הבשורה על-פי מרקוס 13-14
Habrit Hakhadasha/Haderekh
יג כשיצא ישוע מבית-המקדש באותו יום, אחד מתלמידיו העיר: "רבי, ראה אילו מבנים יפים ואיזו עבודת אבנים נפלאה!"
2 "הבט היטב," ענה לו ישוע, "כי הכול ייהרס ויתמוטט; אף אבן לא תישאר במקומה."
5 ישוע הסביר להם בהרחבה את העומד להתרחש: "אל תתנו לאיש לרמות אתכם! 6 אנשים רבים יבואו ויטענו: 'אני הוא המשיח!' ויוליכו שולל אנשים רבים. 7 במקומות שונים תפרוצנה מלחמות, אך אין זה עדיין הסוף.
8 מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, בארצות רבות יהיו רעידות אדמה ורעב. אותות אלה יציינו רק את תחילת הסבל והייסורים העומדים לבוא. 9 אולם כשיתחילו דברים אלה להתרחש, היזהרו! כי צפויה לכם סכנה גדולה. אויביכם יגררו אתכם בכוח לבתי המשפט, יכו אתכם בבתי-הכנסת, ויאשימו אתכם לפני השלטונות על היותכם תלמידי. אולם זו תהיה לכם הזדמנות לספר להם על הבשורה. 10 אך צריך שקודם הבשורה תוכרז לכל הגויים. 11 כאשר יאסרו אתכם ויעמידו אתכם למשפט, אל תדאגו לעדותכם או להגנתכם מה להגיד, כי מה שיינתן לכם באותה שעה, את זה תגידו; כי לא אתם תדברו, אלא רוח הקודש ידבר בפיכם.
12 אח יבגוד באחיו ויסגירו למוות, אבות יסגירו את ילדיהם, וילדים יסגירו את הוריהם למוות. 13 כולם ישנאו אתכם על היותכם שלי, אבל מי שיחזיק מעמד ולא יתכחש לי ייוושע.
14 כאשר תראו את חילול הקודש בבית-המקדש שעליו דיבר דניאל, (הקורא – שים לב!) ברחו להרי יהודה.
17 אוי לנשים ההרות ולמיניקות. 18 התפללו שכל זה לא יקרה בחורף, 19 כי תקופה זאת תהיה איומה ונוראה; דבר כזה לא קרה מאז בריאת העולם, וגם לא יקרה אחר כך. 20 אם אלוהים לא יקצר את הימים הנוראים האלה – איש לא יינצל. אבל אלוהים אכן יקצר את הסבל למען הבחירים.
21 אם יגיד לכם מישהו: 'ראיתי את המשיח בעיר פלונית!' אל תקשיבו לו, 22 כי משיחי-שקר ונביאי-שקר למיניהם יקומו ויטענו שנשלחו על-ידי ה'. הם אפילו יחוללו ניסים ונפלאות אשר יתעו את האנשים, ואם יוכלו הם יתעו אפילו את הבחירים. 23 ראו הוזהרתם!
24 לאחר שיסתיימו כל הצרות והסבל, השמש לא תזרח, הירח לא יאיר, 25 הכוכבים ייפלו מהשמים וצבא השמים יתמוטט.
26 "ואז כל בני האדם יראו את המשיח בא בעננים, בגבורה ובכבוד. 27 ואני אשלח את המלאכים לאסוף את הבחירים מכל קצוות הארץ. 28 "עץ התאנה ישמש לכם כדוגמה: כאשר הענפים מלבלבים והעלים ירוקים, אתם יודעים שהקיץ קרב. 29 כאשר כל מה שסיפרתי לכם יתחיל להתרחש, דעו לכם שזה קרוב.
30 כן, אלה הם המאורעות שיתרחשו ויציינו את הסוף. 31 השמים והארץ יעברו, אך דברי לא יעברו.
32 איש אינו יודע את היום והשעה של התרחשויות אלה; המלאכים בשמים אינם יודעים זאת, ואפילו אני עצמי איני יודע את המועד המדויק. רק אבי שבשמים יודע זאת! 33 עמדו על המשמר והיו מוכנים, מפני שאינכם יודעים מתי כל זה יתרחש.
34 משל דומה לזה הוא של אדם היוצא למסע בחו"ל. הוא משאיר עבודה לשכיריו לתקופת העדרו, ומצווה על השוער לעמוד על המשמר לקראת שובו בכל רגע.
יד יומיים לפני חג הפסח עדיין חיפשו ראשי הכוהנים וכמה ממנהיגי היהודים הזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולהוציאו להורג.
2 "איננו יכולים לעצור אותו בפסח," אמרו לעצמם, "מפני שהעם יעורר מהומות."
3 באותו זמן היה ישוע בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע. בשעת ארוחת הערב הופיעה אישה אחת עם פחית קטנה מלאה בשמן זך יקר מאוד. האישה הסירה את המכסה ויצקה את השמן על ראשו של ישוע.
"מדוע אתם מציקים לה? הלא היא עשתה מעשה טוב. 7 העניים הנזקקים לעזרה נמצאים אתכם תמיד, ואתם יכולים לעזור להם בכל זמן שתרצו בכך, ואילו אני לא אשאר אתכם עוד זמן רב. 8 היא עשתה מה שיכלה; היא משחה את גופי בשמן לפני קבורתי.
9 אני אומר לכם במלוא הרצינות, מעשה האישה הזאת ייזכר לטובה בכל מקום בעולם שבו יכריזו על הבשורה."
10 לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, תלמידו של ישוע, אל ראשי הכוהנים כדי לתכנן את הסגרתו של ישוע.
11 ראשי הכוהנים התלהבו ושמחו על כך שיהודה החליט להסגיר את ישוע, והבטיחו לתת לו כסף.
12 ביום הראשון של חג הפסח, שבו הקריבו את זבח הפסח, שאלו התלמידים את ישוע היכן ברצונו לערוך את הסדר.
13 ישוע שלח שניים מתלמידיו לירושלים, כדי לערוך את ההכנות הדרושות, ואמר: "כשתלכו העירה יבוא לקראתכם אדם ובידו כד מים. לכו אחריו, 14 היכנסו אל הבית שאליו ייכנס ואמרו לבעל הבית: 'רבנו שלח אותנו לראות את החדר שהכנת בשביל הסדר.' 15 הוא יוביל אתכם לחדר גדול שהכין למעננו בקומה השנייה, ושם תכינו את הסדר."
16 כשהגיעו השניים העירה הכול התרחש בדיוק כפי שאמר להם ישוע, והם הכינו את הסדר.
17 ישוע ושאר התלמידים הגיעו לשם בערב. 18 כשישבו לאכול בשולחן פתח ישוע ואמר: "אמת אני אומר לכם, אחד מכם היושב עכשיו בינינו ואוכל איתנו יבגוד בי ויסגיר אותי!"
19 התלמידים נמלאו צער רב, ושאלו: "האם זה יהיה אני?" 20 אחד מבין השנים-עשר שיטבול איתי את הלחם," השיב ישוע. 21 "בן האדם הולך למות כפי שכתוב שצריך לקרות, אולם אני אומר לכם: אוי לו לאיש שיסגיר אותו; מוטב שלא היה נולד בכלל!"
22 בעת הסעודה הוא לקח לחם (מצה), ברך עליו ופרס אותו לפרוסות. הוא הגיש את הפרוסות לתלמידיו ואמר: "אכלו, זה גופי."
26 כל הנוכחים שרו מזמורי תהילים, ולאחר מכן הלכו להר הזיתים.
27 "כולכם תנטשו אותי הלילה," אמר להם ישוע, "שהרי אלוהים אמר בפי הנביאים: 'אהרוג את הרועה והצאן תתפזרנה.' 28 אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."
29 "יקרה מה שיקרה," קרא פטרוס בהתרגשות, "אני לעולם לא אעזוב אותך!"
30 דע לך, פטרוס," אמר ישוע, "עד מחר בבוקר, לפני שיקרא התרנגול, אתה תתכחש לי שלוש פעמים."
31 "אני לעולם לא אתכחש לך, אפילו אם יהיה עלי למות יחד אתך!" נשבע פטרוס, וכל האחרים גם אמרו כך.
32 הם הגיעו לחורשת עצי-זית הנקראת 'גת-שמני', וישוע אמר לתלמידיו: "חכו לי כאן עד שאחזור. אני הולך להתפלל."
33 הוא לקח איתו את פטרוס, יעקב ויוחנן, ולפתע נמלא חרדה ומועקה מפני העומד לבוא עליו. 34 "אני מתייסר עד מוות!" נאנח ישוע. "הישארו כאן והתפללו," ביקש.
35 הוא התרחק מהם מעט, כרע ברך על האדמה והתפלל שאלוהים יוותר לו על העומד לקרות לו, אם אכן אפשרי.
36 "אבא", קרא ישוע, "אתה כל יכול. אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני שלי."
37 הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "שמעון," קרא ישוע לפטרוס, "אתה ישן? האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 38 עמדו על המשמר והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון. אני יודע שהרוח אכן רוצה, אבל גופכם חלש כל-כך!"
39 ישוע הלך להתפלל שוב, וחזר על תחינתו לפני אלוהים. 40 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, מפני שהיו עייפים מאוד. הם לא ידעו כיצד לתרץ את הדבר.
41 כשחזר אליהם ישוע בפעם השלישית הוא קרא: "קומו! ישנתם מספיק? הגיע הזמן עבורי להימסר לידי חטאים. 42 קומו! עלינו לנוע כי הנה הבוגד בא."
43 בעודו מדבר הגיע יהודה איש-קריות תלמידו, ואיתו חבורה גדולה שנשלחה על-ידי ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים. כולם היו מצוידים במקלות ובחרבות.
48 "מדוע אתם מתנפלים עלי במקלות ובחרבות?" שאל ישוע. "האם אני פושע מסוכן? 49 מדוע לא אסרתם אותי בבית-המקדש? הרי לימדתי שם בכל יום ויכולתם לתפוס אותי ללא התנגדות. אבל מה שכתוב צריך להתקיים."
50 בינתיים ברחו כל התלמידים.
53 ישוע נלקח אל בית הכוהן הגדול, ועד מהרה התאספו שם כל ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים. 54 פטרוס הלך אחריהם במרחק מה ונכנס לחצר הכוהן הגדול. הוא התיישב בין המשרתים והתחמם ליד המדורה.
55 ראשי הכוהנים וחברי בית המשפט הגבוה (הסנהדרין) ניסו למצוא סיבה מספקת כדי להוציא את ישוע להורג, אך מאמציהם היו לשווא. 56 עדי שקר רבים התנדבו להעיד נגדו, אולם עדויותיהם סתרו זו את זו.
57 לבסוף קמו עדי שקר נוספים שהעידו: 58 "שמענו אותו אומר: 'אני אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידי אדם, ותוך שלושה ימים אקים מקדש אחר שאינו מעשה ידי אדם!" 59 אולם עדות זאת גם לא הייתה מספקת.
60 הכהן הגדול עמד באמצע החדר ושאל את ישוע: "מה יש לך לומר להגנתך? מה יש לך לומר על כל ההאשמות נגדך?" 61 ישוע לא פצה את פיו, והכהן הגדול המשיך לשאול אותו: "האם אתה המשיח בן-האלוהים?"
62 "אני הוא," השיב ישוע, "אתם עוד תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים, ובא בענני השמים."
65 לאחר השמעת פסק-הדין החל קהל הנוכחים לירוק על ישוע ולהתעלל בו. הם קשרו את עיניו והכו אותו בכל גופו. "נחש מי הכה אותך, נביא שכמותך?" לעגו לו. גם השומרים שלקחו אותו משם הכו אותו באגרופים.
לפתע נשמעה קריאת התרנגול.
69 המשרתת ראתה אותו עומד שם ולא הרפתה ממנו. "הנה אחד התלמידים של ישוע!" קראה בקול.
70 פטרוס שוב הכחיש את דבריה.
כעבור זמן מה קראו גם אלה שעמדו איתו ליד האש: "הלא גם אתה אחד מהם? הרי יש לך מבטא גלילי!"
71 פטרוס החל לקלל ונשבע: "אני בכלל לא מכיר את האיש שעליו אתם מדברים."
72 באותו רגע קרא התרנגול בפעם השנייה.
לפתע נזכר פטרוס בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול פעמיים, תתכחש לי שלוש פעמים." והוא פרץ בבכי.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.