A A A A A
Bible Book List

Acts 27-28 New American Standard Bible (NASB)

Paul Is Sent to Rome

27 When it was decided that we would sail for Italy, they proceeded to deliver Paul and some other prisoners to a centurion of the Augustan [a]cohort named Julius. And embarking in an Adramyttian ship, which was about to sail to the regions along the coast of [b]Asia, we put out to sea accompanied by Aristarchus, a Macedonian of Thessalonica. The next day we put in at Sidon; and Julius treated Paul with consideration and allowed him to go to his friends and receive care. From there we put out to sea and sailed under the shelter of Cyprus because the winds were contrary. When we had sailed through the sea along the coast of Cilicia and Pamphylia, we landed at Myra in Lycia. There the centurion found an Alexandrian ship sailing for Italy, and he put us aboard it. When we had sailed slowly for a good many days, and with difficulty had arrived off Cnidus, since the wind did not permit us to go farther, we sailed under the shelter of Crete, off Salmone; and with difficulty sailing past it we came to a place called Fair Havens, near which was the city of Lasea.

When considerable time had passed and the voyage was now dangerous, since even the [c]fast was already over, Paul began to admonish them, 10 and said to them, “Men, I perceive that the voyage will certainly be with damage and great loss, not only of the cargo and the ship, but also of our lives.” 11 But the centurion was more persuaded by the pilot and the [d]captain of the ship than by what was being said by Paul. 12 Because the harbor was not suitable for wintering, the majority reached a decision to put out to sea from there, if somehow they could reach Phoenix, a harbor of Crete, facing southwest and northwest, and spend the winter there.

13 [e]When a moderate south wind came up, supposing that they had attained their purpose, they weighed anchor and began sailing along Crete, close inshore.

Shipwreck

14 But before very long there rushed down from [f]the land a violent wind, called [g]Euraquilo; 15 and when the ship was caught in it and could not face the wind, we gave way to it and let ourselves be driven along. 16 Running under the shelter of a small island called Clauda, we were scarcely able to get the ship’s [h]boat under control. 17 After they had hoisted it up, they used [i]supporting cables in undergirding the ship; and fearing that they might run aground on the shallows of Syrtis, they let down the [j]sea anchor and in this way let themselves be driven along. 18 The next day as we were being violently storm-tossed, [k]they began to jettison the cargo; 19 and on the third day they threw the ship’s tackle overboard with their own hands. 20 Since neither sun nor stars appeared for many days, and no small storm was assailing us, from then on all hope of our being saved was gradually abandoned.

21 [l]When they had gone a long time without food, then Paul stood up in their midst and said, “Men, you ought to have [m]followed my advice and not to have set sail from Crete and [n]incurred this damage and loss. 22 Yet now I urge you to keep up your courage, for there will be no loss of life among you, but only of the ship. 23 For this very night an angel of the God to whom I belong and whom I serve stood before me, 24 saying, ‘Do not be afraid, Paul; you must stand before Caesar; and behold, God has granted you all those who are sailing with you.’ 25 Therefore, keep up your courage, men, for I believe God that [o]it will turn out exactly as I have been told. 26 But we must run aground on a certain island.”

27 But when the fourteenth night came, as we were being driven about in the Adriatic Sea, about midnight the sailors began to surmise that [p]they were approaching some land. 28 They took soundings and found it to be twenty fathoms; and a little farther on they took another sounding and found it to be fifteen fathoms. 29 Fearing that we might run aground somewhere on the [q]rocks, they cast four anchors from the stern and [r]wished for daybreak. 30 But as the sailors were trying to escape from the ship and had let down the ship’s boat into the sea, on the pretense of intending to lay out anchors from the bow, 31 Paul said to the centurion and to the soldiers, “Unless these men remain in the ship, you yourselves cannot be saved.” 32 Then the soldiers cut away the ropes of the ship’s boat and let it fall away.

33 Until the day was about to dawn, Paul was encouraging them all to take some food, saying, “Today is the fourteenth day that you have been constantly watching and going without eating, having taken nothing. 34 Therefore I encourage you to take some food, for this is for your preservation, for not a hair from the head of any of you will perish.” 35 Having said this, he took bread and gave thanks to God in the presence of all, and he broke it and began to eat. 36 All of them [s]were encouraged and they themselves also took food. 37 All of us in the ship were two hundred and seventy-six [t]persons. 38 When they had eaten enough, they began to lighten the ship by throwing out the wheat into the sea.

39 When day came, they [u]could not recognize the land; but they did observe a bay with a beach, and they resolved to drive the ship onto it if they could. 40 And casting off the anchors, they left them in the sea while at the same time they were loosening the ropes of the rudders; and hoisting the foresail to the wind, they were heading for the beach. 41 But striking a [v]reef where two seas met, they ran the vessel aground; and the prow stuck fast and remained immovable, but the stern began to be broken up by the force of the waves. 42 The soldiers’ plan was to kill the prisoners, so that none of them would swim away and escape; 43 but the centurion, wanting to bring Paul safely through, kept them from their intention, and commanded that those who could swim should [w]jump overboard first and get to land, 44 and the rest should follow, some on planks, and others on various things from the ship. And so it happened that they all were brought safely to land.

Safe at Malta

28 When they had been brought safely through, then we found out that the island was called [x]Malta. The [y]natives showed us extraordinary kindness; for because of the rain that had set in and because of the cold, they kindled a fire and received us all. But when Paul had gathered a bundle of sticks and laid them on the fire, a viper came out [z]because of the heat and fastened itself on his hand. When the [aa]natives saw the creature hanging from his hand, they began saying to one another, “Undoubtedly this man is a murderer, and though he has been saved from the sea, [ab]justice has not allowed him to live.” However he shook the creature off into the fire and suffered no harm. But they were expecting that he was about to swell up or suddenly fall down dead. But after they had waited a long time and had seen nothing unusual happen to him, they changed their minds and began to say that he was a god.

Now in the neighborhood of that place were lands belonging to the leading man of the island, named Publius, who welcomed us and entertained us courteously three days. And it happened that the father of Publius was lying in bed afflicted with recurrent fever and dysentery; and Paul went in to see him and after he had prayed, he laid his hands on him and healed him. After this had happened, the rest of the people on the island who had diseases were coming to him and getting cured. 10 They also honored us with many [ac]marks of respect; and when we were setting sail, they [ad]supplied us with [ae]all we needed.

Paul Arrives at Rome

11 At the end of three months we set sail on an Alexandrian ship which had wintered at the island, and which had [af]the Twin Brothers for its figurehead. 12 After we put in at Syracuse, we stayed there for three days. 13 From there we sailed around and arrived at Rhegium, and a day later a south wind sprang up, and on the second day we came to Puteoli. 14 [ag]There we found some brethren, and were invited to stay with them for seven days; and thus we came to Rome. 15 And the brethren, when they heard about us, came from there as far as the [ah]Market of Appius and [ai]Three Inns to meet us; and when Paul saw them, he thanked God and took courage.

16 When we entered Rome, Paul was allowed to stay by himself, with the soldier who was guarding him.

17 After three days [aj]Paul called together those who were the leading men of the Jews, and when they came together, he began saying to them, “Brethren, though I had done nothing against our people or the customs of our [ak]fathers, yet I was delivered as a prisoner from Jerusalem into the hands of the Romans. 18 And when they had examined me, they were willing to release me because there was no ground [al]for putting me to death. 19 But when the Jews [am]objected, I was forced to appeal to Caesar, not that I had any accusation against my nation. 20 For this reason, therefore, I [an]requested to see you and to speak with you, for I am wearing this chain for the sake of the hope of Israel.” 21 They said to him, “We have neither received letters from Judea concerning you, nor have any of the brethren come here and reported or spoken anything bad about you. 22 But we desire to hear from you what [ao]your views are; for concerning this sect, it is known to us that it is spoken against everywhere.”

23 When they had set a day for Paul, they came to him at his lodging in large numbers; and he was explaining to them by solemnly testifying about the kingdom of God and trying to persuade them concerning Jesus, from both the Law of Moses and from the Prophets, from morning until evening. 24 Some were being persuaded by the things spoken, but others would not believe. 25 And when they did not agree with one another, they began leaving after Paul had spoken one parting word, “The Holy Spirit rightly spoke through Isaiah the prophet to your fathers, 26 saying,

Go to this people and say,
[ap]You will keep on hearing, [aq]but will not understand;
And [ar]you will keep on seeing, but will not perceive;
27 For the heart of this people has become dull,
And with their ears they scarcely hear,
And they have closed their eyes;
Otherwise they might see with their eyes,
And hear with their ears,
And understand with their heart and return,
And I would heal them.”’

28 Therefore let it be known to you that this salvation of God has been sent to the Gentiles; they will also listen.” 29 [[as]When he had spoken these words, the Jews departed, having a great dispute among themselves.]

30 And he stayed two full years [at]in his own rented quarters and was welcoming all who came to him, 31 [au]preaching the kingdom of God and teaching concerning the Lord Jesus Christ with all openness, unhindered.

Footnotes:

  1. Acts 27:1 Or battalion
  2. Acts 27:2 I.e. west coast province of Asia Minor
  3. Acts 27:9 I.e. Day of Atonement in September or October, which was a dangerous time of year for navigation
  4. Acts 27:11 Or owner
  5. Acts 27:13 Lit a south wind having gently blown
  6. Acts 27:14 Lit it
  7. Acts 27:14 I.e. a northeaster
  8. Acts 27:16 Or skiff: a small boat in tow or carried on board for emergency use, transportation to and from shore, etc.
  9. Acts 27:17 Lit helps
  10. Acts 27:17 Or gear
  11. Acts 27:18 Lit they were doing a throwing out
  12. Acts 27:21 Lit there being much abstinence from food
  13. Acts 27:21 Lit obeyed me
  14. Acts 27:21 Lit gained
  15. Acts 27:25 Lit it will be
  16. Acts 27:27 Lit some land was approaching them
  17. Acts 27:29 Lit rough places
  18. Acts 27:29 Lit they were praying for it to become day
  19. Acts 27:36 Lit became cheerful
  20. Acts 27:37 Lit souls
  21. Acts 27:39 Lit were not recognizing
  22. Acts 27:41 Lit place
  23. Acts 27:43 Lit throw themselves
  24. Acts 28:1 Or Melita
  25. Acts 28:2 Lit barbarians
  26. Acts 28:3 Or from the heat
  27. Acts 28:4 Lit barbarians
  28. Acts 28:4 Or Justice, i.e. the personification of a goddess
  29. Acts 28:10 Lit honors
  30. Acts 28:10 Or put on board
  31. Acts 28:10 Lit the things pertaining to the needs
  32. Acts 28:11 Gr Dioscuri; i.e. Castor and Pollux, twin sons of Zeus
  33. Acts 28:14 Lit Where
  34. Acts 28:15 Lat Appii Forum, a station about 43 miles from Rome
  35. Acts 28:15 Lat Tres Tabernae, a station about 33 miles from Rome
  36. Acts 28:17 Lit he
  37. Acts 28:17 Or forefathers
  38. Acts 28:18 Lit of death in me
  39. Acts 28:19 Lit spoke against
  40. Acts 28:20 Or invited you to see me and speak with me
  41. Acts 28:22 Lit you think
  42. Acts 28:26 Lit with a hearing
  43. Acts 28:26 Lit and
  44. Acts 28:26 Lit seeing you will see
  45. Acts 28:29 Early mss do not contain this v
  46. Acts 28:30 Or at his own expense
  47. Acts 28:31 Or proclaiming
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

מעשי השליחים 27-28 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כז כאשר הוחלט שעלינו להפליג לרומא, נמסרו פולוס ועוד מספר אסירים להשגחתו של קצין בשם יוליוס, שהשתייך לגדוד הקיסר. עלינו על אונייה אדרמיטית שעמדה להפליג למספר נמלים לאורך חוף אסיה. ברצוני לציין שגם אריסטרכוס המקדוני מתסלוניקי היה איתנו.

כשהגענו למחרת לצידון גילה יוליוס נדיבות-לב כלפי פולוס, והרשה לו לרדת לחוף ולבקר את ידידיו, כדי שיספקו לו את צרכיו. כשהפלגנו מצידון נשבה לנגדנו רוח חזקה, אשר אילצה אותנו לסטות מדרכנו ולהפליג צפונית לקפריסין, בין האי ובין היבשה. עברנו לאורך חופי קיליקיה ופמפוליה, והגענו למורא שבלוקיה. יוליוס הקצין מצא שם ספינה מצרית מאלכסנדריה, שפניה מועדות לאיטליה, והעלה אותנו על סיפונה.

