Jesus before Pilate

23 Then the entire assembly of them set out and (A)brought Him before Pilate. (B)And they began to bring charges against Him, saying, “We found this man (C)misleading our nation and (D)forbidding us to pay taxes to Caesar, and saying that He Himself is [a]Christ, a King.” Now Pilate asked Him, saying, “So You are the King of the Jews?” And He answered him and said, (E)It is as you say.” But Pilate said to the chief priests and the crowds, “(F)I find no grounds for charges in the case of this man.” But they kept on insisting, saying, “He is stirring up the people, teaching all over Judea, (G)starting from Galilee, as far as this place!”

Now when Pilate heard this, he asked whether the man was a Galilean. And when he learned that He belonged to Herod’s jurisdiction, he sent Him to (H)Herod, [b]since he also was in Jerusalem [c]at this time.

Jesus before Herod

Now Herod was overjoyed when he saw Jesus; for (I)he had wanted to see Him for a long time, because he had been hearing about Him and was hoping to see some [d]sign performed by Him. And he questioned Him [e]at some length; but (J)He offered him no answer at all. 10 Now the chief priests and the scribes stood there, vehemently charging Him. 11 And Herod, together with his soldiers, treated Him with contempt and mocked Him, (K)dressing Him in a brightly shining robe, and sent Him back to Pilate. 12 And so (L)Herod and Pilate became friends with one another that very day; for previously, they had been enemies toward each other.

Pilate Seeks Jesus’ Release

13 Now Pilate summoned to himself the chief priests, the [f](M)rulers, and the people, 14 and he said to them, “You brought this man to me on the ground that (N)he is inciting the people to revolt; and behold, after examining Him before you, I (O)have found no basis at all in the case of this man for the charges which you are bringing against Him. 15 No, nor has (P)Herod, for he sent Him back to us; and behold, nothing deserving death has been done by Him. 16 Therefore I will [g](Q)punish Him and release Him.” 17 [[h]Now he was obligated to release to them at the feast one prisoner.]

18 But they cried out all together, saying, “(R)Away with this man, and release to us Barabbas!” 19 (He was one who had been thrown into prison for a revolt that took place in the city, and for murder.) 20 But Pilate, wanting to release Jesus, addressed them again, 21 but they kept on crying out, saying, “Crucify, crucify Him!” 22 And he said to them a third time, “Why, what has this man done wrong? I have found [i]in His case no grounds for a sentence of death; therefore I will [j](S)punish Him and release Him.” 23 But they were insistent, with loud voices, demanding that He be crucified. And their voices began to prevail. 24 And so Pilate decided to have their demand carried out. 25 And he released the man for whom they were asking, who had been thrown into prison for a revolt and murder; but he handed Jesus over to their will.

Simon Carries the Cross

26 (T)And when they led Him away, they seized a man, Simon of (U)Cyrene, as he was coming in from the country, and placed on him the cross to carry behind Jesus.

27 Now following Him was a large crowd of the people, and of women who were [k](V)mourning and grieving for Him. 28 But Jesus turned to them and said, “Daughters of Jerusalem, stop weeping for Me, but weep for yourselves and for your children. 29 For behold, days are coming when they will say, ‘(W)Blessed are those who cannot bear, and the wombs that have not given birth, and the breasts that have not nursed.’ 30 Then they will begin to (X)say to the mountains, ‘Fall on us,’ and to the hills, ‘Cover us.’ 31 For if they do these things [l]when the tree is green, what will happen [m]when it is dry?”

32 (Y)Now two others, who were criminals, were also being led away to be put to death with Him.

The Crucifixion

33 (Z)And when they came to the place called [n]The Skull, there they crucified Him and the criminals, one on the right and the other on the left. 34 [[o]But Jesus was saying, (AA)Father, forgive them; for they do not know what they are doing.”] (AB)And they cast lots, dividing His garments among themselves. 35 And the people stood by, watching. And even the (AC)rulers were sneering at Him, saying, “He saved others; (AD)let Him save Himself if this is the [p]Christ of God, His Chosen One.” 36 The soldiers also ridiculed Him, coming up to Him, (AE)offering Him sour wine, 37 and saying, “(AF)If You are the King of the Jews, save Yourself!” 38 Now there was also an inscription above Him, “(AG)THIS IS THE KING OF THE JEWS.”

39 (AH)One of the criminals who were hanged there was [q]hurling abuse at Him, saying, “Are You not the [r]Christ? (AI)Save Yourself and us!” 40 But the other responded, and rebuking him, said, “Do you not even fear God, since you are under the same sentence of condemnation? 41 And we indeed are suffering justly, for we are receiving [s]what we deserve for our crimes; but this man has done nothing wrong.” 42 And he was saying, “Jesus, remember me when You come into Your kingdom!” 43 And He said to him, “Truly I say to you, today you will be with Me in (AJ)Paradise.”

44 (AK)It was now about [t](AL)the sixth hour, and darkness came over the entire land until [u]the ninth hour, 45 [v]because the sun stopped shining; and (AM)the veil of the temple was torn [w]in two. 46 And Jesus, (AN)crying out with a loud voice, said, “Father, (AO)into Your hands I entrust My spirit.” And having said this, He [x]died. 47 (AP)Now when the centurion saw what had happened, he began (AQ)praising God, saying, “This man was in fact [y]innocent.” 48 And all the crowds who came together for this spectacle, after watching what had happened, began to return home, [z](AR)beating their chests. 49 (AS)And all His acquaintances and (AT)the women who accompanied Him from Galilee were standing at a distance, seeing these things.

Jesus Is Buried

50 (AU)And a man named Joseph, who was a (AV)member of the Council, a good and righteous man 51 (he had not consented to their plan and action), a man from Arimathea, a city of the Jews, who was (AW)waiting for the kingdom of God— 52 this man went to Pilate and asked for the body of Jesus. 53 And he took it down and wrapped it in a linen cloth, and laid Him in a tomb cut into the rock, where no one had ever lain. 54 It was a [aa](AX)preparation day, and a Sabbath was about to [ab]begin. 55 Now (AY)the women who had come with Him from Galilee followed, and they saw the tomb and how His body was laid. 56 And then they returned and (AZ)prepared spices and perfumes.

And (BA)on the Sabbath they rested according to the commandment.

The Resurrection

24 (BB)But on the first day of the week, at early dawn, they came to the tomb bringing the spices which they had prepared. And they found the stone rolled away from the tomb, but when they entered, they did not find the body of (BC)the Lord Jesus. While they were perplexed about this, behold, (BD)two men suddenly (BE)stood near them in gleaming clothing; and as [ac]the women were terrified and bowed their faces to the ground, the men said to them, “Why are you seeking the living One among the dead? He is not here, but He (BF)has [ad]risen. Remember how He spoke to you (BG)while He was still in Galilee, saying that (BH)the Son of Man must be handed over to sinful men, and be crucified, and on the third day rise from the dead.” And (BI)they remembered His words, and returned from the tomb and reported all these things to the eleven, and to all the rest. 10 Now these women were (BJ)Mary Magdalene, Joanna, and Mary the mother of James; also the other women with them were telling these things to (BK)the apostles. 11 But these words appeared [ae]to them as nonsense, and they (BL)would not believe [af]the women. 12 Nevertheless, Peter got up and (BM)ran to the tomb; and when he stooped and looked in, he *saw the linen wrappings [ag]only; and he went away (BN)to his [ah]home, marveling at what had happened.

The Road to Emmaus

13 And behold, on that very day (BO)two of them were going to a village named Emmaus, which was [ai]sixty stadia from Jerusalem. 14 And they were talking with each other about all these things which had taken place. 15 While they were talking and discussing, Jesus Himself approached and began traveling with them. 16 But (BP)their eyes were kept from recognizing Him. 17 And He said to them, “What are these words that you are exchanging with one another as you are walking?” And they came to a stop, looking sad. 18 One of them, named Cleopas, answered and said to Him, “Are You possibly the only one living near Jerusalem [aj]who does not know about the things that happened here in these days?” 19 And He said to them, “What sort of things?” And they said to Him, “Those about (BQ)Jesus the Nazarene, who proved to be a (BR)prophet mighty in deed and word in the sight of God and all the people, 20 and how the chief priests and our (BS)rulers handed Him over to be sentenced to death, and crucified Him. 21 But we [ak]were hoping that it was He who was going to (BT)redeem Israel. Indeed, besides all this, it is now the third day since these things happened. 22 But also some women among us left us bewildered. (BU)When they were at the tomb early in the morning, 23 and did not find His body, they came, saying that they had also seen a vision of angels who said that He was alive. 24 And so some of those who were with us went to the tomb, and found it just exactly as the women also had said; but Him they did not see.” 25 And then He said to them, [al]You foolish men and slow of heart to believe in all that (BV)the prophets have spoken! 26 (BW)Was it not necessary for the [am]Christ to suffer these things and to come into His glory?” 27 Then beginning [an]with (BX)Moses and [ao]with all the (BY)Prophets, He explained to them the things written about Himself in all the Scriptures.

28 And they approached the village where they were going, and (BZ)He gave the impression that He was going farther. 29 And so they strongly urged Him, saying, “Stay with us, for it is getting toward evening, and the day [ap]is now nearly over.” So He went in to stay with them. 30 And it came about, when He had reclined at the table with them, that He took the bread and (CA)blessed it, and He broke it and began giving it to them. 31 And then their (CB)eyes were opened and they recognized Him; and He vanished from [aq]their sight. 32 They said to one another, “[ar]Were our hearts not burning within us when He was speaking to us on the road, while He (CC)was [as]explaining the Scriptures to us?” 33 And they got up that very hour and returned to Jerusalem, and (CD)found the eleven gathered together and (CE)those who were with them, 34 saying, “(CF)The Lord has really risen and (CG)has appeared to Simon!” 35 They began to relate [at]their experiences on the road, and how (CH)He was recognized by them at the breaking of the bread.

Other Appearances

36 Now while they were telling these things, (CI)Jesus Himself suddenly stood in their midst and *said to them, “Peace be to you.” 37 But they were startled and frightened, and thought that they were looking at (CJ)a spirit. 38 And He said to them, “Why are you frightened, and why are doubts arising in your [au]hearts? 39 (CK)See My hands and My feet, that [av]it is I Myself; (CL)touch Me and see, because a spirit does not have flesh and bones as you plainly see that I have.” 40 And when He had said this, He showed them His hands and His feet. 41 While they still [aw](CM)could not believe it because of their joy and astonishment, He said to them, (CN)Have you anything here to eat?” 42 They served Him a piece of broiled fish; 43 and He took it and (CO)ate it in front of them.

44 Now He said to them, (CP)These are My words which I spoke to you while I was still with you, that all the things that are written about Me in the (CQ)Law of Moses and the Prophets and (CR)the Psalms must be fulfilled.” 45 Then He (CS)opened their [ax]minds to understand the Scriptures, 46 and He said to them, (CT)So it is written, that the [ay]Christ would suffer and (CU)rise from the dead on the third day, 47 and that (CV)repentance [az]for forgiveness of sins would be proclaimed [ba]in His name to (CW)all the nations, beginning from Jerusalem. 48 You are (CX)witnesses of these things. 49 And behold, (CY)I am sending the promise of My Father upon you; but (CZ)you are to stay in the city until you are clothed with power from on high.”

The Ascension

50 And He led them out as far as (DA)Bethany, and He lifted up His hands and blessed them. 51 While He was blessing them, He parted from them and was carried up into heaven. 52 And they, after worshiping Him, returned to Jerusalem with great joy, 53 and were continually in the temple [bb]praising God.


  1. Luke 23:2 I.e., the Messiah
  2. Luke 23:7 Lit himself also being in
  3. Luke 23:7 Lit in these days
  4. Luke 23:8 I.e., confirming miracle
  5. Luke 23:9 Lit in considerable words
  6. Luke 23:13 I.e., other Jewish leaders
  7. Luke 23:16 I.e., by scourging
  8. Luke 23:17 Most early mss do not contain this v
  9. Luke 23:22 Lit in Him no
  10. Luke 23:22 I.e., by scourging
  11. Luke 23:27 Lit beating their breasts
  12. Luke 23:31 Lit in the green tree
  13. Luke 23:31 Lit in the dry
  14. Luke 23:33 Gr Kranion, Lat Calvaria (Calvary)
  15. Luke 23:34 Most early mss do not contain But Jesus was saying...doing
  16. Luke 23:35 I.e., Messiah
  17. Luke 23:39 Or blaspheming
  18. Luke 23:39 I.e., Messiah
  19. Luke 23:41 Lit things worthy of what we have done
  20. Luke 23:44 I.e., noon
  21. Luke 23:44 I.e., 3 p.m.
  22. Luke 23:45 Lit the sun failing
  23. Luke 23:45 Lit in the middle
  24. Luke 23:46 Lit expired
  25. Luke 23:47 Lit righteous
  26. Luke 23:48 I.e., as a traditional sign of mourning or contrition
  27. Luke 23:54 I.e., preparation for the Sabbath
  28. Luke 23:54 Lit dawn
  29. Luke 24:5 Lit they
  30. Luke 24:6 Or been raised
  31. Luke 24:11 Lit in their sight
  32. Luke 24:11 Lit them
  33. Luke 24:12 Or by themselves
  34. Luke 24:12 Lit own home
  35. Luke 24:13 Possibly about 7 miles or 11.3 km; a Roman stadion perhaps averaged 607 ft. or 185 m
  36. Luke 24:18 Lit and you do not know
  37. Luke 24:21 Or expected that
  38. Luke 24:25 Lit O foolish
  39. Luke 24:26 I.e., Messiah
  40. Luke 24:27 Lit from
  41. Luke 24:27 Lit from
  42. Luke 24:29 Lit has now declined
  43. Luke 24:31 Lit them
  44. Luke 24:32 Lit Was our heart
  45. Luke 24:32 Lit opening
  46. Luke 24:35 Lit the things
  47. Luke 24:38 Lit heart
  48. Luke 24:39 Lit I Myself am
  49. Luke 24:41 Lit were disbelieving
  50. Luke 24:45 Lit mind
  51. Luke 24:46 I.e., Messiah
  52. Luke 24:47 Later mss and forgiveness
  53. Luke 24:47 Or on the basis of
  54. Luke 24:53 Lit blessing

כג ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"

"האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.

פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"

אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."

"האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.

"כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.

הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.

הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר . 10 בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.

11 גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 12 הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.

13 פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 14 והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 15 גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 16 משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 17 מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.

18 אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!" 19 (בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 20 פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 21 אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

22 פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו." 23 אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.

24 פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 25 על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.

26 בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 27 בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 28 ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 29 כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.[a] 30 בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם. 31 שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"[b]

32 יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 33 בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.

34 "אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 35 ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"

36 גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 37 וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"

38 מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".

39 אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"

40 הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 41 אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!" 42 הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."

43 "עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.

44 בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 45 אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.

46 לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.

47 קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."

48 משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 49 כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.

בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם.

52 יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע. 53 לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש. 54 כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.

55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.

כד ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר. בהגיען אל המקום גילו כי הסלע הגדול שסתם את פתח הקבר הוזז ממקומו. הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע.

הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות. בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים. "מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?" שאלו השניים. "הוא אינו נמצא כאן, הוא קם לתחייה! האם אינכן זוכרות שעוד בהיותו בגליל סיפר לכן שעל בן-האדם להימסר לידי אנשים רשעים, שיצלבו אותו, אבל ביום השלישי יקום לתחייה?"

הנשים נזכרו בדברי ישוע ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד-עשר התלמידים ולכל השאר. 10 (אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות). 11 אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן. 12 אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום.

13 באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס - כפר המרוחק כאחד עשר ק"מ מירושלים. 14 בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, 15 הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. 16 אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות.

17 "על מה אתם משוחחים?" שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. 18 אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב: "אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים."

19 "מה קרה בעיר?" שאל ישוע.

"אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת," הסבירו השניים. "ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. 20 אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. 21 ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם-ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי! 24 כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה."

25 "כסילים!" קרא ישוע. "האם כל-כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי-הקודש? 26 האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?" 27 לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ"ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים.

28 בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס - הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, 29 אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. 30 כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. 31 לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם.

32 השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ"ך.

33 בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד-עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה:

34 "האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!"

35 השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם.

36 בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר וברך אותם לשלום. 37 הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם!

38 "מדוע נבהלתם?" שאל ישוע." מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם? 39 הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!" 40 בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו.

41 על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע: "האם יש לכם כאן משהו לאכול?" 42 הם הגישו לו חתיכת דג צלוי, 43 וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם.

44 לאחר מכן אמר ישוע: "האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהילים חייב להתקיים?" 45 ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים, 46 והוסיף: "עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי. 47 ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו. 48 אתם עדים לקיום הנבואות האלה. 49 "עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים."

50 לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית-עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם. 51 תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה.

52 התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה, 53 ואת כל זמנם בילו בבית-המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים.


  1. הבשורה על-פי לוקס 23:29 כלשונו: "הנה ימים באים ויאמרו: 'אשרי העקרות ואשרי המעיים אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא הניקו'."
  2. הבשורה על-פי לוקס 23:31 כלשונו: "אם ככה יעשו בעץ הלח, מה ייעשה ביבש?"