מעשי השליחים 13-15

Habrit Hakhadasha/Haderekh

יג אלה האנשים שנמנו עם המורים והנביאים בקהילת אנטיוכיה: בר-נבא, שמעון (המכונה "כושי"), לוקיוס (מקוריניה), מנחם (אחיו החורג של הורדוס) ושאול (פולוס). ² יום אחד בשעה שהתפללו לאלוהים וצמו, אמר להם רוח הקודש: "הקדישו לי את בר-נבא ואת שאול לביצוע משימה מיוחדת!" ³ הם הוסיפו להתפלל ולצום, ולאחר מכן סמכו את ידיהם על ראשיהם של שאול ובר-נבא, ברכו אותם ושלחו אותם לדרכם.

⁴ בהדרכת רוח הקודש ירדו השניים לסלוקיא, ומשם הפליגו לקפריסין. ⁵ הם עגנו בעיר סלמיס, ובישרו את דבר אלוהים בבתי-הכנסת (יוחנן מרקוס היה העוזר שלהם).

⁶ לאחר מכן המשיכו לבשר בכל רחבי האי, עד שהגיעו לעיר פפוס. בעיר זאת פגשו יהודי אחד, בר-ישוע שמו, שהיה נביא שקר ועסק בכישוף.

⁷ בר-ישוע היה ידיד למושל המקומי, סרגיוס פולוס. המושל, שהיה אדם נבון מאוד, הזמין את בר-נבא ופולוס לבקר אותו, משום שרצה לשמוע מפיהם את דבר האלוהים. ⁸ אולם המכשף הזה, שנקרא "אלימס", לא רצה שהמושל יגיע לאמונה, ולכן התערב בשיחה ודרש מהמושל לא לשים לב לדבריהם של שאול ובר-נבא.

⁹ אך שאול (הנקרא גם "פולוס"), אשר היה מלא ברוח הקודש, הביט בנביא השקר וקרא: ¹⁰ "בן בלייעל שכמוך! אתה מלא מרמה ופשע, ואויב מושבע של כל דבר טוב! האם לעולם לא תפסיק לסלף את דרכי האלוהים הישרים? ¹¹ עתה שים לב כיצד יעניש אותך אלוהים: תוכה בעיוורון זמני, ולא תראה את אור השמש."

באותו רגע כיסה ערפל את עיניו, והוא החל לגשש סביבו ולחפש מישהו שיוביל אותו בידו. ¹² כשראה המושל את הנעשה, האמין באדון והשתומם על הכוח העצום של בשורת האלוהים.

¹³ פולוס ומלוויו עזבו את פפוס, והפליגו בספינה לעיר פרגי שבמדינת פמפוליה. יוחנן מרקוס עזב אותם שם וחזר לירושלים, ¹⁴ ואילו פולוס ובר-נבא המשיכו לאנטיוכיה אשר בפיסידיה.

בשבת הלכו השניים לבית-הכנסת וישבו בין המתפללים. ¹⁵ לאחר קריאת פרשת השבוע מן התורה, וההפטרה מהנביאים, שלחו אליהם ראשי בית-הכנסת הודעה: "אחים, אם יש לכם דבר עידוד והדרכה בשבילנו, אתם מוזמנים לדבר!"

¹⁶ פולוס קם על רגליו, סימן לקהל שהוא עומד לדבר, ואמר: "אנשי ישראל, וכל הבוטחים בה' והמכבדים אותו, הרשו לי לפתוח בסקירה היסטורית קצרה. ¹⁷ "אלוהי העם הזה - אלוהי ישראל - בחר באבותינו וברך אותם מאוד בתקופת שהותם במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא הוציא אותם מעבדות לחירות, ¹⁸ וטיפל בהם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. ¹⁹ לאחר שהשמיד שבעה עמים בארץ כנען, הוא נתן לעם ישראל את הארץ לנחלה. כל זה ארך כ-450 שנה.

²⁰ "לאחר מכן מינה עליהם אלוהים שופטים עד ימיו של שמואל הנביא.

