Bible Book List

Luke 10 1599 Geneva Bible (GNV)

10 1 The seventy disciples. 10 The unthankful cities charged with impiety. 17 The disciples returning home, are warned to be humble. 29, 30 Who is our neighbor. 38 Of Martha and her sister Mary.

After [a]these things, the Lord appointed other seventy also, and sent them, two and two before him into every city and place, whither he himself should come.

And he said unto them, The harvest is great, but the laborers are few: pray therefore the Lord of the harvest to send forth laborers into his harvest.

[b]Go your ways: behold, I send you forth as lambs among wolves.

Bear no bag, neither scrip, nor shoes, and salute [c]no man by the way.

And into whatsoever house ye enter, first say, Peace be to this house.

And if [d]the son of peace be there, your peace shall rest upon him, if not, it shall turn to you again.

And in that house [e]tarry still, eating and drinking such things as by them shall be set before you: for the laborer is worthy of his wages. Go not from house to house.

But into whatsoever city ye shall enter, if they receive you, [f]eat such things as are set before you,

And heal the sick that are there, and say unto them, The kingdom of God is come near unto you.

10 [g]But into whatsoever city ye shall enter, if they will not receive you, go your ways out into the streets of the same, and say,

11 Even the very dust, which cleaveth on us of your city, we wipe off against you: notwithstanding know this, that the kingdom of God was come near unto you.

12 For I say to you, that it shall be easier in that day for them of Sodom, than for that city.

13 Woe be to thee, Chorazin: woe be to thee, Bethsaida: for if the miracles had been done in Tyre and Sidon, which have been done in you, they had a great while agone repented, sitting in sackcloth and ashes.

14 Therefore it shall be easier for Tyre, and Sidon, at the judgment, than for you.

15 And thou, Capernaum, which art exalted to heaven, shalt be thrust down to hell.

16 He that heareth you, heareth me: and he that despiseth you, despiseth me: and he that despiseth me, despiseth him that sent me.

17 [h]And the seventy turned again with joy, saying, Lord, even the devils are subdued to us [i]through thy Name.

18 And he said unto them, I saw Satan, like lightning, [j]fall down from heaven.

19 Behold, I give unto you power to tread on Serpents, and Scorpions, and over all the power of the enemy, and nothing shall [k]hurt you.

20 Nevertheless, in this rejoice not, that the spirits are subdued unto you: but rather rejoice, because your names are written in heaven.

21 [l]That same hour rejoiced Jesus in the spirit, and said, I confess unto thee, Father, Lord of heaven and earth, that thou hast hid these things from the [m]wise and understanding, and hast revealed them to babes: even so, Father, because it so pleased thee. [n]

22 [o]All things are given me of my Father: and no man knoweth who the son is, but the Father: neither who the Father is, save the Son, and he to whom the Son will reveal him.

23 [p]And he turned to his disciples, and said secretly, Blessed are the eyes, which see that ye see.

24 For I tell you that many Prophets and Kings have desired to see those things, which ye see, and have not seen them: and to hear those things which ye hear, and have not heard them.

25 [q]Then behold, [r]a certain Lawyer stood up, and tempted him, saying, Master, what shall I do to inherit eternal life?

26 And he said unto him, What is written in the Law? how readest thou?

27 And he answered and said, Thou shalt love thy Lord God with all thine heart, and with all thy soul, and with all thy strength, and with all thy thought, and thy neighbor as thyself.

28 Then he said unto him, Thou hast answered right: this do, and thou shalt live.

29 [s]But he willing to [t]justify himself, said unto Jesus, Who is then my neighbor?

30 And Jesus answered, and said, A certain man went down from Jerusalem to Jericho, and fell among thieves, and they robbed him of his raiment, and wounded him, and departed, leaving him half dead.

31 Now so it fell out, that there came down a certain Priest that same way, and when he saw him, he passed by on the other side.

32 And likewise also a Levite, when he was come near to the place, went and looked on him, and passed by on the other side.

33 Then a certain Samaritan, as he journeyed, came near unto him, and when he saw him, he had compassion on him,

34 And went to him, and bound up his wounds and poured in oil and wine, and put him on his own beast, and brought him to an Inn, and made provision for him.

35 And on the morrow when he departed, he took out two pence, and gave them to the host, and said unto him, Take care of him, and whatsoever thou spendest more, when I come again, I will recompense thee.

36 Which now of these three, thinkest thou, was neighbor unto him that fell among the thieves?

37 And he said, He that showed mercy on him. Then said Jesus unto him, Go, and do thou likewise.

38 [u]Now it came to pass, as they went, that he entered into a certain town, and a certain woman named Martha, received him into her house.

39 And she had a sister called Mary, which also sat at Jesus’ feet, and heard his preaching.

40 But Martha was cumbered about much serving, and came to him, and said, Master, dost thou not care that my sister hath left me to serve alone? bid her therefore, that she help me.

41 And Jesus answered, and said unto her, Martha, Martha, thou carest, and art troubled about many things:

42 But one thing is needful, Mary hath chosen the good part, which shall not be taken away from her.


  1. Luke 10:1 The seventy are sent as the second forewarners, of the coming of Christ.
  2. Luke 10:3 The faithful ministers of the word are in this world as lambs among wolves: but if they be diligent to do their duty, he that sent them will also preserve them.
  3. Luke 10:4 This is spoken after the manner of a figure, which men use, when they put down more in words, than is meant: usually among the Hebrews, when they command a thing to be done speedily without delay, as 2 Kings 4:29: for otherwise courteous and gentle salutations, are points of Christian duty: as for the calling it was but for a season.
  4. Luke 10:6 So speak the Hebrews: that is, he that favoreth the doctrine of peace and embraceth it.
  5. Luke 10:7 Take up your lodging in that house, which ye first enter into, that is, be not careful for commodious lodging, as men do which purpose to stay long in a place: for here is not instituted that solemn preaching of the Gospel, which was used afterward ,when the Churches were settled: but these are sent abroad to all the coasts of Judea, to give them to understand, that the last Jubilee is at hand.
  6. Luke 10:8 Content yourselves with that meat that is set before you.
  7. Luke 10:10 God is a most severe revenger of the ministry of his Gospel.
  8. Luke 10:17 Neither the gift of miracles, neither what else soever excellent gift, but only our election giveth us occasion of true joy: and the only publishing of the Gospel is the destruction of Satan.
  9. Luke 10:17 For Christ’s disciples used no absolute authority, but wrought such miracles as they did, by calling upon Christ’s Name.
  10. Luke 10:18 Paul placeth the devil and his angels, in the air, Eph. 6:12, and he is said to be cast down from thence by force when his power is abolished by the voice of the Gospel.
  11. Luke 10:19 Shall do you wrong.
  12. Luke 10:21 The Church is contemptible, if we behold the outward face of it, but the wisdom of God is not so marvelous, in any thing, as in it.
  13. Luke 10:21 Of this world.
  14. Luke 10:21 Then he turned to his disciples, and said, Is read in some copies.
  15. Luke 10:22 Whosoever seeketh the Father without the Son, wandereth out of the way.
  16. Luke 10:23 The difference of the old Testament and the new consisteth in the measure of revelation.
  17. Luke 10:25 Faith doth not take away, but establisheth the doctrine of the Law.
  18. Luke 10:25 One of them that professed himself to be learned in the rites and laws of Moses.
  19. Luke 10:29 All they are comprehended in the name of our neighbor, by the Law, whomsoever we may help.
  20. Luke 10:29 That is, to vouch his righteousness, or show, that he was just, that is, void of all faults: and James 5:1 useth the word of justification in this sense.
  21. Luke 10:38 Christ careth not to be entertained delicately, but to be heard diligently, that is it which he especially requireth.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי לוקס 10 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

י לאחר מכן בחר האדון שבעים תלמידים נוספים, ושלח אותם לפניו בזוגות אל הערים והכפרים שבהם עמד לבקר.

"מאחר שהקציר רב והפועלים מעטים," אמר להם ישוע, "התחננו לאלוהים שישלח פועלים נוספים לעזור לכם בעבודתכם למענו. לכו עתה וזכרו שאני שולח אתכם כשלוח כבשים בין זאבים. אל תיקחו אתכם כסף, חפצים אישיים ואף לא זוג נעליים נוסף, ואל תעצרו בדרך לשוחח עם איש.

"בכניסתכם לכל בית ברכו אותו תחילה לשלום. אם באותו בית גר אדם אוהב שלום, הברכה תתקיים, ואם אין הוא אוהב שלום באותו בית – הברכה תשוב אליכם.

"בבואכם אל כפר או עיר אל תעברו מבית מארח אחד לאחר, אלא התארחו בבית אחד בלבד, ואל תהססו לאכול ולשתות כל מה שמגישים לכם, כי הפועל ראוי לשכרו.

בכל עיר שבה מקבלים אתכם בשמחה איכלו את המוגש לפניכם, רפאו את החולים ואמרו להם: 'מלכות האלוהים קרובה אליכם.'

10 בעיר שבה לא מקבלים אתכם צאו לרחובות וקראו: 11 'כמחאה על התנהגותכם אנחנו מנערים את אבק עירכם שדבק ברגלינו, אולם דעו לכם שאכן קרובה מלכות האלוהים!' 12 אני אומר לכם שאפילו לסדום המרושעת יהיה קל יותר ביום הדין מאשר לעיר הזאת.

13 אוי ואבוי לכן, כורזין ובית-צידה! אילו חוללתי בצור ובצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, מזמן היו שם כולם חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה. 14 כן, צור וצידון תקבלנה עונש קל משלכן ביום הדין! 15 ואתם, אנשי כפר-נחום, החושבים אתם שירוממו אתכם לשמים? לגיהינום תרדו!" 16 ישוע המשיך לדבר אל התלמידים: "מי ששומע לכם שומע לי; מי שמזלזל בכם מזלזל בי; ומי שמזלזל בי מזלזל באלוהים אשר שלח אותי."

17 כעבור זמן-מה חזרו שבעים השליחים אל ישוע ודיווחו לו בשמחה: "אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך!" 18 "אכן," ענה ישוע, "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק! 19 באמת הענקתי לכם סמכות וכוח להתגבר על כל כוחות האויב, ולרמוס נחשים ועקרבים. דבר לא יוכל לפגוע בכם! 20 אף-על-פי-כן עליכם לשמוח לא משום שאתם יכולים להתגבר על השדים, אלא משום ששמותיכם כתובים בשמים!"

21 לאחר מכן נמלא ישוע שמחת רוח הקודש וקרא: "אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת דברים אלה מפני חכמים ומשכילים, וגילית אותם לאנשים פשוטים שבוטחים בך כמו ילדים. כן, תודה לך אבי, מפני שכך רצית. 22 הכול נמסר לי מאבי; אף אחד אינו מכיר ממש את הבן, מלבד האב, ואף אחד אינו מכיר ממש את האב, מלבד הבן ואלה שהוא בוחר לגלות להם את האב."

23 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר להם בשקט: "זכות גדולה נפלה בחלקכם, שיכולים אתם לראות את אשר ראיתם. 24 נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות ולשמוע את אשר אתם ראיתם ושמעתם, אולם הם לא יכלו."

25 פעם רצה אחד מחכמי-התורה לנסות את ישוע. "רבי," שאל החכם, "מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

26 "מה אומרת על כך התורה?" השיב לו ישוע בשאלה.

27 "התורה אומרת: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך; ואהבת לרעך כמוך'," השיב החכם.

28 "נכון מאוד," אישר ישוע. 'אם תקיים מצוות אלה תזכה בחיי נצח."

29 החכם רצה להצדיק את רגשותיו (מפני שלא אהב אנשים מסוימים), ולכן שאל: "מיהו רעי?" 30 ישוע השיב במשל: "יהודי אחד הלך בדרך מירושלים ליריחו והותקף על-ידי שודדים. הם הפשיטו את בגדיו מעליו, גזלו את כספו, הכו אותו באכזריות והשאירו אותו בצד הדרך פצוע קשות. 31 במקרה עבר שם כהן אחד, אולם בראותו את הפצוע עבר לצדו השני של השביל. 32 עבר במקום גם איש משבט לוי. הוא הביט בפצוע המוטל בצד הדרך, אולם המשיך בדרכו. 33 הזדמן למקום שומרוני אחד, ובראותו את הפצוע נמלא רחמים. 34 השומרוני ניגש אל הפצוע, משח את פצעיו וחבש אותם, לאחר מכן הרכיב אותו על חמורו והביאו לאכסניה, שם טיפל בו והאכיל אותו. 35 למחרת, לפני שהמשיך בדרכו, שילם השומרוני סכום כסף לבעל האכסניה ואמר: 'דאג בבקשה לכל מחסורו של הפצוע, ואם לא יספיק הכסף – אשלם את החסר בשובי.'

36 "מי מהשלושה היה לדעתך רע טוב לאיש הפצוע?"

37 "האדם שריחם עליו," השיב החכם.

"נכון," הסכים איתו ישוע. "לך ועשה כמוהו."

38 ישוע ותלמידיו המשיכו בדרכם, וכשהגיעו לאחד הכפרים הזמינה אותם אישה בשם מרתא להתארח בביתה. 39 אחותה מרים התיישבה על הארץ לרגלי ישוע והקשיבה לדבריו.

40 מרתא חשה לחץ מהעבודה שבהכנת ארוחה גדולה לכולם, ומשום כך פרצה לחדר וקראה: "נכון שאין זה הוגן שאחותי תשאיר לי את כל העבודה? אמור לה בבקשה שתבוא לעזור לי."

41 "מרתא, יקירתי," השיב לה האדון, "את דואגת לכל כך הרבה דברים. עליך לדאוג לדבר אחד בלבד. מרים בחרה בדבר האחד הזה אשר לא יילקח ממנה."

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references