הבשורה על-פי יוחנן 20-21

Habrit Hakhadasha/Haderekh

כ השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. ² היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה: "הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!"

פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. ⁵ הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. ⁶ שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. ⁷ הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. ⁸ ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. ⁹ כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה.

¹⁰ שניהם הלכו הביתה, ¹¹ ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, ¹² ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו.

¹³ "מדוע את בוכה?" שאלו המלאכים.

"כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו," השיבה מרים.

¹⁴ היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו.

¹⁵ "מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?" שאל אותה ישוע.

מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: "אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו."

¹⁶ "מרים!" קרא ישוע.

היא פנתה להביט בו וקראה: "רבי!"

¹⁷ "אל תגעי בי," הזהיר אותה ישוע, "כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם."

¹⁸ מרים מיהרה אל התלמידים. "ראיתי את האדון!" קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. ¹⁹ באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר: "שלום לכם!" ²⁰ הוא הראה להם את ידיו וצדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם.

²¹ שוב דיבר אליהם ישוע: "כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם." ²² הוא נשף ואמר: "קבלו את רוח הקודש. ²³ למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסחלו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו." ²⁴ תומא התאום, אחד משנים-עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. ²⁵ כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין. "לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו," אמר.

²⁶ כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא: "שלום לכם!"

²⁷ ישוע פנה אל תומא ואמר: "גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר-אמונה, כי אם תאמין!"

²⁸ "אדוני ואלוהי!" קרא לו תומא.

²⁹ ישוע המשיך לדבר אליו: "אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים." ³⁰ ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. ³¹ הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן-האלוהים, וכדי שעל-ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח.

כא כעבור זמן מה שוב נראה ישוע אל תלמידיו, הפעם ליד הכינרת, וכך התרחש הדבר:

² שמעון פטרוס, תומא התאום, נתנאל מכפר קנה שבגליל, בני זבדי, ועוד שניים אחרים היו ביחד.

³ "אני הולך לדוג," אמר שמעון פטרוס.

"גם אנחנו באים," אמרו האחרים. הם עלו לסירה, אולם לא לכדו דבר במשך כל הלילה.

⁴ עם זריחת החמה ראו מישהו על החוף, אך לא ידעו שישוע היה האיש.

⁵ "בני, האם לכדתם משהו?" שאל.

"לא!" השיבו פה אחד.

⁶ אם תשליכו את הרשת לימין הסירה תלכדו דגים רבים," אמר ישוע. הם עשו כדבריו, ודגים רבים כל-כך נלכדו ברשת, עד שלא היה להם כוח להעלות את הרשת חזרה לסירה.

⁷ התלמיד שהיה אהוב על ישוע אמר לפטרוס: "זהו האדון!" כאשר שמע פטרוס את דבריו, לבש את חולצתו שהסיר קודם לכן, וקפץ למים. ⁸ ואילו יתר התלמידים הפליגו לחוף שהיה במרחק מאה מטר בערך, ואיתם הרשת המלאה בדגים. ⁹ כשעלו לחוף ראו מדורה שעליה נצלים דגים, ובצד היה לחם.

¹⁰ "הביאו כמה מהדגים שלכדתם," ביקש ישוע. ¹¹ שמעון פטרוס משך את הרשת ליבשה, וכאשר ספר את השלל הוא מנה 153 דגים גדולים. למרות מספרם ומשקלם לא נקרעה הרשת!

¹² "בואו, איכלו ארוחת בוקר," הזמינם ישוע. איש מהם לא העז לשאול אותו אם הוא באמת האדון, כי כולם היו בטוחים בכך. ¹³ ישוע הגיש להם את הלחם והדגים.

¹⁴ זאת הייתה הפעם השלישית שבה נגלה אליהם ישוע לאחר שקם מהמתים.

¹⁵ לאחר ארוחת הבוקר שאל ישוע את שמעון פטרוס: "שמעון בן-יונה, האם אתה אוהב אותי יותר מכל אלה?"

"כן", השיב פטרוס, "אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את טלאי," אמר ישוע.

¹⁶ ישוע שאל אותו שנית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?"

"כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך," השיב פטרוס שנית.

"אם כן, נהג את צאני," אמר ישוע.

¹⁷ ישוע שאל פעם שלישית: "שמעון בן-יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?" פטרוס נעלב משאלתו החוזרת של ישוע ואמר: "אדוני, הכול אתה יודע. אתה יודע שאני אוהב אותך."

"אם כן, רעה את צאני," חזר ישוע על בקשתו. ¹⁸ "כשהיית צעיר יכולת לעשות כרצונך וללכת לאן שרצית. אולם כאשר תזדקן תושיט את ידיך - אנשים אחרים ילבישוך ויובילוך לאן שהם ירצו, ולא לאן שאתה תרצה." ¹⁹ ישוע אמר לו דברים אלה כדי להכינו לקראת צורת מותו בעתיד, שבו יכבד את האלוהים. כאשר סיים ישוע לדבר, אמר לפטרוס: "בוא אחרי."

²⁰ פטרוס הביט לאחור וראה שגם התלמיד האהוב על ישוע הולך אחריהם - אותו תלמיד שישב ליד ישוע בסעודה האחרונה ושאל מי מהם עמד להסגירו.

²¹ "מה בקשר אליו, אדוני?" שאל פטרוס.

²² ישוע השיב: "אם אני רוצה שהוא יישאר בחיים עד בואי, מה זה לך? בוא אתה אחרי."

²³ משום כך התפשטה השמועה בין האחים שהתלמיד הזה לא ימות. אבל למעשה ישוע כלל לא אמר זאת; הוא אמר: "מה אכפת לך אם אני רוצה שהוא יישאר כאן עד בואי?"

²⁴ זהו התלמיד שראה את כל ההתרחשויות האלה, העיד עליהן, וכתב אותן. כולנו יודעים שעדותו אמת. ²⁵ ישוע חולל עוד מעשים נפלאים רבים, אך העולם כולו צר מלהכיל את כל הספרים שהיה אפשר לכתוב עליהם.