מעשי השליחים 8-9

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ח שאול עמד והסכים בהחלט להריגתו של סטפנוס. באותו יום החלה רדיפה גדולה נגד המאמינים בירושלים, וכולם - מלבד השליחים - ברחו ליהודה ושומרון. ² מספר אנשים יראי-אלוהים קברו את סטפנוס וספדו עליו בלב כואב. ³ באותה עת התרוצץ שאול ממקום למקום בחוסר מנוחה והטריד את המאמינים, כשלפניו מטרה אחת: לחסל את הקהילה המשיחית. הוא אף פרץ לבתיהם של המאמינים, סחב משם גברים ונשים וכלא אותם בבית-הסוהר.

⁴ באשר למאמינים שברחו מירושלים - הם הלכו ובישרו בכל מקום על אודות ישוע. ⁵ פיליפוס, למשל, הגיע לשומרון וסיפר לתושבי האזור על המשיח. ⁶ קהל גדול הקשיב לדבריו בתשומת לב והתפעל מהניסים שחולל. ⁷ הרבה רוחות רעות גורשו ויצאו מאנשים בצעקות אימים, והרבה פיסחים ומשותקים נרפאו כליל. ⁸ שמחה רבה הייתה בעיר.

באותה עיר היה אדם בשם שמעון, אשר עסק שנים רבות במעשי כשפים. הוא היה אדם גאה מאוד ובעל השפעה גדולה, בגלל הכשפים שעשה. השומרונים ממש העריצו אותו, והיו משוכנעים שהוא שליח אלוהים. ¹² אולם עתה הם האמינו לדבריו של פיליפוס: שישוע הוא המשיח, ושמלכות אלוהים קרבה; ונשים וגברים רבים נטבלו במים. ¹³ גם שמעון המכשף האמין לדברי פיליפוס ונטבל במים. מיד לאחר מכן הלך שמעון בעקבות פיליפוס לכל אשר הלך, והשתומם מאוד למראה הניסים שחולל.

¹⁴ כאשר שמעו השליחים בירושלים שאנשי שומרון האמינו בבשורת אלוהים, שלחו לשם את פטרוס ויוחנן. ¹⁵ כשהגיעו השניים לשומרון החלו מיד להתפלל בעד המאמינים החדשים האלה, כדי שגם הם יקבלו את רוח הקודש. ¹⁶ כי עד אז לא צלח רוח הקודש על איש מהם; הם רק נטבלו בשם ישוע. ¹⁷ פטרוס ויוחנן סמכו את ידיהם על המאמינים החדשים, ואלה קיבלו את רוח הקודש.

¹⁸ כשראה שמעון שרוח הקודש ניתן למאמינים באמצעות סמיכת הידיים של פטרוס ויוחנן, הציע להם כסף תמורת הכוח הזה. ¹⁹ "תנו גם לי את הכוח הזה," ביקש, "כדי שבני-אדם יוכלו לקבל את רוח הקודש כל פעם שאניח את ידי עליהם!"

²⁰ אולם פטרוס ענה לו: "כספך ילך יחד אתך לגיהינום! אתה חושב שאפשר לקנות בכסף את מתנת אלוהים? ²¹ לא יהיה לך חלק בזה, משום שלבך אינו ישר לפני אלוהים. ²² עליך לחזור בתשובה על החטא הנורא הזה ולהתפלל אל אלוהים. אולי הוא יסלח לך על מחשבותיך הרעות, ²³ מפני שאני רואה בתוך לבך קנאה, מרירות וחטא מרושע!"

²⁴ "התפללו לאלוהים בעדי," התחנן שמעון, "כדי שלא יבואו עלי הדברים הנוראים שאמרתם!"

²⁵ לאחר שפטרוס ויוחנן בישרו את דבר ה' והעידו על המשיח בשומרון, חזרו לירושלים. בדרך הם ביקרו ברבים מכפרי השומרון ובישרו את דבר ה'.

²⁶ ובאשר לפיליפוס - מלאך ה' נגלה אליו ואמר לו: "קום ולך דרומה בדרך היורדת מירושלים לעזה." ²⁷ כשיצא פיליפוס לדרך בא לקראתו סריס כושי, אשר היה שר האוצר של קנדק מלכת כוש. הסריס עלה לירושלים כדי להשתחוות במקדש, ²⁸ ועכשיו ישב במרכבתו בדרכו חזרה, וקרא בקול בספר ישעיהו.

²⁹ "גש אל המרכבה הזאת והישאר לידה," הורה רוח הקודש לפיליפוס.

³⁰ פיליפוס רץ אל המרכבה ושמע את הסריס קורא בספר ישעיהו. "האם אתה מבין את מה שאתה קורא?" שאל פיליפוס.

³¹ "ודאי שלא!" ענה הסריס. "כיצד אוכל להבין אם איש אינו מסביר לי?" והוא ביקש מפיליפוס לעלות למרכבה ולשבת לידו.

³² זה היה הקטע שהכושי קרא באותו זמן^[a]:

"כשה לטבח יובל

וכרחל לפני גזזיה נאלמה,

ולא יפתח פיו.

³³ מעצר וממשפט לקח,

ואת-דורו מי ישוחח?

כי נגזר מארץ חיים"

³⁴ "על מי מדבר הנביא?" שאל הסריס את פיליפוס. "האם הוא מדבר על עצמו או על מישהו אחר?"

³⁵ פיליפוס פתח בפסוק זה והחל לספר לו על אודות ישוע.

³⁶ הם המשיכו בדרכם והגיעו למקווה-מים קטן. "ראה, הנה בריכת מים!" קרא הסריס. "מדוע שלא אטבל כאן?"

³⁷ "אתה יכול להיטבל כאן," השיב פיליפוס, "אם אתה מאמין בכל לבך!" והכושי ענה: "אני מאמין בכל לבי שישוע המשיח הוא בן האלוהים!"

³⁸ הם עצרו את המרכבה, נכנסו לתוך המים, ופיליפוס הטביל את הסריס.

³⁹ כשיצאו שניהם מן המים נשאה משם רוח ה' את פיליפוס. הסריס לא ראה שוב את פיליפוס והוא המשיך בדרכו בלב שמח.

⁴⁰ בינתיים פיליפוס נראה באשדוד. הוא המשיך להטיף את הבשורה בכל עיר ובכל כפר, עד שהגיע לקיסריה.

ט כל אותו זמן המשיך שאול לאיים על המאמינים המשיחיים באלימות וברצח. הוא הלך אל הכהן הגדול בירושלים ² וביקש ממנו מכתב אל בתי-הכנסת בדמשק. במכתב ביקש מבתי-הכנסת לשתף פעולה ברדיפת המאמינים המשיחיים שם, גברים ונשים כאחד, כדי ששאול יוכל לאסרם ולהביאם לירושלים.

³ כשהתקרב שאול לדמשק במסגרת שליחותו, סנוורה אותו לפתע אלומת אור חזקה מן השמים. ⁴ הוא נפל ארצה ושמע קול מדבר אליו: "שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?"

⁵ "מי אתה, אדוני?" שאל שאול.

"אני ישוע שאותו אתה רודף!" ענה הקול. ⁶ "לך עכשיו העירה, וחכה להוראות נוספות!"

⁷ מלוויו של שאול עמדו נדהמים וחסרי-מילים, כי שמעו קול אך לא ראו איש. כשקם שאול על רגליו גילה שהתעוור, ומלוויו היו צריכים להחזיק בידו ולהובילו לדמשק. עיוורונו נמשך שלושה ימים, וכל אותו זמן לא אכל ולא שתה.

¹⁰ באותה עת גר בדמשק מאמין משיחי בשם חנניה. האדון נגלה אליו בחלום ואמר לו: "חנניה!"

"כן, אדוני!" השיב חנניה.

¹¹ והאדון המשיך: "לך לביתו של יהודה ברחוב 'הישר', ושאל שם על שאול מהעיר טרסוס. ברגע זה הוא מתפלל אלי, ¹² ורואה בחזיון אדם בשם חנניה ניגש אליו וסומך עליו את ידיו, כדי שתשוב אליו ראייתו."

¹³ "אבל, אדוני," קרא חנניה, "שמעתי סיפורים רבים על הדברים הנוראים שעשה שאול זה למאמינים בך בירושלים! ¹⁴ הוא בא לדמשק רק משום שקיבל רשות מראשי הכוהנים לאסור את כל המאמינים המשיחיים כאן!"

¹⁵ "לך ועשה מה שאמרתי לך," אמר האדון לחנניה, "כי בחרתי בשאול להביא את בשורתי אל עמים רבים ומלכיהם ואל עם-ישראל. ¹⁶ אני אראה לו כמה יהיה עליו לסבול למען שמי!"

¹⁷ חנניה הלך לביתו של יהודה, וכשמצא את שאול סמך עליו את ידיו ואמר: "שאול אחי, האדון ישוע, אשר נראה אליך בדרך, שלח אותי אליך כדי שתימלא ברוח הקודש, וכדי שישוב אליך אור עיניך."

¹⁸ "באותו רגע נפקחו עיניו של שאול, כאילו נפלו מהן קשקשים, וראייתו שבה אליו. הוא קם על רגליו ונטבל במים, ¹⁹ ולאחר מכן אכל את ארוחתו הראשונה מזה שלושה ימים, וכוחו שב אליו. הוא נשאר עם המאמינים בדמשק ימים אחדים, ²⁰ ואחר כך החל לבקר בבתי-הכנסת השונים, וסיפר לכולם שישוע המשיח הוא באמת בן-האלוהים!

²¹ כל מי ששמע את דברי שאול נדהם. "האין זה אותו האיש שרדף באכזריות כה רבה את המאמינים המשיחיים בירושלים?" שאלו. "חשבנו שהוא בא לכאן כדי לאסור את המאמינים, ולהביאם כבולים בשרשרות אל ראשי הכוהנים!"

²² שאול הלך ונמלא כוח וגבורה, ויהודי דמשק לא יכלו להפריך את טענותיו והוכחותיו שישוע באמת המשיח. ²³ כעבור זמן-מה החליטו מנהיגי היהודים להרוג את שאול. ²⁴ אולם מישהו גילה לשאול את מזימתם, ואמר לו שהמנהיגים הציבו שומרים בשערי העיר, יומם ולילה, כדי לתפסו ולהרגו. ²⁵ לכן באותו לילה הבריחו אותו אחדים מהתלמידים אל מחוץ לעיר. הם הושיבו אותו בתוך סל גדול ושלשלוהו דרך פרצה אל מעבר לחומה.

²⁶ שאול הגיע לירושלים וניסה להיפגש עם המאמינים המשיחיים, אך כולם פחדו מפניו, כי חשבו שהוא מרמה אותם. ²⁷ בר-נבא בא לעזרתו של שאול ולקח אותו אל השליחים. הוא סיפר להם כיצד שאול ראה את האדון בדרך לדמשק, וכיצד שמע את דבריו. בר-נבא גם דיווח להם על הטפתו האמיצה והנלהבת של שאול בשם ישוע. ²⁸ לשמע דברים אלה קיבלו אותו השליחים לשורותיהם, ומאז היה שאול תמיד עם המאמינים, והטיף בשם האדון באומץ לב. ²⁹ שאול שוחח והתווכח גם עם היהודים דוברי היוונית, אולם הם זממו להרוג אותו. ³⁰ כשנודע לשאר האחים על הסכנה הנשקפת לו, לקחו אותו לקיסריה, ומשם שלחוהו לביתו שבטרסוס.

³¹ בינתיים חדלו הרדיפות, וקהילות יהודה, הגליל והשומרון נהנו משקט ושלווה וגדלו בכוח ובמספר. רוח הקודש עודד את המאמינים, והם למדו להתהלך ביראת-ה'.

³² פטרוס נסע ממקום למקום כדי לבקר את הקהילות, ויום אחד בא לבקר את המאמינים בלוד. ³³ הוא פגש שם אדם משותק בשם אניאס, שהיה מרותק למיטתו כשמונה שנים.

³⁴ "אניאס," אמר לו פטרוס, "ישוע המשיח ריפא אותך! קום וסדר את מיטתך!" והוא נרפא מיד. ³⁵ כל תושבי לוד והשרון ראו את הנס והאמינו באדון.

³⁶ ביפו הייתה תלמידה אחת בשם צביה, שתמיד עשתה מעשי צדקה ועזרה בעיקר לעניים. ³⁷ באותם ימים חלתה צביה ומתה. ידידיה טיהרו את הגופה והניחו אותה בעליית-הגג. ³⁸ אולם כאשר נודע להם שפטרוס היה בקרבת המקום, מיהרו לשלוח שני אנשים ללוד, כדי לבקש ממנו שיבוא איתם ליפו. ³⁹ בלי להתמהמה הלך איתם פטרוס ליפו, וכשנכנס אל הבית הובילו אותו מיד אל החדר שבו שכבה צביה. החדר היה מלא אלמנות בוכיות, אשר הראו זו לזו חולצות ושמלות שצביה תפרה למענן.

⁴⁰ פטרוס ביקש מכולן לצאת מהחדר, ואז כרע על ברכיו והתפלל. לאחר מכן פנה אל הגופה וקרא: "צביה, קומי!" באותו רגע פקחה צביה את עיניה, ובראותה את פטרוס הזדקפה על מיטתה. ⁴¹ הוא הושיט את ידו ועזר לה לעמוד על רגליה. אחר כך קרא פטרוס לכל האחים ולכל האלמנות והציג את צביה לפניהם.

⁴² הידיעה המשמחת התפשטה במהירות בכל העיר, ואנשים רבים האמינו באדון. ⁴³ פטרוס נשאר ביפו זמן רב והתגורר אצל מעבד-עורות בשם שמעון.