John 10
1599 Geneva Bible
10 1 Christ proveth that the Pharisees are the evil shepherds, 8 and by many reasons, that himself 11, 14 is the good shepherd: 19 And thereof dissension ariseth. 31 They take up stones, 39 and go about to take him, but he escapeth.
1 Verily, [a]verily I say unto you, He that entereth not in by the door into the sheepfold, but climbeth up another way, he is a thief and a robber.
2 But he that goeth in by the door, is the shepherd of the sheep.
3 To him the [b]porter openeth, and the sheep hear his voice, and he calleth his own sheep by name, and leadeth them out.
4 And when he hath sent forth his own sheep, he goeth before them, and the sheep follow him: for they know his voice.
5 And they will not follow a stranger, but they flee from him: for they know not the voice of strangers.
6 This [c]parable spake Jesus unto them: but they understood not what things they were which he spake unto them.
7 Then said Jesus unto them again, Verily, verily I say unto you, I am that door of the sheep.
8 [d]All that [e]ever came before me, are thieves and robbers: but the sheep did not hear them.
9 [f]I am that door: by me if any man enter in, he shall be saved, and shall [g]go in, and go out, and find pasture.
10 The thief cometh not, but for to steal, and to kill, and to destroy: I am come that they might have life, and have it in abundance.
11 (A)I am that good shepherd: that good shepherd giveth his life for his sheep.
12 But an hireling, and he which is not the shepherd, neither the sheep are his own, seeth the wolf coming, and he leaveth the sheep, and fleeth, and the wolf catcheth them, and scattereth the sheep.
13 So the hireling fleeth, because he is an hireling, and careth not for the sheep.
14 I am that good shepherd, and know mine, and am known of mine.
15 As the Father [h]knoweth me, so know I the Father: and I lay down my life for my sheep.
16 [i]Other sheep I have also, which are not of this fold: them also must I bring, and they shall hear my voice: and (B)there shall be [j]one sheepfold, and one shepherd.
17 [k]Therefore doth my Father love me, because (C)[l]I lay down my life, that I might take it again.
18 No man taketh it from me, but I lay it down of myself: I have power to lay it down, and have power to take it again: this (D)commandment have I received of my Father.
19 ¶ [m]Then there was a dissension again among the Jews for these sayings.
20 And many of them said, He hath a devil, and is mad: why hear ye him?
21 Others said, These are not the words of him that hath a devil: can the devil open the eyes of the blind?
22 And it was at Jerusalem the feast of the [n]Dedication, and it was winter.
23 [o]And Jesus walked in the Temple, in Solomon’s porch.
24 Then came the Jews round about him, and said unto him, How long dost thou make us to doubt? If thou be that Christ, tell us plainly.
25 [p]Jesus answered them, I told you, and ye believe not: the works that I do in my Father’s Name, they bear witness of me.
26 [q]But ye believe not: [r]for ye are not of my sheep, as I said unto you.
27 My sheep hear my voice, and I know them, and they follow me,
28 And I give unto them eternal life, and they shall never perish, neither shall any pluck them out of mine hand.
29 My Father which gave them me, is greater than all, and none is able to take them out of my Father’s hand.
30 I and my Father are one.
31 (E)[s]Then the Jews again took up stones, to stone him.
32 Jesus answered them, Many good works have I showed you from my [t]Father: for which of these works do ye stone me?
33 The Jews answered him, saying, For the good work we stone thee not, but for blasphemy, and that thou being a man, makest thyself God.
34 Jesus answered them, Is it not written in your Law, (F)I said, Ye are gods?
35 If he called them gods, unto whom the word of God was given, and the Scripture cannot be [u]broken,
36 Say ye of him, whom the Father hath sanctified, and sent into the world, Thou blasphemest, because I said, I am the Son of God?
37 If I do not the works of my Father, believe me not.
38 But if I do, then though ye believe not me, yet believe the works, that ye may know and believe, that the Father is in me, and I in him.
39 [v]Again they went about to take him: but he escaped out of their hands,
40 And went again beyond Jordan, into the place where John first baptized, and there abode.
41 And many resorted unto him, and said, John did no miracle: but all things that John spake of this man, were true.
42 And many believed in him there.
Footnotes
- John 10:1 Seeing that by Christ only we have access to the Father, there are neither other true shepherds, than those which come to Christ themselves, and bring others thither also, neither is any to be thought the true sheepfold, but that which is gathered to Christ.
- John 10:3 In those days they used to have a servant always sitting at the door, and therefore he speaketh after the manner of those days.
- John 10:6 This word (parable) which the Evangelist useth here, signifieth a dark kind of speech, when words are taken from their natural meaning, to signify another thing to us.
- John 10:8 It maketh no matter, how many, neither how old the false teachers there have been.
- John 10:8 These large terms must be applied to the matter he speaketh of. And therefore when he calleth himself the door, he calleth all them thieves and robbers which take upon them this name of Door, which none of the Prophets can, for they showed the sheep, that Christ was the door.
- John 10:9 Only Christ is the true Pastor, and that only is the true Church, which acknowledgeth him to be properly their only Pastor: To him are opposite thieves which feed not the sheep, but kill them: and hirelings also, which forsake the flock in time of danger, because they feed it only for their own profit and gains.
- John 10:9 That is, shall live safely: so use the Jews to speak, as Deut. 26:6, and yet there is a peculiar alluding to the shepherd’s office.
- John 10:15 Loveth me, alloweth me.
- John 10:16 The calling of the Gentiles.
- John 10:16 The certain mark of the Catholic Church throughout all the world, which hath one head, that is Christ, the only keeper and only shepherd of it.
- John 10:17 Christ is by the decree of the Father, the only true shepherd of the true Church, for he willingly gave his life for his sheep, and by his own power rose again to life.
- John 10:17 He speaketh in the time that now is because Christ’s whole life was as it were a perpetual death.
- John 10:19 The Gospel discovereth hypocrisy, and therefore the world must needs rage when it cometh forth.
- John 10:22 The feast of the Dedication was instituted by Judas Maccabeus and his brethren, after the restoring of God’s true religion, by the casting out of Antiochus his garrison, 1 Macc. 4:59.
- John 10:23 The unbelievers and proud men accuse the Gospel of darkness, which darkness indeed is within themselves.
- John 10:25 The doctrine of the Gospel is proved from heaven by two witnesses: both by the purity of the doctrine, and by miracles.
- John 10:26 It is no marvel that there do but a few believe, seeing that all men are by nature untamed beasts: yet notwithstanding God hath his, which he turneth into sheep, and commiteth them unto his Son, and preserveth them against the cruelty of all wild beasts.
- John 10:26 He giveth a reason why they believed not, to wit, because they are none of his sheep.
- John 10:31 Christ proveth his dignity by divine works.
- John 10:32 Through my Father’s authority and power.
- John 10:35 Void and of none effect.
- John 10:39 Christ fleeth danger, not of mistrust, nor for fear of death, nor that he would be idle, but to gather a Church in another place.
הבשורה על-פי יוחנן 10
Habrit Hakhadasha/Haderekh
י "אני אומר לכם באמת," המשיך ישוע, "מי שמסרב להיכנס למכלאת הצאן דרך השער, ובוחר להיכנס בדרך הצדדית, הוא גנב או שודד. 2 האדם שנכנס דרך השער הוא רועה הצאן. 3 השומר יפתח לו את השער, עדר הצאן ישמע ויכיר את קולו, והרועה יוביל את הצאן החוצה שהוא נוקב בשם כל כבשה. 4 הרועה הולך בראש והעדר נוהר אחריו, כי הוא מזהה את הרועה ומכיר את קולו. 5 הצאן לא תלכנה אחרי אדם זר, אלא תברחנה מפניו, כי קולו אינו מוכר להן."
6 אלה ששמעו משל זה מפי ישוע לא הבינו למה התכוון, 7 ולכן ישוע הסביר להם: "אמן אני אומר לכם: אני השער של מכלאת הצאן. 8 כל אלה שבאו לפני היו גנבים ושודדים, אולם הצאן לא שמעו בקולם. 9 כן, אנוכי השער. הנכנסים דרכי יוושעו וימצאו מרעה עשיר בבואם ובצאתם. 10 הגנב בא לגנוב, להרוג ולהשמיד, ואילו אני באתי להעניק חיים בשפע.
11 "אני הרועה הטוב, ורועה טוב מקריב את חייו למען צאנו. 12 כאשר רועה שכיר יראה זאב מתקרב, הוא יברח ויעזוב את הצאן לאנחות, כי העדר אינו שייך לו, והזאב יחטוף ויפזר את הצאן. 13 הרועה השכיר יברח, משום שאינו אלא שכיר ואין הוא דואג לצאן באמת.
14 "אני הרועה הטוב; אני מכיר את צאני והן מכירות אותי, 15 כשם שאבי מכיר אותי ואני מכיר את אבי; ואני מקריב את חיי למען הצאן. 16 יש לי עדר נוסף שאינו מהמכלאה הזאת. עלי להנהיג גם אותו, והצאן שומעות בקולי; כך יהיה עדר אחד ורועה אחד.
17 "אבי אוהב אותי משום שאני מקריב את חיי כדי שאקבל אותם חזרה. 18 איש אינו יכול להרוג אותי ללא הסכמתי. אני מקריב את חיי מרצוני, מפני שיש לי זכות וכוח להקריב את חיי כשאני רוצה בכך, ואף זכות וכוח להשיבם לעצמי. אלוהים הוא המעניק לי זכות זאת."
19 דבריו אלה שוב גרמו למחלוקת בין מנהיגי היהודים. 20 חלקם אמר: "או שהוא יצא מדעתו, או שנכנס בו שד! מדוע אתם מקשיבים לו?"
21 אחרים אמרו: "הוא אינו נשמע כמי שנכנס בו שד. האם שד יכול לפקוח עיני עיוורים?"
22 בחג החנוכה, בחורף, 23 התהלך ישוע בבית-המקדש באגף הנקרא "אולם שלמה". 24 היהודים הקיפוהו מכל עבר ושאלו: "עד מתי בכוונתך לסקרן אותנו? אם אתה הוא המשיח, מדוע אינך אומר זאת בפירוש?"
25 "כבר אמרתי לכם, אבל לא האמנתם לי," השיב ישוע. "המעשים שאני עושה בשם אבי מאשרים זאת. 26 אולם אינכם מאמינים לי, כי אינכם שייכים לצאני. 27 אני מכיר את צאני, צאני מכירות את קולי והן הולכות אחרי. 28 אני מעניק להן חיי נצח והן לא תאבדנה. איש לא יחטוף אותן ממני, 29 כי אבי נתן לי אותן, והוא חזק וגיבור מכולם. משום כך לא יוכל איש לחטוף אותן ממני. 30 אבי ואני אחד אנחנו!"
31 שוב החלו מנהיגי היהודים להשליך עליו אבנים.
32 "הראיתי לכם הרבה מעשים טובים בשם אבי, איזה מהם גרם לכך שתשליכו עלי אבנים?" שאל ישוע.
33 "איננו משליכים עליך אבנים בגלל המעשים הטובים שעשית, אלא בגלל שאתה מגדף את האלוהים; למרות שאתה אדם, אתה עושה את עצמך לאלוהים!"
34 "אך הכתובים אומרים: 'אלוהים אתם'[a], והכוונה היא לבני-האדם," השיב ישוע. 35 "אם האנשים שאליהם מדברים הכתובים מכונים 'אלוהים', והכתוב הוא דבר אמת, 36 מדוע קוראים אתם 'מגדף' למי שקדשו האב ונשלח לעולם הזה על-ידו, ושטוען כי הוא בן האלוהים? 37 אם איני עושה מעשים כפי שעושה אבי, אל תאמינו לי. 38 אולם אם אני אכן עושה את מעשי אבי, האמינו לפחות למעשים גם אם אינכם מאמינים לי, ואז תשוכנעו שאבי שוכן בי ואני בו."
39 הם שוב רצו לתפוס את ישוע, אולם הוא התחמק מידיהם. 40 ישוע חזר לעבר הירדן, למקום שבו הטביל יוחנן לראשונה. הוא נשאר שם זמן-מה, 41 ואנשים רבים הלכו אחריו.
"יוחנן לא חולל נסים," אמרו זה לזה, "אולם כל מה שאמר על האיש הזה היה אמת." 42 אנשים רבים במקום ההוא האמינו כי ישוע באמת המשיח.
Footnotes
- הבשורה על-פי יוחנן 10:34 תהלים פב 6
Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.