים ואל הזקנים וסיפרו להם על כך. ¹⁵ "בקשו ממפקד החטיבה להחזיר את פולוס לבית-הדין," אמרו. "העמידו פנים כאילו שאתם רוצים לשאול אותו עוד כמה שאלות, ואנחנו כבר נהרוג אותו בדרך."

¹⁶ אולם בן-אחותו של פולוס גילה במקרה את מזימתם, ומיהר אל המצודה כדי לדווח לפולוס על כך.

¹⁷ פולוס קרא לאחד הקצינים ואמר: "קח את הנער הזה אל המפקד; יש לו משהו חשוב לספר לו."

¹⁸ הקצין לקח את הנער, הביאו אל המפקד והסביר: "פולוס האסיר קרא לי וביקש ממני להביא אליך את הנער הזה, כי יש לו משהו לומר לך."

¹⁹ המפקד אחז בידו של הנער, הובילוהו הצידה ושאל: "מה אתה רוצה לומר לי?"

²⁰ "מחר מתכוננים היהודים לבקש ממך להחזיר את פולוס לסנהדרין", סיפר הנער, "ביומרה שהם מעוניינים לשאול אותו שאלות נוספות. ²¹ אולם אל תשמע בקולם! כי למעלה מארבעים איש אורבים לו בדרך, מוכנים להתנפל עליו ולהרוג אותו. הם נדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שפולוס ימות. עתה הם מחכים שתענה בחיוב לבקשתם."

²² אל תאמר לאיש שסיפרת לי דברים אלה." הזהירו המפקד, ושלחו לדרכו. לאחר מכן קרא המפקד לשני קצינים ופקד עליהם: "הכינו מאתיים חיילים לצאת לקיסריה הערב בשעה תשע! קחו אתכם מאתיים קשתים, ועוד שבעים פרשים חמושים. תנו לפולוס סוס רכיבה, והביאו אותו בשלום אל פליקס המושל."

²⁵ הוא שלח בידם את המכתב הבא אל פליקס:

²⁶ "מאת: קלודיוס לוסיאס.

"אל: הוד מעלתו המושל פליקס.

"שלום וברכה!

²⁷ "אדם זה נתפס על-ידי היהודים, והם כמעט הרגו אותו. אולם משנודע לי שהוא אזרח רומאי, שלחתי מיד חיילים להצילו מידם. ²⁸ הבאתי אותו למשפט לפני בית-המשפט העליון של היהודים, כדי לדעת מה עשה. ²⁹ עד מהרה נוכחתי לדעת שהאשמותיהם מתייחסות רק לאמונה היהודית, ולא למעשה פלילי שדינו מאסר או מוות, ³⁰ אך כשנודע לי שיהודים רוצים להרוג אותו, החלטתי לשלחו אליך ולומר למאשימיו להביא את טענותיהם לפניך."

³¹ החיילים מילאו את הפקודה ולקחו את פולוס בלילה למבצר אנטיפטרוס. ³² למחרת בבוקר חזרו החיילים למצודה בירושלים, והשאירו את פולוס עם הפרשים כדי שייקחו אותו לקיסריה.

³³ בהגיעם לקיסריה הביאו את פולוס לפני המושל, ומסרו לו את המכתב. ³⁴ פליקס קרא את המכתב ושאל את פולוס למוצאו.

"אני מקיליקיה," ענה פולוס.

³⁵ "אשמע את המקרה שלך במלואו כאשר יגיעו לכאן גם מאשימיך," אמר לו המושל, וציווה לשמור עליו בכלא שבארמון המלך הורדוס.