²¹ בימיו של שמואל ביקש העם מלך, וה' נתן לו את שאול בן-קיש משבט בנימין, שמלך ארבעים שנה. ²² אולם ה' הוריד אותו מכסא מלכותו, והמליך תחתיו את דוד המלך, זה שה' אמר עליו: 'דוד בן-ישי הוא איש כלבבי, והוא יעשה את רצוני.' ²³ ומזרעו של דוד הקים ה' לישראל את המושיע המובטח, את ישוע המשיח!

²⁴ "עוד לפני בואו של ישוע קרא יוחנן לעם ישראל לשוב מחטאיו, לפנות אל ה' ולהיטבל במים. ²⁵ כשסיים יוחנן את תפקידו, שאל את העם: 'האם אתם חושבים שאני המשיח? לא, אינני המשיח! אבל הוא עומד לבוא, ואיני ראוי אף להתיר את שרוכי נעליו!'

²⁶ "אחי בני אברהם, ואחי הגויים היראים את האלוהים: ישועה זאת נועדה לכולנו! ²⁷ תושבי ירושלים ומנהיגיהם לא הכירו את המשיח, ולא הבינו את דברי הנביאים אשר נקראו מדי שבת בבית-הכנסת. אף-על-פי-כן, כשהרגו אותו הם קיימו למעשה את דברי הנביאים. ²⁸ למרות שלא הייתה להם כל סיבה מוצדקת להוציא את ישוע להורג, דרשו מפילטוס לצלוב אותו. ²⁹ לאחר שקיימו את כל הנבואות הקשורות במותו, בלי שידעו זאת, הורידו אותו מעל הצלב וקברוהו.

³⁰ "אולם אלוהים הקים את ישוע מן המתים, ³¹ ובימים שלאחר מכן הוא נראה פעמים רבות לעיני האנשים שליוו אותו מן הגליל לירושלים. מאז ועד היום לא פסקו האנשים האלה להעיד על כך בפומבי.

"בר-נבא ואני מבשרים לכם עתה את הבשורה הטובה הזאת: את אשר הבטיח אלוהים לאבותינו, הוא הגשים לנו, צאציהם, על ידי תקומת ישוע. לכך מתכוון המזמור השני בתהילים: 'בני אתה, אני היום ילדתיך.'

³⁴ "אלוהים הבטיח להחזירו לחיים, כדי שלא ימות עוד לעולם. אלוהים ייתן לכם את הבטחותיו הנפלאים לדוד כמו שכתוב בישעיה^[a]. . ³⁵ במזמור טז כתוב: 'לא תיתן חסידיך לראות שחת.' ³⁶ פסוק זה אינו מתייחס לדוד, שהרי לאחר שדוד שרת את בני דורו לפי רצון ה', הוא מת, נקבר וגופו נרקב. ³⁷ פסוק זה מתייחס למישהו אחר - למישהו שאלוהים החזירו לחיים ושגופו כלל לא ניזוק מריקבון המוות.

³⁸ "אחים, הקשיבו! באמצעות ישוע זה אתם יכולים לקבל סליחת חטאים. ³⁹ כל מי שמאמין ובוטח בו משתחרר מכל אשמה, ואלוהים מצדיק אותו. התורה מעולם לא יכלה לשחרר אתכם מחטא ולהצדיקכם בעיני אלוהים. ⁴⁰ היזהרו! אל תתנו לדברי הנביאים להתגשם בכם: ⁴¹ 'ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו, כי פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר'^[b]. כלומר, ראו והתפלאו, אתם הבזים לאמת! כי אלוהים עומד לעשות משהו בימיכם, אשר לא תאמינו בו כשיספרו לכם על כך."

⁴² כשיצאו פולוס ובר-נבא מבית-הכנסת, הזמינו אותם האנשים לשוב ולדבר אליהם בשבת הבאה. ⁴³ בתום האסיפה בבית-הכנסת הלכו אחרי פולוס ובר-נבא הרבה יהודים וגויים יראי אלוהים. השניים שוחחו איתם ועודדו אותם לבטוח בחסדו של אלוהים.

⁴⁴ בשבת שלאחר מכן התקהלה כמעט כל העיר בבית-הכנסת, כדי לשמוע את דבר ה' מפי פולוס ובר-נבא. ⁴⁵ אולם כשראו מנהיגי היהודים את ההמון, נמלאו קנאה והכחישו את דבריו של פולוס בקללות ובגידופים.

⁴⁶ אך פולוס ובר-נבא דיברו באומץ והצהירו: "הרגשנו שמחובתנו לבשר את דבר ה' קודם כל לכם - היהודים, אולם מכיוון שדחיתם אותו והוכחתם שאינכם ראויים לחיי נצח, נציע אותו לגויים! ⁴⁷ כי כך ציווה עלינו אלוהים: 'ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ'"^[c].

⁴⁸ הגויים שמחו מאוד לשמוע את בשורת ה' מפי פולוס, וכל מי שנבחר לחיי נצח האמין. ⁴⁹ וכך התפשט דבר ה' בכל הארץ.

⁵⁰ אולם מנהיגי היהודים קוממו את הנשים המכובדות ואצילות נגד פולוס ובר-נבא. הם עוררו את ההמון לרדוף את פולוס ובר-נבא ולגרשם מן העיר. ⁵¹ השניים ניערו את אבק העיר מעל רגליהם והלכו לעיר איקניון, ⁵² ותלמידיהם באנטיוכיה נמלאו שמחה ורוח הקודש.

יד גם באיקניון הלכו פולוס ובר-נבא לבית-הכנסת. הם הטיפו את דבר ה' בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.

² אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי-אמון בפולוס ובר-נבא. ³ למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה' באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על-ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם. ⁴ תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם - בפולוס ובר-נבא.

כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן, ⁷ וגם שם בישרו את הבשורה. ⁸ בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה. ⁹ פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא, ¹⁰ קרא אליו: "קום על רגליך!" כהרף-עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.

¹¹ כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית: "אנשים אלה הם אלים בדמות בני-אדם!" ¹² הם החליטו שבר-נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי - האל הרמס. ¹³ הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.

¹⁴ אולם כאשר הבינו פולוס ובר-נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות: ¹⁵ "אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני-אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם. ¹⁶ אמנם בימי קדם הרשה ה' לגויים לחיות כרצונם, ¹⁷ אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה."

¹⁸ על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.

¹⁹ ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא-דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר. ²⁰ אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה.

למחרת יצאו פולוס ובר-נבא לדרבי. ²¹ לאחר שבישרו שם את דבר ה' ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה. ²² בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות. "רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים," הזכירו להם. ²³ כמו כן מינו פולוס ובר-נבא זקני-קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.

²⁴ לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.

²⁵ הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.

²⁶ לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה - העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.

²⁷ בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה' פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים. ²⁸ פולוס ובר-נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.

טו בזמן שבר-נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. ² פולוס ובר-נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. ³ הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

⁴ בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר-נבא דיווחו להם כיצד ה' פעל באמצעותם. ⁵ אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים , קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

⁶ לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

⁷ לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים: "אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. ⁸ אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. ⁹ אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על-ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. ¹⁰ האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? ¹¹ האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך - כלומר בחסדו של האדון ישוע?" ¹² הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר-נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

¹³ כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור. "אחים," אמר, "הקשיבו לדברי! ¹⁴ שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. ¹⁵ עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס: ¹⁶ 'ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, ¹⁷ למען ידרשו את-ה' שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם'. כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים - אלה שבחר בהם - יוושעו! ¹⁸ אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב.

¹⁹ "על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה' לקיים את חוקי התורה. ²⁰ הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. ²¹ כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי-כנסת בכל עיר ועיר."

²² השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר-נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה "בר-שבא") ובסילא, ²³ ושלחו בידם את המכתב הבא:

"מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.

"אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! ²⁴ "נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם - הם באו אליכם על דעת עצמם. ²⁵ משום כך החלטנו פה-אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר-נבא. נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל-פה את החלטתנו.

"רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל-חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. - שלום לכם."

³⁰ ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. ³¹ דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

³² יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. ³³ הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם. פולוס ובר-נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה'.

³⁶ כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר-נבא: "הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה', כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים." ³⁷ בר-נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. ³⁸ אך רעיון זה לא מצא-חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. ³⁹ לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר-נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין, ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.