A A A A A
Bible Book List

Mark 6 New American Standard Bible (NASB)

Teaching at Nazareth

Jesus went out from there and *came into [a]His hometown; and His disciples *followed Him. When the Sabbath came, He began to teach in the synagogue; and the many listeners were astonished, saying, “Where did this man get these things, and what is this wisdom given to Him, and such [b]miracles as these performed by His hands? Is not this the carpenter, the son of Mary, and brother of [c]James and Joses and Judas and Simon? Are not His sisters here with us?” And they took offense at Him. Jesus said to them, A prophet is not without honor except in [d]his hometown and among his own relatives and in his own household.” And He could do no [e]miracle there except that He laid His hands on a few sick people and healed them. And He wondered at their unbelief.

And He was going around the villages teaching.

The Twelve Sent Out

And He *summoned the twelve and began to send them out in pairs, and gave them authority over the unclean spirits; and He instructed them that they should take nothing for their journey, except a mere staff—no bread, no [f]bag, no money in their belt— but [g]to wear sandals; and He added, “Do not put on two [h]tunics.” 10 And He said to them, “Wherever you enter a house, stay there until you [i]leave town. 11 Any place that does not receive you or listen to you, as you go out from there, shake the dust [j]off the soles of your feet for a testimony against them.” 12 They went out and [k]preached that men should repent. 13 And they were casting out many demons and were anointing with oil many sick people and healing them.

John’s Fate Recalled

14 And King Herod heard of it, for His name had become well known; and people were saying, “John the Baptist has risen from the dead, and that is why these miraculous powers are at work in Him.” 15 But others were saying, “He is Elijah.” And others were saying, “He is a prophet, like one of the prophets of old.” 16 But when Herod heard of it, he kept saying, “John, whom I beheaded, has risen!”

17 For Herod himself had sent and had John arrested and bound in prison on account of Herodias, the wife of his brother Philip, because he had married her. 18 For John had been saying to Herod, “It is not lawful for you to have your brother’s wife.” 19 Herodias had a grudge against him and wanted to put him to death and could not do so; 20 for Herod was afraid of John, knowing that he was a righteous and holy man, and he kept him safe. And when he heard him, he was very perplexed; [l]but he [m]used to enjoy listening to him. 21 A strategic day came when Herod on his birthday gave a banquet for his lords and [n]military commanders and the leading men of Galilee; 22 and when the daughter of Herodias herself came in and danced, she pleased Herod and [o]his dinner guests; and the king said to the girl, “Ask me for whatever you want and I will give it to you.” 23 And he swore to her, “Whatever you ask of me, I will give it to you; up to half of my kingdom.” 24 And she went out and said to her mother, “What shall I ask for?” And she said, “The head of John the Baptist.” 25 Immediately she came in a hurry to the king and asked, saying, “I want you to give me at once the head of John the Baptist on a platter.” 26 And although the king was very sorry, yet because of his oaths and because of [p]his dinner guests, he was unwilling to refuse her. 27 Immediately the king sent an executioner and commanded him to bring back his head. And he went and had him beheaded in the prison, 28 and brought his head on a platter, and gave it to the girl; and the girl gave it to her mother. 29 When his disciples heard about this, they came and took away his body and laid it in a tomb.

30 The apostles *gathered together with Jesus; and they reported to Him all that they had done and taught. 31 And He *said to them, “Come away by yourselves to a secluded place and rest a while.” (For there were many people coming and going, and they did not even have time to eat.) 32 They went away in the boat to a secluded place by themselves.

Five Thousand Fed

33 The people saw them going, and many recognized them and ran there together on foot from all the cities, and got there ahead of them. 34 When Jesus went [q]ashore, He saw a large crowd, and He felt compassion for them because they were like sheep without a shepherd; and He began to teach them many things. 35 When it was already quite late, His disciples came to Him and said, “[r]This place is desolate and it is already quite late; 36 send them away so that they may go into the surrounding countryside and villages and buy themselves [s]something to eat.” 37 But He answered them, “You give them something to eat!” And they *said to Him, “Shall we go and spend two hundred [t]denarii on bread and give them something to eat?” 38 And He *said to them, “How many loaves do you have? Go look!” And when they found out, they *said, “Five, and two fish.” 39 And He commanded them all to [u]sit down by groups on the green grass. 40 They [v]sat down in groups of hundreds and of fifties. 41 And He took the five loaves and the two fish, and looking up toward heaven, He blessed the food and broke the loaves and He kept giving them to the disciples to set before them; and He divided up the two fish among them all. 42 They all ate and were satisfied, 43 and they picked up twelve full baskets of the broken pieces, and also of the fish. 44 There were five thousand men who ate the loaves.

Jesus Walks on the Water

45 Immediately Jesus made His disciples get into the boat and go ahead of Him to the other side to Bethsaida, while He Himself was sending the crowd away. 46 After bidding them farewell, He left for the mountain to pray.

47 When it was evening, the boat was in the middle of the sea, and He was alone on the land. 48 Seeing them [w]straining at the oars, for the wind was against them, at about the [x]fourth watch of the night He *came to them, walking on the sea; and He intended to pass by them. 49 But when they saw Him walking on the sea, they supposed that it was a ghost, and cried out; 50 for they all saw Him and were [y]terrified. But immediately He spoke with them and *said to them, Take courage; it is I, do not be afraid.” 51 Then He got into the boat with them, and the wind stopped; and they were utterly astonished, 52 for they [z]had not gained any insight from the incident of the loaves, but [aa]their heart was hardened.

Healing at Gennesaret

53 When they had crossed over they came to land at Gennesaret, and moored to the shore. 54 When they got out of the boat, immediately the people recognized Him, 55 and ran about that whole country and began to carry here and there on their pallets those who were sick, to [ab]the place they heard He was. 56 Wherever He entered villages, or cities, or countryside, they were laying the sick in the market places, and imploring Him that they might just touch the fringe of His cloak; and as many as touched it were being cured.

Footnotes:

  1. Mark 6:1 Or His own part of the country
  2. Mark 6:2 Or works of power
  3. Mark 6:3 Or Jacob
  4. Mark 6:4 Or his own part of the country
  5. Mark 6:5 Or work of power
  6. Mark 6:8 Or knapsack or beggar’s bag
  7. Mark 6:9 Lit being shod with
  8. Mark 6:9 Or inner garments
  9. Mark 6:10 Lit go out from there
  10. Mark 6:11 Lit under your feet
  11. Mark 6:12 Or proclaimed as a herald
  12. Mark 6:20 Lit and
  13. Mark 6:20 Lit was hearing him gladly
  14. Mark 6:21 I.e. chiliarchs, in command of a thousand troops
  15. Mark 6:22 Lit those who reclined at the table with him
  16. Mark 6:26 Lit those reclining at the table
  17. Mark 6:34 Lit out
  18. Mark 6:35 Lit The
  19. Mark 6:36 Lit what they may eat
  20. Mark 6:37 The denarius was equivalent to one day’s wage
  21. Mark 6:39 Lit recline
  22. Mark 6:40 Lit reclined
  23. Mark 6:48 Lit harassed in rowing
  24. Mark 6:48 I.e. 3-6 a.m.
  25. Mark 6:50 Or troubled
  26. Mark 6:52 Lit had not understood on the basis of
  27. Mark 6:52 Or their mind was closed, made dull, or insensible
  28. Mark 6:55 Lit where they were hearing that He was
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מרקוס 6 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ו זמן קצר לאחר מכן חזרו ישוע ותלמידיו לנצרת – עירו של ישוע. בשבת הלך ישוע לבית הכנסת ולימד את הקהל. אנשים רבים התפלאו מאוד על חוכמתו ועל הניסים שחולל. אך הם ידעו שהוא אחד מהם ושהוא גר בסביבה וקראו: "הוא אינו טוב מאתנו. הוא סך הכול נגר פשוט, בנה של מרים ואחיהם של יעקב, יוסף, יהודה ושמעון; ואחיותיו גרות כאן בינינו." הדבר גרם להם עלבון.

