A A A A A
Bible Book List

Luke 23-24 New American Standard Bible (NASB)

Jesus before Pilate

23 Then the whole body of them got up and brought Him before Pilate. And they began to accuse Him, saying, “We found this man misleading our nation and forbidding to pay taxes to Caesar, and saying that He Himself is [a]Christ, a King.” So Pilate asked Him, saying, “Are You the King of the Jews?” And He answered him and said, It is as you say.” Then Pilate said to the chief priests and the crowds, “I find no guilt in this man.” But they kept on insisting, saying, “He stirs up the people, teaching all over Judea, starting from Galilee even as far as this place.”

When Pilate heard it, he asked whether the man was a Galilean. And when he learned that He belonged to Herod’s jurisdiction, he sent Him to Herod, who himself also was in Jerusalem [b]at that time.

Jesus before Herod

Now Herod was very glad when he saw Jesus; for he had wanted to see Him for a long time, because he had been hearing about Him and was hoping to see some [c]sign performed by Him. And he questioned Him [d]at some length; but He answered him nothing. 10 And the chief priests and the scribes were standing there, accusing Him vehemently. 11 And Herod with his soldiers, after treating Him with contempt and mocking Him, dressed Him in a gorgeous robe and sent Him back to Pilate. 12 Now Herod and Pilate became friends with one another that very day; for before they had been enemies with each other.

Pilate Seeks Jesus’ Release

13 Pilate summoned the chief priests and the rulers and the people, 14 and said to them, “You brought this man to me as one who incites the people to rebellion, and behold, having examined Him before you, I have found no guilt in this man regarding the charges which you make against Him. 15 No, nor has Herod, for he sent Him back to us; and behold, nothing deserving death has been done by Him. 16 Therefore I will punish Him and release Him.” 17 [[e]Now he was obliged to release to them at the feast one prisoner.]

18 But they cried out all together, saying, “Away with this man, and release for us Barabbas!” 19 (He was one who had been thrown into prison for an insurrection made in the city, and for murder.) 20 Pilate, wanting to release Jesus, addressed them again, 21 but they kept on calling out, saying, “Crucify, crucify Him!” 22 And he said to them the third time, “Why, what evil has this man done? I have found in Him no guilt demanding death; therefore I will punish Him and release Him.” 23 But they were insistent, with loud voices asking that He be crucified. And their voices began to prevail. 24 And Pilate pronounced sentence that their demand be granted. 25 And he released the man they were asking for who had been thrown into prison for insurrection and murder, but he delivered Jesus to their will.

Simon Bears the Cross

26 When they led Him away, they seized a man, Simon of Cyrene, coming in from the country, and placed on him the cross to carry behind Jesus.

27 And following Him was a large crowd of the people, and of women who were [f]mourning and lamenting Him. 28 But Jesus turning to them said, “Daughters of Jerusalem, stop weeping for Me, but weep for yourselves and for your children. 29 For behold, the days are coming when they will say, ‘Blessed are the barren, and the wombs that never bore, and the breasts that never nursed.’ 30 Then they will begin to say to the mountains, ‘Fall on us,’ and to the hills, ‘Cover us.’ 31 For if they do these things [g]when the tree is green, what will happen [h]when it is dry?”

32 Two others also, who were criminals, were being led away to be put to death with Him.

The Crucifixion

33 When they came to the place called [i]The Skull, there they crucified Him and the criminals, one on the right and the other on the left. 34 [j]But Jesus was saying, Father, forgive them; for they do not know what they are doing.” And they cast lots, dividing up His garments among themselves. 35 And the people stood by, looking on. And even the rulers were sneering at Him, saying, “He saved others; let Him save Himself if this is the [k]Christ of God, His Chosen One.” 36 The soldiers also mocked Him, coming up to Him, offering Him sour wine, 37 and saying, “If You are the King of the Jews, save Yourself!” 38 Now there was also an inscription above Him, “THIS IS THE KING OF THE JEWS.”

39 One of the criminals who were hanged there was [l]hurling abuse at Him, saying, “Are You not the [m]Christ? Save Yourself and us!” 40 But the other answered, and rebuking him said, “Do you not even fear God, since you are under the same sentence of condemnation? 41 And we indeed are suffering justly, for we are receiving [n]what we deserve for our deeds; but this man has done nothing wrong.” 42 And he was saying, “Jesus, remember me when You come [o]in Your kingdom!” 43 And He said to him, “Truly I say to you, today you shall be with Me in Paradise.”

44 It was now about [p]the sixth hour, and darkness [q]fell over the whole land until [r]the ninth hour, 45 [s]because the sun was obscured; and the veil of the temple was torn [t]in two. 46 And Jesus, crying out with a loud voice, said, “Father, into Your hands I commit My spirit.” Having said this, He breathed His last. 47 Now when the centurion saw what had happened, he began praising God, saying, “Certainly this man was [u]innocent.” 48 And all the crowds who came together for this spectacle, when they observed what had happened, began to return, [v]beating their breasts. 49 And all His acquaintances and the women who accompanied Him from Galilee were standing at a distance, seeing these things.

Jesus Is Buried

50 And a man named Joseph, who was a member of the Council, a good and righteous man 51 (he had not consented to their plan and action), a man from Arimathea, a city of the Jews, who was waiting for the kingdom of God; 52 this man went to Pilate and asked for the body of Jesus. 53 And he took it down and wrapped it in a linen cloth, and laid Him in a tomb cut into the rock, where no one had ever lain. 54 It was the [w]preparation day, and the Sabbath was about to [x]begin. 55 Now the women who had come with Him out of Galilee followed, and saw the tomb and how His body was laid. 56 Then they returned and prepared spices and perfumes.

And on the Sabbath they rested according to the commandment.

The Resurrection

24 But on the first day of the week, at early dawn, they came to the tomb bringing the spices which they had prepared. And they found the stone rolled away from the tomb, but when they entered, they did not find the body of the Lord Jesus. While they were perplexed about this, behold, two men suddenly stood near them in dazzling clothing; and as the women were terrified and bowed their faces to the ground, the men said to them, “Why do you seek the living One among the dead? He is not here, but He has [y]risen. Remember how He spoke to you while He was still in Galilee, saying that the Son of Man must be delivered into the hands of sinful men, and be crucified, and the third day rise again.” And they remembered His words, and returned from the tomb and reported all these things to the eleven and to all the rest. 10 Now they were Mary Magdalene and Joanna and Mary the mother of James; also the other women with them were telling these things to the apostles. 11 But these words appeared [z]to them as nonsense, and they would not believe them. 12 But Peter got up and ran to the tomb; stooping and looking in, he *saw the linen wrappings [aa]only; and he went away to his home, marveling at what had happened.

The Road to Emmaus

13 And behold, two of them were going that very day to a village named Emmaus, which was [ab]about seven miles from Jerusalem. 14 And they were talking with each other about all these things which had taken place. 15 While they were talking and discussing, Jesus Himself approached and began traveling with them. 16 But their eyes were prevented from recognizing Him. 17 And He said to them, “What are these words that you are exchanging with one another as you are walking?” And they stood still, looking sad. 18 One of them, named Cleopas, answered and said to Him, “Are You [ac]the only one visiting Jerusalem and unaware of the things which have happened here in these days?” 19 And He said to them, “What things?” And they said to Him, “The things about Jesus the Nazarene, who was a prophet mighty in deed and word in the sight of God and all the people, 20 and how the chief priests and our rulers delivered Him to the sentence of death, and crucified Him. 21 But we were hoping that it was He who was going to redeem Israel. Indeed, besides all this, it is the third day since these things happened. 22 But also some women among us amazed us. When they were at the tomb early in the morning, 23 and did not find His body, they came, saying that they had also seen a vision of angels who said that He was alive. 24 Some of those who were with us went to the tomb and found it just exactly as the women also had said; but Him they did not see.” 25 And He said to them, “O foolish men and slow of heart to believe in all that the prophets have spoken! 26 Was it not necessary for the [ad]Christ to suffer these things and to enter into His glory?” 27 Then beginning [ae]with Moses and [af]with all the prophets, He explained to them the things concerning Himself in all the Scriptures.

