Teaching at Nazareth

(A)Jesus went out from there and *came into [a](B)His hometown; and His disciples *followed Him. And when the Sabbath came, He began (C)to teach in the synagogue; and [b]the (D)many listeners were astonished, saying, “Where did this man learn these things, and what is this wisdom that has been given to Him, and such [c]miracles as these performed by His hands? Is this not (E)the carpenter, (F)the son of Mary and brother of [d]James, Joses, Judas, and Simon? And are (G)His sisters not here with us?” And they took (H)offense at Him. Jesus said to them, (I)A prophet is not dishonored except in [e](J)his hometown and among his own relatives, and in his own household.” And He could not do any [f]miracle there except that He (K)laid His hands on a few sick people and healed them. And He was amazed at their unbelief.

(L)And He was going around the villages, teaching.

The Twelve Sent Out

(M)And (N)He *summoned the twelve and began to send them out (O)in pairs, and gave them authority over the unclean spirits; (P)and He instructed them that they were to take nothing for their journey, except a mere staff—no bread, no [g]bag, no money in their belt— but [h]to wear sandals; and He added, “Do not wear two [i]tunics.” 10 And He said to them, “Wherever you enter a house, stay there until you [j]leave town. 11 Any place that does not receive you or listen to you, as you go out from there, (Q)shake the dust [k]off the soles of your feet as a testimony against them.” 12 (R)And they went out and [l]preached that people are to repent. 13 And they were casting out many demons and (S)were anointing with oil many sick people and healing them.

John’s Fate Recalled

14 (T)And King Herod heard about it, for His name had become well known; and people were saying, “(U)John the Baptist has risen from the dead, and that is why these miraculous powers are at work in Him.” 15 But others were saying, “He is (V)Elijah.” And others were saying, “He is (W)a prophet, like one of the prophets of old.” 16 But when Herod heard about it, he kept saying, “John, whom I beheaded, has risen!”

17 For Herod himself had sent men and had John arrested and bound in prison on account of (X)Herodias, the wife of his brother Philip, because he had married her. 18 For John had been saying to Herod, “(Y)It is not lawful for you to have your brother’s wife.” 19 And (Z)Herodias held a grudge against him and wanted to put him to death, and could not do so; 20 for (AA)Herod was afraid of John, knowing that he was a righteous and holy man, and he had been protecting him. And when he heard him, he was very perplexed; and yet he [m]used to enjoy listening to him. 21 An opportune day came when Herod, on his birthday, (AB)held a banquet for his nobles and military commanders, and the leading people (AC)of Galilee; 22 and when the daughter of (AD)Herodias herself came in and danced, she pleased Herod and [n]his dinner guests; and the king said to the girl, “Ask me for whatever you want, and I will give it to you.” 23 And he swore to her, “Whatever you ask of me, I will give it to you, up to (AE)half of my kingdom.” 24 And she went out and said to her mother, “What shall I ask for?” And she said, “The head of John the Baptist.” 25 Immediately she came in a hurry to the king and asked, saying, “I want you to give me at once the head of John the Baptist on a platter.” 26 And although the king was very sorry, because of his oaths and [o]his dinner guests, he was unwilling to refuse her. 27 Immediately the king sent an executioner and commanded him to bring back his head. And he went and beheaded him in the prison, 28 and brought his head on a platter, and gave it to the girl; and the girl gave it to her mother. 29 When his disciples heard about this, they came and carried away his body, and laid it in a tomb.

30 (AF)The (AG)apostles *gathered together with Jesus; and they reported to Him all that they had done and taught. 31 And He *said to them, “Come away by yourselves to a secluded place and rest a little while.” (For there were many people coming and going, and (AH)they did not even have time to eat.) 32 (AI)And they went away in (AJ)the boat to a secluded place by themselves.

Five Thousand Men Fed

33 The people saw them going, and many recognized them and ran there together on foot from all the cities, and got there ahead of them. 34 When Jesus went [p]ashore, He (AK)saw a large crowd, and He felt compassion for them because (AL)they were like sheep without a shepherd; and He began to teach them many things. 35 And when it was already late, His disciples came up to Him and said, “[q]This place is secluded and it is already late; 36 send them away so that they may go into the surrounding countryside and villages and buy themselves [r]something to eat.” 37 But He answered them, “You give them something to eat!” (AM)And they *said to Him, “Shall we go and spend two hundred [s](AN)denarii on bread, and give it to them to eat?” 38 But He *said to them, “How many loaves do you have? Go look!” And when they found out, they *said, “Five, and two fish.” 39 And He ordered them all to recline by groups on the green grass. 40 They reclined in groups of hundreds and fifties. 41 And He took the five loaves and the two fish, and looking up toward heaven, He (AO)blessed the food and broke the loaves and He gave them to the disciples again and again to set before them; and He divided the two fish among them all. 42 And they all ate and were satisfied; 43 and they picked up twelve full (AP)baskets of the broken pieces of bread, and of the fish. 44 There were (AQ)five thousand [t]men who ate the loaves.

Jesus Walks on the Water

45 (AR)And immediately Jesus had His disciples get into (AS)the boat and go ahead of Him to the other side, to (AT)Bethsaida, while He Himself *dismissed the crowd. 46 And after (AU)saying goodbye to them, He left (AV)for the mountain to pray.

47 When it was evening, the boat was in the middle of the sea, and He was alone on the land. 48 Seeing them [u]straining at the oars—for the wind was against them—at about the [v](AW)fourth watch of the night, He *came to them, walking on the sea; and He intended to pass by them. 49 But when they saw Him walking on the sea, they thought that it was a ghost, and they cried out; 50 for they all saw Him and were [w]terrified. But immediately He spoke with them and *said to them, (AX)Take courage; it is I, (AY)do not be afraid.” 51 Then He got into (AZ)the boat with them, and the wind stopped; and they were utterly astonished, 52 for (BA)they [x]had not gained any insight from the incident of the loaves, but [y]their hearts (BB)were hardened.

Healing at Gennesaret

53 (BC)When they had crossed over they came to land at Gennesaret, and moored at the shore. 54 And when they got out of the boat, immediately the people recognized Him, 55 and ran about that entire country and began carrying here and there on their pallets those who were sick, [z]to wherever they heard He was. 56 And wherever He entered villages, or cities, or a countryside, they were laying the sick in the marketplaces and imploring Him that they might just (BD)touch (BE)the fringe of His cloak; and all who touched it were being [aa]healed.


  1. Mark 6:1 Or His own part of the country
  2. Mark 6:2 One early ms many listeners
  3. Mark 6:2 Or works of power
  4. Mark 6:3 Or Jacob
  5. Mark 6:4 Or his own part of the country
  6. Mark 6:5 Or work of power
  7. Mark 6:8 Or knapsack; or beggar’s bag
  8. Mark 6:9 Lit having tied on
  9. Mark 6:9 A long shirt worn next to the skin
  10. Mark 6:10 Lit go out from there
  11. Mark 6:11 Lit under your feet
  12. Mark 6:12 Or proclaimed as heralds
  13. Mark 6:20 Lit was hearing him gladly
  14. Mark 6:22 Lit those who reclined at the table with him
  15. Mark 6:26 Lit those reclining at the table
  16. Mark 6:34 Lit out
  17. Mark 6:35 Lit The
  18. Mark 6:36 Lit what they may eat
  19. Mark 6:37 The denarius was a day’s wages for a laborer
  20. Mark 6:44 I.e., 5,000 men plus women and children, cf. Matt 14:21
  21. Mark 6:48 Lit tormented in rowing
  22. Mark 6:48 I.e., 3-6 a.m.
  23. Mark 6:50 Or troubled
  24. Mark 6:52 Lit had not understood on the basis of
  25. Mark 6:52 Lit heart was hardened; or their mind was closed, made dull; or insensible
  26. Mark 6:55 Lit where they were hearing that He
  27. Mark 6:56 Lit saved

ו זמן קצר לאחר מכן חזרו ישוע ותלמידיו לנצרת – עירו של ישוע. בשבת הלך ישוע לבית הכנסת ולימד את הקהל. אנשים רבים התפלאו מאוד על חוכמתו ועל הניסים שחולל. אך הם ידעו שהוא אחד מהם ושהוא גר בסביבה וקראו: "הוא אינו טוב מאתנו. הוא סך הכול נגר פשוט, בנה של מרים ואחיהם של יעקב, יוסף, יהודה ושמעון; ואחיותיו גרות כאן בינינו." הדבר גרם להם עלבון.

הנביא הוא מכובד רק בקרב אנשים זרים," השיב להם ישוע. "בני עירו, בני משפחתו וחבריו לעולם אינם מכבדים אותו." בגלל חוסר אמונתם לא יכול היה ישוע לעשות שם מעשי גבורה גדולים. הוא רק הניח את ידיו על מספר חולים וריפא אותם. חוסר אמונתם הרשים אותו מאוד.

לאחר מכן עבר ישוע מכפר לכפר ולימד את האנשים. הוא קרא אליו את שנים-עשר התלמידים, נתן להם סמכות וכוח לגרש רוחות רעות ושדים, ושלח אותם בזוגות אל הכפרים והערים. הוא אמר להם שלא ייקחו איתם דבר מלבד מקל הליכה; לא מזון, לא שמיכות, לא כסף ולא בגדים נוספים או זוג נעליים נוסף.

10 "בכל כפר הישארו אצל מארח אחד בלבד; אל תעברו ממקום למקום," הורה להם ישוע. 11 "אם במקום כלשהו לא יקבלו אתכם ולא יקשיבו לכם, לכו משם. אך לפני שתלכו נקו את האבק מרגליכם, כדי שהאנשים יראו שמילאתם את חובתכם ועתה הנכם עוזבים אותם לגורלם."

12 וכך יצאו השליחים לדרך. לכל מי שפגשו בדרך קראו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. 13 הם גרשו שדים רבים, ריפאו הרבה חולים ומשחו אותם בשמן.

14 גם המלך הורדוס שמע על אודות ישוע, משום שכולם דיברו על הניסים שחולל. המלך חשב את ישוע ליוחנן המטביל שקם לתחייה, ולכן אמר: "איני מתפלא על כך שהוא יכול לעשות ניסים ונפלאות." 15 אנשים אחרים חשבו את ישוע לאליהו הנביא שקם לתחייה; היו שטענו כי ישוע הוא נביא חדש בדומה לנביאים שחיו בעבר.

16 "לא," אמר המלך הורדוס בהחלטיות. "אני בטוח שזהו יוחנן, האיש שאת ראשו כרתי. הוא קם לתחייה!"

זמן מה קודם לכן שלח הורדוס חיילים לאסור את יוחנן, כי יוחנן אמר שאסור להורדוס להתחתן עם הורודיה – אשת אחיו פיליפוס. 19 הורודיה שנאה את יוחנן בשל כך ורצתה במותו כנקמה, אולם לשם כך היה עליה לקבל את רשותו של הורדוס. 20 ואילו הורדוס כיבד את יוחנן ולא הרשה להורודיה לפגוע בו, כי ידע שיוחנן הוא אדם ישר וקדוש. הורדוס אהב מאוד להקשיב לדברי יוחנן אף כי גרמו לו מבוכה.

21 ביום הולדתו של הורדוס הייתה להורודיה הזדמנות מצוינת להשיג את מבוקשה. המלך ערך מסיבה גדולה לכל האנשים החשובים, לקציני הצבא ולמושלי הגליל. בתה של הורודיה נכנסה לאולם ושעשעה את האורחים בריקודים. הורדוס נהנה כל-כך מריקודיה עד שנשבע בפזיזות: "חי נפשי, את יכולה לבקש ממני כל מה שתרצי ואני מבטיח שתקבלי זאת; עד חצי המלכות אתן לך!"

24 הבת יצאה מהאולם בהתרגשות ומיהרה להתייעץ עם אמה. הורודיה הורתה לה מיד: "בקשי ממנו את ראשו של יוחנן המטביל!"

25 הבת מיהרה חזרה אל המלך וקראה: "אני רוצה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש ומיד!" 26 המלך נמלא צער רב, אך לא יכול היה להפר את שבועתו בנוכחות האורחים, אז שלח את אחד משומרי ראשו אל הכלא, כדי לכרות את ראשו של יוחנן. השומר כרת את ראשו של יוחנן והביאו חזרה על מגש. הוא מסר את המגש לבת, וזו מסרה אותו לאמה.

29 כאשר שמעו תלמידי יוחנן מה שקרה, באו לקחת את גופתו וקברו אותה לפי הדת.

30 בינתיים חזרו השליחים ממסעם וסיפרו לישוע כל מה שעשו ולימדו.

31 "הבה ניקח חופשה קצרה מן הקהל הרב הזה וננוח במקום שקט – הרחק מכול המולה," הציע ישוע, כי אנשים כה רבים באו אליהם, כך שלא היה להם זמן לאכול. 32 ישוע ותלמידיו הפליגו בסירה למקום שבו קיוו לנוח. 33 אך אנשים רבים ראו אותם בעת שעזבו ורצו לפניהם לאורך החוף; הם כבר המתינו לישוע ותלמידיו במקום שבו עגנה הסירה. 34 כאשר ירד ישוע מהסירה וראה את הקהל שחיכה לו על החוף, נמלא חמלה, כי הם נראו בעיניו כעדר ללא רועה. הוא לימד אותם דברים רבים שהיה עליהם לדעת. עם רדת הערב באו התלמידים לישוע וביקשוהו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות מזון בכפרי הסביבה, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין דבר לאכול."

37 "אתם בעצמכם תאכילו אותם." השיב ישוע.

"במה נאכיל אותם?" שאלו התלמידים בתמיהה. "נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!"

38 "לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו," אמר ישוע.

הם חזרו ואמרו: "יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים." ישוע ביקש מהקהל לשבת על הדשא, ולשבת בשורות של חמישים או מאה איש. 41 הוא לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים והודה לאלוהים על האוכל. לאחר מכן פרס את הלחם ונתן לכל אחד מתלמידיו פרוסת לחם וחתיכת דג, כדי שיגישו לקהל. 42 והאנשים אכלו עד ששבעו לחלוטין!

כחמשת-אלפים גברים השתתפו בארוחה, ולבסוף כשנאספו הפירורים והשאריות מהארץ הם מילאו שנים-עשר סלים. 45 בתום הארוחה ביקש ישוע מתלמידיו לעלות לסירה ולשוט לבית-צידה, שם יפגוש אותם מאוחר יותר. ישוע עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולשלח אותו הביתה.

46 לאחר שעזבו כולם עלה ישוע על אחד ההרים להתפלל. 47 בלילה, בזמן שהתלמידים היו בסירה באמצע הים וישוע היה על החוף, 48 הוא ראה שתלמידיו בצרה – שהם חותרים בחוזקה ונאבקים עם הרוח והגלים.

בערך בשעה שלוש בבוקר הלך אליהם ישוע כשהוא הולך על-פני המים, 49 אולם כשראו התלמידים אדם הולך על-פני המים, נבהלו מאוד וצרחו מפחד, כי חשבו שראו רוח רפאים.

50 ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו; זה אני!" 51 הוא עלה לסירה והרוח פסקה.

התלמידים ישבו שם נבוכים לגמרי ולא הבינו כיצד זה קרה, 52 כי למרות הפלא של הערב הקודם הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה.

ישוע ותלמידיו הגיעו לגינוסר, קשרו את הסירה ועלו לחוף. אנשי המקום הכירו מיד את ישוע, 55 ומיהרו לספר לכל אנשי הסביבה את דבר בואו. האנשים החלו להביא אליו חולים רבים על מיטות ואלונקות. 56 הם נשאו את החולים לכל מקום שישוע הלך – לכפר, לעיר או לשדה – והתחננו לפניו שירשה להם לפחות לגעת בקצה בגדו; וכל מי שנגע בו נרפא.