הבשורה על-פי לוקס 7-9
Habrit Hakhadasha/Haderekh
ז לאחר שסיים לדבר באוזני העם בא ישוע לכפר-נחום. 2 היה אז קצין רומאי, שמשרת אחד שאהב נטה למות. 3 כאשר שמע הקצין על אודות ישוע, שלח אליו כמה מזקני היהודים כדי שיבקשו ממנו לבוא ולהציל את חיי המשרת. 4 הזקנים באו אל ישוע והתחננו לפניו שייענה לבקשת הקצין.
"אנא, מלא את בקשתו," התחננו הזקנים, 5 "כי הוא אוהב את עמנו ואף בנה לנו בית-כנסת מכספו!"
6 ישוע הלך איתם אל בית הקצין, אולם לפני הגיעם אל הבית שלח הקצין אחדים מחבריו אל ישוע כדי לומר לו: "אדוני, אל תטריח את עצמך! איני ראוי שתבוא אל ביתי, 7 ומסיבה זאת גם לא העזתי לבוא אליך בעצמי. בבקשה ממך, רק צווה שמשרתי יבריא והוא יבריא. 8 מנין לי הביטחון הזה? הרי אני רגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פקודי. אם אני אומר לחייל אחד: 'לך', הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר: 'בוא', הוא בא. אם אני אומר למשרתי: 'עשה עבודה זאת או אחרת', הוא עושה אותה. כך גם אם תצווה על המשרת שיבריא – הוא יבריא."
9 דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל שליווה אותו ואמר: "בקרב כל עם ישראל לא ראיתי אדם בעל אמונה כזאת!"
10 כשחזרו חברי הקצין אל הבית ראו שהמשרת הבריא לחלוטין. 11 זמן קצר לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו אל העיירה נעים, וכרגיל הלך אחריו קהל גדול. 12 כשהתקרב ישוע אל שער העיירה ראה תהלוכת-לוויה יוצאת מעיר. הייתה זאת הלוויה של בן יחיד לאם אלמנה, ובין האבלים היו רבים מתושבי המקום. 13 מראה האלמנה עורר את רחמי האדון והוא אמר לה: "אל תבכי." 14 הוא ניגש ונגע באלונקה, ונושאיו עצרו. "נער, קום לחיים!" קרא ישוע. 15 הנער קם והחל לדבר אל הסובבים אותו וישוע השיבו לאמו. 16 הקהל, שנמלא פחד ורעדה, שיבח את האלוהים וקרא: "נביא גדול קם בינינו! היום ראינו את יד אלוהים!"
17 השמועה על המעשה של ישוע התפשטה בכל יהודה והאזור סביב.
18 גם תלמידי יוחנן המטביל שמעו על מעשי ישוע וסיפרו ליוחנן את כל אשר שמעו. 19 יוחנן קרא אליו שניים מתלמידיו ושלח אותם אל ישוע כדי לשאול: "האם אתה המשיח, או שעלינו לחכות למישהו אחר?"
20 שני התלמידים באו אל ישוע ואמרו: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך כדי לשאול: האם לך אנחנו מצפים, או למישהו אחר?" 21 באותה עת ריפא ישוע אנשים רבים ממחלות, נגעים, רוחות רעות והשיב את הראייה לעיוורים רבים. 22 "לכו וספרו ליוחנן את כל אשר ראיתם ושמעתם כאן היום," ענה ישוע לשאלתם. "ספרו לו שהעיוורים רואים, הפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, החרשים שומעים, המתים קמים לתחייה והעניים שומעים את בשורת אלוהים. 23 ועוד אמרו ליוחנן כי ברוך האיש שלא אהיה לו מכשול, אלא יאמין בי."
