Bible Book List

Luke 9 1599 Geneva Bible (GNV)

1 The Apostles are sent to preach. 7 and 19 The common people’s opinion of Christ. 12 Of the five loaves and two fishes. 20 The Apostle’s confession. 24 To lose the life. 35 We must hear Christ. 39 The possessed of a spirit. 46 Strife among the Apostles for the Primacy. 49 One casting out devils in Christ’s Name. 52 The Samaritans will not receive Christ. 55 Revenge forbidden. 57, 59, 61 Of three that would follow Christ, but on divers conditions.

Then [a]called he his twelve disciples together, and gave them power and authority over all devils, and to heal diseases.

And he sent them forth to preach the kingdom of God, and to cure the sick.

And he said to them, Take nothing to your journey, neither staves, nor scrip, neither bread, nor silver, neither have two coats apiece.

And whatsoever house ye enter into, there [b]abide, and thence depart.

And how many soever will not receive you, when ye go out of that city, shake off the very dust from your feet for a testimony against them.

And they went out, and went through every town preaching the Gospel, and healing everywhere.

[c]Now Herod the Tetrarch heard of all that was done by him: and he [d]doubted, because that it was said of some, that John was risen again from the dead:

And of some, that Elijah had appeared: and of some, that one of the old Prophets was risen again.

Then Herod said, John have I beheaded: who then is this of whom I hear such things? and he desired to see him.

10 [e]And when the Apostles returned, they told him what great things they had done. Then he took them to him, and went aside into a [f]solitary place, near to the city called Bethsaida.

11 But when the people knew it, they followed him: and he received them, and spake unto them of the kingdom of God, and healed them that had need to be healed.

12 And when the day began to wear away, the twelve came, and said unto him, Send the people away, that they may go into the towns and villages round about, and lodge, and get meat: for we are here in a desert place.

13 But he said unto them, Give ye them to eat. And they said, We have no more but five loaves and two fishes, [g]except we should go and buy meat for all this people.

14 For they were about five thousand men. Then he said to his disciples, Cause them to sit down by fifties in a company.

15 And they did so, and caused all to sit down.

16 Then he took the five loaves, and the two fishes, and looked up to heaven, and [h]blessed them, and brake, and gave to the disciples, to set before the people.

17 So they did all eat, and were satisfied: and there was taken up of that remained to them, twelve baskets full of broken meat.

18 [i]And it came to pass, as he was [j]alone praying, his disciples were with him: and he asked them, saying, Whom say the people that I am?

19 They answered, and said, John Baptist: and others say, Elijah: and some say, that one of the old Prophets is risen again.

20 And he said unto them, But whom say ye that I am? Peter answered, and said: That Christ of God.

21 And he warned and commanded them, that they should tell that to no man,

22 [k]Saying, The Son of man must suffer many things, and be reproved of the Elders, and of the high Priests and Scribes, and be slain, and the third day rise again.

23 And he said to them all, If any man will come after me, let him deny himself, and take up his cross [l]daily, and follow me.

24 For whosoever will save his life, shall lose it: and whosoever shall lose his life for my sake, the same shall save it.

25 For what advantageth it a man, if he win the whole world, and destroy himself, or lose himself?

26 For whosoever shall be ashamed of me, and of my words, of him shall the Son of man be ashamed, when he shall come in his glory, and in the glory of the Father, and of the holy Angels.

27 And I tell you of a surety, there be some standing here, which shall not taste of death, till they have seen the kingdom of God.

28 [m]And it came to pass about an eight days after those words, that he took Peter and John, and James, and went up into a mountain to pray.

29 And as he prayed, the fashion of his countenance was changed, and his garment was white and glistered.

30 And behold, two men talked with him, which were Moses and Elijah:

31 Which appeared in glory, and told of his [n]departing, which he should accomplish at Jerusalem.

32 But Peter and they that were with him, were heavy with sleep, and when they awoke, they saw his glory, and the two men standing with him.

33 And it came to pass, as they departed from him, Peter said unto Jesus, Master, it is good for us to be here: let us therefore make three tabernacles, one for thee, and one for Moses, and one for Elijah, and wist not what he said.

34 While he thus spake, there came a cloud and overshadowed them, and they feared when they were entering into the cloud.

35 And there came a voice out of the cloud, saying, This is that my beloved Son, hear him.

36 And when the voice was past, Jesus was found alone: and they kept it close, and told no man in [o]those days any of those things which they had seen.

37 [p]And it came to pass on the next day, as they came down from the mountain, much people met him.

38 And behold, a man of the company cried out, saying, Master, I beseech thee, behold my son: for he is all that I have.

39 And lo, a spirit taketh him, and suddenly he crieth, and he teareth him, that he foameth, and hardly departeth from him, when he hath [q]bruised him.

40 Now I have besought thy disciples to cast him out, but they could not.

41 Then Jesus answered and said, O generation faithless, and crooked, how long now shall I be with you, and suffer you? bring thy son hither.

42 And while he was yet coming, the devil rent him, and tore him: and Jesus rebuked the unclean spirit, and healed the child, and delivered him to his father.

43 [r]And they were all amazed at the mighty power of God: and while they all wondered at all things which Jesus did, he said unto his disciples,

44 [s]Mark these words diligently: for it shall come to pass, that the son of man shall be delivered into the hands of men.

45 But they understood not that word: for it was hid from them, so that they could not perceive it: and they feared to ask him of that word.

46 [t]Then there arose a disputation among them, which of them should be the greatest.

47 When Jesus saw the thoughts of their hearts, he took a little child, and set him by him,

48 And said unto them, Whosoever receiveth this little child in my Name, receiveth me: and whosoever shall receive me, receiveth him that sent me: for he that is least among you all, he shall be great.

49 [u]And John answered and said, Master, we saw one casting out devils in thy Name, and we forbad him, because he followeth thee not with us.

50 Then Jesus said unto him, Forbid ye him not: for he that is not against us, is with us.

51 [v]And it came to pass, when the days were accomplished, that he should be received up, he [w]settled himself fully to go to Jerusalem,

52 And sent messengers before him: and they went and entered into a town of the Samaritans, to prepare him lodging.

53 But they would not receive him, because his behavior was as though he would go to Jerusalem.

54 [x]And when his disciples, James and John saw it, they said, Lord, wilt thou that we command, that fire come down from heaven, and consume them, even as Elijah did?

55 But Jesus turned about, and rebuked them, and said, Ye know not of what [y]spirit ye are.

56 For the Son of man is not come to destroy men’s lives, but to save them. Then they went to another town.

57 [z]And it came to pass that as they went in the way, a certain man said unto him, I will follow thee, Lord, whithersoever thou goest.

58 And Jesus said unto him, The foxes have holes, and the birds of the heaven nests, but the Son of man hath not whereon to lay his head.

59 [aa]But he said unto another, Follow me. And the same said, Lord, suffer me first to go and bury my father.

60 And Jesus said unto him, Let the dead bury [ab]their dead: but go thou, and preach the kingdom of God.

61 [ac]Then another said, I will follow thee, Lord: but let me first go bid them farewell, which are at mine house.

62 And Jesus said unto him, No man that putteth his hand to the plough, and looketh back, is apt to the kingdom of God.


  1. Luke 9:1 The twelve Apostles are sent forth at the only commandment of Christ, and furnished with the power of the holy Ghost: both that none of the Israelites might pretend ignorance, and also that they might be better prepared to their general ambassy.
  2. Luke 9:4 When you depart out of any city, depart from thence where you first took up your lodging: so that in few words, the Lord forbiddeth them to change their lodgings: for this publishing of the Gospel, was as it were a thorough passage, that none of Judea might pretend ignorance, as though he had not heard that Christ was come.
  3. Luke 9:7 So soon as the world heareth tidings of the Gospel, it is divided into divers opinions, and the tyrants especially are afraid.
  4. Luke 9:7 He stuck as it were fast in the mire.
  5. Luke 9:10 They shall lack nothing that follow Christ, no not in the wilderness.
  6. Luke 9:10 The word signifieth a desert: note this was not in the town Bethsaida, but part of the fields belonging to the town.
  7. Luke 9:13 This is unperfectly spoken, and therefore we must understand something, as this, we cannot give them to eat, unless we go and buy, etc.
  8. Luke 9:16 He gave God thanks for these loaves and fishes, and withall prayed him to feed this so great a multitude with so small a quantity, and to be short, that this whole banquet might be to the glory of God.
  9. Luke 9:18 Although the world be tossed up and down, betwixt divers errors, yet we ought not to contemn the truth, but be so much the more desirous to know it, and be more constant to confess it.
  10. Luke 9:18 Alone from the people.
  11. Luke 9:22 Christ himself attained to the heavenly glory by the cross and invincible patience.
  12. Luke 9:23 Even as one day followeth another, so doth one cross follow another, and the cross is by the figure Metonymy, taken for the miseries of this life: for to be hanged, was the sorest and cruelest punishment that was amongst the Jews.
  13. Luke 9:28 Lest the disciples of Christ should be offended at the debasing himself in his flesh, he teacheth them that it is voluntary, showing therewithall for a space the brightness of his glory.
  14. Luke 9:31 What death he should die in Jerusalem.
  15. Luke 9:36 Until Christ was risen again from the dead.
  16. Luke 9:37 Christ is offended with nothing so much as with incredulity, although he bears with it for a time.
  17. Luke 9:39 As it fareth in the falling sickness.
  18. Luke 9:43 We have no cause to promise ourselves rest and quietness in this world, seeing that they themselves which seemed to fawn upon Christ, do shortly after crucify him.
  19. Luke 9:44 Give diligent ear unto them, and when you have once heard them, see that you keep them.
  20. Luke 9:46 The end of ambition is ignomy; but the end of modest obedience is glory.
  21. Luke 9:49 Extraordinary things are neither rashly to be allowed, nor condemned.
  22. Luke 9:51 Christ goeth willingly to death.
  23. Luke 9:51 Word for word: he hardened his face, that is, he resolved with himself to die, and therefore ventured upon his journey, and cast away all fear of death, and went on.
  24. Luke 9:54 We must take heed of the immoderateness of zeal, and fond imitation, even in good causes, that whatsoever we do, we do it to God’s glory, and the profit of our neighbor.
  25. Luke 9:55 So speak the Hebrews, that is, you know not what will, mind, and counsel you are of: so the gifts of God are called the spirit, because they are given of God’s Spirit, and so are they, that are contrary to them, which proceed of the wicked spirit, as the spirit of covetousness, of pride, and madness.
  26. Luke 9:57 Such as follow Christ, must prepare themselves, to suffer all discommodities.
  27. Luke 9:59 The calling of God ought to be preferred, without all controversy before all duties that we owe to men.
  28. Luke 9:60 Who notwithstanding that they live in this frail life of man, yet are strangers from the true life, which is everlasting and heavenly.
  29. Luke 9:61 Such as follow Christ, must at once renounce all worldly cares.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 9 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ט יום אחד קרא אליו ישוע את שנים-עשר תלמידיו, והעניק להם סמכות וכוח לגרש שדים ולרפא מחלות. לאחר מכן שלח אותם לספר לכולם על בוא מלכות האלוהים ולרפא את החולים.

"אל תיקחו אתכם דבר," הורה להם ישוע. "אל תיקחו אתכם מקל הליכה, תרמיל, מזון, כסף ואף לא בגדים להחלפה. בכל עיר או כפר התארחו בבית אחד בלבד.

אם התושבים לא יקשיבו לדבריכם, צאו מאותה עיר ונערו את העפר מעל רגליכם, כסימן לכך שעשיתם את המוטל עליכם והזהרתם אותם."

התלמידים יצאו לדרך, ובעברם מעיר לעיר ומכפר לכפר בישרו את דבר אלוהים וריפאו את החולים.

כשהגיעו השמועות על כוחו ונפלאותיו של ישוע לאוזני המושל הורדוס, הוא נמלא מבוכה ודאגה, כי היו אנשים שאמרו: "זהו יוחנן המטביל שקם לתחייה!" או: "האיש הזה הוא אליהו הנביא!" היו שאמרו: "זהו אחד הנביאים שקם לתחייה!."

"יוחנן?" תמה הורדוס. "הרי כרתי את ראשו, אז מיהו האיש שעליו אני שומע ניסים ונפלאות?" והורדוס חיפש דרך לפגוש את ישוע.

10 לאחר שחזרו השליחים ודיווחו לישוע על כל מעשיהם, הוא עזב את הקהל איתם והם הלכו יחד לבית-צידה כדי להיות לבדם. 11 אבל ההמונים גילו לאן ישוע הלך והלכו בעקבותיו. ישוע קיבל אותם בחמימות ולימד אותם על מלכות האלוהים. הוא גם ריפא את החולים שביניהם.

12 לפנות ערב ניגשו שנים-עשר התלמידים אל ישוע והאיצו בו לשלוח את הקהל אל הכפרים והמשקים שבסביבה כדי לקנות אוכל ולחפש מקום לינה, כי האזור שבו היו היה שומם לגמרי. 13 "אתם תאכילו אותם!" אמר ישוע לתלמידיו.

"במה?" שאלו התלמידים בתימהון. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים. האם אתה רוצה שנלך לקנות אוכל לכל ההמון הזה?" 14 כחמשת-אלפים איש היו שם (לא כולל נשים וילדים).

"אמרו להם לשבת בשורות של חמישים איש," הורה ישוע לתלמידיו. 15 התלמידים עשו כדבריו והושיבו את הקהל.

16 ישוע לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים וברך על המזון. לאחר מכן פרס את הלחם, חתך את הדגים והגיש לתלמידיו שיחלקו לעם. 17 כולם אכלו עד ששבעו, וכאשר אספו את הפירורים שנשארו מילאו שנים-עשר סלים.

18 יום אחד כשהתפלל ישוע לבדו ורק תלמידיו היו בחברתו, הוא שאל אותם: "למי חושבים אותי האנשים?"

19 "ליוחנן המטביל," השיבו התלמידים. "אבל יש החושבים שאתה אליהו הנביא, ואחרים חושבים שאתה אחד מאבותינו הנביאים שקם לתחייה."

20 "למי אתם חושבים אותי?" המשיך ישוע לשאול.

"אתה משיח אלוהים!" ענה פטרוס.

21 ישוע ציווה עליהם לא לספר זאת לאיש. 22 "על בן-האדם לסבול הרבה," הוסיף ישוע. "זקני היהודים, ראשי הכוהנים והסופרים ידחו אותו ואף יהרגו אותו, אולם כעבור שלושה ימים יקום לתחייה!"

23 לאחר מכן אמר ישוע לכולם: "מי שרוצה ללכת בעקבותיי חייב להתכחש לעצמו, לוותר על נוחיותו ושאיפותיו, לשאת עמו את צלבו יום-יום ולבוא אחרי. 24 כי המאבד את חייו למעני – יציל אותם, בעוד שהמתעקש לשמור על חייו – יאבד אותם. 25 מה הרוויח אדם שהשיג את העולם כולו אבל איבד את נפשו?

26 "כאשר בן-האדם ישוב בכבוד האלוהים והמלאכים הקדושים, ומי שאני ודברי היו לו לבושה, הוא יהיה לבושה לבן האדם. 27 אני אומר לכם את האמת: בין העומדים פה עתה יש כאלה שלא ימותו לפני שיראו את מלכות האלוהים!"

28 כעבור שמונה ימים לקח איתו ישוע את פטרוס, יוחנן ויעקב ועלה על אחד ההרים כדי להתפלל. 29 בזמן שישוע התפלל, פניו השתנו ובגדיו הלבינו והבריקו. 30 לפתע הופיעו משה רבנו ואליהו הנביא ודיברו איתו. 31 הופעתם הייתה מרשימה ומהודרת, והם דיברו עם ישוע על מותו הקרוב בירושלים, שהיה צפוי לפי דבר ה'.

32 בינתיים שקעו פטרוס והאחרים בשינה עמוקה, וכשהתעוררו ראו את כבודו והדרו של ישוע ואת השנים שעמדו לידו. 33 כשעמדו אליהו ומשה ללכת קרא פטרוס בבלבול, בלי לדעת מה הוא אומר: "רבי, כמה נפלא! מדוע לא נקים כאן שלוש סוכות – לך, למשה ולאליהו?"

34 בעודו מדבר כיסה אותם ענן והם נמלאו פחד. 35 ומן הענן קרא קול: "זהו בני האהוב, שמעו בקולו."

36 לאחר הקול נראה ישוע עומד לבדו. התלמידים לא סיפרו לאיש את אשר ראו אלא חיכו. 37 כשירדו מן ההר למחרת, באו אנשים רבים לקראת ישוע, 38 ואחד מהם קרא: "רבי, אני מתחנן לפניך שתביט בבני היחיד. 39 שד נכנס בו, ובכל פעם שהוא אוחז בבני הוא גורם לו לצרוח ללא סיבה, משליך אותו על הרצפה ומתיש את כוחו עד שריר נוזל מפיו. השד הזה מדכא את בני מאוד וכמעט שאינו עוזב אותו לנפשו. 40 התחננתי לפני תלמידיך שיגרשו את השד, אבל הם לא יכלו לעשות זאת."

41 "איזה דור עקשן וחסר-אמונה!" קרא ישוע. "עד מתי אצטרך לסבול אתכם? הביאו את הילד!"

42 לפני שהספיק הילד להגיע אל ישוע, השד הפיל אותו ארצה כאשר הוא מזדעזע. אולם ישוע גירש ממנו את השד בגערה, ריפא אותו והשיבו לאביו.

43 כשראו הנוכחים את הגילוי הזה של כוח אלוהים, נפלה עליהם יראה גדולה.

בעוד הקהל מתפעל ומחליף רשמים על מעשיו הנפלאים, אמר ישוע לתלמידיו: 44 "הקשיבו לדברי בתשומת לב: בן-האדם עומד להימסר לידי אנשים." 45 אולם התלמידים לא הבינו למה התכוון; דבר-מה מנע מבעדם מלהבין והם חששו לשאול אותו למה התכוון.

46 בין התלמידים התעורר ויכוח: מיהו החשוב והגדול ביניהם. 47 ישוע ידע את מחשבותיהם ולכן קרא לילד קטן, העמידו לידו 48 ואמר לתלמידיו: "מי שמקבל בברכה ילד קטן כזה, כאילו מקבל בברכה אותי; ומי שמקבל בברכה אותי, מקבל למעשה בברכה את אבי אשר שלח אותי. הקטן מביניכם – הצנוע והעניו ביותר – הוא הגדול ביניכם!"

49 יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: "רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו."

50 "לא הייתם צריכים לומר לו זאת," השיב לו ישוע. "כי מי שאינו נגדנו הוא בעדנו."

51 בהתקרב המועד שבו יילקח לשמים, התכונן ישוע ללכת לירושלים. 52 יום אחד הוא שלח לפניו שליחים, כדי שיכינו לו מקום לינה באחד מכפרי השומרונים. 53 אולם השומרונים סרבו לתת להם מקום לינה, משום שפניהם של ישוע ותלמידיו היו מועדות לירושלים (לשומרונים היה ויכוח עם היהודים בנוגע לירושלים).

54 כשהגיע הדבר לאוזני ישוע ותלמידיו, שאלו יעקב ויוחנן: "אתה רוצה שנצווה כי תרד אש מהשמים ותשרוף אותם?" 55 אולם ישוע גער בהם, 56 והחבורה המשיכה בדרכה אל כפר אחר.

57 בדרך אמר מישהו לישוע: "אדוני, לאן שתלך, אני אלך אחריך!" 58 אולם ישוע השיב לו: "אל תשכח שאין לי מקום להניח את ראשי. השועלים מתגוררים במחילות האדמה ולציפורים יש קנים, אולם לבן-האדם אין מקום להניח בו את ראשו." 59 בהזדמנות אחרת אמר ישוע לאיש מסוים: 'בוא אחרי והיה תלמיד שלי." האיש הסכים, אולם ביקש לקבור תחילה את אביו.

60 "הנח למתים (מבחינה רוחנית) לקבור את המתים שלהם," אמר לו ישוע. "ואילו אתה לך להכריז על מלכות האלוהים."

61 איש אחר אמר לישוע: "אני אלך אחריך, אדוני, אך הרשה לי תחילה ללכת הביתה ולהיפרד מבני משפחתי."

62 אבל ישוע השיב לו: "השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יהיה כשיר למלכות האלוהים."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references