הבשורה על-פי מרקוס 7-8

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ז יום אחד באו אחדים מהפרושים והסופרים אל ישוע כדי לחקור את מעשיו. ² הם הבחינו בכך שכמה מתלמידיו של ישוע אינם נוטלים ידיים לפני הארוחה, כפי שנהוג במסורת היהודית. ³ (במסורת היהודית של אז, במיוחד אצל הפרושים, נהגו ליטול ידיים עד למרפק לפני כל ארוחה. ⁴ גם בשובם מן השוק עליהם ליטול ידיים לפני שהם נוגעים באוכל. זוהי רק דוגמה אחת ממנהגים רבים שהם מקיימים מאות שנים. דוגמה נוספת היא הכשרת סירים, מחבתות וכלים.)

⁵ הם שאלו את ישוע: "מדוע התלמידים שלך אינם שומרים את מסורת אבותינו הדורשת נטילת ידיים לפני הארוחה?"

"צבועים שכמוכם!" ענה להם ישוע. "הנביא ישעיהו תיאר אתכם נכונה כשאמר^[a]: '...העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמדה.' ⁸ אתם מתעלמים ממצוותיו של אלוהים, ובמקומם אתם ממציאים מצוות ומנהגים למיניהם. ⁹ ביטלתם את מצוות אלוהים כדי שתוכלו לקיים את המסורת שהמצאתם בעצמכם! ¹⁰ "קחו למשל את המצווה 'כבד את אביך ואת אמך'. משה אמר שכל המדבר נגד אביו ואמו יומת! ¹¹ ואילו אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם הוא מבטיח לתרום לעבודת אלוהים את אשר הוא חייב לתת להוריו. כך אתם מפרים את מצוות ה' כדי לקיים את המסורת שהמצאתם אתם. זוהי רק דוגמה אחת מתוך רבות."

¹⁴ ישוע אסף סביבו את כל הקהל וקרא: "הקשיבו אלי כולכם והשתדלו להבין: לא מה שנכנס אל גופכם מטמא אתכם, אלא מה שיוצא מהלב. כל מי שיש לו אוזניים שישמע!" ¹⁷ לאחר שעזבו את הקהל והגיעו הביתה, שאלו התלמידים את ישוע למה התכוון במשל שסיפר.

¹⁸ "מה, גם אתם אינכם מבינים?" שאל ישוע בתימהון. "האם אינכם מבינים כי האוכל שאתם אוכלים אינו מטמא אתכם? ¹⁹ הרי האוכל אינו בא במגע עם הלב; האוכל עובר דרך מערכת העיכול." ²⁰ ישוע הוסיף ואמר: "המחשבות הן המטמאות את האדם. ²¹ כי מקרב לב האדם יוצאות מחשבות רעות של ניאוף, גניבה, רצח, ²² בגידה, רדיפת בצע, רשעות, רמאות, פריצות, קנאה, הוצאת-דיבה, גאווה, ניבול-פה וכדומה. ²³ כל הדברים הנתעבים האלה יוצאים מתוך לב האדם, והם המטמאים והמרחיקים אותנו מאלוהים."

²⁴ ישוע עזב את הגליל והלך לאזור צור וצידון. הוא ניסה להסתיר את דבר בואו, אך לא עלה בידו. כמו תמיד נפוצו השמועות על בואו במהירות.

²⁵ לאישה אחת הייתה בת אחוזת שד. כאשר שמעה האישה על בואו של ישוע באה אליו, נפלה לרגליו ²⁶ והתחננה לפניו שיגרש את השד מבתה (היא הייתה אישה יוונית שנולדה בפניקיה הסורית).

²⁷ "תחילה עלי לעזור לבני עמי – היהודים," ענה לה ישוע. "אין זה צודק לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לכלבים."

²⁸ "נכון, אדוני," ענתה האישה. "אולם גם גורי הכלבים מקבלים תחת השולחן את השאריות והפירורים מצלחות הילדים."

²⁹ ישוע אמר לה: "בגלל תשובתך בתך נרפאה; לכי לביתך ותראי שהשד יצא ממנה."

³⁰ האישה הלכה לביתה ומצאה את בתה הקטנה שוכבת רגועה על מיטתה לאחר שיצא ממנה השד.

³¹ מצור הלך ישוע לצידון, ומשם חזר לים הכינרת דרך אזור עשר הערים. ³² ההמון הביא אליו איש חרש ואילם, וכולם התחננו לפניו שישים את ידיו על האיש וירפא אותו.

³³ ישוע הרחיק את החרש-אילם מההמון, הכניס את אצבעותיו לאוזני האיש, לאחר מכן ירק על אצבעותיו ונגע בלשונו של האילם. ³⁴ ישוע נשא את עיניו לשמים, נאנח וקרא: "אפתח" ("היפתח!"). ³⁵ מיד נפתחו אוזני האיש והוא שמע. גם לשונו הותרה והוא היה מסוגל לדבר ולשמוע היטב.

ישוע ביקש מהנוכחים שלא להפיץ את הדבר. אולם ככל שהרבה להזהירם, כך הם הרבו לספר לאחרים, כי מעשיו הדהימו אותם כל כך. שוב ושוב קראו האנשים בהתרגשות: "ראו איזה מעשים נפלאים ונהדרים; הוא אפילו מסוגל לרפא חרשים-אילמים!"

ח יום אחד כשהתאסף קהל גדול סביב ישוע, שוב לא היה להם מה לאכול. ישוע כינס את תלמידיו כדי לדון במצב.

² "אני מרחם על האנשים האלה," אמר. "הם נמצאים כאן כבר שלושה ימים, ונגמר להם האוכל. ³ אם אשלח אותם הביתה רעבים, הם יתעלפו בדרך, מפני שחלקם באו ממקומות רחוקים."

⁴ "מאין נמצא להם אוכל במקום השומם הזה?" שאלו התלמידים בפליאה.

⁵ "כמה ככרות לחם יש לכם?" שאל ישוע בהתעלמות מהערתם. "שבע", השיבו. ⁶ ישוע ביקש מהקהל לשבת על הארץ. הוא לקח את שבע ככרות הלחם, הודה לאלוהים עליהן, פרס את הלחם לפרוסות ונתן לתלמידיו כדי שיגישו לקהל. ⁷ הם מצאו גם כמה דגים קטנים. ישוע ברך עליהם וביקש מתלמידיו להגישם לקהל. למרבית הפלא אכלו כולם עד ששבעו, ולאחר מכן שלח אותם ישוע הביתה. כארבעת-אלפים איש השתתפו בארוחה באותו יום, וכשאספו את השאריות והפירורים הם מילאו שבעה סלים גדולים!"

¹⁰ מיד לאחר מכן עלו ישוע ותלמידיו לסירה ושטו לאזור דלמנותא. ¹¹ הפרושים בדלמנותא שמעו על בואו, ובאו להתווכח איתו ולנסותו. אמרו לישוע: "הראה לנו אות מהשמים, ואז נאמין בך."

¹² ישוע נאנח אנחה עמוקה והשיב: "לא אחולל למענכם כל פלא ולא אראה לכם כל אות מהשמים. כמה הוכחות דרושות לכם כדי שתאמינו?"

¹³ ישוע עזב אותם, חזר לסירה ושט לגדה השנייה של הכינרת. ¹⁴ התלמידים שכחו לקחת איתם מספיק אוכל, ונותר להם בסירה רק כיכר לחם אחת.

¹⁵ בהיותם בסירה הזהיר ישוע את תלמידיו בתקיפות: "היזהרו מהשאור של המלך הורדוס ושל הפרושים!"

¹⁶ "למה הוא מתכוון?" שאלו התלמידים זה את זה. לבסוף הגיעו למסקנה שהוא ודאי מדבר על כך ששכחו לקחת איתם מספיק לחם.

¹⁷ ישוע הקשיב לשיחתם והגיב: "אתם טועים לגמרי. איני מדבר כלל על הלחם שבסירה. האם קשה לכם כל-כך להבין זאת? ¹⁸ למה אתם לא רואים, למה אתם לא שומעים? למה אתם לא קולטים דבר?

¹⁹ האם שכחתם את 5000 האנשים שהאכלתי בחמש כיכרות לחם? אמרו לי, כמה לחם נותר לאחר הארוחה?"

"שנים-עשר סלים מלאים," ענו התלמידים במבוכה.

²⁰ "וכאשר האכלתי את 4000 האנשים בשבע ככרות לחם, כמה נותר בסוף?"

"שבעה סלים מלאים ," השיבו התלמידים.

²¹ "ואתם עוד מעזים לחשוב שאני דואג משום שיש לנו רק כיכר לחם אחת?"

²² בהגיעם לבית-צידה הביאו אליו מספר אנשים אדם עיוור, והתחננו לפניו שיגע בו וישיב לו את ראייתו. ²³ ישוע אחז ביד העיוור והוציאו אל מחוץ לכפר, שם ירק בעיניו והניח עליהן את ידיו.

"האם אתה רואה עכשיו?" שאל ישוע.

²⁴ האיש הביט סביבו והשיב: "כן! אני רואה אנשים; אבל הם נראים מטושטשים – כמו עצים מהלכים!"

²⁵ ישוע הניח שוב את ידיו על עיני האיש, והן נרפאו כליל. עתה יכול היה האיש לראות למרחוק בבירור.

²⁶ ישוע שלח אותו הביתה אל משפחתו ואמר: "אל תלך לספר את הדבר לאנשי הכפר; לך ישר הביתה."

²⁷ ישוע ותלמידיו עזבו את הגליל והלכו לכפרי קיסריה של פיליפוס. בדרך שאל ישוע את תלמידיו: "מה אומרים עלי אנשים? למי הם חושבים אותי?"

²⁸ "יש אנשים שחושבים שאתה יוחנן המטביל," ענו התלמידים, "ואחרים חושבים שאתה אליהו הנביא או נביא אחר שקם לתחייה."

²⁹ "מי אתם חושבים שאני?" המשיך ישוע לשאול.

"אתה המשיח!" קרא פטרוס. ³⁰ אולם ישוע הזהיר אותם שלא יגלו זאת לאיש.

³¹ רק מאז החל ישוע לספר להם על הייסורים המצפים לו, והוא עוד סיפר שראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים יגרמו למותו, אך יקום לתחייה לאחר שלושה ימים. ³² ישוע דיבר אתם בגלוי לב, אולם פטרוס לקח אותו הצידה והוכיח אותו: "אל תדבר כך!"

³³ ישוע הביט בפטרוס ואמר לו בחומרה: "סור ממני, שטן שכמותך! אתה מסתכל על כך מנקודת ראות אנושית, ולא מנקודת ראותו של אלוהים."

³⁴ ישוע ביקש מתלמידיו להתקרב אליו ולהקשיב. "מי שרוצה להיות תלמידי עליו להתכחש לעצמו, לשאת את צלבו וללכת אחרי. ³⁵ מי שחפץ להציל את חייו – יאבד אותם, אולם מי שיתכחש לחייו למעני ולמען הבשורה – יציל אותם.

³⁶ "איזה רווח יש לאדם שיכול להשיג את כל העולם אבל מפסיד את חייו? ³⁷ מה כבר יכול בן-אדם לתת בתמורה לחייו? ³⁸ דעו לכם, שכל מי שמתבייש בי ובדברי בדור החוטא וחסר האמונה הזה, הוא יהיה לבושה לבן האדם בבואו בכבוד אלוהים עם המלאכים הקדושים."