הנביא הוא מכובד רק בקרב אנשים זרים," השיב להם ישוע. "בני עירו, בני משפחתו וחבריו לעולם אינם מכבדים אותו." בגלל חוסר אמונתם לא יכול היה ישוע לעשות שם מעשי גבורה גדולים. הוא רק הניח את ידיו על מספר חולים וריפא אותם. חוסר אמונתם הרשים אותו מאוד.

לאחר מכן עבר ישוע מכפר לכפר ולימד את האנשים. הוא קרא אליו את שנים-עשר התלמידים, נתן להם סמכות וכוח לגרש רוחות רעות ושדים, ושלח אותם בזוגות אל הכפרים והערים. הוא אמר להם שלא ייקחו איתם דבר מלבד מקל הליכה; לא מזון, לא שמיכות, לא כסף ולא בגדים נוספים או זוג נעליים נוסף.

10 "בכל כפר הישארו אצל מארח אחד בלבד; אל תעברו ממקום למקום," הורה להם ישוע. 11 "אם במקום כלשהו לא יקבלו אתכם ולא יקשיבו לכם, לכו משם. אך לפני שתלכו נקו את האבק מרגליכם, כדי שהאנשים יראו שמילאתם את חובתכם ועתה הנכם עוזבים אותם לגורלם."

12 וכך יצאו השליחים לדרך. לכל מי שפגשו בדרך קראו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. 13 הם גרשו שדים רבים, ריפאו הרבה חולים ומשחו אותם בשמן.

14 גם המלך הורדוס שמע על אודות ישוע, משום שכולם דיברו על הניסים שחולל. המלך חשב את ישוע ליוחנן המטביל שקם לתחייה, ולכן אמר: "איני מתפלא על כך שהוא יכול לעשות ניסים ונפלאות." 15 אנשים אחרים חשבו את ישוע לאליהו הנביא שקם לתחייה; היו שטענו כי ישוע הוא נביא חדש בדומה לנביאים שחיו בעבר.

16 "לא," אמר המלך הורדוס בהחלטיות. "אני בטוח שזהו יוחנן, האיש שאת ראשו כרתי. הוא קם לתחייה!"

זמן מה קודם לכן שלח הורדוס חיילים לאסור את יוחנן, כי יוחנן אמר שאסור להורדוס להתחתן עם הורודיה – אשת אחיו פיליפוס. 19 הורודיה שנאה את יוחנן בשל כך ורצתה במותו כנקמה, אולם לשם כך היה עליה לקבל את רשותו של הורדוס. 20 ואילו הורדוס כיבד את יוחנן ולא הרשה להורודיה לפגוע בו, כי ידע שיוחנן הוא אדם ישר וקדוש. הורדוס אהב מאוד להקשיב לדברי יוחנן אף כי גרמו לו מבוכה.

21 ביום הולדתו של הורדוס הייתה להורודיה הזדמנות מצוינת להשיג את מבוקשה. המלך ערך מסיבה גדולה לכל האנשים החשובים, לקציני הצבא ולמושלי הגליל. בתה של הורודיה נכנסה לאולם ושעשעה את האורחים בריקודים. הורדוס נהנה כל-כך מריקודיה עד שנשבע בפזיזות: "חי נפשי, את יכולה לבקש ממני כל מה שתרצי ואני מבטיח שתקבלי זאת; עד חצי המלכות אתן לך!"

24 הבת יצאה מהאולם בהתרגשות ומיהרה להתייעץ עם אמה. הורודיה הורתה לה מיד: "בקשי ממנו את ראשו של יוחנן המטביל!"

25 הבת מיהרה חזרה אל המלך וקראה: "אני רוצה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש ומיד!" 26 המלך נמלא צער רב, אך לא יכול היה להפר את שבועתו בנוכחות האורחים, אז שלח את אחד משומרי ראשו אל הכלא, כדי לכרות את ראשו של יוחנן. השומר כרת את ראשו של יוחנן והביאו חזרה על מגש. הוא מסר את המגש לבת, וזו מסרה אותו לאמה.

29 כאשר שמעו תלמידי יוחנן מה שקרה, באו לקחת את גופתו וקברו אותה לפי הדת.

30 בינתיים חזרו השליחים ממסעם וסיפרו לישוע כל מה שעשו ולימדו.

31 "הבה ניקח חופשה קצרה מן הקהל הרב הזה וננוח במקום שקט – הרחק מכול המולה," הציע ישוע, כי אנשים כה רבים באו אליהם, כך שלא היה להם זמן לאכול. 32 ישוע ותלמידיו הפליגו בסירה למקום שבו קיוו לנוח. 33 אך אנשים רבים ראו אותם בעת שעזבו ורצו לפניהם לאורך החוף; הם כבר המתינו לישוע ותלמידיו במקום שבו עגנה הסירה. 34 כאשר ירד ישוע מהסירה וראה את הקהל שחיכה לו על החוף, נמלא חמלה, כי הם נראו בעיניו כעדר ללא רועה. הוא לימד אותם דברים רבים שהיה עליהם לדעת. עם רדת הערב באו התלמידים לישוע וביקשוהו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות מזון בכפרי הסביבה, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין דבר לאכול."

37 "אתם בעצמכם תאכילו אותם." השיב ישוע.

"במה נאכיל אותם?" שאלו התלמידים בתמיהה. "נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!"

38 "לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו," אמר ישוע.

הם חזרו ואמרו: "יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים." ישוע ביקש מהקהל לשבת על הדשא, ולשבת בשורות של חמישים או מאה איש. 41 הוא לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים והודה לאלוהים על האוכל. לאחר מכן פרס את הלחם ונתן לכל אחד מתלמידיו פרוסת לחם וחתיכת דג, כדי שיגישו לקהל. 42 והאנשים אכלו עד ששבעו לחלוטין!

כחמשת-אלפים גברים השתתפו בארוחה, ולבסוף כשנאספו הפירורים והשאריות מהארץ הם מילאו שנים-עשר סלים. 45 בתום הארוחה ביקש ישוע מתלמידיו לעלות לסירה ולשוט לבית-צידה, שם יפגוש אותם מאוחר יותר. ישוע עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולשלח אותו הביתה.

46 לאחר שעזבו כולם עלה ישוע על אחד ההרים להתפלל. 47 בלילה, בזמן שהתלמידים היו בסירה באמצע הים וישוע היה על החוף, 48 הוא ראה שתלמידיו בצרה – שהם חותרים בחוזקה ונאבקים עם הרוח והגלים.

בערך בשעה שלוש בבוקר הלך אליהם ישוע כשהוא הולך על-פני המים, 49 אולם כשראו התלמידים אדם הולך על-פני המים, נבהלו מאוד וצרחו מפחד, כי חשבו שראו רוח רפאים.

50 ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו; זה אני!" 51 הוא עלה לסירה והרוח פסקה.

התלמידים ישבו שם נבוכים לגמרי ולא הבינו כיצד זה קרה, 52 כי למרות הפלא של הערב הקודם הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה.

ישוע ותלמידיו הגיעו לגינוסר, קשרו את הסירה ועלו לחוף. אנשי המקום הכירו מיד את ישוע, 55 ומיהרו לספר לכל אנשי הסביבה את דבר בואו. האנשים החלו להביא אליו חולים רבים על מיטות ואלונקות. 56 הם נשאו את החולים לכל מקום שישוע הלך – לכפר, לעיר או לשדה – והתחננו לפניו שירשה להם לפחות לגעת בקצה בגדו; וכל מי שנגע בו נרפא.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes