M’Cheyne Bible Reading Plan

י ישוע עזב את כפר-נחום והלך דרומה, לגבול יהודה ולאזור שממזרח לנהר הירדן. שוב התאסף סביבו קהל גדול, וישוע לימד אותם כמנהגו. ² פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: "האם אתה בעד גירושין או נגדו?"

³ "מה אמר משה רבנו בקשר לגירושין?" שאל ישוע. ⁴ "משה אמר שמותר להתגרש," השיבו הפרושים. "הוא אמר שבעל הרוצה לגרש את אשתו צריך לכתוב לה ספר כריתות (מכתב גירושין), וזה כל מה שנדרש ממנו." ⁵ "האם אתם יודעים מדוע התיר משה גירושין?" השיב ישוע. "אני אגיד לכם למה: משה לקח בחשבון את האופי העקשני שלכם. הרי מובן מאליו שאלוהים לא ברא איש ואישה כדי שייפרדו, אלא להיפך – אלוהים ברא איש ואישה כדי שיתאחדו לעולם בברית הנישואין. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ⁸ ודבק באשתו והיו לבשר אחד^[a]. ⁹ וכך אסור לאיש להפריד את מה שאלוהים איחד."

¹⁰ מאוחר יותר, כשנשאר ישוע בבית לבד עם התלמידים, שוב העלו את הנושא. ¹¹ ישוע הסביר להם: "בעל המגרש את אשתו משום שברצונו להתחתן עם אישה אחרת, נחשב לנואף. ¹² ואישה המגרשת את בעלה ומתחתנת בשנית נחשבת גם היא לנואפת."

¹³ פעם הביאו אליו מספר אמהות את ילדיהן, כדי שיברך אותם, אולם התלמידים גירשו את האמהות וביקשו מהן שלא להטריד את ישוע.

¹⁴ כשראה ישוע מה עושים תלמידיו, זה לא מצא חן בעיניו. "הניחו לילדים לבוא אלי; אל תגרשו אותם! הרי לכאלה שייכת מלכות האלוהים. ¹⁵ אני אומר לכם: מי שלא יבוא אלי כמו ילד, לא יוכל להיכנס למלכות האלוהים." ¹⁶ ישוע חיבק את הילדים, הניח ידיו על ראשם וברך אותם.

¹⁷ יום אחד כאשר ישוע יצא לאחד ממסעותיו, בא אליו אדם בריצה שנפל לרגליו ושאל: "רבי הטוב, כיצד אוכל לרשת חיי נצח?"

¹⁸ מדוע אתה אומר שאני טוב?" שאל ישוע. "רק אלוהים טוב. ¹⁹ אך בתשובה לשאלתך, אתה הרי מכיר את המצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תהיה עד שקר, לא תחמוד, כבד את אביך ואת אמך?"

²⁰ "רבי", ענה האיש, "תמיד שמרתי את כל המצוות האלה."

²¹ ישוע הביט בו באהבה. "עליך לעשות עוד דבר אחד; עליך למכור את רכושך ולתרום את הכסף לעניים – כדי שאוצרך יהיה בשמים – ולאחר מכן לך אחרי."

²² האיש התעצב מאוד והלך לדרכו, כי היה עשיר מאוד.

²³ ישוע הסתכל ואז אמר לתלמידיו: "לאיש עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות האלוהים." ²⁴ דבריו של ישוע הדהימו את התלמידים, ולכן חזר ואמר: "ילדים יקרים, מי שבוטח בכסף וברכוש קשה לו מאוד להיכנס למלכות האלוהים. ²⁵ קל יותר לגמל לעבור דרך חוט המחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות האלוהים." ²⁶ דבריו אך הגבירו את תמיהת התלמידים. הם שאלו: "אם כך, אז איך אנשים יכולים להיוושע?" שאלו.

²⁷ ישוע הסביר להם בסבלנות: "זהו בלתי אפשרי לבני אדם, אבל עם אלוהים הכול אפשרי!"

²⁸ פטרוס החל למנות בקול רם את כל הדברים שהוא ושאר התלמידים עזבו למען ישוע. "אנחנו ויתרנו על הכול כדי ללכת אחריך!" אמר פטרוס.

²⁹ "אני מבטיח לכם," אמר ישוע, "שכל מי שוויתר על בית, אחים, אחיות, אמא, אבא, ילדים או רכוש למעני ולמען הבשורה, ³⁰ יקבל ממני חזרה פי מאה ממה שלכאורה הפסיד: בתים, אחים, אחיות, אמהות, ילדים, אדמות - אך עם כל אלה גם רדיפות, ובעולם הבא יקבל חיי נצח. ³¹ אנשים רבים שנראים עכשיו חשובים יהיו חסרי כל חשיבות, ורבים מאלה הנראים עתה חסרי חשיבות יהיו חשובים ביותר!"

³² בדרך לירושלים הלך ישוע בראש, והתלמידים הלכו אחריו בחרדה. ישוע המשיך לספר להם מה יקרה לו בירושלים. ³³ "כשנגיע לירושלים," פתח ישוע, "יאסרו אותי ייקחו אותי אל ראשי הכוהנים והסופרים; הם ישפטו אותי וידונו אותי למוות. לאחר מכן ימסרו אותי לידי הרומאים, כדי שיוציאו לפועל את גזר הדין. ³⁴ הם ירקו עלי, ילעגו לי, יצליפו בי בשוטים ויהרגו אותי. אבל לאחר שלושה ימים אקום לתחייה."

³⁵ יעקב ויוחנן בני זבדי לחשו באוזנו: "רבי, אנחנו רוצים לבקש ממך טובה."

³⁶ "איזו טובה אתם רוצים?" שאל ישוע.

³⁷ "כאשר תשב על כסא המלכות, אנו רוצים לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך."

³⁸ "אינכם יודעים מה אתם מבקשים!" התפלא ישוע. "האם תוכלו לשתות מהכוס שאני חייב לשתות? האם תוכלו להיטבל בטבילה שאני מוכרח להיטבל?"

³⁹ "כן!" השיבו.

"אתם באמת תשתו מכוסי ותיטבלו בטבילתי," אמר ישוע. ⁴⁰ "אבל איני יכול להבטיח לכם לשבת לימיני ולשמאלי, מפני שמקומות אלה כבר שמורים!" ⁴¹ עד מהרה גילו שאר התלמידים את בקשתם של יעקב ויוחנן וכעסו עליהם מאוד. ⁴² ישוע קיבץ סביבו את התלמידים ואמר: "אתם הרי יודעים שמנהיגי הגויים רודים בנתיניהם, ומעניקים כוח וסמכות למי שהם רוצים. ⁴³ אבל אצלכם יהא המצב שונה; מי שרוצה להיות מנהיג ביניכם צריך להיות לכם למשרת. ⁴⁴ מי שרוצה לעמוד בראש צריך להיות המשרת של כולכם. ⁴⁵ אף אני, המשיח, לא באתי לכאן כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת את האחרים ולעזור להם, וכדי לתת את חיי בתמורה לחייהם של אנשים רבים."

⁴⁶ ישוע ותלמידיו באו ליריחו. בצאתם מהעיר הלך אחריהם קהל גדול. בצד הדרך ישב קבצן עיוור בשם ברטמי בן-טימי,

⁴⁷ ששמע שישוע מנצרת מתקרב. ברטמי החל לצעוק: "ישוע בן דוד, רחם עלי!"

⁴⁸ "שתוק!" ציוו עליו מספר אנשים. אך העיוור לא שתק, אלא הגביר את קולו: "בן דוד, רחם עלי!"

⁴⁹ ישוע שמע את תחינותיו של העיוור ועמד מלכת. הוא ביקש לקרוא לעיוור. "התעודד," אמרו לו, "קום! הוא קורא לך." ⁵⁰ ברטמי השליך מעליו את סמיכותיו ובא לישוע.

⁵¹ "מה אוכל לעשות למענך?" שאל ישוע.

" רבי, אני רוצה לראות!" בכה האיש.

⁵² "כמובן," השיב ישוע. "אמונתך ריפאה אותך; לך לשלום." ואכן עיניו נרפאו והוא הלך בדרך אחרי ישוע.

י אחים יקרים, משאלת לבי ותפילתי העמוקה ביותר היא שהיהודים ייוושעו. ² אני יודע שהם מסורים לאלוהים על פי דרכם, אך מסירות זאת אינה מבוססת על הבנה נכונה של הכתובים. ³ היהודים אינם מבינים שישוע המשיח הקריב את עצמו, כדי לסלוח לחטאיהם ולהצדיקם בעיני אלוהים. הם מנסים ליצור צדקה משלהם וכך לא נכנעים לצדקת ה'. ⁴ שכן המשיח הוא תכלית התורה, והוא מצדיק את כל המאמין בו.

⁵ משה כתב על צדקה וישועה מתוך קיום התורה, ואמר שאדם המקיים את כל מצוות התורה בלי יוצא מן הכלל, ייוושע ויחיה. ⁶ ואילו ישועה הנובעת מאמונה אומרת^[a]: "אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה?" זאת, כדי להוריד את המשיח לארץ. ⁷ או "מי ירד לתהום?" זאת, כדי להשיב את המשיח לחיים. ⁸ הישועה שאנו מבשרים נובעת מאמונה בישוע המשיח, והיא בהישג-ידו של כל אחד מאיתנו; למעשה היא בפינו ובלבנו. ⁹ שכן אם תודה בפיך לפני בני-האדם שישוע הוא אדונך, ותאמין בלבך שאלוהים הקימו לתחייה מן המתים, תיוושע. ¹⁰ משום שאמונת הלב מצדיקה אותנו לפני אלוהים, ומתוך אמונה שבלב אנחנו מודים בפינו וניוושע. ¹¹ וכתבי-הקודש אומרים לנו שכל המאמין במשיח לא יבוש. ¹² "כל המאמין" פירושו: יהודים וגויים ללא הבדל, כי לכולנו אדון אחד המעניק מעושרו לכל המבקש ממנו. ¹³ שכן "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט"!^[b]

¹⁴ אך כיצד הם יקראו בשם ה' ויבקשו ממנו להושיעם, אם אינם מאמינים בו כלל? וכיצד יאמינו בו אם מעולם לא שמעו עליו? וכיצד ישמעו עליו אם איש אינו מספר להם? ¹⁵ וכיצד יספר להם מישהו אם לא נשלח אליהם? לכך מתכוון הכתוב^[c]: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, מבשר טוב משמיע ישועה".

¹⁶ אולם לא כל מי ששמע את בשורת אלוהים האמין בה, כפי שאמר^[d] ישעיהו: "מי האמין לשמועתנו?" ¹⁷ בכל זאת, האמונה מתעוררת על-ידי שמיעת הבשורה, והבשורה היא דבר המשיח.

¹⁸ אולם מה בנוגע ליהודים, האם לא שמעו את דבר ה'? כן, הם שמעו, שהרי "בכל-הארץ יצא קום, ובקצה תבל מליהם".^{[e] 19} ואם עם-ישראל שמע, האם לא הבין? עם-ישראל אכן הבין, כי משה אמר להם^[f]: "אני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם". כלומר, ה' יעורר את קנאת בני-ישראל על ידי הגויים. ²⁰ ישעיהו הנביא הוסיף על כך ואמר^[g], כי אלה שלא חיפשו את אלוהים ולא דרשו אותו, הם שימצאו אותו. ²¹ ואילו על עם-ישראל הוא אומר: "פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומורה."