הבשורה על-פי מתי 24-25
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כד כשיצא ישוע מבית-המקדש, באו אליו תלמידיו להראות לו את מבני המקדש.
2 אולם ישוע אמר להם: "כל המבנים האלה ייהרסו ואף אבן לא תישאר במקומה!" 3 מאוחר יותר, כשישב ישוע על מדרון הר הזיתים, שאלו אותו התלמידים: "מתי יקרה הדבר הזה? אילו מאורעות יסמנו את שובך ואת סוף העולם?"
4 "אל תניחו לאיש לרמות אתכם," השיב להם ישוע, 5 "כי אנשים רבים יבואו ויטענו כל אחד 'אני המשיח', ויטעו אנשים רבים. 6 כאשר תשמעו על מהומות ומלחמות – אל תיבהלו. אמנם תפרוצנה מלחמות ותחוללנה מהומות, אבל הקץ לא יבוא מיד. 7 מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, ובמקומות רבים יהיו רעידות אדמה ורעב. 8 אולם כל אלה יציינו רק את ראשית הצרות והסבל העתידים לבוא.
9 לאחר מכן יענו אתכם, יהרגו אתכם והעולם כולו ישנא אתכם, משום שאתם מאמינים בי. 10 רבים ישובו לחטוא, יבגדו זה בזה וישנאו איש את אחיו. 11 נביאי שקר רבים יופיעו ויוליכו שולל אנשים רבים. 12 החטא והרשע יתפשטו בכל מקום וידכאו את אהבתם של רבים. 13 אולם אלה שיחזיקו מעמד עד הסוף יינצלו!
14 הבשורה הטובה על דבר המלכות תתפשט בעולם כולו – כך שכל האומות תשמענה אותה – ולבסוף יגיע הקץ.
15 לכן, כאשר תראו בבית-המקדש את חילול הקודש, שעליו דיבר דניאל הנביא[a] (הקורא – שים לב!) 16 על כל תושבי יהודה לברוח להרים. 17 אלה שעל הגגות – שלא ייכנסו הביתה לארוז את חפציהם. 18 אלה שבשדה – שלא יחזרו הביתה לקחת את בגדיהם.
19 אוי לנשים ההרות ולמניקות באותם ימים! 20 התפללו שבריחתכם לא תהיה בחורף ולא בשבת. 21 כי תהיה צרה שכמוה טרם הייתה בתולדות העולם, וכמוה לא תהיה עוד!
22 "למעשה אם אלוהים לא יקצר את הימים הנוראים האלה, כולם יאבדו. אולם אלוהים יקצר ימים אלה למען עמו הנבחר.
23 אם מישהו יאמר לכם באותם ימים: 'ראיתי את המשיח במקום פלוני!' או 'המשיח נמצא בכפר הסמוך!' אל תאמינו לו. 24 כי נביאי-שקר ומשיחי-שקר יקומו ויחוללו נסים ונפלאות אשר יתעו את האנשים, ואם יוכלו, הם יתעו אפילו את הנבחרים. 25 זיכרו, הזהרתי אתכם!
26 על כן, אם יאמרו לכם שהמשיח אי-שם במדבר – אל תטריחו את עצמכם ללכת ולראות, ואם יאמרו לכם שהמשיח מסתתר במקום כלשהו – אל תאמינו. 27 כי כשם שהברק במזרח מאיר למערב, כך יהיה גם שובו של בן-האדם. 28 במקום שבו נמצא הפגר, שם יתאספו הנשרים.
29 מיד לאחר הצרות של אותם ימים תחשך השמש, הירח ישחיר, הכוכבים יפלו מהשמים וכוחות השמים יתמוטטו.
30 לבסוף ייראה בשמים אות בן-האדם ואבל כבד ירד על העולם כולו. כל אומות העולם יראו את בן-האדם בא על ענני השמים, בגבורה ובכבוד רב. 31 ואז הוא ישלח את מלאכיו בקול תרועת השופר, והם יאספו את בחיריו מכל קצוות תבל.
32 קחו למשל את עץ התאנה: כאשר הענפים מלבלבים והעלים מתחילים לצמוח, אתם יודעים שהקיץ קרב. 33 כך, כשתראו את תחילת התרחשותם של הדברים האלה, דעו ששובי קרוב, שאני עומד בפתח. 34 לאחר שיתרחשו כל הדברים האלה הדור הזה יגיע לקיצו. 35 השמים והארץ יחלפו, אולם דברי יעמוד לנצח.
36 איש אינו יודע את היום והשעה שבה יבוא הסוף; גם המלאכים אינם יודעים. אפילו הבן אינו יודע – רק האב יודע את היום והשעה.
40 באותה עת שני גברים יעבדו יחד בשדה – האחד יילקח והשני יישאר. 41 שתי נשים תעסוקנה בניקיון הבית – האחת תילקח והשנייה תישאר.
42 לכן היו מוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם.
43 כשם שאדם יעמוד על המשמר בלילה מפני גנבים, 44 כך תוכלו גם אתם למנוע מעצמכם צרות – אם תמיד תהיו מוכנים לשובי הבלתי צפוי.
45 מי מכם משרת נבון ונאמן לאדונכם, שיפקח על משק ביתו ויקבל את שכרו בעתו? 46 ברוך תהיה אם בשובי אמצא אותך ממלא את תפקידך בנאמנות. 47 אנשים נאמנים כאלה אני אפקיד על כל רכושי.
48 אולם אם אתה רשע ותאמר לעצמך: 'אה, האדון לא ישוב כל כך מהר', 49 ותתאכזר ליתר העבדים ותבלה את זמנך במסיבות, בזלילה ובשתייה – 50 אדונך יופיע בשעה בלתי צפויה, 51 ואז הוא יכה אותך קשות ויקבע את מקומך עם הצבועים; שם יהיה בכי וחריקת שיניים."
כה "אז תידמה מלכות השמים לסיפור על עשר עלמות, אשר לקחו את המנורות שלהן ויצאו לקבל את פני החתן.
9 אולם הבחורות החכמות ענו: 'אם ניתן לכן מעט שמן לא יישאר לנו מספיק. לכו לחנות לקנות לעצמכן.'
10 אך בזמן שהן הלכו לקנות שמן בא החתן, ואלה שהיו מוכנות נכנסו איתו אל החתונה והדלת ננעלה.
11 כשחזרו האחרות מאוחר יותר, הן עמדו בחוץ וקראו: 'אדוננו, פתח לנו את הדלת!'
12 אולם הוא השיב להן מבפנים: 'אינני מכיר אתכן!'
13 משום כך היו ערים ומוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום ובאיזו שעה אחזור."
14 ישוע המשיך: "אפשר לתאר את מלכות השמים בעזרת הסיפור על אדם שנסע לארץ רחוקה. לפני נסיעתו הוא קרא למשרתיו והפקיד בידם סכומי כסף, כדי שישקיעו אותם למענו בזמן העדרו. 15 הוא נתן לאחד 50,000 שקלים, לשני – 20,000 שקלים ולשלישי – 10,000 שקלים. הוא חילק את הכסף בהתאם לכישרונו של כל אחד ויצא לדרכו. 16 האיש שקיבל 50,000 שקלים החל מיד לקנות ולמכור, ותוך זמן קצר הרוויח עוד 50,000 שקלים. 17 גם האיש שקיבל 20,000 שקלים ניגש מיד לעבודה והרוויח עוד 20,000 שקלים. 18 אך האיש שקיבל 10,000 שקלים חפר בור באדמה והטמין בתוכו את הכסף.
19 לאחר זמן רב חזר האדון ממסעו, וביקש ממשרתיו לתת דין וחשבון על הכסף שהפקיד בידם. 20 האיש שקיבל 50,000 שקלים החזיר לאדוניו 100,000 שקלים. 21 האדון שיבח אותו על עבודתו הטובה ואמר: 'מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו אחריות גדולה יותר. בוא והשתתף בשמחתי'.
22 אחריו בא האיש שקיבל 20,000 שקלים והצהיר: 'אדוני, נתת לי 20,000 שקלים, ועכשיו אני מחזיר לך סכום כפול.'
23 'עבודה טובה,' אמר לו האדון. 'אתה משרת טוב ונאמן. מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו הרבה יותר!'
26 אך אדוניו השיב לו: 'רשע שכמוך, עבד עצלן! אם ידעת שאדרוש ממך את הרווח, 27 מדוע לא הפקדת את הכסף בבנק? כך לפחות הייתי מקבל ריבית. 28 קחו ממנו את הכסף, ותנו לאיש שיש לו כבר 0,00010 שקלים! 29 כי האיש שמנצל היטב את מה שנותנים לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב. ואילו אדם בלתי-אחראי – גם מעט האחריות שניתנה לו תילקח ממנו. 30 קחו עתה את המשרת הזה, שאין בו כל מועיל, והשליכוהו החוצה לחושך, שם יש בכי וחריקת שיניים.'
31 אולם כשאני, המשיח,[b] אבוא בתפארתי עם כל המלאכים, אשב על כיסאי בכבוד רב. 32 כל אומות העולם יתאספו לפני, ואני אפריד ביניהם כרועה המפריד בין הכבשים ובין העיזים. 33 את הכבשים אעמיד לימיני ואת העיזים לשמאלי.
34 לאחר מכן אני, המלך, אומר לעומדים לימיני: 'בואו, ברוכי אבי, אל המלכות שהוכנה למענכם מאז היווסד העולם. 35 כשהייתי רעב – האכלתם אותי. כשהייתי צמא – נתתם לי לשתות. כשהייתי אורח זר – הכנסתם אותי לביתכם. 36 כשהייתי ערום – הלבשתם אותי. כשהייתי חולה או אסור בכלא – באתם לבקר אותי.'
37 ואותם צדיקים יענו: 'אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך? 38 או אורח זר ועזרנו לך? או עירום והלבשנו אותך? 39 מתי ראינו אותך חולה או כלוא ובאנו לבקר אותך?'
40 ואני, המלך, אענה: 'כשעשיתם אחד מן הדברים האלה לאחד מאחי הצעירים – כאילו עשיתם אותו לי.' 41 לאחר מכן אפנה אל העומדים לשמאלי ואומר להם: 'הסתלקו מכאן, ארורים, אל האש הנצחית שהוכנה לשטן והשדים! 42 כי כשהייתי רעב לא האכלתם אותי, וכשהייתי צמא לא נתתם לי דבר לשתות. 43 הייתי אורח זר, אולם לא הזמנתם אותי לביתכם. הייתי עירום, ולא הלבשתם אותי. הייתי חולה וכלוא, וכלל לא באתם לבקר אותי!'
44 ואז הם יענו: 'אדון, מתי ראינו אותך רעב או צמא או זר או עירום או חולה או כלוא, ולא עזרנו לך?'
45 ואני אענה: 'כאשר סירבתם לעזור לאחד מן האחים הצעירים האלה סירבתם לעזור לי.'
46 והם ילכו משם לייסורי נצח, ואילו הצדיקים – לחיי נצח."
Footnotes
- הבשורה על-פי מתי 24:15 דניאל ט 27; יא 31
- הבשורה על-פי מתי 25:31 כלשונו: "בן-האדם" (דניאל ז 13- 14)
הבשורה על-פי מתי 24-25
Habrit Hakhadasha/Haderekh
כד כשיצא ישוע מבית-המקדש, באו אליו תלמידיו להראות לו את מבני המקדש.
2 אולם ישוע אמר להם: "כל המבנים האלה ייהרסו ואף אבן לא תישאר במקומה!" 3 מאוחר יותר, כשישב ישוע על מדרון הר הזיתים, שאלו אותו התלמידים: "מתי יקרה הדבר הזה? אילו מאורעות יסמנו את שובך ואת סוף העולם?"
4 "אל תניחו לאיש לרמות אתכם," השיב להם ישוע, 5 "כי אנשים רבים יבואו ויטענו כל אחד 'אני המשיח', ויטעו אנשים רבים. 6 כאשר תשמעו על מהומות ומלחמות – אל תיבהלו. אמנם תפרוצנה מלחמות ותחוללנה מהומות, אבל הקץ לא יבוא מיד. 7 מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, ובמקומות רבים יהיו רעידות אדמה ורעב. 8 אולם כל אלה יציינו רק את ראשית הצרות והסבל העתידים לבוא.
9 לאחר מכן יענו אתכם, יהרגו אתכם והעולם כולו ישנא אתכם, משום שאתם מאמינים בי. 10 רבים ישובו לחטוא, יבגדו זה בזה וישנאו איש את אחיו. 11 נביאי שקר רבים יופיעו ויוליכו שולל אנשים רבים. 12 החטא והרשע יתפשטו בכל מקום וידכאו את אהבתם של רבים. 13 אולם אלה שיחזיקו מעמד עד הסוף יינצלו!
14 הבשורה הטובה על דבר המלכות תתפשט בעולם כולו – כך שכל האומות תשמענה אותה – ולבסוף יגיע הקץ.
15 לכן, כאשר תראו בבית-המקדש את חילול הקודש, שעליו דיבר דניאל הנביא[a] (הקורא – שים לב!) 16 על כל תושבי יהודה לברוח להרים. 17 אלה שעל הגגות – שלא ייכנסו הביתה לארוז את חפציהם. 18 אלה שבשדה – שלא יחזרו הביתה לקחת את בגדיהם.
19 אוי לנשים ההרות ולמניקות באותם ימים! 20 התפללו שבריחתכם לא תהיה בחורף ולא בשבת. 21 כי תהיה צרה שכמוה טרם הייתה בתולדות העולם, וכמוה לא תהיה עוד!
22 "למעשה אם אלוהים לא יקצר את הימים הנוראים האלה, כולם יאבדו. אולם אלוהים יקצר ימים אלה למען עמו הנבחר.
23 אם מישהו יאמר לכם באותם ימים: 'ראיתי את המשיח במקום פלוני!' או 'המשיח נמצא בכפר הסמוך!' אל תאמינו לו. 24 כי נביאי-שקר ומשיחי-שקר יקומו ויחוללו נסים ונפלאות אשר יתעו את האנשים, ואם יוכלו, הם יתעו אפילו את הנבחרים. 25 זיכרו, הזהרתי אתכם!
26 על כן, אם יאמרו לכם שהמשיח אי-שם במדבר – אל תטריחו את עצמכם ללכת ולראות, ואם יאמרו לכם שהמשיח מסתתר במקום כלשהו – אל תאמינו. 27 כי כשם שהברק במזרח מאיר למערב, כך יהיה גם שובו של בן-האדם. 28 במקום שבו נמצא הפגר, שם יתאספו הנשרים.
29 מיד לאחר הצרות של אותם ימים תחשך השמש, הירח ישחיר, הכוכבים יפלו מהשמים וכוחות השמים יתמוטטו.
30 לבסוף ייראה בשמים אות בן-האדם ואבל כבד ירד על העולם כולו. כל אומות העולם יראו את בן-האדם בא על ענני השמים, בגבורה ובכבוד רב. 31 ואז הוא ישלח את מלאכיו בקול תרועת השופר, והם יאספו את בחיריו מכל קצוות תבל.
32 קחו למשל את עץ התאנה: כאשר הענפים מלבלבים והעלים מתחילים לצמוח, אתם יודעים שהקיץ קרב. 33 כך, כשתראו את תחילת התרחשותם של הדברים האלה, דעו ששובי קרוב, שאני עומד בפתח. 34 לאחר שיתרחשו כל הדברים האלה הדור הזה יגיע לקיצו. 35 השמים והארץ יחלפו, אולם דברי יעמוד לנצח.
36 איש אינו יודע את היום והשעה שבה יבוא הסוף; גם המלאכים אינם יודעים. אפילו הבן אינו יודע – רק האב יודע את היום והשעה.
40 באותה עת שני גברים יעבדו יחד בשדה – האחד יילקח והשני יישאר. 41 שתי נשים תעסוקנה בניקיון הבית – האחת תילקח והשנייה תישאר.
42 לכן היו מוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם.
43 כשם שאדם יעמוד על המשמר בלילה מפני גנבים, 44 כך תוכלו גם אתם למנוע מעצמכם צרות – אם תמיד תהיו מוכנים לשובי הבלתי צפוי.
45 מי מכם משרת נבון ונאמן לאדונכם, שיפקח על משק ביתו ויקבל את שכרו בעתו? 46 ברוך תהיה אם בשובי אמצא אותך ממלא את תפקידך בנאמנות. 47 אנשים נאמנים כאלה אני אפקיד על כל רכושי.
48 אולם אם אתה רשע ותאמר לעצמך: 'אה, האדון לא ישוב כל כך מהר', 49 ותתאכזר ליתר העבדים ותבלה את זמנך במסיבות, בזלילה ובשתייה – 50 אדונך יופיע בשעה בלתי צפויה, 51 ואז הוא יכה אותך קשות ויקבע את מקומך עם הצבועים; שם יהיה בכי וחריקת שיניים."
כה "אז תידמה מלכות השמים לסיפור על עשר עלמות, אשר לקחו את המנורות שלהן ויצאו לקבל את פני החתן.
9 אולם הבחורות החכמות ענו: 'אם ניתן לכן מעט שמן לא יישאר לנו מספיק. לכו לחנות לקנות לעצמכן.'
10 אך בזמן שהן הלכו לקנות שמן בא החתן, ואלה שהיו מוכנות נכנסו איתו אל החתונה והדלת ננעלה.
11 כשחזרו האחרות מאוחר יותר, הן עמדו בחוץ וקראו: 'אדוננו, פתח לנו את הדלת!'
12 אולם הוא השיב להן מבפנים: 'אינני מכיר אתכן!'
13 משום כך היו ערים ומוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום ובאיזו שעה אחזור."
