הבשורה על-פי מרקוס 4-5

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ד פעם אחרת, כשלימד ישוע על החוף, התאסף סביבו קהל עצום; האנשים נדחפו ונדחקו עד כי לא היה לו מקום לעמוד. ישוע התיישב בסירה שהכינו לו תלמידיו, וכל האנשים נשארו על החוף. ² בדרך כלל הוא לימד את הקהל בסיפורים ובמשלים, והנה אחד מהם: ³ "שימו לב! איכר אחד יצא לזרוע. כשפיזר את הזרעים בשדה ⁴ נפלו חלקם על השביל בצד הדרך, והציפורים באו וניקרו אותם. חלקם נפלו על אדמת סלעים ומיד הצמיחו נבטים יפים, אולם כעבור זמן קצר נבלו ומתו, מפני שלא יכלו להכות שורשים עמוקים. ⁷ חלקם נפלו בין קוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. ⁸ אולם חלק אחר מהזרעים נפל על אדמה טובה, ונשא פרי מבורך ורב פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה! ⁹ מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

¹⁰ כשנשאר ישוע לבדו עם השנים-עשר ושאר התלמידים, הם שאלו אותו: "רבי, למה התכוונת במשל?"

"לכם מותר לדעת את סוד מלכות האלוהים," ענה להם ישוע, "אך אלה שמחוץ למלכות האלוהים שומעים רק משלים. למרות שהם רואים ושומעים, הם אינם מבינים ואינם מאמינים באלוהים, ועל כן אין להם סליחת חטאים. ¹³ אבל אם אינכם מבינים את המשל הפשוט הזה, כיצד תבינו את שאר המשלים שאני עומד לספר?

¹⁴ האיכר במשל הוא כל אדם שמספר לאחרים את בשורת אלוהים, שכן הוא מנסה לזרוע בלבם את דבר-אלוהים. ¹⁵ השביל בצד מסמל את לב האנשים השומעים את דבר אלוהים, אך מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את אשר שמעו. ¹⁶ אדמת הסלעים מסמלת את לבם של אלה השומעים את הבשורה ומקבלים אותה בהתלהבות ובשמחה, ¹⁷ אך אינם מעמיקים ואינם מתבססים באמונתם. לכן ברגע שצצים קשיים ראשונים הם אינם מחזיקים מעמד.

אדמת הקוצים מסמלת את לבם של אלה השומעים את דבר אלוהים ומאמינים בו, אולם תוך זמן קצר תענוגות העולם והרדיפה אחר עושר והצלחה תופסים את המקום החשוב בלבם, ודוחקים הצידה את דבר אלוהים. משום כך לא רואים שום פרי בחייהם.

²⁰ ואילו האדמה הטובה מסמלת את לבם של אלה המאמינים באמת בדבר-אלוהים, והפרי המבורך בחייהם רב, פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה ממה שנזרע בלבם."

²¹ ישוע המשיך ואמר: "כשאדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מחביא את הנר הדולק מתחת למיטה, כדי שאיש לא יראה את האור? תפקיד הנר להאיר, ולכן שמים אותו במקום מרכזי – במקום שבו יביא תועלת רבה ביותר.

²² כל הנסתר עתה ייגלה בבוא העת. ²³ מי שאוזניים לו, שיקשיב!

²⁴ קיימו באופן מעשי את מה שאתם שומעים. כפי שאתם מתנהגים עם אחרים כך יתנהגו איתכם. ²⁵ מי שיש לו – יקבל עוד; ומי שאין לו – גם המעט שבידו יילקח ממנו."

²⁶ ישוע סיפר להם משל נוסף על מלכות אלוהים: "איכר אחד זרע זרעים בשדה שלו, ²⁷ ולאחר שסיים את הזריעה הלך לדרכו. כעבור זמן מה צמחו הזרעים וגדלו ללא עזרת האיכר; ²⁸ האדמה הצמיחה בעצמה את הזרעים. תחילה צמח עלה ראשון, אחריו הגבעול וראש השיבולת, ולבסוף הבשילו הגרגרים. ²⁹ אז בא האיכר וקצר את התבואה."

³⁰ "כיצד אוכל לתאר את מלכות אלוהים?" שאל ישוע. "למה אפשר לדמות את מלכות אלוהים?" מלכות אלוהים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל. אף כי גרגר זה זעיר ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, בעל ענפים ארוכים וחסונים, וציפורים שונות יכולות לבנות בצילו קן ומחסה." ³³ ישוע סיפר להם משלים רבים על דבר-אלוהים, לפי יכולת הבנתם. ³⁴ למעשה הוא לימד את הציבור רק במשלים, וכאשר נשאר עם התלמידים לבדם נהג לבאר להם אותם.

³⁵ לפנות ערב אמר ישוע לתלמידיו: "הבה נעבור לגדה השנייה של הכינרת" ³⁶ הם עזבו את הקהל מאחוריהם והתרחקו מהמקום בסירה שבה ישב ישוע, אך הסירות האחרות שטו בעקבותיהם. ³⁷ לפתע פרצה סערה גדולה; גלים חזקים וגבוהים הכו בסירה ומילאו אותה מים עד שכמעט טבעה. ³⁸ באותו זמן ישן ישוע בשלווה בתוך הסירה. התלמידים העירו אותו בבהלה ופחד: "רבי, קום! אנחנו עומדים לטבוע, ולך לא אכפת?" ³⁹ ישוע קם, נזף ברוח ופקד על הים להירגע. מיד שקטה הרוח והים נרגע.

⁴⁰ לאחר מכן הוא פנה אל תלמידיו ושאל בתמיהה: "מדוע נבהלתם כל-כך? עדיין אינכם מאמינים בי?"

⁴¹ התלמידים נמלאו פחד ושאלו זה את זה: "מיהו האיש הזה שאף הרוח והים נשמעים לו?"

ה בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת ירד ישוע מהסירה, והנה רץ לקראתו מכיוון בית-הקברות איש אחוז רוח רעה. איש זה גר בבית-הקברות והיה בעל כוח פיזי אדיר. בכל פעם שאסרו אותו בכבלים ושרשרות הוא היה מנתק אותם בקלות ויוצא לחופשי. איש לא היה יכול להתגבר עליו. ⁵ יומם ולילה נהג להסתובב כמשוגע בין הקברים ועל ההרים, צועק ופוצע את עצמו באבנים חדות.

⁶ בראותו את ישוע מרחוק, רץ האיש לקראתו ונפל לרגליו.

ישוע פקד על השד שבתוך האיש: "צא החוצה, שד!" השד צעק צעקה מחרידה: "מה אתה עומד לעשות לי, ישוע בן אל-עליון? למען אלוהים, אל תייסר אותי!"

⁹ "מה שמך?" שאל ישוע.

"לגיון," השיב השד. "אינני לבדי; אנחנו כאן שדים רבים." ¹⁰ השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם למקום נידח.

¹¹ בקרבת המקום היה עדר גדול של חזירים שרעה במורד ההרים. ¹² "שלח אותנו לתוך החזירים האלה," התחננו השדים. ¹³ ישוע הסכים, והם יצאו מהאיש ונכנסו לתוך החזירים. כל החזירים (בערך אלפיים) דהרו בטירוף במורד ההר ישר לתוך הים וטבעו.

¹⁴ רועי החזירים ברחו לערים ולכפרים שבסביבה, וסיפרו לכולם מה שקרה. כל האנשים רצו מיד אל המקום כדי לראות את המחזה במו עיניהם. ¹⁵ עד מהרה התאספו אנשים רבים ליד ישוע, אולם כשראו את האיש יושב לרגלי ישוע לבוש היטב ושפוי בדעתו, נמלאו פחד. ¹⁶ עדי ראייה סיפרו לבאים מה שהתרחש, ¹⁷ והאנשים התחננו לפני ישוע שילך משם ויעזוב אותם לנפשם. ¹⁸ כשחזר ישוע לסירה התחנן לפניו האיש שיצאו ממנו השדים שירשה לו להצטרף אליו. ¹⁹ אולם ישוע לא הסכים לכך.

"לך הביתה למשפחתך ולחבריך," אמר ישוע. "ספר להם כיצד ריחם עליך אלוהים, ואיזה נס חולל בך."

²⁰ האיש הלך לבקר בעשר הערים הגדולות וסיפר לאנשים על הפלא הגדול שחולל ישוע, וכולם התפלאו מאוד.

²¹ ישוע חצה בסירתו את הכינרת והגיע אל הגדה שממול, שם כבר חיכה לו קהל רב.

²² אחד מראשי בית-הכנסת המקומי, יאיר שמו, נפל לפני ישוע ²³ והתחנן בפניו שירפא את בתו הקטנה. "בתי גוססת," קרא יאיר בייאוש. "אנא, בוא לביתי ושים את ידיך עליה, כדי שתבריא ותחיה."

²⁴ ישוע הלך עם יאיר, והקהל הגדול הלך אחריהם, נדחף ונדחק סביב ישוע. ²⁵ בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם מתמיד במשך שתים-עשרה שנה. ²⁶ היא סבלה קשות מטיפולים של רופאים שונים, ולאחר שהוציאה את כל כספה, לא זו בלבד שמצבה לא השתפר, הוא אף החמיר! ²⁷ היא שמעה על המעשים שישוע עשה, ולכן הלכה אחריו ונגעה בבגדו.

²⁸ "אם רק אצליח לגעת בבגדיו אהיה בריאה," חשבה לעצמה. ²⁹ ואכן, ברגע שנגעה בבגדו פסק שטף הדם, והאישה ידעה שנרפאה.

³⁰ באותו רגע הרגיש ישוע שיצא ממנו כוח ריפוי. הוא הסתובב לאחור ושאל: "מי נגע בי?" ³¹ תלמידיו התפלאו על השאלה המשונה והשיבו: "ראה כמה אנשים נדחפים אליך מכל צד, ואתה שואל מי נגע בך?"

³² אולם ישוע התעלם מהערתם והמשיך להסתכל סביבו, מחפש את מי שנגע בו. ³³ האישה, אשר ידעה כי נרפאה, התקרבה אליו, נפלה לרגליו בפחד ובחרדה וסיפרה לו את כל האמת. ³⁴ "בתי, אמונתך ריפאה אותך!" אמר לה ישוע. "היי בריאה ולכי לשלום."

³⁵ בזמן שדיבר ישוע עם האישה הגיעו למקום שליחים מבית יאיר, והודיעו שאיחר את המועד – בתו מתה, וביקורו של ישוע מיותר. ³⁶ אולם ישוע התעלם מכך ואמר ליאיר: "אל תפחד; רק תאמין!"

³⁷ ישוע עצר את הקהל ולא הרשה לאיש ללכת איתו, פרט לפטרוס, יעקב ויוחנן. ³⁸ בהגיעם לביתו של יאיר מצאו את כולם בוכים ומתאבלים על מות הילדה. ³⁹ ישוע נכנס פנימה ושאל את האנשים: "מדוע אתם בוכים ומתרגשים? הילדה לא מתה; היא רק ישנה."

⁴⁰ כל הנוכחים לעגו לו, אולם הוא לא שם לב לכך וביקש מכולם לצאת משם. הוא לקח את ההורים ואת תלמידיו ונכנס איתם לחדרה של הילדה.

ישוע אחז בידה של הילדה וקרא : "טליתא, קומי!" (כלומר: "קומי, ילדה!") היא הייתה בת 12 והיא אכן קמה ממיטתה והתהלכה בבית. הוריה התפלאו מאוד, ⁴³ אך ישוע הזהיר אותם שלא יספרו לאף אחד מה שקרה, וביקש שיתנו לילדה משהו לאכול.