M’Cheyne Bible Reading Plan
יג באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, עזב ישוע את הבית וירד אל החוף. 2 תוך זמן קצר התאסף שם קהל כה רב, עד שישוע נאלץ להיכנס לסירה, ואילו כל העם נשאר על החוף. 3 ישוע הרבה ללמד את העם במשלים, והנה אחד מהם:
"איכר יצא לזרוע בשדה. 4 כשפיזר את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם. 5 זרעים אחדים נפלו על אדמה סלעית, במקום שבו לא הייתה אדמה רבה. הנבטים צמחו במהירות באדמה הרדודה, 6 אולם השמש הלוהטת צרבה אותם והם התייבשו ומתו, כי השורשים לא היו עמוקים. 7 זרעים אחדים נפלו בין הקוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. 8 אולם זרעים אחדים נפלו על אדמה טובה ופורייה, ונשאו פרי מבורך ורב פי 30, פי 60 ואף פי 100 ממה שזרע האיכר. 9 מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"
10 תלמידיו של ישוע באו אליו ושאלו: "מדוע אתה משתמש תמיד בדוגמאות קשות כל כך?"
11 הסביר להם ישוע: "רק לכם מותר לדעת את סודות מלכות השמים; לאחרים לא ניתן לדעת אותם. 12 כי מי שיש לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב; ומי שאין – גם המעט שיש לו יילקח ממנו. 13 אני מדבר אל בני אדם במשלים מכיוון שכאשר מראים להם משהו הם לא רואים, וכאשר אומרים להם משהו הם לא שומעים וגם לא מבינים. 14 כך התקיימה נבואתו של ישעיהו[a]:
'שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו.
15 השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע,
פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע,
ולבבו יבין ושב ורפא לו.'
16 אולם אשרי עיניכם כי הן רואות, ואשרי אוזניכם כי הן שומעות. 17 הרבה נביאים וצדיקים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא זכו.
18 "זהו פירוש המשל: 19 השביל הקשה שעליו נפלו חלק מהזרעים מסמל את לבו של האדם השומע את הבשורה, אך אינו מבין אותה; ואז בא השטן וחוטף את מה שנזרע בלבו. 20 האדמה הסלעית והרדודה מסמלת את לבו של האדם השומע את הבשורה ומקבל אותה בשמחה. 21 אולם לאמונתו אין עומק, והזרעים אינם מכים שורשים עמוקים. משום כך, ברגע של קושי ומבחן נעלמת התלהבותו והוא נובל. 22 האדמה המכוסה קוצים מסמלת את האדם ששמע את הבשורה, אולם דאגות החיים ורצונו להתעשר חונקים את דבר האלוהים, והוא הולך ומפחית בעבודת אלוהים. 23 האדמה הטובה מסמלת את לבו של אדם המקשיב לבשורה, מבין אותה ומביא פרי רב, פי 30, פי 60 ואף פי 100."
24 ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים. 25 אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר[b] בין החיטה. 26 כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.
27 "משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'
28 "'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר.
'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.
29 'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה. 30 הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'"
33 ישוע נתן להם דוגמה נוספת: "אפשר להמשיל את מלכות השמים לאישה המתכוננת לאפות לחם. היא לוקחת את כמות הקמח הדרושה ושמה מעט שמרים, עד שהבצק כולו תופח."
34 את כל אלה דיבר ישוע אל הקהל במשלים; ובלי משל לא דיבר אליהם. 35 כך הוא קיים את הנבואה[c]: "אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני-קדם".
36 לאחר מכן עזב ישוע את ההמון ונכנס הביתה. תלמידיו ביקשו ממנו שיסביר להם את משל העשבים בשדה החיטה.
37 "בן-האדם הוא האיכר הזורע את הזרעים הטובים," הסביר להם ישוע. 38 "השדה מסמל את העולם, הזרעים מסמלים את בני מלכות האלוהים, והעשבים מסמלים את האנשים השייכים לשטן. 39 האויב שזרע את עשבי-הבר בשדה החיטה הוא השטן, הקציר הוא סוף העולם והקוצרים הם המלאכים."
40 "כשם שבמשל זה נאספו העשבים ונשרפו, כך יהיה גם בסוף העולם. 41 בן-האדם ישלח את מלאכיו, והם ידרשו מתוך המלכות את כל עושי הרע ואת כל אלה שמכשילים את האחרים, 42 וישליכו אותם לכבשן שישרוף אותם. שם הם יבכו ויחרקו שיניים 43 ואילו הצדיקים יזרחו כשמש במלכות אביהם. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!
44 "מלכות השמים דומה לאוצר שאיש גילה בתוך שדה. בהתלהבותו הרבה מכר האיש את כל אשר היה לו, כדי שיוכל לקנות את השדה עם האוצר שמצא בו."
45 "מלכות השמים דומה לפנינה נהדרת שמצא סוחר בעת שחיפש פנינים מובחרות. 46 כשגילה הסוחר את הפנינה היקרה, שהייתה ממש 'מציאה', הלך ומכר את כל רכושו, כדי שיוכל לקנות אותה."
47 "אפשר לתאר את מלכות השמים גם בסיפור על דייג שהשליך את רשתו לים, ונלכדו בה כל מיני דגים. 48 כשנמלאה הרשת, הדייג הוציא אותה אל החוף והחל למיין את הדגים: את הטובים שם בסלים, ואת האחרים השליך. 49 כך יהיה גם בסוף העולם: המלאכים יבואו ויפרידו בין הרשעים ובין הצדיקים. 50 את הרשעים ישליכו המלאכים לאש – שם הם יבכו ויחרקו שיניים."
51 "האם אתם מבינים?" שאל אותם ישוע.
"כן," ענו התלמידים, "אנחנו מבינים."
52 וישוע הוסיף: "תלמיד שלמד והבין את מלכות השמים דומה לאיש עשיר שמוציא מאוצרו דברים עתיקים וגם חדשים."
53 כשסיים ישוע לספר להם את המשלים האלה, המשיך בדרכו. 54 כשהגיע אל ביתו (בנצרת שבגליל) לימד את האנשים בבתי-הכנסת, והפליא את כולם בחכמתו ובניסים.
55 "כיצד ייתכן הדבר?" תמהו האנשים. "הלא הוא בנו של הנגר, ואנחנו מכירים את מרים אמו ואת אחיו – יעקב, יוסף, שמעון ויהודה! 56 גם את אחיותיו אנחנו מכירים – הרי כולן גרות כאן. כיצד הוא יכול להיות גדול כל כך?" 57 והם רגזו מאוד על ישוע.
"אין נביא בעירו!" אמר להם ישוע. "את הנביא מכבדים בכל מקום, מלבד בביתו ובקרב בני-עמו." 58 ומאחר שלא האמינו בו הוא חולל שם נסים מעטים בלבד.
יג אלה האנשים שנמנו עם המורים והנביאים בקהילת אנטיוכיה: בר-נבא, שמעון (המכונה "כושי"), לוקיוס (מקוריניה), מנחם (אחיו החורג של הורדוס) ושאול (פולוס). 2 יום אחד בשעה שהתפללו לאלוהים וצמו, אמר להם רוח הקודש: "הקדישו לי את בר-נבא ואת שאול לביצוע משימה מיוחדת!" 3 הם הוסיפו להתפלל ולצום, ולאחר מכן סמכו את ידיהם על ראשיהם של שאול ובר-נבא, ברכו אותם ושלחו אותם לדרכם.
4 בהדרכת רוח הקודש ירדו השניים לסלוקיא, ומשם הפליגו לקפריסין. 5 הם עגנו בעיר סלמיס, ובישרו את דבר אלוהים בבתי-הכנסת (יוחנן מרקוס היה העוזר שלהם).
6 לאחר מכן המשיכו לבשר בכל רחבי האי, עד שהגיעו לעיר פפוס. בעיר זאת פגשו יהודי אחד, בר-ישוע שמו, שהיה נביא שקר ועסק בכישוף.
7 בר-ישוע היה ידיד למושל המקומי, סרגיוס פולוס. המושל, שהיה אדם נבון מאוד, הזמין את בר-נבא ופולוס לבקר אותו, משום שרצה לשמוע מפיהם את דבר האלוהים. 8 אולם המכשף הזה, שנקרא "אלימס", לא רצה שהמושל יגיע לאמונה, ולכן התערב בשיחה ודרש מהמושל לא לשים לב לדבריהם של שאול ובר-נבא.
9 אך שאול (הנקרא גם "פולוס"), אשר היה מלא ברוח הקודש, הביט בנביא השקר וקרא: 10 "בן בלייעל שכמוך! אתה מלא מרמה ופשע, ואויב מושבע של כל דבר טוב! האם לעולם לא תפסיק לסלף את דרכי האלוהים הישרים? 11 עתה שים לב כיצד יעניש אותך אלוהים: תוכה בעיוורון זמני, ולא תראה את אור השמש."
באותו רגע כיסה ערפל את עיניו, והוא החל לגשש סביבו ולחפש מישהו שיוביל אותו בידו. 12 כשראה המושל את הנעשה, האמין באדון והשתומם על הכוח העצום של בשורת האלוהים.
13 פולוס ומלוויו עזבו את פפוס, והפליגו בספינה לעיר פרגי שבמדינת פמפוליה. יוחנן מרקוס עזב אותם שם וחזר לירושלים, 14 ואילו פולוס ובר-נבא המשיכו לאנטיוכיה אשר בפיסידיה.
בשבת הלכו השניים לבית-הכנסת וישבו בין המתפללים. 15 לאחר קריאת פרשת השבוע מן התורה, וההפטרה מהנביאים, שלחו אליהם ראשי בית-הכנסת הודעה: "אחים, אם יש לכם דבר עידוד והדרכה בשבילנו, אתם מוזמנים לדבר!"
16 פולוס קם על רגליו, סימן לקהל שהוא עומד לדבר, ואמר: "אנשי ישראל, וכל הבוטחים בה' והמכבדים אותו, הרשו לי לפתוח בסקירה היסטורית קצרה. 17 "אלוהי העם הזה - אלוהי ישראל - בחר באבותינו וברך אותם מאוד בתקופת שהותם במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא הוציא אותם מעבדות לחירות, 18 וטיפל בהם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. 19 לאחר שהשמיד שבעה עמים בארץ כנען, הוא נתן לעם ישראל את הארץ לנחלה. כל זה ארך כ-450 שנה.
20 "לאחר מכן מינה עליהם אלוהים שופטים עד ימיו של שמואל הנביא.
21 בימיו של שמואל ביקש העם מלך, וה' נתן לו את שאול בן-קיש משבט בנימין, שמלך ארבעים שנה. 22 אולם ה' הוריד אותו מכסא מלכותו, והמליך תחתיו את דוד המלך, זה שה' אמר עליו: 'דוד בן-ישי הוא איש כלבבי, והוא יעשה את רצוני.' 23 ומזרעו של דוד הקים ה' לישראל את המושיע המובטח, את ישוע המשיח!
24 "עוד לפני בואו של ישוע קרא יוחנן לעם ישראל לשוב מחטאיו, לפנות אל ה' ולהיטבל במים. 25 כשסיים יוחנן את תפקידו, שאל את העם: 'האם אתם חושבים שאני המשיח? לא, אינני המשיח! אבל הוא עומד לבוא, ואיני ראוי אף להתיר את שרוכי נעליו!'
26 "אחי בני אברהם, ואחי הגויים היראים את האלוהים: ישועה זאת נועדה לכולנו! 27 תושבי ירושלים ומנהיגיהם לא הכירו את המשיח, ולא הבינו את דברי הנביאים אשר נקראו מדי שבת בבית-הכנסת. אף-על-פי-כן, כשהרגו אותו הם קיימו למעשה את דברי הנביאים. 28 למרות שלא הייתה להם כל סיבה מוצדקת להוציא את ישוע להורג, דרשו מפילטוס לצלוב אותו. 29 לאחר שקיימו את כל הנבואות הקשורות במותו, בלי שידעו זאת, הורידו אותו מעל הצלב וקברוהו.
30 "אולם אלוהים הקים את ישוע מן המתים, 31 ובימים שלאחר מכן הוא נראה פעמים רבות לעיני האנשים שליוו אותו מן הגליל לירושלים. מאז ועד היום לא פסקו האנשים האלה להעיד על כך בפומבי.
34 "אלוהים הבטיח להחזירו לחיים, כדי שלא ימות עוד לעולם. אלוהים ייתן לכם את הבטחותיו הנפלאים לדוד כמו שכתוב בישעיה[a]. . 35 במזמור טז כתוב: 'לא תיתן חסידיך לראות שחת.' 36 פסוק זה אינו מתייחס לדוד, שהרי לאחר שדוד שרת את בני דורו לפי רצון ה', הוא מת, נקבר וגופו נרקב. 37 פסוק זה מתייחס למישהו אחר - למישהו שאלוהים החזירו לחיים ושגופו כלל לא ניזוק מריקבון המוות.
38 "אחים, הקשיבו! באמצעות ישוע זה אתם יכולים לקבל סליחת חטאים. 39 כל מי שמאמין ובוטח בו משתחרר מכל אשמה, ואלוהים מצדיק אותו. התורה מעולם לא יכלה לשחרר אתכם מחטא ולהצדיקכם בעיני אלוהים. 40 היזהרו! אל תתנו לדברי הנביאים להתגשם בכם: 41 'ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו, כי פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר'[b]. כלומר, ראו והתפלאו, אתם הבזים לאמת! כי אלוהים עומד לעשות משהו בימיכם, אשר לא תאמינו בו כשיספרו לכם על כך."
42 כשיצאו פולוס ובר-נבא מבית-הכנסת, הזמינו אותם האנשים לשוב ולדבר אליהם בשבת הבאה. 43 בתום האסיפה בבית-הכנסת הלכו אחרי פולוס ובר-נבא הרבה יהודים וגויים יראי אלוהים. השניים שוחחו איתם ועודדו אותם לבטוח בחסדו של אלוהים.
44 בשבת שלאחר מכן התקהלה כמעט כל העיר בבית-הכנסת, כדי לשמוע את דבר ה' מפי פולוס ובר-נבא. 45 אולם כשראו מנהיגי היהודים את ההמון, נמלאו קנאה והכחישו את דבריו של פולוס בקללות ובגידופים.
46 אך פולוס ובר-נבא דיברו באומץ והצהירו: "הרגשנו שמחובתנו לבשר את דבר ה' קודם כל לכם - היהודים, אולם מכיוון שדחיתם אותו והוכחתם שאינכם ראויים לחיי נצח, נציע אותו לגויים! 47 כי כך ציווה עלינו אלוהים: 'ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ'"[c].
48 הגויים שמחו מאוד לשמוע את בשורת ה' מפי פולוס, וכל מי שנבחר לחיי נצח האמין. 49 וכך התפשט דבר ה' בכל הארץ.
50 אולם מנהיגי היהודים קוממו את הנשים המכובדות ואצילות נגד פולוס ובר-נבא. הם עוררו את ההמון לרדוף את פולוס ובר-נבא ולגרשם מן העיר. 51 השניים ניערו את אבק העיר מעל רגליהם והלכו לעיר איקניון, 52 ותלמידיהם באנטיוכיה נמלאו שמחה ורוח הקודש.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.