הבשורה על-פי מתי 15-16

Habrit Hakhadasha/Haderekh

טו יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע.

² "מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?" דרשו לדעת. "מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?"

³ השיב להם ישוע: "ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? ⁴ למשל, כתוב בתורה^[a]: 'כבד את אביך ואת אמך... ומקלל אביו ואמו מות יומת!' אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן 'לעבודת האלוהים' את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של ה', כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על-ידי בני-אדם. ⁷ צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו צדק כשאמר עליכם^[b]:

⁸ 'ניגש העם הזה בפיו,

ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני;

⁹ ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה.'"

¹⁰ ישוע קרא לעם ואמר: "הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: ¹¹ מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה- זה מטמא את האדם!"

¹² תלמידיו באו אליו ואמרו: "בדבריך אלה העלבת את הפרושים!"

¹³ ישוע השיב להם: "כל צמח שלא נשתל על-ידי אבי – ייעקר. ¹⁴ התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי-דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך הבור!"

¹⁵ שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.

¹⁶ "האם אינך מבין?" שאל אותו ישוע. ¹⁷ "האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? ¹⁸ אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. ¹⁹ כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. ²⁰ דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם."

²¹ ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.

²² אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: "אדוני, בן-דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף." ²³ אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: "אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה."

²⁴ "נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד", אמר ישוע לאישה. ²⁵ אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: "אדוני, עזור לי!"

²⁶ "אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים," ענה לה ישוע.

²⁷ "נכון, אדוני," השיבה האישה, "אבל לכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל השולחן."

²⁸ "אישה," אמר לה ישוע, "יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך." באותו רגע בתה נרפאה.

²⁹ ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. ³⁰ ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי-מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. ³¹ כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.

³² לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: "אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך."

³³ "מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?" שאלו התלמידים.

³⁴ "כמה ככרות לחם נותרו לכם?" שאל אותם ישוע. "שבע," ענו, "וכמה דגים קטנים."

³⁵ ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, ³⁶ לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. לא זו בלבד שכולם אכלו לשובע (כ-4000 איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים!

³⁹ לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל.

טז יום אחד באו פרושים וצדוקים אל ישוע כדי לנסות אותו, וביקשו ממנו שיחולל למענם נס מהשמים.

אולם ישוע ענה להם: "אתם יודעים היטב כיצד לפרש את סימני הטבע! אם, למשל, לפנות ערב השמים אדומים, אתם אומרים שלמחרת יהיה מזג אוויר נאה. ואם בבוקר השמים קודרים, אתם אומרים שמזג האוויר יהיה סוער, ואתם צודקים. אולם אינכם מבינים את משמעות העת שבה אנו חיים! ⁴ דור רע וכופר זה מבקש לו אות כלשהו מהשמים, אבל האות היחיד שינתן לו הוא זה של יונה הנביא!" וישוע הלך משם.

⁵ בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת גילו התלמידים כי שכחו לקחת איתם אוכל.

⁶ "היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!" הזהיר ישוע את תלמידיו.

⁷ הם חשבו שהוא אמר זאת משום ששכחו לקחת איתם לחם. ⁸ ישוע ידע את מחשבותיהם, ולכן אמר: "חסרי-אמונה שכמוכם! מדוע אתם דואגים כל כך שאין לכם לחם? ⁹ האם לעולם לא תבינו? האם אינכם זוכרים כלל את 5000 האנשים שהאכלתי בחמש ככרות לחם, ואת הסלים המלאים בשאריות? ¹⁰ האם שכחתם את 4000 האנשים שהאכלתי, ואת סלי השאריות שנשארו? ¹¹ כיצד יכולתם להעלות על דעתכם שדיברתי על מזון? אולם אני חוזר ואומר: היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!"

¹² לבסוף הבינו התלמידים שבמילה "שאור" התכוון ישוע ללימודים של הפרושים והצדוקים.

¹³ כשהגיע ישוע לקיסריה של פיליפוס, שאל את תלמידיו: "מה אומרים עלי האנשים? מי הם חושבים שאני?"

¹⁴ "יש האומרים שאתה יוחנן המטביל, אחרים – שאתה אליהו, ואחדים אומרים שאתה ירמיהו או נביא אחר."

¹⁵ "ומי אתם חושבים שאני?" המשיך ישוע לשאול.

¹⁶ "אתה המשיח בן אלוהים חיים!" השיב שמעון פטרוס. ¹⁷ "אשריך, שמעון בן-יונה," אמר לו ישוע, "כי אבי שבשמים הוא זה שגילה לך את האמת הזאת, ולא בן אדם. ¹⁸ כשמך כן אתה: פטרוס – סלע; על סלע זה אבנה את קהילתי, וכל כוחות שאול לא יגברו עליה. ¹⁹ אני אתן לך את מפתחות מלכות השמים; כל מה שתסגור בארץ יהיה סגור בשמים, וכל מה שתפתח עלי אדמות יהיה פתוח בשמיים!"

²⁰ לאחר מכן הזהיר ישוע את תלמידיו שלא יספרו לאיש כי הוא המשיח.

²¹ מאותה עת ואילך החל ישוע לספר לתלמידיו שהוא עומד לעלות לירושלים, שיסבול שם מידי זקני העם והכוהנים הגדולים והסופרים, שייהרג, ושלאחר שלושה ימים יקום לתחייה מן המתים.

²² פטרוס לקח את ישוע הצידה ונזף בו: "אל תדבר כך! אסור שיקרה לך דבר כזה!"

²³ "סור ממני, שטן שכמוך!" אמר לו ישוע. "אתה מכשול בדרכי; אתה מסתכל על הדברים מנקודת ראות אנושית, ולא מנקודת ראותו של אלוהים."

²⁴ ישוע פנה לתלמידיו ואמר: "מי שרוצה ללכת אחרי עליו להתכחש לעצמו, לשאת את צלבו וללכת אחרי. ²⁵ כי מי שמנסה להציל את חייו - יאבד אותם, ואילו מי שיוותר על חייו למעני – ימצא אותם. ²⁶ שהרי מה התועלת לאדם המרוויח את העולם כולו, אולם מפסיד חיי-נצח? האם יש משהו שאפשר להשוות לחיי נצח?

²⁷ "בן-האדם ישוב עם מלאכיו בתפארת אביו, וישפוט כל אדם לפי מעשיו. ²⁸ ואני אומר לכם שאחדים מכם, העומדים כאן עכשיו, לא ימותו לפני שיזכו לראות את בן-האדם בא במלכותו."