24 לאחר שהלכו שני התלמידים דיבר ישוע אל הקהל על אודות יוחנן: "מה הלכתם לראות במדבר? האם הלכתם להתבונן בעשב הנע ברוח? 25 אמרו לי, מה ציפיתם לראות? אדם לבוש בגדים יפים? הרי מי שלובש בגדים מפוארים גר בארמונות פאר ולא במדבר.. 26 מה באמת הלכתם לראות, נביא? כן! נביא הלכתם לראות, ואני אומר לכם שהוא גדול אף מנביא. 27 על האיש הזה כתוב בתנ"ך[a]: 'הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני.' 28 ובכן, לא נולד אדם גדול מיוחנן, ויחד עם זאת – הקטן במלכות האלוהים גדול ממנו!"
29 כל האנשים אשר שמעו את דברי יוחנן – אפילו גובי מכס – הצדיקו את דרישות אלוהים ונטבלו על-ידי יוחנן. 30 אולם הפרושים וחכמי התורה דחו את תוכניתו של ה' למענם וסרבו להיטבל על-ידי יוחנן.
31 "מה יכול אני להגיד על אנשים כאלה?" שאל ישוע. "למה הם דומים? 32 הם דומים לילדים במגרש משחקים שמתלוננים באוזני חבריהם: 'ניגנו לכם בחליל אך לא רקדתם, קיננו לכם קינה, אך לא בכיתם.'" 33 ישוע המשיך: "יוחנן המטביל נהג לצום ולא שתה יין כל ימי חייו, ואתם קראתם לו 'משוגע'. 34 עכשיו בא בן-האדם שאוכל וגם שותה יין, ומה אתם אומרים? 'האיש הזה זללן, הוא שותה יין ומתחבר עם חוטאים וטיפוסים מפוקפקים! 35 אנשים יכירו בצדקת ה' וחוכמתו כאשר יראו איך צדיקיו חיים."[b]
36 פרוש אחד הזמין את ישוע לארוחה בביתו. ישוע נענה להזמנה, בא לבית הפרוש וישב ליד השולחן. 37 באותה עיר הייתה אישה חוטאת. משנודע לה כי ישוע מתארח בבית הפרוש, לקחה פח מלא מרקחת בשמים יקרים ובאה אל הבית. 38 כשנכנסה אל הבית כרעה ברך לפני ישוע והרטיבה את רגליו בדמעותיה. בשערה הארוך היא ניגבה את רגליו, נישקה אותן ומרחה עליהן את הבשמים שהביאה.
39 מארחו של ישוע ראה את המתרחש, ומכיוון שהכיר את האישה אמר בלבו: "אילו ישוע היה באמת נביא אלוהים, הוא היה יודע עם איזו אישה יש לו עניין!" 40 ישוע ידע את מחשבות הפרוש ולכן אמר לו: "שמעון, ברצוני לומר לך משהו."
"דבר, רבי," השיב שמעון.
41 ישוע סיפר לו את הסיפור הבא: "אדם הילווה כסף לשני אנשים: 500 שקלים לאחד, ו-5000 שקלים לשני. 42 הואיל והשניים לא יכלו להחזיר את החוב, ריחם עליהם המלווה וויתר להם על החובות. מי לדעתך יאהב יותר את המלווה בעקבות מעשה נעלה זה?"
43 "אני מניח שבעל החוב הגדול יותר," ענה שמעון.
"נכון מאוד," הסכים ישוע.
44 ואז הביט באישה ואמר לשמעון: "הבט באישה זאת; כשנכנסתי לביתך לא הצעת לי קערת מים כדי לרחוץ את רגלי מהאבק, ואילו אישה זו רחצה את רגלי בדמעותיה וניגבה אותן בשערה. 45 גם לא נשקת לי כמקובל, ואילו היא לא חדלה לנשק את רגלי מהרגע שבאתי לכאן. 46 אתה לא טרחת למשוח שמן על ראשי, ואילו היא משחה את רגלי בבשמים ובשמנים יקרים. 47 אהבתה הרבה מוכיחה שנסלחו לה חטאים רבים. אדם שנסלח לו מעט אוהב מעט." 48 ישוע פנה אל האישה ואמר: "נסלחו לך חטאיך."
49 האורחים האחרים שישבו איתו ליד השולחן אמרו בלבם: "למי הוא חושב את עצמו שהוא סולח חטאים?"
50 אולם ישוע המשיך ואמר לאישה: "אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום."
ח זמן קצר לאחר מכן עבר ישוע מעיר לעיר ומכפר לכפר, וסיפר לאנשים את בשורת מלכות האלוהים. אל ישוע נילוו שנים-עשר תלמידיו 2 וקבוצת נשים, שאותן הוא ריפא ממחלות שונות או גירש מהן רוחות רעות. בין נשים אלה היו מרים המגדלית (שממנה גירש ישוע שבעה שדים), 3 יוחנה, אשת כוזא (מי שניהל את עסקי המלך הורדוס), שושנה ורבות אחרות שתרמו מכספן לכלכלת ישוע ותלמידיו.
4 יום אחד, כשנהרו אליו אנשים מערים רבות, סיפר להם ישוע את המשל הבא:
5 "איכר אחד יצא לזרוע בשדה. בפזרו את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והם נרמסו ונאכלו על-ידי הציפורים. 6 חלקם נפלו על אדמת סלעים, ואלה צמחו יפה, אך כעבור זמן קצר התייבשו ומתו מחוסר לחות. 7 חלקם נפלו בין הקוצים. זרעים אלה אמנם צמחו, אולם יחד איתם צמחו גם קוצים וחנקו אותם. 8 חלק אחר מהזרעים נפלו על אדמה פורייה, ואלה צמחו ונשאו פרי רב, פי מאה ממה שנזרע."
בסיימו את המשל אמר ישוע: "מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"
9 תלמידיו שאלו אותו למה התכוון, 10 וישוע השיב: "לכם מותר לדעת את משמעות המשלים, כי הם מדברים על מלכות האלוהים. אולם האנשים הללו שומעים את המילים אך אינם מבינים – בדיוק כפי שניבאו אבותינו הנביאים.
11 זהו פירוש המשל: הזרע הוא דבר-אלוהים. 12 שולי הדרך מסמלים את לב האנשים השומעים את דבר האלוהים, אולם מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את דבר ה'. כך הוא מונע בעדם מלהאמין באלוהים ולהיוושע. 13 אדמת הסלעים מסמלת את לב האנשים הנהנים להקשיב לדבר-אלוהים, אולם אין הוא חודר לעומק לבם. הם יודעים שדבר ה' הוא אמת, ואפילו מאמינים לזמן קצר, אולם ברגע של קושי ומבחן הם מאבדים את אמונתם. 14 אדמת הקוצים מסמלת את לב האנשים המקשיבים לדבר אלוהים ומאמינים בו, אולם כעבור זמן קצר נחנקת אמונתם על-ידי דאגות, תאוות-העולם ורדיפה אחר כסף ורכוש. משום כך לעולם אינם מגיעים לבגרות רוחנית.
15 לעומתם מסמלת האדמה הפורייה אנשים בעלי לב טוב וישר. אנשים אלה מקשיבים לדבר ה', דבקים בו ואף מביאים פרי רב.
16 "כאשר אדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מכסה את הנר או מחביא אותו מתחת למיטה? הוא ישים אותו במקום מרכזי, המקום שבו יאיר לבאי הבית בצורה הטובה ביותר. 17 כל מה שמוסתר עתה יתגלה ויצא לאור בבוא הזמן. 18 לכן שימו לב כיצד אתם מקשיבים. מי שיש לו – יינתן לו עוד. ומי שאין לו – גם מה שהוא חושב שיש לו יילקח ממנו."
19 אז באו אמו ואחיו של ישוע לבקרו, אולם בגלל הקהל הרב לא יכלו להיכנס אל הבית שבו לימד.
20 מישהו הודיע לישוע כי אמו ואחיו מחכים לו בחוץ ורוצים לראותו, 21 אולם ישוע אמר: "אמי ואחי הם כל אלה המקשיבים לדברי אלוהים ומקיימים אותם!"
22 יום אחד עלה ישוע עם תלמידיו לסירה והציע: "הבה נשוט אל החוף ממול." 23 הם החלו לשוט וישוע נרדם. לפתע התחוללה סערה חזקה. הרוח טלטלה את הסירה מצד אל צד, הגלים הגבוהים הציפו את הסירה במים, והתלמידים היו בסכנה גדולה.
24 "רבי, קום!" העירו אותו התלמידים בבהלה. "אנחנו טובעים!"
ישוע גער ברוח ובים, ומיד פסקה הסערה והים נרגע. 25 "היכן אמונתכם?" שאל אותם ישוע.
התלמידים הנדהמים והמפוחדים אמרו איש לרעהו: "מיהו האיש הזה, שאפילו הרוח והים נשמעים לו?
26 הם הגיעו אל הגדה השנייה של הכינרת, אל ארץ הגדריים. 27 כשעלה ישוע לחוף, בא לקראתו אדם מקומי אשר זמן רב היה אחוז-שדים. האיש היה עירום לגמרי, חסר בית וישן בבית-הקברות. 28 בראותו את ישוע נפל האיש לרגליו וצרח: "מה אתה רוצה ממני, ישוע בן-אל-עליון? אני מתחנן לפניך, אל תייסר אותי!" 29 הוא אמר זאת משום שישוע כבר ציווה על השד לצאת ממנו. לעיתים קרובות השתלט השד על האיש האומלל, עד כי גם כשאסרו אותו בכבלים ובשרשרות היה מנתק אותם בקלות ובורח למדבר, בכוחו ובהשפעתו של השד.
30 "מה שמך?" שאל ישוע את השד.
"לגיון," השיבו קולות רבים, כי היו בו למעשה שדים רבים. 31 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם לתהום.
32 במדרון ההר שבקרבת מקום רעה עדר חזירים, והשדים התחננו לפני ישוע שירשה להם להיכנס בחזירים. ישוע הסכים, 33 והשדים יצאו מהאיש ונכנסו בחזירים. מיד החל העדר להשתולל, גלש במדרון התלול וטבע בים. 34 משראו הרועים את המתרחש נמלטו בבהלה וסיפרו את הדבר בעיר ובכפרים.
38 האיש שהיה אחוז-שדים התחנן לפניו שירשה לו להצטרף אליו, אולם ישוע סרב.
39 "חזור לביתך," אמר לו ישוע, "וספר לבני משפחתך את הפלא שאלוהים עשה למענך."
האיש הלך וסיפר בכל העיר את הפלא שחולל ישוע למענו. 40 בגדה השנייה של הכינרת קיבל אותו הקהל, שכבר המתין לישוע.
41 אדם בשם יאיר, שהיה ראש בית-הכנסת המקומי, בא ונפל לרגלי ישוע. יאיר התחנן לפניו שיבוא איתו אל ביתו, 42 כי בתו היחידה בת שתים-עשרה חלתה ועמדה למות. ישוע הלך עם יאיר כשהוא מפלס לו דרך בין הקהל הרב. 43 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם כרוני במשך שתים-עשרה שנה. היא הוציאה את כל כספה על רופאים שונים, אולם איש לא יכול היה לרפא אותה. 44 האישה קרבה אל ישוע מאחור, וכשנגעה בכנף בגדו פסק מיד שטף הדם!
45 "מי נגע בי?" שאל ישוע.
כל הסובבים אותו הכחישו שנגעו בו, ופטרוס אמר: "רבי, כיצד אתה יכול לשאול מי נגע בך? ראה כמה רבים האנשים שנדחפים ונדחקים אליך מכל צד!" 46 אולם ישוע השיב: "אני יודע שמישהו נגע בי בכוונת תחילה, כי הרגשתי שיצא ממני כוח מרפא."
47 כאשר נוכחה האישה שישוע ידע, החלה לרעוד מפחד. היא נפלה לרגליו וסיפרה באוזני כולם מדוע נגעה בישוע. היא סיפרה שנרפאה כליל. 48 "בתי," אמר לה ישוע, "אמונתך ריפאה אותך, לכי לשלום." 49 בזמן שישוע דיבר אל האישה, הגיע למקום שליח מביתו של יאיר והודיע לאב: "בתך מתה; אין צורך להטריח את המורה." 50 כאשר שמע ישוע את דברי השליח אמר אל האב: "אל תפחד! בטח בי, ובתך תרפא."
51 בהגיעם אל הבית הרשה ישוע רק להורים, לפטרוס, ליעקב וליוחנן להיכנס לחדר הילדה. 52 הבית היה מלא אנשים שבאו להתאבל ולבכות על מותה, אולם ישוע אמר להם: "אל תבכו; הילדה לא מתה, היא רק ישנה."
53 אך האבלים לעגו לישוע, כי ידעו שהיא מתה.
54 ישוע אחז ביד הילדה וקרא: "קומי, ילדתי!" 55 באותו רגע רוחה שבה אליה והיא קמה על רגליה. "תנו לה משהו לאכול!" פקד ישוע. 56 הוריה התפלאו מאוד, אולם ישוע ציווה עליהם לא לספר לאיש את אשר קרה.
ט יום אחד קרא אליו ישוע את שנים-עשר תלמידיו, והעניק להם סמכות וכוח לגרש שדים ולרפא מחלות. 2 לאחר מכן שלח אותם לספר לכולם על בוא מלכות האלוהים ולרפא את החולים.
3 "אל תיקחו אתכם דבר," הורה להם ישוע. "אל תיקחו אתכם מקל הליכה, תרמיל, מזון, כסף ואף לא בגדים להחלפה. 4 בכל עיר או כפר התארחו בבית אחד בלבד.
5 אם התושבים לא יקשיבו לדבריכם, צאו מאותה עיר ונערו את העפר מעל רגליכם, כסימן לכך שעשיתם את המוטל עליכם והזהרתם אותם."
6 התלמידים יצאו לדרך, ובעברם מעיר לעיר ומכפר לכפר בישרו את דבר אלוהים וריפאו את החולים.
7 כשהגיעו השמועות על כוחו ונפלאותיו של ישוע לאוזני המושל הורדוס, הוא נמלא מבוכה ודאגה, כי היו אנשים שאמרו: "זהו יוחנן המטביל שקם לתחייה!" 8 או: "האיש הזה הוא אליהו הנביא!" היו שאמרו: "זהו אחד הנביאים שקם לתחייה!."
9 "יוחנן?" תמה הורדוס. "הרי כרתי את ראשו, אז מיהו האיש שעליו אני שומע ניסים ונפלאות?" והורדוס חיפש דרך לפגוש את ישוע.
10 לאחר שחזרו השליחים ודיווחו לישוע על כל מעשיהם, הוא עזב את הקהל איתם והם הלכו יחד לבית-צידה כדי להיות לבדם. 11 אבל ההמונים גילו לאן ישוע הלך והלכו בעקבותיו. ישוע קיבל אותם בחמימות ולימד אותם על מלכות האלוהים. הוא גם ריפא את החולים שביניהם.
12 לפנות ערב ניגשו שנים-עשר התלמידים אל ישוע והאיצו בו לשלוח את הקהל אל הכפרים והמשקים שבסביבה כדי לקנות אוכל ולחפש מקום לינה, כי האזור שבו היו היה שומם לגמרי. 13 "אתם תאכילו אותם!" אמר ישוע לתלמידיו.
"במה?" שאלו התלמידים בתימהון. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים. האם אתה רוצה שנלך לקנות אוכל לכל ההמון הזה?" 14 כחמשת-אלפים איש היו שם (לא כולל נשים וילדים).
"אמרו להם לשבת בשורות של חמישים איש," הורה ישוע לתלמידיו. 15 התלמידים עשו כדבריו והושיבו את הקהל.
16 ישוע לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים וברך על המזון. לאחר מכן פרס את הלחם, חתך את הדגים והגיש לתלמידיו שיחלקו לעם. 17 כולם אכלו עד ששבעו, וכאשר אספו את הפירורים שנשארו מילאו שנים-עשר סלים.
18 יום אחד כשהתפלל ישוע לבדו ורק תלמידיו היו בחברתו, הוא שאל אותם: "למי חושבים אותי האנשים?"
19 "ליוחנן המטביל," השיבו התלמידים. "אבל יש החושבים שאתה אליהו הנביא, ואחרים חושבים שאתה אחד מאבותינו הנביאים שקם לתחייה."
20 "למי אתם חושבים אותי?" המשיך ישוע לשאול.
"אתה משיח אלוהים!" ענה פטרוס.
21 ישוע ציווה עליהם לא לספר זאת לאיש. 22 "על בן-האדם לסבול הרבה," הוסיף ישוע. "זקני היהודים, ראשי הכוהנים והסופרים ידחו אותו ואף יהרגו אותו, אולם כעבור שלושה ימים יקום לתחייה!"
23 לאחר מכן אמר ישוע לכולם: "מי שרוצה ללכת בעקבותיי חייב להתכחש לעצמו, לוותר על נוחיותו ושאיפותיו, לשאת עמו את צלבו יום-יום ולבוא אחרי. 24 כי המאבד את חייו למעני – יציל אותם, בעוד שהמתעקש לשמור על חייו – יאבד אותם. 25 מה הרוויח אדם שהשיג את העולם כולו אבל איבד את נפשו?
26 "כאשר בן-האדם ישוב בכבוד האלוהים והמלאכים הקדושים, ומי שאני ודברי היו לו לבושה, הוא יהיה לבושה לבן האדם. 27 אני אומר לכם את האמת: בין העומדים פה עתה יש כאלה שלא ימותו לפני שיראו את מלכות האלוהים!"
28 כעבור שמונה ימים לקח איתו ישוע את פטרוס, יוחנן ויעקב ועלה על אחד ההרים כדי להתפלל. 29 בזמן שישוע התפלל, פניו השתנו ובגדיו הלבינו והבריקו. 30 לפתע הופיעו משה רבנו ואליהו הנביא ודיברו איתו. 31 הופעתם הייתה מרשימה ומהודרת, והם דיברו עם ישוע על מותו הקרוב בירושלים, שהיה צפוי לפי דבר ה'.
32 בינתיים שקעו פטרוס והאחרים בשינה עמוקה, וכשהתעוררו ראו את כבודו והדרו של ישוע ואת השנים שעמדו לידו. 33 כשעמדו אליהו ומשה ללכת קרא פטרוס בבלבול, בלי לדעת מה הוא אומר: "רבי, כמה נפלא! מדוע לא נקים כאן שלוש סוכות – לך, למשה ולאליהו?"
34 בעודו מדבר כיסה אותם ענן והם נמלאו פחד. 35 ומן הענן קרא קול: "זהו בני האהוב, שמעו בקולו."
36 לאחר הקול נראה ישוע עומד לבדו. התלמידים לא סיפרו לאיש את אשר ראו אלא חיכו. 37 כשירדו מן ההר למחרת, באו אנשים רבים לקראת ישוע, 38 ואחד מהם קרא: "רבי, אני מתחנן לפניך שתביט בבני היחיד. 39 שד נכנס בו, ובכל פעם שהוא אוחז בבני הוא גורם לו לצרוח ללא סיבה, משליך אותו על הרצפה ומתיש את כוחו עד שריר נוזל מפיו. השד הזה מדכא את בני מאוד וכמעט שאינו עוזב אותו לנפשו. 40 התחננתי לפני תלמידיך שיגרשו את השד, אבל הם לא יכלו לעשות זאת."
41 "איזה דור עקשן וחסר-אמונה!" קרא ישוע. "עד מתי אצטרך לסבול אתכם? הביאו את הילד!"
42 לפני שהספיק הילד להגיע אל ישוע, השד הפיל אותו ארצה כאשר הוא מזדעזע. אולם ישוע גירש ממנו את השד בגערה, ריפא אותו והשיבו לאביו.
43 כשראו הנוכחים את הגילוי הזה של כוח אלוהים, נפלה עליהם יראה גדולה.
בעוד הקהל מתפעל ומחליף רשמים על מעשיו הנפלאים, אמר ישוע לתלמידיו: 44 "הקשיבו לדברי בתשומת לב: בן-האדם עומד להימסר לידי אנשים." 45 אולם התלמידים לא הבינו למה התכוון; דבר-מה מנע מבעדם מלהבין והם חששו לשאול אותו למה התכוון.
46 בין התלמידים התעורר ויכוח: מיהו החשוב והגדול ביניהם. 47 ישוע ידע את מחשבותיהם ולכן קרא לילד קטן, העמידו לידו 48 ואמר לתלמידיו: "מי שמקבל בברכה ילד קטן כזה, כאילו מקבל בברכה אותי; ומי שמקבל בברכה אותי, מקבל למעשה בברכה את אבי אשר שלח אותי. הקטן מביניכם – הצנוע והעניו ביותר – הוא הגדול ביניכם!"
49 יוחנן תלמידו פנה אליו ואמר: "רבי, ראינו איש שמגרש שדים בשמך ואמרנו לו לחדול מכך, כי אין הוא שייך לקבוצתנו."
50 "לא הייתם צריכים לומר לו זאת," השיב לו ישוע. "כי מי שאינו נגדנו הוא בעדנו."
51 בהתקרב המועד שבו יילקח לשמים, התכונן ישוע ללכת לירושלים. 52 יום אחד הוא שלח לפניו שליחים, כדי שיכינו לו מקום לינה באחד מכפרי השומרונים. 53 אולם השומרונים סרבו לתת להם מקום לינה, משום שפניהם של ישוע ותלמידיו היו מועדות לירושלים (לשומרונים היה ויכוח עם היהודים בנוגע לירושלים).
54 כשהגיע הדבר לאוזני ישוע ותלמידיו, שאלו יעקב ויוחנן: "אתה רוצה שנצווה כי תרד אש מהשמים ותשרוף אותם?" 55 אולם ישוע גער בהם, 56 והחבורה המשיכה בדרכה אל כפר אחר.
57 בדרך אמר מישהו לישוע: "אדוני, לאן שתלך, אני אלך אחריך!" 58 אולם ישוע השיב לו: "אל תשכח שאין לי מקום להניח את ראשי. השועלים מתגוררים במחילות האדמה ולציפורים יש קנים, אולם לבן-האדם אין מקום להניח בו את ראשו." 59 בהזדמנות אחרת אמר ישוע לאיש מסוים: 'בוא אחרי והיה תלמיד שלי." האיש הסכים, אולם ביקש לקבור תחילה את אביו.
60 "הנח למתים (מבחינה רוחנית) לקבור את המתים שלהם," אמר לו ישוע. "ואילו אתה לך להכריז על מלכות האלוהים."
61 איש אחר אמר לישוע: "אני אלך אחריך, אדוני, אך הרשה לי תחילה ללכת הביתה ולהיפרד מבני משפחתי."
62 אבל ישוע השיב לו: "השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יהיה כשיר למלכות האלוהים."
Notas al pie
- הבשורה על-פי לוקס 7:27 מלאכי ג 1
- הבשורה על-פי לוקס 7:35 כלשונו: "החכמה נצדקה בכל בניה."
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.