Bible Book List

Luke 4-6 New American Standard Bible (NASB)

The Temptation of Jesus

Jesus, full of the Holy Spirit, returned from the Jordan and was led around [a]by the Spirit in the wilderness for forty days, being tempted by the devil. And He ate nothing during those days, and when they had ended, He became hungry. And the devil said to Him, “If You are the Son of God, tell this stone to become bread.” And Jesus answered him, “It is written, ‘Man shall not live on bread alone.’”

And he led Him up and showed Him all the kingdoms of [b]the world in a moment of time. And the devil said to Him, “I will give You all this domain and [c]its glory; for it has been handed over to me, and I give it to whomever I wish. Therefore if You [d]worship before me, it shall all be Yours.” Jesus answered him, “It is written, ‘You shall worship the Lord your God and serve Him only.’”

And he led Him to Jerusalem and had Him stand on the pinnacle of the temple, and said to Him, “If You are the Son of God, throw Yourself down from here; 10 for it is written,

He will command His angels concerning You to guard You,’

11 and,

On their hands they will bear You up,
So that You will not strike Your foot against a stone.’”

12 And Jesus answered and said to him, “It is said, ‘You shall not put the Lord your God to the test.’”

13 When the devil had finished every temptation, he left Him until an opportune time.

Jesus’ Public Ministry

14 And Jesus returned to Galilee in the power of the Spirit, and news about Him spread through all the surrounding district. 15 And He began teaching in their synagogues and was praised by all.

16 And He came to Nazareth, where He had been brought up; and as was His custom, He entered the synagogue on the Sabbath, and stood up to read. 17 And the [e]book of the prophet Isaiah was handed to Him. And He opened the [f]book and found the place where it was written,

18 The Spirit of the Lord is upon Me,
Because He anointed Me to preach the gospel to the poor.
He has sent Me to proclaim release to the captives,
And recovery of sight to the blind,
To set free those who are oppressed,
19 To proclaim the favorable year of the Lord.”

20 And He closed the [g]book, gave it back to the attendant and sat down; and the eyes of all in the synagogue were fixed on Him. 21 And He began to say to them, “Today this Scripture has been fulfilled in your [h]hearing.” 22 And all were [i]speaking well of Him, and wondering at the [j]gracious words which [k]were falling from His lips; and they were saying, “Is this not Joseph’s son?” 23 And He said to them, “No doubt you will quote this proverb to Me, ‘Physician, heal yourself! Whatever we heard was done at Capernaum, do here in your hometown as well.’” 24 And He said, “Truly I say to you, no prophet is welcome in his hometown. 25 But I say to you in truth, there were many widows in Israel in the days of Elijah, when the sky was shut up for three years and six months, when a great famine came over all the land; 26 and yet Elijah was sent to none of them, but only to [l]Zarephath, in the land of Sidon, to a woman who was a widow. 27 And there were many lepers in Israel in the time of Elisha the prophet; and none of them was cleansed, but only Naaman the Syrian.” 28 And all the people in the synagogue were filled with rage as they heard these things; 29 and they got up and drove Him out of the city, and led Him to the brow of the hill on which their city had been built, in order to throw Him down the cliff. 30 But passing through their midst, He went His way.

31 And He came down to Capernaum, a city of Galilee, and He was teaching them on the Sabbath; 32 and they were amazed at His teaching, for His [m]message was with authority. 33 In the synagogue there was a man [n]possessed by the spirit of an unclean demon, and he cried out with a loud voice, 34 “Let us alone! [o]What business do we have with each other, Jesus [p]of Nazareth? Have You come to destroy us? I know who You are—the Holy One of God!” 35 But Jesus rebuked him, saying, “Be quiet and come out of him!” And when the demon had thrown him down in the midst of the people, he came out of him without doing him any harm. 36 And amazement came upon them all, and they began talking with one another saying, “What is [q]this message? For with authority and power He commands the unclean spirits and they come out.” 37 And the report about Him was spreading into every locality in the surrounding district.

Many Are Healed

38 Then He got up and left the synagogue, and entered Simon’s home. Now Simon’s mother-in-law was suffering from a high fever, and they asked Him [r]to help her. 39 And standing over her, He rebuked the fever, and it left her; and she immediately got up and [s]waited on them.

40 While the sun was setting, all those who had any who were sick with various diseases brought them to Him; and laying His hands on each one of them, He was healing them. 41 Demons also were coming out of many, shouting, “You are the Son of God!” But rebuking them, He would not allow them to speak, because they knew Him to be [t]the Christ.

42 When day came, Jesus left and went to a secluded place; and the crowds were searching for Him, and came to Him and tried to keep Him from going away from them. 43 But He said to them, “I must preach the kingdom of God to the other cities also, for I was sent for this purpose.”

44 So He kept on preaching in the synagogues of [u]Judea.

The First Disciples

Now it happened that while the crowd was pressing around Him and listening to the word of God, He was standing by the lake of Gennesaret; and He saw two boats lying at the edge of the lake; but the fishermen had gotten out of them and were washing their nets. And He got into one of the boats, which was Simon’s, and asked him to put out a little way from the land. And He sat down and began teaching the [v]people from the boat. When He had finished speaking, He said to Simon, “Put out into the deep water and let down your nets for a catch.” Simon answered and said, “Master, we worked hard all night and caught nothing, but [w]I will do as You say and let down the nets.” When they had done this, they enclosed a great quantity of fish, and their nets began to break; so they signaled to their partners in the other boat for them to come and help them. And they came and filled both of the boats, so that they began to sink. But when Simon Peter saw that, he fell down at Jesus’ [x]feet, saying, “Go away from me Lord, for I am a sinful man!” For amazement had seized him and all his companions because of the catch of fish which they had taken; 10 and so also were [y]James and John, sons of Zebedee, who were partners with Simon. And Jesus said to Simon, Do not fear, from now on you will be catching men.” 11 When they had brought their boats to land, they left everything and followed Him.

The Leper and the Paralytic

12 While He was in one of the cities, behold, there was a man [z]covered with leprosy; and when he saw Jesus, he fell on his face and implored Him, saying, “Lord, if You are willing, You can make me clean.” 13 And He stretched out His hand and touched him, saying, “I am willing; be cleansed.” And immediately the leprosy left him. 14 And He ordered him to tell no one, “But go and show yourself to the priest and make an offering for your cleansing, just as Moses commanded, as a testimony to them.” 15 But the news about Him was spreading even farther, and large crowds were gathering to hear Him and to be healed of their sicknesses. 16 But Jesus Himself would often slip away [aa]to the [ab]wilderness and pray.

17 [ac]One day He was teaching; and there were some Pharisees and teachers of the law sitting there, who had come from every village of Galilee and Judea and from Jerusalem; and the power of the Lord was present for Him to perform healing. 18 And some men were carrying on a [ad]bed a man who was paralyzed; and they were trying to bring him in and to set him down in front of Him. 19 But not finding any way to bring him in because of the crowd, they went up on the roof and let him down through the tiles with his stretcher, into the middle of the crowd, in front of Jesus. 20 Seeing their faith, He said, [ae]Friend, your sins are forgiven you.” 21 The scribes and the Pharisees began to reason, saying, “Who is this man who speaks blasphemies? Who can forgive sins, but God alone?” 22 But Jesus, [af]aware of their reasonings, answered and said to them, “Why are you reasoning in your hearts? 23 Which is easier, to say, ‘Your sins have been forgiven you,’ or to say, ‘Get up and walk’? 24 But, so that you may know that the Son of Man has authority on earth to forgive sins,”—He said to the paralytic—“I say to you, get up, and pick up your stretcher and go home.” 25 Immediately he got up before them, and picked up what he had been lying on, and went home glorifying God. 26 [ag]They were all struck with astonishment and began glorifying God; and they were filled with fear, saying, “We have seen remarkable things today.”

Call of Levi (Matthew)

27 After that He went out and noticed a tax collector named [ah]Levi sitting in the tax booth, and He said to him, “Follow Me.” 28 And he left everything behind, and got up and began to follow Him.

29 And Levi gave a big reception for Him in his house; and there was a great crowd of tax collectors and other people who were reclining at the table with them. 30 The Pharisees and their scribes began grumbling at His disciples, saying, “Why do you eat and drink with the tax collectors and [ai]sinners?” 31 And Jesus answered and said to them, It is not those who are well who need a physician, but those who are sick. 32 I have not come to call the righteous but sinners to repentance.”

33 And they said to Him, “The disciples of John often fast and offer prayers, the disciples of the Pharisees also do [aj]the same, but Yours eat and drink.” 34 And Jesus said to them, “You cannot make the [ak]attendants of the bridegroom fast while the bridegroom is with them, can you? 35 But the days will come; and when the bridegroom is taken away from them, then they will fast in those days.” 36 And He was also telling them a parable: “No one tears a piece of cloth from a new garment and puts it on an old garment; otherwise he will both tear the new, and the piece from the new will not match the old. 37 And no one puts new wine into old wineskins; otherwise the new wine will burst the skins and it will be spilled out, and the skins will be ruined. 38 But new wine must be put into fresh wineskins. 39 And no one, after drinking old wine wishes for new; for he says, ‘The old is good enough.’”

Jesus Is Lord of the Sabbath

Now it happened that He was passing through some grainfields on a Sabbath; and His disciples were picking the heads of grain, rubbing them in their hands, and eating the grain. But some of the Pharisees said, “Why do you do what is not lawful on the Sabbath?” And Jesus answering them said, “Have you not even read what David did when he was hungry, he and those who were with him, how he entered the house of God, and took and ate the [al]consecrated bread which is not lawful for any to eat except the priests alone, and gave it to his companions?” And He was saying to them, “The Son of Man is Lord of the Sabbath.”

On another Sabbath He entered the synagogue and was teaching; and there was a man there [am]whose right hand was withered. The scribes and the Pharisees were watching Him closely to see if He healed on the Sabbath, so that they might find reason to accuse Him. But He knew [an]what they were thinking, and He said to the man with the withered hand, “Get up and [ao]come forward!” And he got up and [ap]came forward. And Jesus said to them, “I ask you, is it lawful to do good or to do harm on the Sabbath, to save a life or to destroy it?” 10 After looking around at them all, He said to him, “Stretch out your hand!” And he did so; and his hand was restored. 11 But they themselves were filled with [aq]rage, and discussed together what they might do to Jesus.

Choosing the Twelve

12 It was [ar]at this time that He went off to the mountain to pray, and He spent the whole night in prayer to God. 13 And when day came, He called His disciples to Him and chose twelve of them, whom He also named as apostles: 14 Simon, whom He also named Peter, and Andrew his brother; and [as]James and John; and Philip and Bartholomew; 15 and Matthew and Thomas; James the son of Alphaeus, and Simon who was called the Zealot; 16 Judas the son of James, and Judas Iscariot, who became a traitor.

17 Jesus came down with them and stood on a level place; and there was a large crowd of His disciples, and a great throng of people from all Judea and Jerusalem and the coastal region of Tyre and Sidon, 18 who had come to hear Him and to be healed of their diseases; and those who were troubled with unclean spirits were being cured. 19 And all the [at]people were trying to touch Him, for power was coming from Him and healing them all.

The Beatitudes

20 And turning His gaze toward His disciples, He began to say, Blessed are [au]you who are poor, for yours is the kingdom of God. 21 Blessed are [av]you who hunger now, for you shall be satisfied. Blessed are you who weep now, for you shall laugh. 22 Blessed are you when men hate you, and ostracize you, and insult you, and scorn your name as evil, for the sake of the Son of Man. 23 Be glad in that day and leap for joy, for behold, your reward is great in heaven. For in the same way their fathers used to [aw]treat the prophets. 24 But woe to you who are rich, for you are receiving your comfort in full. 25 Woe to you who [ax]are well-fed now, for you shall be hungry. Woe to you who laugh now, for you shall mourn and weep. 26 Woe to you when all men speak well of you, for their fathers used to [ay]treat the false prophets in the same way.

27 “But I say to you who hear, love your enemies, do good to those who hate you, 28 bless those who curse you, pray for those who [az]mistreat you. 29 Whoever hits you on the cheek, offer him the other also; and whoever takes away your [ba]coat, do not withhold your [bb]shirt from him either. 30 Give to everyone who asks of you, and whoever takes away what is yours, do not demand it back. 31 [bc]Treat others the same way you want [bd]them to treat you. 32 If you love those who love you, what credit is that to you? For even sinners love those who love them. 33 If you do good to those who do good to you, what credit is that to you? For even sinners do the same. 34 If you lend to those from whom you expect to receive, what credit is that to you? Even sinners lend to sinners in order to receive back the same amount. 35 But love your enemies, and do good, and lend, [be]expecting nothing in return; and your reward will be great, and you will be sons of the Most High; for He Himself is kind to ungrateful and evil men. 36 [bf]Be merciful, just as your Father is merciful.

37 Do not judge, and you will not be judged; and do not condemn, and you will not be condemned; [bg]pardon, and you will be pardoned. 38 Give, and it will be given to you. They will [bh]pour into your lap a good measure—pressed down, shaken together, and running over. For by your standard of measure it will be measured to you in return.”

39 And He also spoke a parable to them: A blind man cannot guide a blind man, can he? Will they not both fall into a pit? 40 A [bi]pupil is not above his teacher; but everyone, after he has been fully trained, will [bj]be like his teacher. 41 Why do you look at the speck that is in your brother’s eye, but do not notice the log that is in your own eye? 42 Or how can you say to your brother, ‘Brother, let me take out the speck that is in your eye,’ when you yourself do not see the log that is in your own eye? You hypocrite, first take the log out of your own eye, and then you will see clearly to take out the speck that is in your brother’s eye. 43 For there is no good tree which produces bad fruit, nor, [bk]on the other hand, a bad tree which produces good fruit. 44 For each tree is known by its own fruit. For men do not gather figs from thorns, nor do they pick grapes from a briar bush. 45 The good man out of the good [bl]treasure of his heart brings forth what is good; and the evil man out of the evil treasure brings forth what is evil; for his mouth speaks from [bm]that which fills his heart.

Builders and Foundations

46 Why do you call Me, ‘Lord, Lord,’ and do not do what I say? 47 Everyone who comes to Me and hears My words and [bn]acts on them, I will show you whom he is like: 48 he is like a man building a house, who [bo]dug deep and laid a foundation on the rock; and when a flood occurred, the [bp]torrent burst against that house and could not shake it, because it had been well built. 49 But the one who has heard and has not acted accordingly, is like a man who built a house on the ground without any foundation; and the [bq]torrent burst against it and immediately it collapsed, and the ruin of that house was great.”


  1. Luke 4:1 Or under the influence of; lit in
  2. Luke 4:5 Lit the inhabited earth
  3. Luke 4:6 Lit their (referring to the kingdoms in v 5)
  4. Luke 4:7 Or bow down before
  5. Luke 4:17 Or scroll
  6. Luke 4:17 Or scroll
  7. Luke 4:20 Or scroll
  8. Luke 4:21 Lit ears
  9. Luke 4:22 Or testifying
  10. Luke 4:22 Or words of grace
  11. Luke 4:22 Lit were proceeding out of His mouth
  12. Luke 4:26 Gr Sarepta
  13. Luke 4:32 Lit word
  14. Luke 4:33 Lit having a spirit
  15. Luke 4:34 Lit What to us and to you (a Heb idiom)
  16. Luke 4:34 Lit the Nazarene
  17. Luke 4:36 Or this word, that with authority...come out?
  18. Luke 4:38 Lit about her
  19. Luke 4:39 Or served
  20. Luke 4:41 I.e. the Messiah
  21. Luke 4:44 I.e. the country of the Jews (including Galilee)
  22. Luke 5:3 Lit crowds
  23. Luke 5:5 Lit upon Your word
  24. Luke 5:8 Lit knees
  25. Luke 5:10 Or Jacob
  26. Luke 5:12 Lit full of
  27. Luke 5:16 Lit in
  28. Luke 5:16 Or deserted places
  29. Luke 5:17 Lit On one of the days
  30. Luke 5:18 Or stretcher
  31. Luke 5:20 Lit Man
  32. Luke 5:22 Or perceiving
  33. Luke 5:26 Lit Astonishment took them all
  34. Luke 5:27 Also called Matthew
  35. Luke 5:30 I.e. irreligious Jews
  36. Luke 5:33 Or likewise
  37. Luke 5:34 Lit sons of the bridal-chamber
  38. Luke 6:4 Or showbread; lit loaves of presentation
  39. Luke 6:6 Lit and his
  40. Luke 6:8 Lit their thoughts
  41. Luke 6:8 Lit stand into the middle
  42. Luke 6:8 Lit stood
  43. Luke 6:11 Lit folly
  44. Luke 6:12 Lit in these days
  45. Luke 6:14 Or Jacob, also vv 15 and 16
  46. Luke 6:19 Lit crowd
  47. Luke 6:20 Lit the
  48. Luke 6:21 Lit the
  49. Luke 6:23 Lit do to
  50. Luke 6:25 Lit having been filled
  51. Luke 6:26 Lit do to
  52. Luke 6:28 Or revile
  53. Luke 6:29 I.e. outer garment
  54. Luke 6:29 Or tunic; i.e. garment worn next to body
  55. Luke 6:31 Lit Do to
  56. Luke 6:31 Lit people
  57. Luke 6:35 Or not despairing at all
  58. Luke 6:36 Or Become
  59. Luke 6:37 Lit release
  60. Luke 6:38 Lit give
  61. Luke 6:40 Or disciple
  62. Luke 6:40 Or reach his teacher’s level
  63. Luke 6:43 Lit again
  64. Luke 6:45 Or treasury, storehouse
  65. Luke 6:45 Lit the abundance of
  66. Luke 6:47 Lit does
  67. Luke 6:48 Lit dug and went deep
  68. Luke 6:48 Lit river
  69. Luke 6:49 Lit river
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 4-6 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ד ישוע חזר מן הירדן מלא רוח הקודש, והרוח הובילה אותו אל המדבר – שם ניסה אותו השטן במשך ארבעים יום. במשך כל אותו זמן לא אכל ישוע דבר, ובתום ימי הניסיון היה רעב מאוד.

"אם אתה באמת בן-אלוהים," אמר לו השטן, "צווה על האבן הזאת להפוך ללחם."

אולם ישוע השיב: "כתוב[a]: 'לא על הלחם לבדו יחיה אדם, (כי אם על כל מוצא פי ה').'"

לאחר מכן העלה השטן את ישוע על הר גבוה, בחזיון רגעי הראה לו את כל המדינות המפוארות שבעולם ואמר: "אני אתן לך את כל הממלכות המפוארות האלה ואת כבודן – כי לי נמסר השלטון ורשאי אני לתת אותו למי שארצה – אבל בתנאי אחד: עליך לכרוע ברך ולהשתחוות לפני."

אולם ישוע השיב לו: "אך כתוב: 'לה' אלוהיך תשתחווה, ואותו לבדו תעבוד.'"

השטן לקח את ישוע לירושלים, העלהו על גג בית-המקדש ואמר: "אם אתה באמת בן-אלוהים, קפוץ למטה! 10 הרי כתוב[b]: 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך... 11 על כפיים ישאונך פן תיגוף באבן רגליך.'"

12 "אולם כתוב גם 'לא תנסה את ה' אלוהיך'" השיב לו ישוע.

13 כאשר סיים השטן לנסות את ישוע עזב אותו לנפשו עד לעת מועד.

14 לאחר מכן חזר ישוע לגליל כשהוא מלא בכוח רוח הקודש, ועד מהרה התפרסם בכל האזור. 15 ישוע לימד את העם בבתי-הכנסת וכולם הללו ושיבחו אותו. 16 ישוע בא אל נצרת – העיר שבה בילה את ילדותו – ובשבת הלך כמנהגו לבית-הכנסת. כשקם על רגליו כדי לקרוא את ההפטרה, 17 הגישו לו את ספר ישעיהו. ישוע פתח את המגילה וקרא בקול[c]:

18 "רוח ה' עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים;

שלחני לחבש לנשברי לב,

לקרא לשבוים דרור ולאסורים – פקח-קוח;

19 לקרא שנת רצון לה'."

20 ישוע גלל את המגילה, החזירו לחזן וישב במקומו. כל באי בית-הכנסת נעצו בו את עיניהם בציפייה, 21 וישוע הוסיף: "היום התקיימו דברי הפסוקים האלה בקרבכם!"

22 כולם הקשיבו לדבריו והתפלאו על דברי החן והחוכמה שיצאו מפיו. "איך ייתכן הדבר?" שאלו איש את רעהו. "האין זה בנו של יוסף?" 23 ישוע ענה להם: "ודאי תאמרו לי: 'רופא, רפא תחילה את עצמך!' או במילים אחרות: 'מדוע אינך מחולל כאן, בעיר מולדתך, את הניסים והנפלאות שחוללת בכפר-נחום?' 24 אני אומר לכם: אין נביא בעירו! את הנביא מכבדים בכל מקום חוץ מאשר בביתו ובין בני-עמו.

25 "בימי אליהו הנביא לא ירד גשם במשך שלוש וחצי שנים, והבצורת גרמה לרעב גדול בכל הארץ. למרות שהיו בישראל אלמנות רבות שרעבו ללחם, 26 לא שלח אלוהים את אליהו אל אף אחת מהן! אלוהים שלח את אליהו רק אל אלמנה לא יהודיה בעיירה צרפת שבצידון. 27 או קחו לדוגמה את אלישע; אף כי בימי אלישע הנביא היו מצורעים רבים בישראל, הוא לא ריפא איש מהם, אלא דווקא את נעמן הארמי."

28 דברי ישוע עוררו את זעמם. 29 הם קפצו מכיסאותיהם ודחפו אותו אל מחוץ לעיר, אל פסגת ההר שעליו נבנתה נצרת, במטרה להשליכו במדרון. 30 אולם ישוע התחמק מהם והלך לדרכו. 31 לאחר מכן הלך ישוע לכפר-נחום שבגליל, ומדי שבת לימד בבית-הכנסת. 32 גם כאן נדהמו השומעים, כי ישוע דיבר בסמכות בלתי רגילה.

33 פעם כשלימד ישוע בבית-הכנסת צעק לפתע איש אחד אחוז רוח שד טמא: 34 "הסתלק מכאן, ישוע מנצרת! מדוע באת להשמיד אותנו? אני יודע מי אתה – בנו הקדוש של אלוהים!"

35 ישוע קטע את דברי השד וגער בו: "שתוק וצא החוצה!" השד השליך את האיש על הרצפה לעיני כולם, ויצא ממנו בלי לפגוע בו שוב.

36 כולם נדהמו ושאלו איש את רעהו במבוכה: "מה המיוחד בדברי האיש הזה עד כי אפילו שדים מצייתים לו?" 37 עד מהרה התפרסם סיפור המעשה בכל האזור.

38 לאחר שעזב ישוע את בית-הכנסת, הלך לביתו של שמעון וראה את חמותו של שמעון קודחת מחום. "אנא, רפא אותה," התחננו לפניו כולם.

39 ישוע עמד ליד מיטתה וגער בקדחת. מיד ירד החום, והיא קמה ממיטתה והכינה להם אוכל.

40 עם שקיעת השמש הביאו תושבי הסביבה אל ישוע חברים ובני משפחה שחלו במחלות שונות. ישוע הניח את ידיו עליהם וריפא אותם. 41 ישוע גם גירש שדים מאנשים רבים, ובצאתם נהגו השדים לקרוא בקול: "אתה הוא בן-האלוהים!" אולם ישוע השתיק אותם, בגלל שהם ידעו שהוא המשיח.

42 למחרת, השכם בבוקר, הלך ישוע למקום שומם כדי להתבודד. המוני העם חיפשו אותו בכל מקום, וכשמצאו אותו התחננו לפניו: "אנא, אל תעזוב אותנו; הישאר איתנו בכפר-נחום."

43 אולם ישוע השיב להם: "עלי לבשר את דבר מלכות האלוהים גם בערים אחרות, כי זוהי מטרת שליחותי." 44 וישוע המשיך ללמד בבתי-הכנסת השונים שבאזור יהודה.

ה יום אחד עמד ישוע על חוף הכינרת ובישר את דבר האלוהים. מספר הנוכחים הלך וגדל, עד שהם נדחפו ונדחקו אליו מכל צד. ישוע הבחין בשתי סירות ריקות שעגנו ליד החוף. בעלי הסירות, שהיו דייגים במקצועם, רחצו באותו זמן את רשתותיהם. ישוע עלה על אחת הסירות, שהייתה של שמעון, וביקש ממנו להרחיק מעט את הסירה מהחוף, כדי שיוכל לשבת בתוכה ולדבר אל הקהל.

לאחר שסיים ישוע לדבר אל הקהל, פנה אל שמעון ואמר: "השט את הסירה אל מים עמוקים והשלך את הרשתות כדי לדוג."

"רבי," השיב שמעון, "בלילה האחרון עבדנו קשה מאוד ולא תפסנו כלום. אולם אם אתה אומר לנו להשליך את הרשתות, נעשה כדברך."

הם השליכו את הרשתות לים, והפעם תפסו כל כך הרבה דגים עד שהרשתות היו כבדות מדי והחלו להיקרע! הם קראו לעזרתם את חבריהם שבסירה השנייה, ומילאו את שתי הסירות בדגים עד שכמעט טבעו!

כשראה שמעון פטרוס את הפלא הגדול, נפל על ברכיו לרגלי ישוע ואמר: "אדוני, עזוב אותי לנפשי, כי אני חוטא גדול מדי ואיני ראוי להיות במחיצתך." שמעון אמר דברים אלה משום שהוא וכל הנוכחים איתו, כולל שותפיו יעקב ויוחנן בני-זבדי, היו בתדהמה גדולה לנוכח השלל הבלתי רגיל.

"אל תפחד." אמר ישוע לשמעון. "מעתה ואילך תהיה דייג של בני אדם."

11 לאחר שהשיטו את הסירות לחוף עזבו הכול והלכו אחרי ישוע. 12 באחד הכפרים שבהם ביקר ישוע היה אדם נגוע בצרעת. בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו והתחנן: "אדוני, אם רק תרצה תוכל לרפא אותי."

13 ישוע הושיט את ידו, נגע במצורע ואמר: "ודאי שאני רוצה. הירפא!" ומיד נעלמה הצרעת.

14 "אל תספר את הדבר לאיש!" ציווה עליו ישוע. "לך מיד אל הכהן והראה לו שנרפאת. אל תשכח לקחת איתך קרבן – כפי שציווה משה על המטוהרים מצרעת- כדי שכולם יראו שנרפאת." 15 בכל זאת התפשטו השמועות על גבורתו של ישוע במהירות רבה, ואנשים רבים באו להקשיב לדבריו ולהירפא ממחלותיהם. 16 אף-על-פי-כן התחמק מהם ישוע לעיתים קרובות והלך למקומות מבודדים כדי להתפלל.

17 יום אחד, כשלימד ישוע כמנהגו, התקבצו סביבו בין השאר גם פרושים וסופרים שבאו מכפרי הגליל, מיהודה ומירושלים, וה' העניק לו גבורה גדולה לרפא את החולים.

18 כעבור זמן קצר הופיעו מספר אנשים שנשאו חולה משותק על אלונקה. הם רצו להביא את החולה לפני ישוע, 19 אולם בשל הצפיפות הרבה לא הצליחו לפלס דרך אל תוך הבית. נושאי האלונקה לא נואשו; הם עלו על גג הבית, עקרו כמה רעפים ממקומם והורידו את האלונקה מהגג אל אמצע החדר- לרגלי ישוע.

20 כשראה ישוע את אמונתם הגדולה אמר לאיש המשותק: "ידידי, נסלחו לך חטאיך!"

21 "למי הוא חושב את עצמו?" שאלו הפרושים והסופרים בלבם. "הוא מחלל את שם האלוהים, רק אלוהים יכול לסלוח חטאים!" 22 ישוע הבין את מחשבותיהם ולכן השיב להם: "מדוע אתם חושבים שאני מחלל את שם אלוהים? 23 מה לדעתכם קל יותר, לומר 'נסלחו לך חטאיך', או 'קום והתהלך'? 24 אני אוכיח לכם כי לבן-האדם יש בארץ סמכות מלאה לסלוח חטאים!" ישוע פנה אל האיש המשותק ופקד עליו: "קום! קפל את האלונקה שלך ולך הביתה."

25 מיד קפץ האיש על רגליו לנגד עיניהם, קיפל את האלונקה שלו והלך לביתו כשהוא מהלל את האלוהים. 26 כל הנוכחים נדהמו. "היום ראינו פלא גדול," אמרו ביראה והללו את האלוהים. 27 לאחר מכן יצא ישוע מהעיר ופגש בדרך גובה-מכס אחד, לוי שמו, יושב בשער בית-המכס.

"בוא והיה תלמיד שלי," אמר לו ישוע. 28 לוי קם על רגליו, עזב הכול מאחוריו והלך אחרי ישוע.

29 ערב אחד הכין לוי ארוחה חגיגית לכבוד ישוע והזמין גובי-מכס מהעבודה, ידידים, שכנים וקרובים.

30 אולם הדבר לא מצא-חן בעיני הסופרים והפרושים, אשר התלוננו באוזני תלמידיו של ישוע: "איך הוא יכול לאכול ולשתות בחברת החוטאים האלה?" 31 "החולים הם הזקוקים לרופא, לא הבריאים!" השיב להם ישוע. 32 "לא באתי לקרוא לצדיקים לחזור בתשובה, כי אם לחוטאים."

33 הם המשיכו להתלונן ואמרו: "תלמידי יוחנן המטביל צמים לעיתים קרובות ומתפללים, וגם הפרושים נוהגים כך. מדוע אין תלמידיך צמים?" 34 "האם אנשים שמחים צמים?" השיב ישוע. "האם אורחים המוזמנים לחתונה צמים בחגיגת החתן? 35 אולם יבוא יום שהחתן יילקח מהם ואז יצומו."

36 ישוע סיפר להם את המשל הבא: "איש אינו קורע חולצה חדשה כדי לתפור ממנה טלאי על חולצה ישנה. מי שעושה כך לא זו בלבד שהוא מקלקל את החולצה החדשה, אלא שגם אינו יכול ליהנות מהחולצה הישנה, כי הטלאי אינו מתאים.

37 "איש אינו שם יין חדש בחביות ישנות ורקובות, מפני שהיין החדש יבקע את החביות, וכך היין יישפך והחביות תיהרסנה. 38 יין חדש יש לשים בחביות חדשות. 39 אדם הרגיל לשתות יין ישן אינו חפץ לשנות את מנהגו ולשתות יין חדש. 'היין הישן מוצא-חן בעיני,' הוא יאמר, ולא ירצה אפילו לטעום מהיין החדש."

ו באחת השבתות, כשעברו ישוע ותלמידיו בשדה, קטפו התלמידים שיבולים, הפרידו את המוץ ואכלו את הגרעינים. הדבר לא מצא-חן בעיני כמה פרושים אשר באו לישוע, ואלה קראו: "מדוע תלמידיך קוטפים שיבולים בשבת? הלא הם מחללים את השבת!"

השיב להם ישוע: "האם מעולם לא קראתם מה עשה דוד המלך כשהוא ואנשיו היו רעבים? דוד נכנס לאוהל מועד, לקח את לחם הפנים – שעל-פי התורה היה מיועד לכוהנים בלבד – ואכל אותו עם אנשיו." ישוע עוד הוסיף: "בן האדם הוא אדון השבת."

בשבת אחרת, כשלימד ישוע בבית-הכנסת, היה בין הקהל אדם שידו הימנית משותקת. הסופרים והפרושים רצו לראות אם ישוע ירפא את האיש בשבת, מפני שחיפשו סיבה להאשים אותו במשהו.

ישוע ידע היטב את מחשבותיהם, ולכן אמר לבעל היד המשותקת: "בוא ועמוד לפני כולם." האיש עשה כדבריו.

ישוע פנה אל הסופרים והפרושים: "יש לי שאלה אליכם: על-פי התורה, האם עלינו לעשות בשבת מעשים טובים, או מעשים רעים? האם עלינו להציל חיים בשבת, או להרסם?"

10 ישוע הביט בעיני הנוכחים ואחר כך אמר לאיש שידו משותקת: "הושט את ידך." האיש הושיט את ידו והיא נרפאה כליל. 11 מעשה זה של ישוע עורר את זעם אויביו, והם החלו להתייעץ ביניהם מה לעשות לו.

12 זמן קצר לאחר מכן יצא ישוע אל ההרים להתפלל, ובילה את כל הלילה בתפילה לאלוהים. 13 עם עלות השחר הוא קרא אליו את תלמידיו, ובחר מתוכם שנים-עשר איש שיהיו מלוויו הקבועים. יותר מאוחר ישוע מינה את אלה להיות שליחים. 14 אלה שמותיהם: שמעון (ישוע קרא לו גם פטרוס), אנדרי (אחיו של שמעון), יעקב, יוחנן, פיליפוס, בר-תלמי, 15 מתתיהו, תומא, יעקב (בן-חלפי), שמעון (מכת הקנאים), 16 יהודה (בן-יעקב), יהודה איש-קריות (אשר מאוחר יותר הסגיר את ישוע).

17 ישוע ירד איתם מההר, וכשהגיעו למקום נרחב הוא עמד מלכת. קהל גדול כבר ציפה לו שם; ביניהם תלמידיו הרבים ואנשים רבים שבאו ממרחקים להקשיב לדבריו ולהירפא ממחלותיהם. הם באו בהמוניהם מירושלים, מיהודה ומאזור צור וצידון. 18 גם אנשים שהיו אחוזים רוחות רעות נרפאו.

19 כל אחד ואחד מהם השתוקק לגעת בישוע, כי יצא ממנו כוח מרפא שריפא את כולם.

20 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר:

"אשריכם העניים, כי מלכות האלוהים שייכת לכם.

21 אשריכם הרעבים עתה, כי תשבעו.

אשריכם הבוכים עתה, כי עוד תשמחו.

22 אשריכם אם שונאים ומנדים אתכם,

ואם מקללים אתכם בגלל אמונתכם בבן-האדם.

23 שמחו ורקדו, כי מצפה לכם שכר רב בשמים! ואל תשכחו שכך רדפו גם את הנביאים!

24 אך אוי לעשירים,

מפני שכבר קיבלתם את כל מה שמגיע לכם בעולם הזה.

25 "אוי לאלה שיש לכם את כל משאלות לבבכם,

כי יבוא יום שבו לא יהיה לכם דבר!

אוי לכם הצוחקים עתה,

כי לא רחוק היום שבו תתאבלו ותבכו!

26 "אוי לכם המקבלים מחמאות ושבחים מכל בני-האדם,

כי כך החניפו אבותיהם לנביאי השקר.

27 "הקשיבו כולכם: אהבו את אויביכם, השיבו טובה לשונאיכם, 28 ברכו את המקללים אתכם, והתפללו בעד אלה שלועגים לכם ומביישים אתכם.

29 "אם מישהו יסטור לך על לחי אחת, הושט לו גם את הלחי השנייה! 30 תן מה שיש לך לכל המבקש, וכאשר לוקחים ממך דבר, אל תצטער ואל תדרוש אותו חזרה. 31 נהגו באחרים כפי שהייתם רוצים שהם ינהגו בכם.

32 "אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה המיוחד בכך? גם הפושעים אוהבים את אלה שאוהבים אותם! 33 ואם אתם עושים טובה רק לאלה שעושים לכם טובה – החושבים אתם שמגיע לכם פרס? גם הפושעים מחזירים טובה תחת טובה! 34 אם אתם מלווים רק לאלה שיכולים להחזיר לכם, האם אתם עושים מעשה נעלה? גם הקמצנים והרשעים מלווים לאנשים כמותם תמורת שכר מלא.

35 "עליכם לאהוב את אויביכם, לעשות מעשים טובים ולהלוות כספים בלי לצפות שיחזירו לכם. ואז שכרכם מאת אלוהים יהיה רב, וכך גם תוכיחו שאכן בניו אתם, שהרי אלוהים טוב גם לרשעים ולכפויי-טובה.

36 "היו רחמנים כמו שאביכם שבשמים. 37 אל תמתחו ביקורת על אחרים ואל תשפטו אותם, ואז לא ימתחו ביקורת עליכם ולא ישפטו אתכם. אל תאשימו איש, ואז לא יאשימו אתכם. סלחו לאחרים, ואז ייסלח גם לכם.

38 אם תתנו לאחרים תקבלו חזרה מידה יפה, גדושה ושופעת, כי במידה שאתם נותנים לאחרים יינתן לכם חזרה."

39 ישוע סיפר להם את המשל הבא: "היכול עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם יפלו לתוך בור. 40 התלמיד אינו יודע יותר ממורו, אולם אם ילמד בשקידה ובחריצות יוכל להגיע לרמת ידיעותיו של המורה.

41 "כיצד יכול אתה לראות שביב-עץ קטן בעין חברך, ולא להבחין בקרש הגדול שבעינך? 42 איך אתה יוכל לומר לו: 'אחי, הרשה לי לסלק את השביב מעינך.', בזמן שאינך רואה את הקרש הגדול שבעינך? צבוע שכמותך! סלק תחילה את הקרש מעינך, ורק לאחר מכן תוכל לסלק את שביב העץ מעין חברך.

43 "עץ משובח אינו נותן פרי רקוב, כשם שעץ רקוב אינו נותן פרי משובח. 44 את העץ מכירים לפי הפרי שהוא נותן. הרי התאנים לעולם אינן צומחות על שיחי קוצים, וענבים לעולם אינם צומחים על חוחים. 45 אדם טוב מפיק מעשים טובים מהטוב שבלבו, בעוד שאדם רע מפיק מעשים רעים מהרוע שבלבו, שהרי אדם מדבר מתוך הממלא את לבו.

46 "מדוע אתם קוראים לי 'אדון, אדון', ואינכם עושים את מה שאני אומר לכם? 47 כל מי שבא אלי ואינו רק מקשיב לדברי, כי אם גם מקיים אותם, 48 דומה לאדם שבנה את ביתו על יסודות איתנים החצובים בסלע. כשבא שיטפון, הבית עומד איתן כי נבנה היטב. 49 אולם מי שמקשיב לדברי ואינו מקיים אותם, דומה לאדם שבנה את ביתו על אדמת-חול ללא יסודות. כשבא שיטפון הבית נהרס כליל."


  1. הבשורה על-פי לוקס 4:4 דברים ח 3
  2. הבשורה על-פי לוקס 4:10 תהילים צא 12-11
  3. הבשורה על-פי לוקס 4:17 ישעיהו סא 1- 2
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references