Bible Book List

Mark 15 1599 Geneva Bible (GNV)

15 1 Of the things Christ suffered under Pilate. 11 Barabbas is preferred before Christ. 15 Pilate delivereth Christ to be crucified. 17 He is crowned with thorns. 19 They spit on him, and mock him. 21 Simon of Cyrene carrieth Christ’s cross. 27 Christ is crucified between two thieves. 26 He is railed at. 37 He giveth up the ghost. 43 Joseph burieth him.

And [a]anon in the dawning, the high Priests held a Council with the Elders, and the Scribes, and the whole Council, and bound Jesus, and led him away, and [b]delivered him to Pilate.

Then Pilate asked him, Art thou the King of the Jews? And he answered, and said unto him, Thou sayest it.

And the high Priests accused him of many things.

Wherefore Pilate asked him again, saying, Answered thou nothing? behold how many things they witness against thee.

But Jesus answered no more at all, so that Pilate marveled.

Now at the feast, Pilate [c]did deliver a prisoner unto them, whomsoever they would desire.

Then there was one named Barabbas, which was bound with his fellows, that had made insurrection, who in the insurrection had committed murder.

And the people cried aloud, and began to desire that he would do as he had ever done unto them.

Then Pilate answered them, and said, Will ye that I let loose unto you the King of the Jews?

10 For he knew that the high Priests had delivered him of envy.

11 But the high Priests had moved the people to desire that he would rather deliver Barabbas unto them.

12 And Pilate answered, and said again unto them, What will ye then that I do with him, whom ye call the King of the Jews?

13 And they cried again, Crucify him.

14 Then Pilate said unto them, But what evil hath he done? And they cried the more fervently, Crucify him.

15 So Pilate willing to content the people, loosed them Barabbas, and delivered Jesus, when he had scourged him, that he might be crucified.

16 Then the soldiers led him away into the hall, which is the common hall, and called together the whole band,

17 [d]And clad him with purple, and platted a crown of thorns, and put it about his head,

18 And began to salute him, saying, Hail, King of the Jews.

19 And they smote him on the head with a reed, and spat upon him, and bowed the knees, and did him reverence.

20 And when they had mocked him, they took the purple off him, and put his own clothes on him, and led him out to crucify him.

21 And they [e]compelled one that passed by, called Simon of Cyrene (which came out of the country, and was father of Alexander and Rufus) to bear his cross.

22 [f]And they brought him to a place named Golgotha, which is by interpretation, the place of dead mens’ skulls.

23 And they gave him to drink wine mingled with myrrh: but he received it not.

24 [g]And when they had crucified him, they parted his garments, casting lots for them, what every man should have.

25 And it was the third hour when they crucified him.

26 And the title of his cause was written above, THAT KING OF THE JEWS.

27 They crucified also with him two thieves, the one on the right hand, and the other on his left.

28 Thus the Scripture was fulfilled, which saith, And he was counted among the wicked.

29 And they that went by, railed on him, wagging their heads, and saying, Hey, thou that destroyest the Temple, and buildest it in three days,

30 Save thyself, and come down from the cross.

31 Likewise also even the high Priests mocking, said among themselves with the Scribes, He saved other men, himself he cannot save.

32 Let Christ the king of Israel now come down from the cross, that we may see, and believe. They also that were crucified with him, reviled him.

33 ¶ Now when the sixth hour was come, [h]darkness arose over [i]all the land until the ninth hour.

34 And at the [j]ninth hour Jesus cried with a loud voice, saying, Eloi, Eloi, lama-sabachthani? which is by interpretation, My God, my God, why hast thou forsaken me?

35 And some of them that stood by, when they heard it, said, Behold, he calleth Elijah.

36 And one ran, and filled a sponge full of vinegar, and put it on a reed, and gave him to drink, saying, Let him alone: let us see if Elijah will come, and take him down.

37 And Jesus cried with a loud voice, and gave up the ghost.

38 And the veil of the Temple was rent in twain, from the top to the bottom.

39 Now when the Centurion, which stood over against him, saw that he thus crying gave up the ghost, he said, Truly this man was the Son of God.

40 [k]There were also women which beheld afar off, among whom was Mary Magdalene, and Mary the mother of James the less, and of Joses, and Salome,

41 Which also when he was in Galilee, followed him, and ministered unto him, and many other women which came up with him unto Jerusalem.

42 And now when the night was come (because it was the day of the preparation that is before the Sabbath)

43 Joseph of Arimathea, an [l]honorable counselor, which also looked for the kingdom of God, came, and went in [m]boldly unto Pilate, and asked the body of Jesus.

44 And Pilate marveled, if he were already dead, and called unto him the Centurion, and asked of him whether he had been any while dead.

45 And when he knew the truth of the Centurion, he gave the body to Joseph:

46 Who bought a linen cloth, and took him down, and wrapped him in the linen cloth, and laid him in a tomb that was hewn out of a rock, and rolled a stone unto the door of the sepulcher:

47 And Mary Magdalene, and Mary Joses’ mother, beheld where he should be laid.


  1. Mark 15:1 Christ being bound before the judgment seat of an earthly judge, in open assembly is condemned as guilty unto the death of the cross, not for his own sins, (as appeareth by the judge’s own words) but for all ours, that we most guilty creatures being delivered from the guiltiness of our sins, might be quitted before the judgment seat of God, even in the open assembly of the Angels.
  2. Mark 15:1 It was not lawful for them to put any man to death, for all causes of life and death were taken away from them, first by Herod the great, and afterward by the Romans, about forty years before the destruction of the Temple, and therefore they deliver Jesus to Pilate.
  3. Mark 15:6 Used Pilate to deliver.
  4. Mark 15:17 Christ going about to take away the sins of men, who went about to usurp the throne of God himself, is condemned as one that hunted after the kingdom, and mocked with a false show of a kingdom, that we on the other side, who shall indeed be eternal kings, might receive the crown of glory at God’s own hand.
  5. Mark 15:21 The rage of the wicked hath no measure, but in the mean season, even the weakness of Christ, being in pain under the heavy burden of the cross, doth manifestly show that a lamb is led to be sacrificed.
  6. Mark 15:22 Christ is led out of the walls of the earthly Jerusalem, into a foul place of dead men’s carcasses, as a man most unclean, not touching himself, but touching our sins, which were laid upon him, to the end that we being made clean by his blood, might be brought into the heavenly Sanctuary.
  7. Mark 15:24 Christ hangeth naked upon the cross, and as the most wickedest caitiff that ever was, most vilely reproved: that we being clothed with his righteousness, and blessed with his curses, and sanctified by his only oblation, may be taken up into heaven.
  8. Mark 15:33 How angry God was against our sin, which he punished in our surety, his son, it appeareth by this horrible darkness.
  9. Mark 15:33 By this word, land, he meaneth Palestine: so that the strangeness of the wonder, is so much the more set forth in that, that at the feast of the Passover, and in the full moon, when the Sun shined over all the rest of the world and at midday that corner of the world, wherein so wicked an act was committed, was overcovered with most gross darkness.
  10. Mark 15:34 Christ striving mightily with Satan, with sin, and with death, all three armed with the horrible curse of God, grievously tormented in body hanging upon the cross, and in soul plunged in the depth of hell, yet he riddeth himself, crying with a mighty voice: and notwithstanding the wound which he received of death in that that he died, yet by smiting both things above and things beneath, by renting of the veil of the Temple, and by the testimony wrung out of them which murdered him, he showeth evidently unto the rest of his enemies which are as yet obstinate, and mock at him, that he shall be known out of hand to be conqueror and Lord of all.
  11. Mark 15:40 Christ to the great shame of men which forsook the Lord, chose women for his witnesses, which beheld all this whole action.
  12. Mark 15:43 A man of great authority, of the counsel of the Sanhedrin, or else taken into counsel by Pilate.
  13. Mark 15:43 If we consider what danger Joseph cast himself into, we shall perceive how bold he was.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי מרקוס 15 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

טו השכם בבוקר נפגשו ראשי הכוהנים, הזקנים, הסופרים וכל חברי הסנהדרין כדי להתייעץ על הצעד הבא. הם החליטו לשלוח את ישוע בליווי משמר מזוין אל פילטוס, המושל הרומאי.

"האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס.

"אתה אומר," השיב ישוע.

ראשי הכוהנים האשימו אותו בפשעים רבים. "מדוע אינך מגן על עצמך?" שאל פילטוס בתמיהה. "מה יש לך לומר?" להפתעתו של פילטוס לא ענה ישוע דבר.

כל שנה בחג הפסח נהג פילטוס להוציא לחופשי אסיר יהודי אחד, לפי בחירת העם. באותו זמן היה בכלא אסיר יהודי בשם בר-אבא, אשר הואשם ברצח (יחד עם אחרים) בעת אחת המרידות.

בינתיים החל ההמון לבקש מפילטוס שישחרר אסיר אחד כמנהגו.

"האם אתם רוצים שאוציא לחופשי את מלך היהודים?" שאל פילטוס. 10 הוא הציע לשחרר את ישוע, כי הבין שראשי הכוהנים אסרו אותו מתוך קנאה.

11 אולם ראשי הכוהנים הסיתו את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא במקום שחרורו של ישוע.

12 "אם אשחרר את בר-אבא, מה אעשה עם איש שאתם קוראים לו מלך היהודים?" שאל פילטוס.

13 "צלוב אותו!" צעקו.

14 "אבל מדוע?" לא הבין פילטוס. "מה עשה?" הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

15 פילטוס רצה למנוע מהומות אז נכנע לדרישת ההמון. על כן שחרר את בר-אבא מבית-הסוהר וציווה להלקות את ישוע בשוטים.

לאחר מכן לקחו החיילים הרומאים את ישוע לחצר הארמון. הם קראו לכל חיילי המשמר, הלבישו את ישוע בגלימת ארגמן, הכינו לו זר מקוצים ארוכים ודוקרניים והניחו את הזר על ראשו. 18 הם החלו ללעוג ולצחוק לו: "יחי מלך היהודים!" 19 הם הכו אותו באכזריות, חבטו על ראשו במקלות, ירקו עליו, כרעו ברך לפניו והשתחוו לו בלעג.

20 כשהתעייפו, הורידו מעליו את הגלימה, הלבישו אותו בבגדיו והובילוהו לצליבה.

21 החיילים פגשו בדרך את שמעון הקוריני (אביהם של אלכסנדר ורופוס), שחזר מהשדה, ואילצוהו לשאת את הצלב של ישוע למקום הצליבה.

22 ישוע הובא למקום הנקרא "גלגלתא", כלומר "מקום הגולגולת". 23 הם הגישו לו יין מסומם, אך הוא סרב לשתות. 24 לאחר מכן הם צלבו אותו וערכו הגרלה על בגדיו.

25 בשעה תשע בבוקר צלבו את ישוע.

26 מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו: "מלך היהודים".

27 באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, 28 וכך התקיים הפסוק[a]: "ואת פושעים נמנה."

העוברים והשבים קיללו אותו ולעגו לו: "הבה נראה אותך כעת הורס את בית-המקדש ובונה אותו מחדש תוך שלושה ימים! אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?" 31 גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו. "הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!" צחקו.

32 "משיח שכמוך!" קראו לעברו. "מלך ישראל, הבה נראה אותך יורד מהצלב, ואז נאמין למה שאתה אומר!" גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו.

33 בשעה שתים עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

34 בשעה שלוש זעק ישוע זעקת שבר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?"[b]) 35 אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 36 איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע. "הבה נראה אם אליהו באמת יציל אותו!" קרא האיש.

37 באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו.

38 בבית-המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה.

39 קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא: "הוא באמת היה בן-אלוהים!"

גם נשים עמדו במרחק מה וחזו בצליבה; ביניהן היו מרים המגדלית, מרים (אמם של יעקב ויוסי) ושלומית. כל אלה האמינו בישוע ואף שרתו אותו בהיותו בגליל. היו שם עוד נשים רבות אשר הלכו אחריו לירושלים.

כל זה התרחש ביום שישי. עם רדת הערב, יהודי נכבד בשם יוסף הרמתי ניגש לפילטוס וביקש את גופתו של ישוע. יוסף היה חבר בסנהדרין והאמין בביאת המשיח באותה עת. 44 פילטוס לא האמין שישוע כבר מת, ולכן ביקש מאחד מקציניו שיוודא את הדבר. 45 הקצין בדק ואישר שאכן ישוע כבר מת, ורק אז הרשה פילטוס ליוסף הרמתי לקחת את הגופה.

46 יוסף קנה סדין גדול, הוריד את גופת ישוע מהצלב, עטף אותה בסדין וקבר את ישוע בקבר חצוב בסלע. הוא סתם את פתח הקבר בסלע גדול. 47 מרים המגדלית ומרים אמו של יוסי ראו את המקום שבו נקבר ישוע.


  1. הבשורה על-פי מרקוס 15:28 ישעיהו נג 12
  2. הבשורה על-פי מרקוס 15:34 תהלים כב 2
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references