14 ישוע המשיך: "אפשר לתאר את מלכות השמים בעזרת הסיפור על אדם שנסע לארץ רחוקה. לפני נסיעתו הוא קרא למשרתיו והפקיד בידם סכומי כסף, כדי שישקיעו אותם למענו בזמן העדרו. 15 הוא נתן לאחד 50,000 שקלים, לשני – 20,000 שקלים ולשלישי – 10,000 שקלים. הוא חילק את הכסף בהתאם לכישרונו של כל אחד ויצא לדרכו. 16 האיש שקיבל 50,000 שקלים החל מיד לקנות ולמכור, ותוך זמן קצר הרוויח עוד 50,000 שקלים. 17 גם האיש שקיבל 20,000 שקלים ניגש מיד לעבודה והרוויח עוד 20,000 שקלים. 18 אך האיש שקיבל 10,000 שקלים חפר בור באדמה והטמין בתוכו את הכסף.
19 לאחר זמן רב חזר האדון ממסעו, וביקש ממשרתיו לתת דין וחשבון על הכסף שהפקיד בידם. 20 האיש שקיבל 50,000 שקלים החזיר לאדוניו 100,000 שקלים. 21 האדון שיבח אותו על עבודתו הטובה ואמר: 'מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו אחריות גדולה יותר. בוא והשתתף בשמחתי'.
22 אחריו בא האיש שקיבל 20,000 שקלים והצהיר: 'אדוני, נתת לי 20,000 שקלים, ועכשיו אני מחזיר לך סכום כפול.'
23 'עבודה טובה,' אמר לו האדון. 'אתה משרת טוב ונאמן. מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו הרבה יותר!'
26 אך אדוניו השיב לו: 'רשע שכמוך, עבד עצלן! אם ידעת שאדרוש ממך את הרווח, 27 מדוע לא הפקדת את הכסף בבנק? כך לפחות הייתי מקבל ריבית. 28 קחו ממנו את הכסף, ותנו לאיש שיש לו כבר 0,00010 שקלים! 29 כי האיש שמנצל היטב את מה שנותנים לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב. ואילו אדם בלתי-אחראי – גם מעט האחריות שניתנה לו תילקח ממנו. 30 קחו עתה את המשרת הזה, שאין בו כל מועיל, והשליכוהו החוצה לחושך, שם יש בכי וחריקת שיניים.'
31 אולם כשאני, המשיח,[b] אבוא בתפארתי עם כל המלאכים, אשב על כיסאי בכבוד רב. 32 כל אומות העולם יתאספו לפני, ואני אפריד ביניהם כרועה המפריד בין הכבשים ובין העיזים. 33 את הכבשים אעמיד לימיני ואת העיזים לשמאלי.
34 לאחר מכן אני, המלך, אומר לעומדים לימיני: 'בואו, ברוכי אבי, אל המלכות שהוכנה למענכם מאז היווסד העולם. 35 כשהייתי רעב – האכלתם אותי. כשהייתי צמא – נתתם לי לשתות. כשהייתי אורח זר – הכנסתם אותי לביתכם. 36 כשהייתי ערום – הלבשתם אותי. כשהייתי חולה או אסור בכלא – באתם לבקר אותי.'
37 ואותם צדיקים יענו: 'אדוננו, מתי ראינו אותך רעב והאכלנו אותך, או צמא והשקינו אותך? 38 או אורח זר ועזרנו לך? או עירום והלבשנו אותך? 39 מתי ראינו אותך חולה או כלוא ובאנו לבקר אותך?'
40 ואני, המלך, אענה: 'כשעשיתם אחד מן הדברים האלה לאחד מאחי הצעירים – כאילו עשיתם אותו לי.' 41 לאחר מכן אפנה אל העומדים לשמאלי ואומר להם: 'הסתלקו מכאן, ארורים, אל האש הנצחית שהוכנה לשטן והשדים! 42 כי כשהייתי רעב לא האכלתם אותי, וכשהייתי צמא לא נתתם לי דבר לשתות. 43 הייתי אורח זר, אולם לא הזמנתם אותי לביתכם. הייתי עירום, ולא הלבשתם אותי. הייתי חולה וכלוא, וכלל לא באתם לבקר אותי!'
44 ואז הם יענו: 'אדון, מתי ראינו אותך רעב או צמא או זר או עירום או חולה או כלוא, ולא עזרנו לך?'
45 ואני אענה: 'כאשר סירבתם לעזור לאחד מן האחים הצעירים האלה סירבתם לעזור לי.'
46 והם ילכו משם לייסורי נצח, ואילו הצדיקים – לחיי נצח."
Footnotes
- הבשורה על-פי מתי 24:15 דניאל ט 27; יא 31
- הבשורה על-פי מתי 25:31 כלשונו: "בן-האדם" (דניאל ז 13- 14)
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.