הבשורה על-פי יוחנן 5-6

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ה כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים. ² ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית^[a] "בית-חסדא", וסביבה חמישה רציפים. ³ על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו, ⁴ כי מדי פעם ירד מלאך ה' אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא). ⁵ בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים. ⁶ ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. "אתה רוצה להירפא?" שאל ישוע.

⁷ "איני יכול!" השיב האיש בייאוש. "אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני."

⁸ "קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!" פקד ישוע. ⁹ האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת, ¹⁰ לא מצא הדבר חן בעיני היהודים^[b]. "אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!" קראו לעבר הנרפא.

¹¹ "האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת," ענה האיש.

¹² "מיהו האיש הזה?" שאלו.

¹³ אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא. בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

¹⁴ מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית-המקדש ואמר לו: "עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע." ¹⁵ האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו. ¹⁶ ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת. ¹⁷ אבל ישוע אמר להם: "אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!"

¹⁸ דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים "אביו", ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

¹⁹ "הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו," אמר ישוע, "הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך. ²⁰ כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו! ²¹ הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב. ²² האב לא ישפוט איש - הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב. ²³ מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

²⁴ "אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים. ²⁵ "אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן-האלוהים - וכל השומעים יחיו. ²⁶ כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב. ²⁷ כבן-האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני-האדם. ²⁸ אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים, ²⁹ והם יקומו מקבריהם - עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

³⁰ "איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

³¹ "אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה. ³² אולם מישהו אחר מעיד עלי - יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו. ³³ אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת. ³⁴ אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני-אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

³⁵ "יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה. ³⁶ ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי. ³⁷ האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם. ³⁸ אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

³⁹ "אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי! ⁴⁰ למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

⁴¹ "איני לוקח כבוד ושבחים מבני-אדם ואיני דואג לדעתכם עלי, ⁴² אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים. ⁴³ אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו. ⁴⁴ אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

⁴⁵ אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו - שבו אתם מאמינים - הוא הטוען עליכם! ⁴⁶ אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי. ⁴⁷ ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי."

ו כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). ² אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. ³ ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. ⁴ היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.

"מאין נשיג להם לחם לאכול?" ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.

⁷ "גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!" השיב פיליפוס. ⁸ אנדרי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: ⁹ "יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?"

¹⁰ "אמרו לכולם לשבת על האדמה," ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת-אלפים איש היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. ¹¹ ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.

¹² "אספו בבקשה את הפירורים שנשארו," ביקש ישוע, "כדי שדבר לא ייזרק." ¹³ התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים-עשר סלים.

¹⁴ כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: "זהו באמת הנביא שציפינו לו!"

¹⁵ ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. ¹⁶ בערב ירדו התלמידים לים ¹⁷ ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר-נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. ¹⁸ בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. ¹⁹ התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על-פני המים. פחד אחז אותם, ²⁰ אולם ישוע הרגיעם: "זה אני, ישוע, אל תפחדו." ²¹ הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.

²² למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. ²³ בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. ²⁴ כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר-נחום כדי לחפש אותו.

²⁵ הם מצאו אותו בכפר-נחום ושאלו בתמיהה: "רבי, כיצד הגעת הנה?"

²⁶ "האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!" השיב להם ישוע. ²⁷ "אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן-האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי."

²⁸ "מה עלינו לעשות כדי למצוא-חן בעיני אלוהים?" שאלו.

²⁹ "אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם," השיב ישוע. ³⁰ "אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. ³¹ אבותינו קיבלו יום יום לחם חינם במדבר; הרי הכתובים אומרים שמשה נתן להם לחם מהשמים."

³² אולם ישוע הסביר: "אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. ³³ הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על-ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם."

³⁴ "אדון," קראו, "תן לנו תמיד את הלחם הזה!"

³⁵ "אני הוא לחם החיים," אמר ישוע. "כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. ³⁶ אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. ³⁷ אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי - אלה שאבי נתן לי - ואני מבטיח שלא אדחה איש, ³⁸ כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.

³⁹ האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. ⁴⁰ זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון."

⁴¹ היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.

⁴² "אילו שטויות הוא מדבר?" שאלו. "הלא הוא ישוע בן-יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?"

⁴³ "אל תתרגזו על דברי אלה," ביקש ישוע. ⁴⁴ "רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. ⁴⁵ הלא כתוב בספרי הנביאים^[c]: 'וכל בניך למודי ה'.' ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. ⁴⁶ לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.

⁴⁷ "אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. ⁴⁸ אני הוא לחם החיים. ⁴⁹ אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. ⁵⁰ אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. ⁵¹ אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה."

⁵² "איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?" החלו היהודים להתווכח ביניהם.

⁵³ "אני אומר לכם ברצינות," המשיך ישוע, "אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! ⁵⁴ אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. ⁵⁵ כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. ⁵⁶ כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. ⁵⁷ כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. ⁵⁸ אני הלחם האמתי היורד מהשמים - לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח." ⁵⁹ ישוע לימד אותם דברים אלה בבית-הכנסת בכפר-נחום.

⁶⁰ אפילו תלמידיו אמרו: "קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?" ⁶¹ ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. "מה מטריד אתכם?" שאל אותם. ⁶² "מה תגידו אם תראו את בן-האדם עולה חזרה לשמים? ⁶³ רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. ⁶⁴ אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים." ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

⁶⁵ "משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים," הסביר ישוע.

⁶⁶ באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. ⁶⁷ "האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?" שאל ישוע את שנים-עשר תלמידיו. ⁶⁸ "אדוני, לאן נלך ולמי?" קרא שמעון פטרוס. "רק לך יש דברים של חיי נצח, ⁶⁹ ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!"

⁷⁰ השיב להם ישוע: "אני בחרתי בכם בעצמי – שנים-עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן." ⁷¹ הוא התכוון ליהודה בן-שמעון איש-קריות, אחד משנים-עשר התלמידים, שעמד להסגירו.