לאחר ימים אחדים של טלטולים והפלגה איטית ומייגעת בים הסוער התקרבנו לקנידוס, אולם הרוחות החזקות אילצו אותנו להמשיך לכרתים ולחלוף על-פני הר סלמוני. בקושי רב נאבקנו נגד הרוחות העזות, והתקדמנו באיטיות רבה לאורך החוף הדרומי, עד שהגענו לנמל הבטוח קלילמנס שליד העיר לסיה.

בינתיים איבדנו זמן רב, ומכיוון שהגיע הסתיו היה מזג אוויר סוער, והפלגות ארוכות היו בחזקת סכנה ליורדי הים. פולוס שוחח על כך עם קברניטי הספינה.

10 "רבותי," פתח פולוס, "אני רואה שאם נמשיך עתה בדרכנו, צפויה לנו סכנה גדולה ונאבד לא רק את המטען ואת האונייה, אלא גם את חיינו!" 11 אולם קציני המשמר העדיפו לקבל את עצתם של רב-החובל ושל בעל האונייה על פני עצתו של פולוס. 12 מאחר שנמל קלילמנס היה חשוף לרוחות ולא התאים לעגינה בימי החורף, הציע צוות האונייה להמשיך לחוף פניקס, כדי לבלות שם את החורף. פניקס היה נמל טוב באי כרתים, אשר פנה לדרום-מערב ולצפון-מערב בלבד.

13 באותה שעה החלה לנשוב רוח דרומית קלה, ומזג האוויר נראה מתאים בהחלט להפלגה. על כן הם הרימו עוגן והפליגו לאורך החוף.

אולם כעבור זמן קצר השתנה לפתע מזג האוויר ופרצה סופה עזה (סופת אירוקלידון - רוח צפונית-מזרחית), שטלטלה את האונייה וסחפה אותה ללב הים. תחילה ניסו המלחים לחתור לחוף, אבל מאחר שכל מאמציהם עלו בתוהו, ויתרו על הרעיון והניחו לספינה להיסחף ברוח.

16 בסופו של דבר נסחפנו אל אי קטן בשם קודה, ושם, לאחר עמל רב, עלה בידנו להעלות על הסיפון את סירת-ההצלה שנגררה מאחורינו. 17 לאחר מכן קשרנו חבלים סביב הספינה כדי לחזק את דופנותיה. המלחים פחדו שמא תסחוף אותם הרוח אל החולות הטובעניים של חופי אפריקה, ולכן הנמיכו את המפרשים העליונים והניחו לרוח לסחוף את הספינה.

18 למחרת הלכו הגלים והתחזקו, והצוות החל להשליך את המטען אל הים. 19 ביום השלישי השליכו המלחים מהסיפון את כל הציוד של האונייה וכל חפץ שנמצא בה. 20 סופה נוראה זאת השתוללה ימים רבים ללא מעצור, וכל אותו זמן לא ראינו את השמש, הירח או הכוכבים, עד אשר אפסה כל תקווה להינצל.

21 איש מאיתנו לא אכל דבר מזה זמן רב, עד שלבסוף כינס פולוס את הצוות ואמר: "רבותי, אילו שמעתם בקולי ולא עזבתם את החוף הנוח בכרתים, הייתם חוסכים לכם אבדן ציוד ונזקים חמורים אחרים. 22 אך התעודדו! האונייה אמנם תטבע, אולם איש מכם לא יאבד את חייו.

23 "בלילה אמש נגלה אלי מלאכו של האלוהים, אשר אותו אני עובד ולו אני שייך, 24 ואמר: 'אל תירא, פולוס; אתה תזכה לעמוד למשפט לפני הקיסר! נוסף על כך, אלוהים נענה לבקשתך ויציל את חייהם של כל הנוסעים איתך בספינה.' 25 התעודדו, אפוא כולכם, כי אני בוטח באלוהים ואין לי ספק שיקיים את דבריו! 26 אולם ספינתנו תתנפץ אל אחד האיים."

27 בחצות הלילה הארבעה-עשר לסערה, לאחר טלטולים מייגעים בים האדריאטי, גילו המלחים יבשה באופק. 28 הם הורידו אנך וגילו שעומק המים תחתם היה כ- 36 מטר. כעבור זמן קצר שבו והורידו את האנך, והפעם היה עומק המים 27 מטר בלבד. 29 הם ידעו שעד מהרה נגיע לחוף, ומכיוון שחששו שמא תתנפץ הספינה לסלעים, השליכו ארבעה עוגנים מירכתי הספינה וציפו בקוצר רוח לאור היום.

30 מלחים אחדים ניסו לברוח מהספינה; הם הורידו את סירת ההצלה אל המים, והעמידו פנים כאילו יש בדעתם להוריד עוגנים גם מהחרטום. 31 אולם פולוס הזהיר את החיילים ואת הקצין האחראי: "אם המלחים האלה לא יישארו על הסיפון תמותו כולכם." 32 משום כך ניתקו החיילים את חבלי הסירה והניחו לה להיסחף בים.

33 בטרם עלה השחר ביקש פולוס מכולם לאכול. "במשך השבועיים האחרונים לא טעמתם דבר." אמר להם. 34 "אנא, אכלו משהו כי עליכם להתחזק. אני מבטיח לכם שלא תיפול שערה אחת מראשכם ארצה!"

35 פולוס לקח פרוסת לחם יבשה, הודה לה' לפני כולם, שבר חתיכה מהלחם היבש ואכל אותה. 36 לפתע חשו כולם בטוב, וגם החלו לאכול. 37 כולנו יחד מנינו 276 איש. 38 לאחר שאכלו כולם לשובע הוסיף הצוות להקל על משקל האונייה, והשליך אל הים גם את שקי החיטה.

39 כשהאיר היום הם הבחינו במפרץ ובחוף, אך לא הצליחו לזהות את המקום. הם תהו אם יעלה בידם לנווט את הספינה בין הסלעים ולהשיטה אל החוף. 40 הם החליטו לנסות. לאחר שניתקו את העוגנים והשאירו אותם בים, התירו את כבלי ההגה, הרימו את המפרש הקדמי והפליגו לחוף. 41 אולם הספינה עלתה על שרטון ונתקעה במקומה. החרטום הלך ושקע, והירכתיים, שהיו חשופים לנחשולים, החלו להתפרק.

42 החיילים הציעו לקצין המשמר להרוג את האסירים, כדי שאיש מהם לא יוכל לשחות אל החוף ולהימלט. 43 אולם יוליוס רצה להציל את פולוס, ולכן לא קיבל את הצעתם. "מי שיודע לשחות - שישחה אל החוף!" פקד יוליוס. 44 "מי שאינו יודע לשחות - שיאחז בקרשים ובשברי האונייה ויחתור אל היבשה!" וכך הגענו כולנו אל החוף בשלום.

כח עד מהרה גילינו שאנו על האי מלטה. תושבי המקום נהגו בנו בטוב-לב ראוי לציון, והבעירו מדורה כדי לחמם אותנו בקור העז ובגשם הסוחף.

פולוס קושש ענפים וזרדים יבשים, והשליך אותם אל תוך המדורה. לפתע זינק על זרועו נחש ארסי שביקש מפלט מהחום. כשראו אנשי האי את הנחש התלוי על זרועו, אמרו זה לזה: "הוא בטח רוצח! הוא אמנם ניצל מן הים, אולם הצדק לא יניח לו לחיות!"

אך פולוס ניער את הנחש אל תוך האש, והוא עצמו כלל לא נפגע. האנשים הביטו בו בדריכות וציפו לראות את גופו מתנפח או נופל מת. אולם לאחר שחיכו זמן רב ולא קרה דבר, שינו את דעתם והחליטו שפולוס הוא ודאי אל!

אחוזתו של פובליוס, מושל האי, הייתה בקרבת החוף. הוא הזמין אותנו לביתו ואירח אותנו שלושה ימים. באותה עת היה אביו של פובליוס חולה מאוד - הייתה לו דיזנטריה והוא קדח מחום. פולוס הלך לחדרו של החולה, התפלל בעדו, סמך את ידיו עליו, והאיש נרפא. לאחר מכן באו שאר חולי האי אל פולוס, וגם הם נרפאו. 10 התושבים היו אסירי תודה והציפו אותנו במתנות הוקרה. כאשר הגיע מועד הפלגתנו, הם מילאו את האונייה באוכל ובציוד.

