Read the New Testament in 24 Weeks

א תאופילוס היקר,

במכתבי הראשון^[a] סיפרתי לך על חייו, מעשיו ותורתו של ישוע המשיח, וכיצד עלה לשמים, לאחר שנתן לשליחיו הנבחרים הוראות נוספות בגבורת רוח הקודש. ³ במשך ארבעים יום לאחר צליבתו נגלה ישוע אל השליחים פעמים אחדות, והוכיח להם בדרכים שונות שהוא אכן חי. בהזדמנויות אלה הוא גם שוחח איתם על מלכות האלוהים.

⁴ באחת הפגישות האלה הורה ישוע לתלמידיו שלא יעזבו את ירושלים עד שיבוא עליהם רוח הקודש, כפי שהבטיח להם האב. ישוע שוחח איתם על כך פעמים רבות בעבר.

⁵ "יוחנן הטביל אתכם במים," הזכיר להם ישוע, "אולם בעוד ימים אחדים תיטבלו ברוח הקודש!"

⁶ כשנגלה אליהם ישוע בפעם אחרת, שאלו אותו: "אדון, האם אתה עומד להשיב את המלכות לישראל?"

⁷ "האב הוא הקובע תאריכים אלה," ענה ישוע, "ואינכם צריכים לדעת אותם. ⁸ אולם כשרוח הקודש יצלח עליכם, תקבלו כוח וסמכות להיות עדים לי בירושלים, ביהודה ושומרון ועד קצה העולם."

⁹ זמן קצר לאחר מכן עלה ישוע לשמים לעיני תלמידיו, ונעלם בתוך ענן. ¹⁰ בעוד התלמידים מאמצים את עיניהם כדי לזכות במבט נוסף, עמדו ביניהם לפתע שני אנשים לבושים גלימות לבנות, ¹¹ ואמרו: "אנשי הגליל, מדוע אתם עומדים ומביטים לשמים? ישוע אמנם עלה לשמים, אך יום אחד הוא יחזור בדיוק כפי שהלך מכם!"

¹² כשקרה הדבר הזה הם היו בהר-הזיתים, ועתה חזרו ברגל לירושלים (מרחק של פחות מקילומטר).

כשהגיעו העירה, הם התאספו לתפילה בחדר העלייה שבו גרו. באסיפה זאת נכחו האנשים הבאים:

פטרוס,

יוחנן ויעקב,

אנדרי,

פיליפוס,

תומא,

בר-תלמי,

מתתיהו,

יעקב בן-חלפי,

שמעון מהקנאים,

יהודה בן-יעקב

ואחיו של ישוע.

היו שם גם נשים אחדות, וביניהן אמו של ישוע.

¹⁵ אסיפת התפילה נמשכה ימים אחדים, ויום אחד, כשנכחו שם מאה ועשרים איש, קם שמעון פטרוס ואמר:

¹⁶ "אחים, נבואות התנ"ך צריכות היו להתקיים בנוגע ליהודה, אשר בגד בישוע והוביל אליו את ההמון, שהרי רוח הקודש דיבר על כך לפני זמן רב בפי דוד המלך. ¹⁷ יהודה היה אחד מאיתנו; הוא נבחר בדיוק כמונו להיות שליח." ¹⁸ בכסף שקיבל תמורת הבגידה הוא קנה לעצמו שדה, ושם מצא את מותו - הוא נפל ארצה על פניו, בטנו נבקעה ומעיו נשפכו החוצה. ¹⁹ הידיעה על מותו התפשטה במהירות בין כל תושבי ירושלים, והם מכנים את המקום ההוא בשפתם^[b] 'חקל דמא', שפירושו 'שדה-הדם'. ²⁰ "דוד המלך ניבא על כך בתהילים, ואמר שביתו יהיה שומם ושאיש לא יישב בו. ובמקום אחר אמר דוד שתפקידו (של יהודה) יינתן למישהו אחר.^[c]

"משום כך עלינו לבחור במישהו אחר, אשר ימלא את מקומו של יהודה, ויצטרף אלינו בעדותנו על תחייתו של ישוע אדוננו. הבה נבחר באדם שהיה איתנו מאז הימים הראשונים - מאז שישוע נטבל על-ידי יוחנן ועד שנלקח מאיתנו לשמים."

²³ הנאספים נקבו בשני שמות: יוסף יוסטוס (שנקרא גם "בר-שבא") ומתתיהו. לאחר מכן התפללו כולם וביקשו שייבחר האדם הנכון. "אלוהים", התפללו, "אתה המכיר כל לב, הראה נא לנו במי מהשניים בחרת למלא את מקומו של יהודה הבוגד, שהלך למקום הראוי לו!"

²⁶ הם הפילו גורל כדי לבחור בין שני המועמדים, ושמו של מתתיהו עלה בגורל. באותו יום הצטרף מתתיהו אל אחד-עשר השליחים.

ב שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום, ² נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו. ³ הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם, ⁴ וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

⁵ הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג, ⁶ ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

⁷ "כיצד ייתכן הדבר?" שאלו עולי-הרגל. "הלא כל האנשים האלה גרים בגליל! ⁸ כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו? ⁹ הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם-נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה; ¹⁰ פרוגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא; ¹¹ יהודים וגרים, כרתים וערבים - וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!"

¹² כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. "מה פירושו של הדבר?" שאלו זה את זה.

¹³ אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: "הם סתם שיכורים!"

¹⁴ שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי. ¹⁵ אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני-אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר! ¹⁶ מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:^[d]

¹⁷ "'והיה אחרי כן (באחרית הימים),' אמר אלוהים,

'אשפוך את רוחי על כל בשר.

ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון,

בחוריכם חזינות יראו.

¹⁸ וגם על העבדים ועל השפחות

בימים ההמה אשפוך את רוחי.

¹⁹ ונתתי מופתים בשמים ובארץ –

דם ואש ותימרות עשן.

²⁰ השמש יהפך לחשך,

והירח - לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

²¹ והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט!'.

²² "אנשי ישראל, הקשיבו!" המשיך פטרוס. "אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על-ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם. ²³ אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו. ²⁴ ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

²⁵ "דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר^[e]:

'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

²⁶ לכן שמח לבי ויגל כבודי,

אף בשרי ישכן לבטח,

²⁷ כי לא תעזב נפשי לשאול;

לא תתן חסידיך לראות שחת.

²⁸ תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך,

נעימות בימינך נצח'.

²⁹ "אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה. ³⁰ אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה' הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו. ³¹ דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב. ³² הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

³³ "עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

³⁴ "לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר^[f]:

'נאם ה' לאדני, שב לימיני,

³⁵ עד אשית את אויביך

הדם לרגליך'.

³⁶ משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

³⁷ דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

³⁸ "עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. ³⁹ כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

⁴⁰ פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. ⁴¹ כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים. ⁴² הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה. ⁴³ הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת-כבוד לאלוהים.

⁴⁴ כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. ⁴⁵ הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים. ⁴⁶ מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה. ⁴⁷ הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו.