הבשורה על-פי מתי 26-28

Habrit Hakhadasha/Haderekh

כו כשסיים ישוע ללמד את תלמידיו, אמר להם: ² "כידוע לכם חג הפסח מתחיל בעוד יומיים, וימסרו אותי למוות על הצלב."

³ באותה שעה התכנסו ראשי הכוהנים והמנהיגים האחרים בביתו של קייפא הכוהן הגדול, ⁴ כדי לחשוב איך לתפוס את ישוע בחשאי ולהרגו. ⁵ "לא בזמן חגיגות הפסח," הסכימו ביניהם, "פן תתחולל מהומה בעם."

⁶ בזמן שישוע היה בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע, ⁷ ניגשה אליו אישה ובידה בקבוק בושם יקר מאוד, ושפכה את הבושם על ראשו בשעה שאכל. התלמידים כעסו מאוד ואמרו: "מדוע היא מבזבזת את הבושם היקר הזה? הלא יכולנו למכור אותו בכסף רב, ואת הכסף היינו נותנים לעניים!"

¹⁰ "מדוע אתם מותחים עליה ביקורת?" שאל ישוע. "הלא היא עשתה מעשה טוב. ¹¹ העניים נמצאים איתכם תמיד, ואילו אני לא אהיה איתכם תמיד. ¹² היא שפכה עלי את הבושם כדי להכין את גופי לקבורה. ¹³ אני אומר לכם: 'בכל מקום שבו תוכרז הבשורה, תיזכר גם האישה הזאת, בזכות המעשה שעשתה.'"

¹⁴ לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, שהיה אחד משנים-עשר התלמידים, אל ראשי הכוהנים ¹⁵ ושאל: "מה תתנו לי אם אמסור לידיכם את ישוע?" הם נתנו לו שלושים מטבעות כסף, ¹⁶ ומאותה שעה חיפש יהודה הזדמנות למסור לידיהם את ישוע.

¹⁷ בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

¹⁸ "לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'" ¹⁹ התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

²⁰ בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן, ²¹ ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

²² התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?" ²³ "אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי. ²⁴ אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

²⁵ גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן." ²⁶ בשעת האוכל לקח ישוע את הלחם (מצה), ברך, פרס לפרוסות, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זהו גופי." ²⁷ אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם, ²⁸ כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים. ²⁹ ובכן לא אשתה יותר יין עד היום שבו אשתה יין איתכם במלכות אבי."

³⁰ הנוכחים שרו שיר הלל והלכו אל הר הזיתים.

³¹ "הלילה כולכם תעזבו אותי," אמר ישוע לתלמידיו, "והרי כתוב^[a]: 'אכה את הרעה ותפוצין הצאן.' ³² אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

³³ "אפילו אם כולם יעזבו אותך, אני לעולם לא אעזוב אותך!" קרא פטרוס.

³⁴ אולם ישוע אמר לו: "האמת היא שעוד הלילה, לפני שיקרא התרנגול את קריאת השחר, תתכחש לי שלוש פעמים!" ³⁵ "לעולם לא אתכחש לך," התעקש פטרוס, "אפילו אם יהיה עלי למות!" ושאר התלמידים גם אמרו כך. ³⁶ לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל." ³⁷ הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה. ³⁸ "אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן... הישארו לידי ערים..."

³⁹ הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"

⁴⁰ לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? ⁴¹ עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"

⁴² ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"

⁴³ הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות.

⁴⁴ הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית.

⁴⁵ לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים. ⁴⁶ קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."

⁴⁷ לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים-עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות. ⁴⁸ יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה, ⁴⁹ ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: "שלום, רבי" ונישק אותו. ⁵⁰ "ידידי," אמר לו ישוע, "עשה את מה שבאת לעשות." באותו רגע תפסו אותו האחרים.

⁵¹ אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.

⁵² "עזוב את החרב שלך," אמר לו ישוע, "מי שחי בחרב ימות בחרב. ⁵³ אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד? ⁵⁴ אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?"