11 שלושה חודשים לאחר שעלתה ספינתנו על שירטון עלינו על אונייה אחרת והמשכנו בדרכנו. הפעם הפלגנו באונייה "התאומים", שבאה מאלכסנדריה ועגנה באי מלטה במשך החורף. 12 תחנתנו הראשונה הייתה סירקוז, שם נשארנו שלושה ימים. 13 מסירקוז הפלגנו לרגיום. כעבור יום החלה לנשוב רוח דרומית, וביום השני הגענו לפוטיולי. 14 בפוטיולי פגשנו לבסוף מאמינים. הם הפצירו בנו להישאר איתם שבוע ימים, ומשם הפלגנו לרומא.

15 כאשר שמעו האחים ברומא על דבר בואנו, נסעו מרחק רב מחוץ לעירם כדי לקבל את פנינו. חלקם חיכו לנו בכיכר אפיוס (כשישים ושמונה ק"מ מרומא), וחלקם הצטרפו אלינו ב"שלושת הפונדקים" (כ- חמישים וחמישה ק"מ מרומא). כשפולוס ראה אותם הוא התעודד מאוד והודה לה'.

16 בהגיעם לרומא הורשה פולוס לגור בכל מקום שרצה, אם כי תמיד נלווה אליו חייל. 17 כעבור שלושה ימים כינס פולוס את מנהיגי היהודים המקומיים, ואמר להם: "היהודים בירושלים אסרו אותי ומסרו אותי לידי הממשל הרומאי, למרות שלא פגעתי באיש ולא עברתי על חוקי אבותינו. 18 הרומאים ערכו לי משפט ורצו לשחרר אותי, מכיוון שלא מצאו כל סיבה לדון אותי למוות, כפי שדרשו היהודים. 19 אולם מאחר שהיהודים מחו נגד ההחלטה, מצאתי לנחוץ לערער לפני הקיסר, למרות שלא רציתי לתבוע את עמי. 20 ביקשתי מכם לבוא הנה היום כדי שנכיר זה את זה, וכדי שאוכל לומר לכם שאני אסור באזיקים אלה רק משום שאני מאמין שהמשיח כבר בא!"

21 "לא שמענו עליך שום דבר רע." ענו מנהיגי היהודים. "לא קיבלנו מכתבים מיהודה, ולא שמענו דיווחים מפי הבאים לכאן מירושלים. 22 אולם אנחנו רוצים לשמוע במה אתה מאמין, כי הדבר היחיד שאנו יודעים על המשיחיים האלה הוא שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת."

23 הם קבעו מועד לפגישתם הבאה, ובאותו יום התאסף קהל רב ליד ביתו של פולוס. הוא סיפר להם על מלכות האלוהים, ולימד אותם על אודות ישוע מתוך כתבי-הקודש - מהתורה ומהנביאים. הוא החל ללמד אותם בבוקר, ולא הפסיק עד הערב.

24 אחדים האמינו לדבריו, ואחרים לא האמינו. 25 לאחר שהתווכחו בינם לבין עצמם, הם עזבו את המקום כשדבריו של פולוס מהדהדים באוזניהם: "רוח הקודש צדק כששם דברים אלה בפי ישעיהו הנביא[a]:

26 'לך ואמרת לעם הזה:

שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראה ואל תדעו;

27 השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע,

פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע,

ולבבו יבין ושב ורפא לו.'

משום כך אני רוצה שתדעו כי ישועה זאת מוצעת גם לגויים, והם יאמינו בה."

30 במשך השנתיים הבאות התגורר פולוס בבית ששכר לעצמו, וקיבל בברכה את כל מי שבא לבקרו. 31 הוא בישר באומץ את דבר מלכות האלוהים, לימד על אודות האדון ישוע המשיח, ואיש לא ניסה להפריע לו.

Footnotes:

  1. מעשי השליחים 28:25 ישעיהו ו 9- 10
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes