Bible Book List

Matthew 26-28 New American Standard Bible (NASB)

The Plot to Kill Jesus

26 When Jesus had finished all these words, He said to His disciples, You know that after two days the Passover is coming, and the Son of Man is to be handed over for crucifixion.”

Then the chief priests and the elders of the people were gathered together in the court of the high priest, named Caiaphas; and they plotted together to seize Jesus by stealth and kill Him. But they were saying, “Not during the festival, otherwise a riot might occur among the people.”

The Precious Ointment

Now when Jesus was in Bethany, at the home of Simon the leper, a woman came to Him with an alabaster vial of very costly perfume, and she poured it on His head as He reclined at the table. But the disciples were indignant when they saw this, and said, “Why this waste? For this perfume might have been sold for a high price and the money given to the poor.” 10 But Jesus, aware of this, said to them, “Why do you bother the woman? For she has done a good deed to Me. 11 For you always have the poor with you; but you do not always have Me. 12 For when she poured this perfume on My body, she did it to prepare Me for burial. 13 Truly I say to you, wherever this gospel is preached in the whole world, what this woman has done will also be spoken of in memory of her.”

Judas’s Bargain

14 Then one of the twelve, named Judas Iscariot, went to the chief priests 15 and said, “What are you willing to give me [a]to [b]betray Him to you?” And they weighed out thirty [c]pieces of silver to him. 16 From then on he began looking for a good opportunity to [d]betray [e]Jesus.

17 Now on the first day of Unleavened Bread the disciples came to Jesus and asked, “Where do You want us to prepare for You to eat the Passover?” 18 And He said, “Go into the city to a certain man, and say to him, ‘The Teacher says, “My time is near; I am to keep the Passover at your house with My disciples.”’” 19 The disciples did as Jesus had directed them; and they prepared the Passover.

The Last Passover

20 Now when evening came, Jesus was reclining at the table with the twelve disciples. 21 As they were eating, He said, Truly I say to you that one of you will betray Me.” 22 Being deeply grieved, they [f]each one began to say to Him, “Surely not I, Lord?” 23 And He answered, He who dipped his hand with Me in the bowl is the one who will betray Me. 24 The Son of Man is to go, just as it is written of Him; but woe to that man by whom the Son of Man is betrayed! It would have been good [g]for that man if he had not been born.” 25 And Judas, who was betraying Him, said, “Surely it is not I, Rabbi?” Jesus *said to him, You have said it yourself.”

The Lord’s Supper Instituted

26 While they were eating, Jesus took some bread, and [h]after a blessing, He broke it and gave it to the disciples, and said, “Take, eat; this is My body.” 27 And when He had taken a cup and given thanks, He gave it to them, saying, “Drink from it, all of you; 28 for this is My blood of the covenant, which is poured out for many for forgiveness of sins. 29 But I say to you, I will not drink of this fruit of the vine from now on until that day when I drink it new with you in My Father’s kingdom.”

30 After singing a hymn, they went out to the Mount of Olives.

31 Then Jesus *said to them, “You will all [i]fall away because of Me this night, for it is written, ‘I will strike down the shepherd, and the sheep of the flock shall be scattered.’ 32 But after I have been raised, I will go ahead of you to Galilee.” 33 But Peter said to Him, “Even though all may [j]fall away because of You, I will never fall away.” 34 Jesus said to him, Truly I say to you that this very night, before a rooster crows, you will deny Me three times.” 35 Peter *said to Him, “Even if I have to die with You, I will not deny You.” All the disciples said the same thing too.

The Garden of Gethsemane

36 Then Jesus *came with them to a place called Gethsemane, and *said to His disciples, “Sit here while I go over there and pray.” 37 And He took with Him Peter and the two sons of Zebedee, and began to be grieved and distressed. 38 Then He *said to them, My soul is deeply grieved, to the point of death; remain here and keep watch with Me.”

39 And He went a little beyond them, and fell on His face and prayed, saying, “My Father, if it is possible, let this cup pass from Me; yet not as I will, but as You will.” 40 And He *came to the disciples and *found them sleeping, and *said to Peter, “So, you men could not keep watch with Me for one hour? 41 Keep watching and praying that you may not enter into temptation; the spirit is willing, but the flesh is weak.”

42 He went away again a second time and prayed, saying, “My Father, if this cannot pass away unless I drink it, Your will be done.” 43 Again He came and found them sleeping, for their eyes were heavy. 44 And He left them again, and went away and prayed a third time, saying the same thing once more. 45 Then He *came to the disciples and *said to them, [k]Are you still sleeping and resting? Behold, the hour is at hand and the Son of Man is being betrayed into the hands of sinners. 46 Get up, let us be going; behold, the one who betrays Me is at hand!”

Jesus’ Betrayal and Arrest

47 While He was still speaking, behold, Judas, one of the twelve, came up [l]accompanied by a large crowd with swords and clubs, who came from the chief priests and elders of the people. 48 Now he who was betraying Him gave them a sign, saying, “Whomever I kiss, He is the one; seize Him.” 49 Immediately Judas went to Jesus and said, “Hail, Rabbi!” and kissed Him. 50 And Jesus said to him, Friend, do what you have come for.” Then they came and laid hands on Jesus and seized Him.

51 And behold, one of those who were with Jesus [m]reached and drew out his sword, and struck the slave of the high priest and [n]cut off his ear. 52 Then Jesus *said to him, “Put your sword back into its place; for all those who take up the sword shall perish by the sword. 53 Or do you think that I cannot appeal to My Father, and He will at once put at My disposal more than twelve [o]legions of angels? 54 How then will the Scriptures be fulfilled, which say that it must happen this way?”

55 At that time Jesus said to the crowds, “Have you come out with swords and clubs to arrest Me as you would against a robber? Every day I used to sit in the temple teaching and you did not seize Me. 56 But all this has taken place to fulfill the Scriptures of the prophets.” Then all the disciples left Him and fled.

Jesus before Caiaphas

57 Those who had seized Jesus led Him away to Caiaphas, the high priest, where the scribes and the elders were gathered together. 58 But Peter was following Him at a distance as far as the courtyard of the high priest, and entered in, and sat down with the [p]officers to see the outcome.

59 Now the chief priests and the whole [q]Council kept trying to obtain false testimony against Jesus, so that they might put Him to death. 60 They did not find any, even though many false witnesses came forward. But later on two came forward, 61 and said, “This man stated, ‘I am able to destroy the [r]temple of God and to rebuild it [s]in three days.’” 62 The high priest stood up and said to Him, “Do You not answer? What is it that these men are testifying against You?” 63 But Jesus kept silent. And the high priest said to Him, “I [t]adjure You by the living God, that You tell us whether You are [u]the Christ, the Son of God.” 64 Jesus *said to him, You have said it yourself; nevertheless I tell you, [v]hereafter you will see the Son of Man sitting at the right hand of Power, and coming on the clouds of heaven.”

65 Then the high priest tore his [w]robes and said, “He has blasphemed! What further need do we have of witnesses? Behold, you have now heard the blasphemy; 66 what do you think?” They answered, “He deserves death!”

67 Then they spat in His face and beat Him with their fists; and others [x]slapped Him, 68 and said, “Prophesy to us, You [y]Christ; who is the one who hit You?”

Peter’s Denials

69 Now Peter was sitting outside in the courtyard, and a servant-girl came to him and said, “You too were with Jesus the Galilean.” 70 But he denied it before them all, saying, “I do not know what you are talking about.” 71 When he had gone out to the gateway, another servant-girl saw him and *said to those who were there, “This man was with Jesus of Nazareth.” 72 And again he denied it with an oath, “I do not know the man.” 73 A little later the bystanders came up and said to Peter, “Surely you too are one of them; for even the way you talk [z]gives you away.” 74 Then he began to curse and swear, “I do not know the man!” And immediately a rooster crowed. 75 And Peter remembered the word which Jesus had said, Before a rooster crows, you will deny Me three times.” And he went out and wept bitterly.

Judas’s Remorse

27 Now when morning came, all the chief priests and the elders of the people conferred together against Jesus to put Him to death; and they bound Him, and led Him away and delivered Him to Pilate the governor.

Then when Judas, who had betrayed Him, saw that He had been condemned, he felt remorse and returned the thirty [aa]pieces of silver to the chief priests and elders, saying, “I have sinned by betraying innocent blood.” But they said, “What is that to us? See to that yourself!” And he threw the pieces of silver into the temple sanctuary and departed; and he went away and hanged himself. The chief priests took the pieces of silver and said, “It is not lawful to put them into the temple treasury, since it is the price of blood.” And they conferred together and [ab]with the money bought the Potter’s Field as a burial place for strangers. For this reason that field has been called the Field of Blood to this day. Then that which was spoken through Jeremiah the prophet was fulfilled: “And [ac]they took the thirty pieces of silver, the price of the one whose price had been set by the sons of Israel; 10 and [ad]they gave them for the Potter’s Field, as the Lord directed me.”

Jesus before Pilate

11 Now Jesus stood before the governor, and the governor questioned Him, saying, “Are You the King of the Jews?” And Jesus said to him, It is as you say.” 12 And while He was being accused by the chief priests and elders, He did not answer. 13 Then Pilate *said to Him, “Do You not hear how many things they testify against You?” 14 And He did not answer him with regard to even a single [ae]charge, so the governor was quite amazed.

15 Now at the feast the governor was accustomed to release for the [af]people any one prisoner whom they wanted. 16 At that time they were holding a notorious prisoner, called Barabbas. 17 So when the people gathered together, Pilate said to them, “Whom do you want me to release for you? Barabbas, or Jesus who is called Christ?” 18 For he knew that because of envy they had handed Him over.

19 While he was sitting on the judgment seat, his wife sent him a message, saying, “Have nothing to do with that righteous Man; for [ag]last night I suffered greatly in a dream because of Him.” 20 But the chief priests and the elders persuaded the crowds to ask for Barabbas and to put Jesus to death. 21 But the governor [ah]said to them, “Which of the two do you want me to release for you?” And they said, “Barabbas.” 22 Pilate *said to them, “Then what shall I do with Jesus who is called Christ?” They all *said, “[ai]Crucify Him!” 23 And he said, “Why, what evil has He done?” But they kept shouting all the more, saying, “[aj]Crucify Him!”

24 When Pilate saw that he was accomplishing nothing, but rather that a riot was starting, he took water and washed his hands in front of the crowd, saying, “I am innocent of this Man’s blood; see to that yourselves.” 25 And all the people said, “His blood shall be on us and on our children!” 26 Then he released Barabbas [ak]for them; but after having Jesus scourged, he handed Him over to be crucified.

Jesus Is Mocked

27 Then the soldiers of the governor took Jesus into the [al]Praetorium and gathered the whole Roman [am]cohort around Him. 28 They stripped Him and put a scarlet robe on Him. 29 And after twisting together a crown of thorns, they put it on His head, and a [an]reed in His right hand; and they knelt down before Him and mocked Him, saying, “Hail, King of the Jews!” 30 They spat on Him, and took the reed and began to beat Him on the head. 31 After they had mocked Him, they took the scarlet robe off Him and put His own garments back on Him, and led Him away to crucify Him.

32 As they were coming out, they found a man of Cyrene named Simon, [ao]whom they pressed into service to bear His cross.

The Crucifixion

33 And when they came to a place called Golgotha, which means Place of a Skull, 34 they gave Him wine to drink mixed with gall; and after tasting it, He was unwilling to drink.

35 And when they had crucified Him, they divided up His garments among themselves by casting [ap]lots. 36 And sitting down, they began to keep watch over Him there. 37 And above His head they put up the charge against Him [aq]which read, “THIS IS JESUS THE KING OF THE JEWS.”

38 At that time two robbers *were crucified with Him, one on the right and one on the left. 39 And those passing by were [ar]hurling abuse at Him, wagging their heads 40 and saying, “You who are going to destroy the temple and rebuild it in three days, save Yourself! If You are the Son of God, come down from the cross.” 41 In the same way the chief priests also, along with the scribes and elders, were mocking Him and saying, 42 He saved others; [as]He cannot save Himself. He is the King of Israel; let Him now come down from the cross, and we will believe in Him. 43 He trusts in God; let God rescue Him now, if He [at]delights in Him; for He said, ‘I am the Son of God.’” 44 The robbers who had been crucified with Him were also insulting Him with the same words.

45 Now from the [au]sixth hour darkness [av]fell upon all the land until the [aw]ninth hour. 46 About the ninth hour Jesus cried out with a loud voice, saying, Eli, Eli, lama sabachthani?” that is, My God, My God, why have You forsaken Me?” 47 And some of those who were standing there, when they heard it, began saying, “This man is calling for Elijah.” 48 Immediately one of them ran, and taking a sponge, he filled it with sour wine and put it on a reed, and gave Him a drink. 49 But the rest of them said, “[ax]Let us see whether Elijah will come to save Him[ay].” 50 And Jesus cried out again with a loud voice, and yielded up His spirit. 51 And behold, the [az]veil of the temple was torn in two from top to bottom; and the earth shook and the rocks were split. 52 The tombs were opened, and many bodies of the [ba]saints who had fallen asleep were raised; 53 and coming out of the tombs after His resurrection they entered the holy city and appeared to many. 54 Now the centurion, and those who were with him keeping guard over Jesus, when they saw the earthquake and the things that were happening, became very frightened and said, “Truly this was [bb]the Son of God!”

55 Many women were there looking on from a distance, who had followed Jesus from Galilee while [bc]ministering to Him. 56 Among them was Mary Magdalene, and Mary the mother of James and Joseph, and the mother of the sons of Zebedee.

Jesus Is Buried

57 When it was evening, there came a rich man from Arimathea, named Joseph, who himself had also become a disciple of Jesus. 58 This man went to Pilate and asked for the body of Jesus. Then Pilate ordered it to be given to him. 59 And Joseph took the body and wrapped it in a clean linen cloth, 60 and laid it in his own new tomb, which he had hewn out in the rock; and he rolled a large stone against the entrance of the tomb and went away. 61 And Mary Magdalene was there, and the other Mary, sitting opposite the grave.

62 Now on the next day, [bd]the day after the preparation, the chief priests and the Pharisees gathered together with Pilate, 63 and said, “Sir, we remember that when He was still alive that deceiver said, ‘After three days I am to rise again.’ 64 Therefore, give orders for the grave to be made secure until the third day, otherwise His disciples may come and steal Him away and say to the people, ‘He has risen from the dead,’ and the last deception will be worse than the first.” 65 Pilate said to them, “You have a guard; go, make it as secure as you know how.” 66 And they went and made the grave secure, and along with the guard they set a seal on the stone.

Jesus Is Risen!

28 Now after the Sabbath, as it began to dawn toward the first day of the week, Mary Magdalene and the other Mary came to look at the grave. And behold, a severe earthquake had occurred, for an angel of the Lord descended from heaven and came and rolled away the stone and sat upon it. And his appearance was like lightning, and his clothing as white as snow. The guards shook for fear of him and became like dead men. The angel said to the women, “[be]Do not be afraid; for I know that you are looking for Jesus who has been crucified. He is not here, for He has risen, just as He said. Come, see the place where He was lying. Go quickly and tell His disciples that He has risen from the dead; and behold, He is going ahead of you into Galilee, there you will see Him; behold, I have told you.”

And they left the tomb quickly with fear and great joy and ran to report it to His disciples. And behold, Jesus met them [bf]and greeted them. And they came up and took hold of His feet and worshiped Him. 10 Then Jesus *said to them, [bg]Do not be afraid; go and take word to My brethren to leave for Galilee, and there they will see Me.”

11 Now while they were on their way, some of the guard came into the city and reported to the chief priests all that had happened. 12 And when they had assembled with the elders and consulted together, they gave a large sum of money to the soldiers, 13 and said, “You are to say, ‘His disciples came by night and stole Him away while we were asleep.’ 14 And if this should come to the governor’s ears, we will win him over and [bh]keep you out of trouble.” 15 And they took the money and did as they had been instructed; and this story was widely spread among the Jews, and is to this day.

The Great Commission

16 But the eleven disciples proceeded to Galilee, to the mountain which Jesus had designated. 17 When they saw Him, they worshiped Him; but some were doubtful. 18 And Jesus came up and spoke to them, saying, All authority has been given to Me in heaven and on earth. 19 [bi]Go therefore and make disciples of all the nations, baptizing them in the name of the Father and the Son and the Holy Spirit, 20 teaching them to observe all that I commanded you; and lo, I am with you [bj]always, even to the end of the age.”


  1. Matthew 26:15 Lit and I will
  2. Matthew 26:15 Or deliver
  3. Matthew 26:15 I.e. silver shekels
  4. Matthew 26:16 Or deliver
  5. Matthew 26:16 Lit Him
  6. Matthew 26:22 Or one after another
  7. Matthew 26:24 Lit for him if that man had not been born
  8. Matthew 26:26 Lit having blessed
  9. Matthew 26:31 Or stumble
  10. Matthew 26:33 Or stumble
  11. Matthew 26:45 Or Keep on sleeping therefore
  12. Matthew 26:47 Lit and with him
  13. Matthew 26:51 Lit extended the hand
  14. Matthew 26:51 Lit took off
  15. Matthew 26:53 A legion equaled 6,000 troops
  16. Matthew 26:58 Or servants
  17. Matthew 26:59 Or Sanhedrin
  18. Matthew 26:61 Or sanctuary
  19. Matthew 26:61 Or after
  20. Matthew 26:63 Or charge You under oath
  21. Matthew 26:63 I.e. the Messiah
  22. Matthew 26:64 Or from now on
  23. Matthew 26:65 Or outer garments
  24. Matthew 26:67 Or beat Him with rods
  25. Matthew 26:68 I.e. the Messiah
  26. Matthew 26:73 Lit makes you evident
  27. Matthew 27:3 Or silver shekels
  28. Matthew 27:7 Lit from them
  29. Matthew 27:9 Or I took; cf Zech 11:13
  30. Matthew 27:10 Some early mss read I gave
  31. Matthew 27:14 Lit word
  32. Matthew 27:15 Lit crowd
  33. Matthew 27:19 Lit today
  34. Matthew 27:21 Lit answered and said to them
  35. Matthew 27:22 Lit Let Him be crucified
  36. Matthew 27:23 Lit Let Him be crucified
  37. Matthew 27:26 Or to them
  38. Matthew 27:27 I.e. the governor’s official residence
  39. Matthew 27:27 Or battalion
  40. Matthew 27:29 Or staff; i.e. to mimic a king’s scepter
  41. Matthew 27:32 Lit this one
  42. Matthew 27:35 Lit a lot
  43. Matthew 27:37 Lit written
  44. Matthew 27:39 Or blaspheming
  45. Matthew 27:42 Or can He not save Himself?
  46. Matthew 27:43 Or takes pleasure in; or cares for him
  47. Matthew 27:45 I.e. 12 noon
  48. Matthew 27:45 Or occurred
  49. Matthew 27:45 I.e. 3 p.m.
  50. Matthew 27:49 Lit Permit that we see
  51. Matthew 27:49 Some early mss read And another took a spear and pierced His side, and there came out water and blood (cf John 19:34)
  52. Matthew 27:51 Or curtain
  53. Matthew 27:52 Or holy ones
  54. Matthew 27:54 Or a son of God or a son of a god
  55. Matthew 27:55 Or caring for Him
  56. Matthew 27:62 Lit which is after
  57. Matthew 28:5 Or Stop being afraid
  58. Matthew 28:9 Lit saying hello
  59. Matthew 28:10 Or Stop being afraid
  60. Matthew 28:14 Lit make you free from care
  61. Matthew 28:19 Or Having gone; Gr aorist part.
  62. Matthew 28:20 Lit all the days
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מתי 26-28 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כו כשסיים ישוע ללמד את תלמידיו, אמר להם: "כידוע לכם חג הפסח מתחיל בעוד יומיים, וימסרו אותי למוות על הצלב."

באותה שעה התכנסו ראשי הכוהנים והמנהיגים האחרים בביתו של קייפא הכוהן הגדול, כדי לחשוב איך לתפוס את ישוע בחשאי ולהרגו. "לא בזמן חגיגות הפסח," הסכימו ביניהם, "פן תתחולל מהומה בעם."

בזמן שישוע היה בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע, ניגשה אליו אישה ובידה בקבוק בושם יקר מאוד, ושפכה את הבושם על ראשו בשעה שאכל. התלמידים כעסו מאוד ואמרו: "מדוע היא מבזבזת את הבושם היקר הזה? הלא יכולנו למכור אותו בכסף רב, ואת הכסף היינו נותנים לעניים!"

10 "מדוע אתם מותחים עליה ביקורת?" שאל ישוע. "הלא היא עשתה מעשה טוב. 11 העניים נמצאים איתכם תמיד, ואילו אני לא אהיה איתכם תמיד. 12 היא שפכה עלי את הבושם כדי להכין את גופי לקבורה. 13 אני אומר לכם: 'בכל מקום שבו תוכרז הבשורה, תיזכר גם האישה הזאת, בזכות המעשה שעשתה.'"

14 לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, שהיה אחד משנים-עשר התלמידים, אל ראשי הכוהנים 15 ושאל: "מה תתנו לי אם אמסור לידיכם את ישוע?" הם נתנו לו שלושים מטבעות כסף, 16 ומאותה שעה חיפש יהודה הזדמנות למסור לידיהם את ישוע.

17 בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

18 "לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'" 19 התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

20 בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן, 21 ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

22 התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?" 23 "אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי. 24 אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

25 גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן." 26 בשעת האוכל לקח ישוע את הלחם (מצה), ברך, פרס לפרוסות, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זהו גופי." 27 אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם, 28 כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים. 29 ובכן לא אשתה יותר יין עד היום שבו אשתה יין איתכם במלכות אבי."

30 הנוכחים שרו שיר הלל והלכו אל הר הזיתים.

31 "הלילה כולכם תעזבו אותי," אמר ישוע לתלמידיו, "והרי כתוב[a]: 'אכה את הרעה ותפוצין הצאן.' 32 אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

33 "אפילו אם כולם יעזבו אותך, אני לעולם לא אעזוב אותך!" קרא פטרוס.

34 אולם ישוע אמר לו: "האמת היא שעוד הלילה, לפני שיקרא התרנגול את קריאת השחר, תתכחש לי שלוש פעמים!" 35 "לעולם לא אתכחש לך," התעקש פטרוס, "אפילו אם יהיה עלי למות!" ושאר התלמידים גם אמרו כך. 36 לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל." 37 הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה. 38 "אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן... הישארו לידי ערים..."

39 הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"

40 לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 41 עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"

42 ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"

43 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות.

44 הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית.

45 לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים. 46 קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."

47 לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים-עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות. 48 יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה, 49 ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: "שלום, רבי" ונישק אותו. 50 "ידידי," אמר לו ישוע, "עשה את מה שבאת לעשות." באותו רגע תפסו אותו האחרים.

51 אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.

52 "עזוב את החרב שלך," אמר לו ישוע, "מי שחי בחרב ימות בחרב. 53 אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד? 54 אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?"

55 ישוע פנה אל ההמון ואמר: "האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום-יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי! 56 אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש." אז עזבו אותו התלמידים וברחו.

57 ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול – שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים. 58 באותו זמן הלך שמעון פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.

59 ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות. אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: "האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית-המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים."

62 הכוהן הגדול קם על רגליו ושאל: "ובכן, האם אמרת את זה או לא?" 63 אך ישוע שתק. "בשם אלוהים חיים, קרא הכוהן הגדול, "אני דורש ממך שתאמר לנו אם אתה המשיח, בנו של הקדוש-ברוך-הוא!"

64 "אתה אמרת," אמר ישוע, "אבל אני אומר שאתם תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים ובא עם ענני השמים."[b] הכוהן הגדול קרע את בגדיו וקרא בקול: "מגדף! איננו זקוקים לעדים נוספים, כולכם שמעתם את דבריו! מה אתם פוסקים?"

"מוות!" הם צעקו. "מוות! מוות!" 67 הם ירקו בפניו של ישוע, הכו אותו, סטרו לו על הלחי וקראו: 68 "משיח שכמוך, התנבא לנו! מי הכה אותך הפעם?"

69 כשכל זה קרה, פטרוס ישב בחצר הבית. לפתע עברה לידו משרתת וקראה: "גם אתה היית עם ישוע מהגליל!"

70 אולם פטרוס הכחיש את דבריה בקול: "מה פתאום? אני בכלל לא יודע על מה את מדברת!"

71 מאוחר יותר נערה אחרת ראתה אותו ליד השער, ואמרה לאנשים סביבה: "גם הוא היה עם ישוע מנצרת!"

72 פטרוס שוב הכחיש את הדבר: "אני נשבע שאני אפילו לא מכיר את האיש הזה!"

73 כעבור זמן מה ניגשו אליו האנשים שעמדו שם ואמרו: "אנחנו יודעים שאתה אחד מתלמידיו; המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך!"

74 פטרוס החל לקלל ונשבע: "אינני מכיר את האיש!" באותו רגע קרא התרנגול, 75 ופטרוס נזכר בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." והוא הלך משם ממרר בבכי.

כז לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

"חטאתי," הכריז יהודה. "בגדתי באדם חף מפשע."

"לא אכפת לנו," השיבו. "זאת הבעיה שלך."

יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: "איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים."

הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: "שדה הדם".

זה היה לקיים את נבואת זכריה: "הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה'."[c]

11 ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?"

"אתה אומר" השיב ישוע.

12 אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

13 "האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס.

14 אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

15 כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16 באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא. 17 כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?" 18 כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

19 באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."

20 בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21 וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"

22 "אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס.

"צלוב אותו!" הם צעקו.

23 "מדוע?" שאל פילטוס.

אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

24 כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"

25 וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"

26 אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה. 27 אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28 הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29 לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!" 30 הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

31 לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

32 בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33 הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא "גלגלתא", או "מקום הגולגולת". 34 החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35 לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36 ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37 מעל ראשו הם תלו שלט: "זהו ישוע מלך היהודים."

38 יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39 העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40 "נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן-אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?"

41 ראשי הכוהנים ושאר המנהיגים חרפו אותו ולעגו לו: 42 "את האחרים יכולת להושיע, מדוע אינך מושיע את עצמך? אתה הוא מלך ישראל! בוא, רד מהצלב ונאמין בך! 43 הרי בטחת באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותך. הרי אמרת שאתה בן-אלוהים!"

44 גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

45 באותו יום כיסה חושך כבד את כל הארץ למשך שלוש שעות – משעה שתים-עשרה בצהריים עד שעה שלוש.

46 בשעה שלוש אחר-הצהריים זעק ישוע בעברית[d]: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?")

47 אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48 אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49 אך יתר האנשים אמרו: "עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!"

50 אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51 באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52 קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53 לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית-הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

54 החיילים ומפקדם, שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: "איש זה באמת היה בן-אלוהים!"

55 נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56 ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).

בערב ניגש אל פילטוס יוסף מרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59 יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60 הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61 מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

62 למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63 ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64 משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."

65 פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך".

66 וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.

כח ביום ראשון השכם בבוקר, בעלות השחר, הלכו מרים המגדלית ומרים השנייה אל הקבר.

לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה, ומלאך ירד מהשמים, הזיז את האבן שחסמה את הפתח וישב עליה. פניו האירו כברק, ובגדיו היו צחורים כשלג. כשראו השומרים את המלאך, הם התעלפו מרוב בהלה ונפלו על הארץ כמתים.

"אל תפחדנה," פנה המלאך אל הנשים. "אני יודע שאתן מחפשות את ישוע שנצלב. אולם הוא אינו נמצא כאן. ישוע קם לתחייה בדיוק כפי שהבטיח. היכנסו, תראו את המקום שבו שכב. עכשיו לכו מהר אל תלמידיו ותאמרו להם שישוע קם מן המתים, ושהוא הולך לגליל כדי לפגוש אותם שם. זהו, אמרתי!"

הנשים רצו מן הקבר מבוהלות מאוד, אך מלאות שמחה, ומיהרו למצוא את התלמידים ולמסור להם את בשורת המלאך. בשעה שרצו נגלה אליהן ישוע. "שלום לכן," אמר, והן נפלו לרגליו והשתחוו לפניו.

10 "אל תפחדו," הרגיע אותן ישוע. "לכו ואמרו לאחי ללכת מיד לגליל כדי לפגוש אותי שם."

11 כשהיו הנשים בדרכן העירה, באו השומרים אל ראשי הכוהנים וסיפרו להם מה שקרה, הזקנים התכנסו לאסיפת חרום והחליטו לשחד את השומרים, כדי שיספרו שגופת ישוע נגנבה בזמן שישנו.

14 "אם יגיע הדבר הזה לאוזני המושל," הסבירו, "נעמוד לצדכם ונפייס אותו."

15 וכך קיבלו אנשי המשמר את השוחד ואמרו מה שנתבקשו לומר. גרסתם הופצה בין היהודים, אשר עד היום מאמינים בה.

16 בינתיים הלכו אחד-עשר התלמידים אל הגליל, כדי לפגוש את ישוע על אותו הר שאמר להם מראש. 17 כשראו אותו התלמידים הם השתחוו לפניו, למרות שחלקם הטילו ספק שאכן היה זה ישוע.

18 "ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ," אמר להם ישוע. 19 "משום כך לכו ועשו תלמידים בכל העולם. הטבילו אותם בשם האב, הבן ורוח הקודש, 20 ולמדו אותם לעשות את כל אשר ציוויתי אתכם. היו סמוכים ובטוחים שאהיה אתכם עד סוף העולם!"


  1. הבשורה על-פי מתי 26:31 זכריהו יג 7
  2. הבשורה על-פי מתי 26:64 דניאל ז 13- 14
  3. הבשורה על-פי מתי 27:8 תרגום חופשי של זכריה יא 12- 13
  4. הבשורה על-פי מתי 27:46 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית (גם כאשר כתוב שזה עברית). עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: "הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם 'חקל דמא', שפירושו שדה הדם".
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references