⁵⁵ ישוע פנה אל ההמון ואמר: "האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום-יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי! ⁵⁶ אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש." אז עזבו אותו התלמידים וברחו.

⁵⁷ ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול – שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים. ⁵⁸ באותו זמן הלך שמעון פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.

⁵⁹ ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות. אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: "האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית-המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים."

⁶² הכוהן הגדול קם על רגליו ושאל: "ובכן, האם אמרת את זה או לא?" ⁶³ אך ישוע שתק. "בשם אלוהים חיים, קרא הכוהן הגדול, "אני דורש ממך שתאמר לנו אם אתה המשיח, בנו של הקדוש-ברוך-הוא!"

⁶⁴ "אתה אמרת," אמר ישוע, "אבל אני אומר שאתם תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים ובא עם ענני השמים."^[b] הכוהן הגדול קרע את בגדיו וקרא בקול: "מגדף! איננו זקוקים לעדים נוספים, כולכם שמעתם את דבריו! מה אתם פוסקים?"

"מוות!" הם צעקו. "מוות! מוות!" ⁶⁷ הם ירקו בפניו של ישוע, הכו אותו, סטרו לו על הלחי וקראו: ⁶⁸ "משיח שכמוך, התנבא לנו! מי הכה אותך הפעם?"

⁶⁹ כשכל זה קרה, פטרוס ישב בחצר הבית. לפתע עברה לידו משרתת וקראה: "גם אתה היית עם ישוע מהגליל!"

⁷⁰ אולם פטרוס הכחיש את דבריה בקול: "מה פתאום? אני בכלל לא יודע על מה את מדברת!"

⁷¹ מאוחר יותר נערה אחרת ראתה אותו ליד השער, ואמרה לאנשים סביבה: "גם הוא היה עם ישוע מנצרת!"

⁷² פטרוס שוב הכחיש את הדבר: "אני נשבע שאני אפילו לא מכיר את האיש הזה!"

⁷³ כעבור זמן מה ניגשו אליו האנשים שעמדו שם ואמרו: "אנחנו יודעים שאתה אחד מתלמידיו; המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך!"

⁷⁴ פטרוס החל לקלל ונשבע: "אינני מכיר את האיש!" באותו רגע קרא התרנגול, ⁷⁵ ופטרוס נזכר בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." והוא הלך משם ממרר בבכי.

כז לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. ² הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. ³ כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

⁴ "חטאתי," הכריז יהודה. "בגדתי באדם חף מפשע."

"לא אכפת לנו," השיבו. "זאת הבעיה שלך."

⁵ יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

⁶ ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: "איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים."

⁷ הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

⁸ משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: "שדה הדם".

זה היה לקיים את נבואת זכריה: "הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה'."^[c]

¹¹ ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?"

"אתה אומר" השיב ישוע.

¹² אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

¹³ "האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס.

¹⁴ אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

¹⁵ כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. ¹⁶ באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא. ¹⁷ כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?" ¹⁸ כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

¹⁹ באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."

²⁰ בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. ²¹ וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"

²² "אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס.

"צלוב אותו!" הם צעקו.

²³ "מדוע?" שאל פילטוס.

אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

²⁴ כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"

²⁵ וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"

²⁶ אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה. ²⁷ אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. ²⁸ הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. ²⁹ לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!" ³⁰ הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

³¹ לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

³² בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. ³³ הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא "גלגלתא", או "מקום הגולגולת". ³⁴ החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. ³⁵ לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. ³⁶ ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. ³⁷ מעל ראשו הם תלו שלט: "זהו ישוע מלך היהודים."

³⁸ יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. ³⁹ העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: ⁴⁰ "נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן-אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?"

⁴¹ ראשי הכוהנים ושאר המנהיגים חרפו אותו ולעגו לו: ⁴² "את האחרים יכולת להושיע, מדוע אינך מושיע את עצמך? אתה הוא מלך ישראל! בוא, רד מהצלב ונאמין בך! ⁴³ הרי בטחת באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותך. הרי אמרת שאתה בן-אלוהים!"

⁴⁴ גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

⁴⁵ באותו יום כיסה חושך כבד את כל הארץ למשך שלוש שעות – משעה שתים-עשרה בצהריים עד שעה שלוש.

⁴⁶ בשעה שלוש אחר-הצהריים זעק ישוע בעברית^[d]: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?")

⁴⁷ אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. ⁴⁸ אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. ⁴⁹ אך יתר האנשים אמרו: "עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!"

⁵⁰ אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. ⁵¹ באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, ⁵² קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. ⁵³ לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית-הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

⁵⁴ החיילים ומפקדם, שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: "איש זה באמת היה בן-אלוהים!"

⁵⁵ נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. ⁵⁶ ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).

בערב ניגש אל פילטוס יוסף מרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. ⁵⁹ יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, ⁶⁰ הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. ⁶¹ מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

⁶² למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס ⁶³ ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. ⁶⁴ משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."

⁶⁵ פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך".

⁶⁶ וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.

כח ביום ראשון השכם בבוקר, בעלות השחר, הלכו מרים המגדלית ומרים השנייה אל הקבר.

² לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה, ומלאך ירד מהשמים, הזיז את האבן שחסמה את הפתח וישב עליה. ³ פניו האירו כברק, ובגדיו היו צחורים כשלג. ⁴ כשראו השומרים את המלאך, הם התעלפו מרוב בהלה ונפלו על הארץ כמתים.

⁵ "אל תפחדנה," פנה המלאך אל הנשים. "אני יודע שאתן מחפשות את ישוע שנצלב. ⁶ אולם הוא אינו נמצא כאן. ישוע קם לתחייה בדיוק כפי שהבטיח. היכנסו, תראו את המקום שבו שכב. ⁷ עכשיו לכו מהר אל תלמידיו ותאמרו להם שישוע קם מן המתים, ושהוא הולך לגליל כדי לפגוש אותם שם. זהו, אמרתי!"

⁸ הנשים רצו מן הקבר מבוהלות מאוד, אך מלאות שמחה, ומיהרו למצוא את התלמידים ולמסור להם את בשורת המלאך. ⁹ בשעה שרצו נגלה אליהן ישוע. "שלום לכן," אמר, והן נפלו לרגליו והשתחוו לפניו.

¹⁰ "אל תפחדו," הרגיע אותן ישוע. "לכו ואמרו לאחי ללכת מיד לגליל כדי לפגוש אותי שם."

¹¹ כשהיו הנשים בדרכן העירה, באו השומרים אל ראשי הכוהנים וסיפרו להם מה שקרה, הזקנים התכנסו לאסיפת חרום והחליטו לשחד את השומרים, כדי שיספרו שגופת ישוע נגנבה בזמן שישנו.

¹⁴ "אם יגיע הדבר הזה לאוזני המושל," הסבירו, "נעמוד לצדכם ונפייס אותו."

¹⁵ וכך קיבלו אנשי המשמר את השוחד ואמרו מה שנתבקשו לומר. גרסתם הופצה בין היהודים, אשר עד היום מאמינים בה.

¹⁶ בינתיים הלכו אחד-עשר התלמידים אל הגליל, כדי לפגוש את ישוע על אותו הר שאמר להם מראש. ¹⁷ כשראו אותו התלמידים הם השתחוו לפניו, למרות שחלקם הטילו ספק שאכן היה זה ישוע.

¹⁸ "ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ," אמר להם ישוע. ¹⁹ "משום כך לכו ועשו תלמידים בכל העולם. הטבילו אותם בשם האב, הבן ורוח הקודש, ²⁰ ולמדו אותם לעשות את כל אשר ציוויתי אתכם. היו סמוכים ובטוחים שאהיה אתכם עד סוף העולם!"