¹⁶ ישוע בא אל נצרת – העיר שבה בילה את ילדותו – ובשבת הלך כמנהגו לבית-הכנסת. כשקם על רגליו כדי לקרוא את ההפטרה, ¹⁷ הגישו לו את ספר ישעיהו. ישוע פתח את המגילה וקרא בקול^[a]:

¹⁸ "רוח ה' עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים;

שלחני לחבש לנשברי לב,

לקרא לשבוים דרור ולאסורים – פקח-קוח;

¹⁹ לקרא שנת רצון לה'."

²⁰ ישוע גלל את המגילה, החזירו לחזן וישב במקומו. כל באי בית-הכנסת נעצו בו את עיניהם בציפייה, ²¹ וישוע הוסיף: "היום התקיימו דברי הפסוקים האלה בקרבכם!"

²² כולם הקשיבו לדבריו והתפלאו על דברי החן והחוכמה שיצאו מפיו. "איך ייתכן הדבר?" שאלו איש את רעהו. "האין זה בנו של יוסף?" ²³ ישוע ענה להם: "ודאי תאמרו לי: 'רופא, רפא תחילה את עצמך!' או במילים אחרות: 'מדוע אינך מחולל כאן, בעיר מולדתך, את הניסים והנפלאות שחוללת בכפר-נחום?' ²⁴ אני אומר לכם: אין נביא בעירו! את הנביא מכבדים בכל מקום חוץ מאשר בביתו ובין בני-עמו.

²⁵ "בימי אליהו הנביא לא ירד גשם במשך שלוש וחצי שנים, והבצורת גרמה לרעב גדול בכל הארץ. למרות שהיו בישראל אלמנות רבות שרעבו ללחם, ²⁶ לא שלח אלוהים את אליהו אל אף אחת מהן! אלוהים שלח את אליהו רק אל אלמנה לא יהודיה בעיירה צרפת שבצידון. ²⁷ או קחו לדוגמה את אלישע; אף כי בימי אלישע הנביא היו מצורעים רבים בישראל, הוא לא ריפא איש מהם, אלא דווקא את נעמן הארמי."

²⁸ דברי ישוע עוררו את זעמם. ²⁹ הם קפצו מכיסאותיהם ודחפו אותו אל מחוץ לעיר, אל פסגת ההר שעליו נבנתה נצרת, במטרה להשליכו במדרון. ³⁰ אולם ישוע התחמק מהם והלך לדרכו.

¹¹ "כעבור זמן-מה שרר רעב כבד אשר גרם סבל רב במצרים ובכנען, ולאבותינו לא היה מה לאכול. ¹² כאשר שמע יעקב שיש עדיין אוכל במצרים, שלח לשם את בניו בפעם הראשונה כדי לקנות מה שיוכלו להשיג.

ב אחים יקרים, כאשר באתי לספר לכם בפעם הראשונה את בשורת אלוהים, לא השתמשתי במילים יפות ונשגבות, ולא העליתי רעיון גאוני כלשהו, ² שכן החלטתי לספר לכם רק על אודות ישוע המשיח ומותו על הצלב. ³ באתי אליכם בחולשה, בפחד וברעדה, ⁴ ודברי היו ברורים למדי. לא ניסיתי לפתות אתכם בלשון חלקה, אבל רוח הקודש חיזק את דברי והוכיח לכל השומעים שאכן אלה הם דברי אלוהים. ⁵ עשיתי זאת משום שלא רציתי שאמונתכם תהיה מבוססת על חכמת בני-אדם, אלא על כוחו של אלוהים.