28 And they approached the village where they were going, and He acted as though He were going farther. 29 But they urged Him, saying, “Stay with us, for it is getting toward evening, and the day [ag]is now nearly over.” So He went in to stay with them. 30 When He had reclined at the table with them, He took the bread and blessed it, and breaking it, He began giving it to them. 31 Then their eyes were opened and they recognized Him; and He vanished from [ah]their sight. 32 They said to one another, “[ai]Were not our hearts burning within us while He was speaking to us on the road, while He was [aj]explaining the Scriptures to us?” 33 And they got up that very hour and returned to Jerusalem, and found gathered together the eleven and those who were with them, 34 saying, “The Lord has really risen and has appeared to Simon.” 35 They began to relate [ak]their experiences on the road and how He was recognized by them in the breaking of the bread.

Other Appearances

36 While they were telling these things, He Himself stood in their midst and *said to them, “Peace be to you.” 37 But they were startled and frightened and thought that they were seeing a spirit. 38 And He said to them, “Why are you troubled, and why do doubts arise in your [al]hearts? 39 See My hands and My feet, that it is I Myself; touch Me and see, for a spirit does not have flesh and bones as you see that I have.” 40 And when He had said this, He showed them His hands and His feet. 41 While they still [am]could not believe it because of their joy and amazement, He said to them, Have you anything here to eat?” 42 They gave Him a piece of a broiled fish; 43 and He took it and ate it before them.

44 Now He said to them, These are My words which I spoke to you while I was still with you, that all things which are written about Me in the Law of Moses and the Prophets and the Psalms must be fulfilled.” 45 Then He opened their [an]minds to understand the Scriptures, 46 and He said to them, Thus it is written, that the [ao]Christ would suffer and rise again from the dead the third day, 47 and that repentance [ap]for forgiveness of sins would be proclaimed [aq]in His name to all the nations, beginning from Jerusalem. 48 You are witnesses of these things. 49 And behold, I am sending forth the promise of My Father upon you; but you are to stay in the city until you are clothed with power from on high.”

The Ascension

50 And He led them out as far as Bethany, and He lifted up His hands and blessed them. 51 While He was blessing them, He parted from them and was carried up into heaven. 52 And they, after worshiping Him, returned to Jerusalem with great joy, 53 and were continually in the temple [ar]praising God.

Footnotes:

  1. Luke 23:2 I.e. Messiah
  2. Luke 23:7 Lit in these days
  3. Luke 23:8 Or attesting miracle
  4. Luke 23:9 Lit in many words
  5. Luke 23:17 Early mss do not contain this v
  6. Luke 23:27 Lit beating the breast
  7. Luke 23:31 Lit in the green tree
  8. Luke 23:31 Lit in the dry
  9. Luke 23:33 In Lat Calvarius; or Calvary
  10. Luke 23:34 Some early mss do not contain But Jesus was saying...doing
  11. Luke 23:35 I.e. Messiah
  12. Luke 23:39 Or blaspheming
  13. Luke 23:39 I.e. Messiah
  14. Luke 23:41 Lit things worthy of what we have done
  15. Luke 23:42 Or into
  16. Luke 23:44 I.e. noon
  17. Luke 23:44 Or occurred
  18. Luke 23:44 I.e. 3 p.m.
  19. Luke 23:45 Lit the sun failing
  20. Luke 23:45 Lit in the middle
  21. Luke 23:47 Lit righteous
  22. Luke 23:48 I.e. as a traditional sign of mourning or contrition
  23. Luke 23:54 I.e. preparation for the Sabbath
  24. Luke 23:54 Lit dawn
  25. Luke 24:6 Or been raised
  26. Luke 24:11 Lit in their sight
  27. Luke 24:12 Or by themselves
  28. Luke 24:13 Lit 60 stadia; one stadion was about 600 ft
  29. Luke 24:18 Or visiting Jerusalem alone
  30. Luke 24:26 I.e. Messiah
  31. Luke 24:27 Lit from
  32. Luke 24:27 Lit from
  33. Luke 24:29 Lit has now declined
  34. Luke 24:31 Lit them
  35. Luke 24:32 Lit Was not our heart
  36. Luke 24:32 Lit opening
  37. Luke 24:35 Lit the things
  38. Luke 24:38 Lit heart
  39. Luke 24:41 Lit were disbelieving
  40. Luke 24:45 Lit mind
  41. Luke 24:46 I.e. Messiah
  42. Luke 24:47 Later mss read and forgiveness
  43. Luke 24:47 Or on the basis of
  44. Luke 24:53 Lit blessing
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי לוקס 23-24 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כג ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"

"האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.

פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"

אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."

"האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.

"כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.

הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.

הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר . 10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.

11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.

13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 14 והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.

18 אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!" 19 (בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 21 אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.

24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 25 על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.

26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 28 ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.[a] 30 בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם. 31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"[b]

32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 33 בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.

34 "אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"

36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 37 וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"

38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".

39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"

40 הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!" 42 הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."

43 "עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.

44 בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.

46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.

47 קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."

48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.

בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם.

52 יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע. 53 לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש. 54 כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.

55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.

כד ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר. בהגיען אל המקום גילו כי הסלע הגדול שסתם את פתח הקבר הוזז ממקומו. הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע.

הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות. בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים. "מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?" שאלו השניים. "הוא אינו נמצא כאן, הוא קם לתחייה! האם אינכן זוכרות שעוד בהיותו בגליל סיפר לכן שעל בן-האדם להימסר לידי אנשים רשעים, שיצלבו אותו, אבל ביום השלישי יקום לתחייה?"

הנשים נזכרו בדברי ישוע ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד-עשר התלמידים ולכל השאר. 10 (אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות). 11 אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן. 12 אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום.

13 באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס - כפר המרוחק כאחד עשר ק"מ מירושלים. 14 בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, 15 הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. 16 אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות.

17 "על מה אתם משוחחים?" שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. 18 אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב: "אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים."

19 "מה קרה בעיר?" שאל ישוע.

"אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת," הסבירו השניים. "ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. 20 אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. 21 ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם-ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי! 24 כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה."

25 "כסילים!" קרא ישוע. "האם כל-כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי-הקודש? 26 האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?" 27 לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ"ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים.

28 בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס - הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, 29 אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. 30 כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. 31 לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם.

32 השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ"ך.

33 בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד-עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה:

34 "האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!"

35 השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם.

36 בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר וברך אותם לשלום. 37 הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם!

38 "מדוע נבהלתם?" שאל ישוע." מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם? 39 הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!" 40 בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו.

41 על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע: "האם יש לכם כאן משהו לאכול?" 42 הם הגישו לו חתיכת דג צלוי, 43 וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם.

44 לאחר מכן אמר ישוע: "האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהילים חייב להתקיים?" 45 ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים, 46 והוסיף: "עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי. 47 ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו. 48 אתם עדים לקיום הנבואות האלה. 49 "עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים."

50 לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית-עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם. 51 תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה.

52 התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה, 53 ואת כל זמנם בילו בבית-המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים.

Footnotes:

  1. הבשורה על-פי לוקס 23:29 כלשונו: "הנה ימים באים ויאמרו: 'אשרי העקרות ואשרי המעיים אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא הניקו'."
  2. הבשורה על-פי לוקס 23:31 כלשונו: "אם ככה יעשו בעץ הלח, מה ייעשה ביבש?"
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes