A A A A A
Bible Book List

Mark 4-5 New American Standard Bible (NASB)

Parable of the Sower and Soils

He began to teach again by the sea. And such a very large crowd gathered to Him that He got into a boat in the sea and sat down; and the whole crowd was by the sea on the land. And He was teaching them many things in parables, and was saying to them in His teaching, “Listen to this! Behold, the sower went out to sow; as he was sowing, some seed fell beside the road, and the birds came and ate it up. Other seed fell on the rocky ground where it did not have much soil; and immediately it sprang up because it had no depth of soil. And after the sun had risen, it was scorched; and because it had no root, it withered away. Other seed fell among the thorns, and the thorns came up and choked it, and it yielded no crop. Other seeds fell into the good soil, and as they grew up and increased, they yielded a crop and produced thirty, sixty, and a hundredfold.” And He was saying, He who has ears to hear, [a]let him hear.”

10 As soon as He was alone, [b]His followers, along with the twelve, began asking Him about the parables. 11 And He was saying to them, “To you has been given the mystery of the kingdom of God, but those who are outside get everything in parables, 12 so that while seeing, they may see and not perceive, and while hearing, they may hear and not understand, otherwise they might return and be forgiven.”

Explanation

13 And He *said to them, “Do you not understand this parable? How will you understand all the parables? 14 The sower sows the word. 15 These are the ones who are beside the road where the word is sown; and when they hear, immediately Satan comes and takes away the word which has been sown in them. 16 In a similar way these are the ones on whom seed was sown on the rocky places, who, when they hear the word, immediately receive it with joy; 17 and they have no firm root in themselves, but are only temporary; then, when affliction or persecution arises because of the word, immediately they [c]fall away. 18 And others are the ones on whom seed was sown among the thorns; these are the ones who have heard the word, 19 but the worries of the [d]world, and the deceitfulness of riches, and the desires for other things enter in and choke the word, and it becomes unfruitful. 20 And those are the ones on whom seed was sown on the good soil; and they hear the word and accept it and bear fruit, thirty, sixty, and a hundredfold.”

21 And He was saying to them, A lamp is not brought to be put under a [e]basket, is it, or under a bed? Is it not brought to be put on the lampstand? 22 For nothing is hidden, except to be revealed; nor has anything been secret, but that it would come to light. 23 If anyone has ears to hear, let him hear.” 24 And He was saying to them, “Take care what you listen to. [f]By your standard of measure it will be measured to you; and more will be given you besides. 25 For whoever has, to him more shall be given; and whoever does not have, even what he has shall be taken away from him.”

Parable of the Seed

26 And He was saying, “The kingdom of God is like a man who casts seed upon the soil; 27 and he goes to bed at night and gets up by day, and the seed sprouts and grows—how, he himself does not know. 28 The soil produces crops by itself; first the blade, then the head, then the mature grain in the head. 29 But when the crop permits, he immediately [g]puts in the sickle, because the harvest has come.”

Parable of the Mustard Seed

30 And He said, “How shall we [h]picture the kingdom of God, or by what parable shall we present it? 31 It is like a mustard seed, which, when sown upon the soil, though it is smaller than all the seeds that are upon the soil, 32 yet when it is sown, it grows up and becomes larger than all the garden plants and forms large branches; so that the birds of the [i]air can nest under its shade.”

33 With many such parables He was speaking the word to them, so far as they were able to hear it; 34 and He did not speak to them without a parable; but He was explaining everything privately to His own disciples.

Jesus Stills the Sea

35 On that day, when evening came, He *said to them, “Let us go over to the other side.” 36 [j]Leaving the crowd, they *took Him along with them in the boat, just as He was; and other boats were with Him. 37 And there *arose a fierce gale of wind, and the waves were breaking over the boat so much that the boat was already filling up. 38 Jesus Himself was in the stern, asleep on the cushion; and they *woke Him and *said to Him, “Teacher, do You not care that we are perishing?” 39 And He got up and rebuked the wind and said to the sea, “Hush, be still.” And the wind died down and [k]it became perfectly calm. 40 And He said to them, “Why are you [l]afraid? Do you still have no faith?” 41 They became very much afraid and said to one another, “Who then is this, that even the wind and the sea obey Him?”

The Gerasene Demoniac

They came to the other side of the sea, into the country of the Gerasenes. When He got out of the boat, immediately a man from the tombs with an unclean spirit met Him, and he had his dwelling among the tombs. And no one was able to bind him anymore, even with a chain; because he had often been bound with shackles and chains, and the chains had been torn apart by him and the shackles broken in pieces, and no one was strong enough to subdue him. Constantly, night and day, he was screaming among the tombs and in the mountains, and gashing himself with stones. Seeing Jesus from a distance, he ran up and bowed down before Him; and shouting with a loud voice, he *said, “[m]What business do we have with each other, Jesus, Son of the Most High God? I implore You by God, do not torment me!” For He had been saying to him, “Come out of the man, you unclean spirit!” And He was asking him, “What is your name?” And he *said to Him, “My name is Legion; for we are many.” 10 And he began to implore Him earnestly not to send them out of the country. 11 Now there was a large herd of swine feeding [n]nearby on the mountain. 12 The demons implored Him, saying, “Send us into the swine so that we may enter them.” 13 Jesus gave them permission. And coming out, the unclean spirits entered the swine; and the herd rushed down the steep bank into the sea, about two thousand of them; and they were drowned in the sea.

14 Their herdsmen ran away and reported it in the city and in the country. And the people came to see what it was that had happened. 15 They *came to Jesus and *observed the man who had been demon-possessed sitting down, clothed and in his right mind, the very man who had had the “legion”; and they became frightened. 16 Those who had seen it described to them how it had happened to the demon-possessed man, and all about the swine. 17 And they began to implore Him to leave their region. 18 As He was getting into the boat, the man who had been demon-possessed was imploring Him that he might [o]accompany Him. 19 And He did not let him, but He *said to him, Go home to your people and report to them [p]what great things the Lord has done for you, and how He had mercy on you.” 20 And he went away and began to proclaim in Decapolis [q]what great things Jesus had done for him; and everyone was amazed.

Miracles and Healing

21 When Jesus had crossed over again in the boat to the other side, a large crowd gathered around Him; and so He [r]stayed by the seashore. 22 One of the synagogue [s]officials named Jairus *came up, and on seeing Him, *fell at His feet 23 and *implored Him earnestly, saying, “My little daughter is at the point of death; please come and lay Your hands on her, so that she will [t]get well and live.” 24 And He went off with him; and a large crowd was following Him and pressing in on Him.

25 A woman who had had a hemorrhage for twelve years, 26 and had endured much at the hands of many physicians, and had spent all that she had and was not helped at all, but rather had grown worse— 27 after hearing about Jesus, she came up in the crowd behind Him and touched His [u]cloak. 28 For she [v]thought, “If I just touch His garments, I will [w]get well.” 29 Immediately the flow of her blood was dried up; and she felt in her body that she was healed of her affliction. 30 Immediately Jesus, perceiving in Himself that the power proceeding from Him had gone forth, turned around in the crowd and said, “Who touched My garments?” 31 And His disciples said to Him, “You see the crowd pressing in on You, and You say, ‘Who touched Me?’” 32 And He looked around to see the woman who had done this. 33 But the woman fearing and trembling, aware of what had happened to her, came and fell down before Him and told Him the whole truth. 34 And He said to her, “Daughter, your faith has [x]made you well; go in peace and be healed of your affliction.”

35 While He was still speaking, they *came from the house of the synagogue official, saying, “Your daughter has died; why trouble the Teacher anymore?” 36 But Jesus, overhearing what was being spoken, *said to the synagogue official, Do not be afraid any longer, only [y]believe.” 37 And He allowed no one to accompany Him, except Peter and [z]James and John the brother of [aa]James. 38 They *came to the house of the synagogue official; and He *saw a commotion, and people loudly weeping and wailing. 39 And entering in, He *said to them, “Why make a commotion and weep? The child has not died, but is asleep.” 40 They began laughing at Him. But putting them all out, He *took along the child’s father and mother and His own companions, and *entered the room where the child was. 41 Taking the child by the hand, He *said to her, “Talitha kum!” (which translated means, “Little girl, I say to you, get up!”). 42 Immediately the girl got up and began to walk, for she was twelve years old. And immediately they were completely astounded. 43 And He gave them strict orders that no one should know about this, and He said that something should be given her to eat.

Footnotes:

  1. Mark 4:9 Or hear!; or listen!
  2. Mark 4:10 Lit those about Him
  3. Mark 4:17 Lit are caused to stumble
  4. Mark 4:19 Or age
  5. Mark 4:21 Or peck-measure
  6. Mark 4:24 Lit By what measure you measure
  7. Mark 4:29 Lit sends forth
  8. Mark 4:30 Lit compare
  9. Mark 4:32 Or sky
  10. Mark 4:36 Or Sending away
  11. Mark 4:39 Lit a great calm occurred
  12. Mark 4:40 Or cowardly
  13. Mark 5:7 Lit What to me and to you (a Heb idiom)
  14. Mark 5:11 Lit there
  15. Mark 5:18 Lit be with Him
  16. Mark 5:19 Or everything that
  17. Mark 5:20 Or everything that
  18. Mark 5:21 Lit was
  19. Mark 5:22 Or rulers
  20. Mark 5:23 Lit be saved
  21. Mark 5:27 Or outer garment
  22. Mark 5:28 Lit was saying
  23. Mark 5:28 Lit be saved
  24. Mark 5:34 Lit saved you
  25. Mark 5:36 Or keep on believing
  26. Mark 5:37 Or Jacob; James is the Eng form of Jacob
  27. Mark 5:37 Or Jacob; James is the Eng form of Jacob
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מרקוס 4-5 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

ד פעם אחרת, כשלימד ישוע על החוף, התאסף סביבו קהל עצום; האנשים נדחפו ונדחקו עד כי לא היה לו מקום לעמוד. ישוע התיישב בסירה שהכינו לו תלמידיו, וכל האנשים נשארו על החוף. בדרך כלל הוא לימד את הקהל בסיפורים ובמשלים, והנה אחד מהם: "שימו לב! איכר אחד יצא לזרוע. כשפיזר את הזרעים בשדה נפלו חלקם על השביל בצד הדרך, והציפורים באו וניקרו אותם. חלקם נפלו על אדמת סלעים ומיד הצמיחו נבטים יפים, אולם כעבור זמן קצר נבלו ומתו, מפני שלא יכלו להכות שורשים עמוקים. חלקם נפלו בין קוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. אולם חלק אחר מהזרעים נפל על אדמה טובה, ונשא פרי מבורך ורב פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה! מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

10 כשנשאר ישוע לבדו עם השנים-עשר ושאר התלמידים, הם שאלו אותו: "רבי, למה התכוונת במשל?"

"לכם מותר לדעת את סוד מלכות האלוהים," ענה להם ישוע, "אך אלה שמחוץ למלכות האלוהים שומעים רק משלים. למרות שהם רואים ושומעים, הם אינם מבינים ואינם מאמינים באלוהים, ועל כן אין להם סליחת חטאים. 13 אבל אם אינכם מבינים את המשל הפשוט הזה, כיצד תבינו את שאר המשלים שאני עומד לספר?

14 האיכר במשל הוא כל אדם שמספר לאחרים את בשורת אלוהים, שכן הוא מנסה לזרוע בלבם את דבר-אלוהים. 15 השביל בצד מסמל את לב האנשים השומעים את דבר אלוהים, אך מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את אשר שמעו. 16 אדמת הסלעים מסמלת את לבם של אלה השומעים את הבשורה ומקבלים אותה בהתלהבות ובשמחה, 17 אך אינם מעמיקים ואינם מתבססים באמונתם. לכן ברגע שצצים קשיים ראשונים הם אינם מחזיקים מעמד.

אדמת הקוצים מסמלת את לבם של אלה השומעים את דבר אלוהים ומאמינים בו, אולם תוך זמן קצר תענוגות העולם והרדיפה אחר עושר והצלחה תופסים את המקום החשוב בלבם, ודוחקים הצידה את דבר אלוהים. משום כך לא רואים שום פרי בחייהם.

20 ואילו האדמה הטובה מסמלת את לבם של אלה המאמינים באמת בדבר-אלוהים, והפרי המבורך בחייהם רב, פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה ממה שנזרע בלבם."

21 ישוע המשיך ואמר: "כשאדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מחביא את הנר הדולק מתחת למיטה, כדי שאיש לא יראה את האור? תפקיד הנר להאיר, ולכן שמים אותו במקום מרכזי – במקום שבו יביא תועלת רבה ביותר.

22 כל הנסתר עתה ייגלה בבוא העת. 23 מי שאוזניים לו, שיקשיב!

24 קיימו באופן מעשי את מה שאתם שומעים. כפי שאתם מתנהגים עם אחרים כך יתנהגו איתכם. 25 מי שיש לו – יקבל עוד; ומי שאין לו – גם המעט שבידו יילקח ממנו."

26 ישוע סיפר להם משל נוסף על מלכות אלוהים: "איכר אחד זרע זרעים בשדה שלו, 27 ולאחר שסיים את הזריעה הלך לדרכו. כעבור זמן מה צמחו הזרעים וגדלו ללא עזרת האיכר; 28 האדמה הצמיחה בעצמה את הזרעים. תחילה צמח עלה ראשון, אחריו הגבעול וראש השיבולת, ולבסוף הבשילו הגרגרים. 29 אז בא האיכר וקצר את התבואה."

30 "כיצד אוכל לתאר את מלכות אלוהים?" שאל ישוע. "למה אפשר לדמות את מלכות אלוהים?" מלכות אלוהים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל. אף כי גרגר זה זעיר ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, בעל ענפים ארוכים וחסונים, וציפורים שונות יכולות לבנות בצילו קן ומחסה." 33 ישוע סיפר להם משלים רבים על דבר-אלוהים, לפי יכולת הבנתם. 34 למעשה הוא לימד את הציבור רק במשלים, וכאשר נשאר עם התלמידים לבדם נהג לבאר להם אותם.

35 לפנות ערב אמר ישוע לתלמידיו: "הבה נעבור לגדה השנייה של הכינרת" 36 הם עזבו את הקהל מאחוריהם והתרחקו מהמקום בסירה שבה ישב ישוע, אך הסירות האחרות שטו בעקבותיהם. 37 לפתע פרצה סערה גדולה; גלים חזקים וגבוהים הכו בסירה ומילאו אותה מים עד שכמעט טבעה. 38 באותו זמן ישן ישוע בשלווה בתוך הסירה. התלמידים העירו אותו בבהלה ופחד: "רבי, קום! אנחנו עומדים לטבוע, ולך לא אכפת?" 39 ישוע קם, נזף ברוח ופקד על הים להירגע. מיד שקטה הרוח והים נרגע.

40 לאחר מכן הוא פנה אל תלמידיו ושאל בתמיהה: "מדוע נבהלתם כל-כך? עדיין אינכם מאמינים בי?"

41 התלמידים נמלאו פחד ושאלו זה את זה: "מיהו האיש הזה שאף הרוח והים נשמעים לו?"

ה בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת ירד ישוע מהסירה, והנה רץ לקראתו מכיוון בית-הקברות איש אחוז רוח רעה. איש זה גר בבית-הקברות והיה בעל כוח פיזי אדיר. בכל פעם שאסרו אותו בכבלים ושרשרות הוא היה מנתק אותם בקלות ויוצא לחופשי. איש לא היה יכול להתגבר עליו. יומם ולילה נהג להסתובב כמשוגע בין הקברים ועל ההרים, צועק ופוצע את עצמו באבנים חדות.

בראותו את ישוע מרחוק, רץ האיש לקראתו ונפל לרגליו.

ישוע פקד על השד שבתוך האיש: "צא החוצה, שד!" השד צעק צעקה מחרידה: "מה אתה עומד לעשות לי, ישוע בן אל-עליון? למען אלוהים, אל תייסר אותי!"

"מה שמך?" שאל ישוע.

"לגיון," השיב השד. "אינני לבדי; אנחנו כאן שדים רבים." 10 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם למקום נידח.

11 בקרבת המקום היה עדר גדול של חזירים שרעה במורד ההרים. 12 "שלח אותנו לתוך החזירים האלה," התחננו השדים. 13 ישוע הסכים, והם יצאו מהאיש ונכנסו לתוך החזירים. כל החזירים (בערך אלפיים) דהרו בטירוף במורד ההר ישר לתוך הים וטבעו.

14 רועי החזירים ברחו לערים ולכפרים שבסביבה, וסיפרו לכולם מה שקרה. כל האנשים רצו מיד אל המקום כדי לראות את המחזה במו עיניהם. 15 עד מהרה התאספו אנשים רבים ליד ישוע, אולם כשראו את האיש יושב לרגלי ישוע לבוש היטב ושפוי בדעתו, נמלאו פחד. 16 עדי ראייה סיפרו לבאים מה שהתרחש, 17 והאנשים התחננו לפני ישוע שילך משם ויעזוב אותם לנפשם. 18 כשחזר ישוע לסירה התחנן לפניו האיש שיצאו ממנו השדים שירשה לו להצטרף אליו. 19 אולם ישוע לא הסכים לכך.

"לך הביתה למשפחתך ולחבריך," אמר ישוע. "ספר להם כיצד ריחם עליך אלוהים, ואיזה נס חולל בך."

20 האיש הלך לבקר בעשר הערים הגדולות וסיפר לאנשים על הפלא הגדול שחולל ישוע, וכולם התפלאו מאוד.

21 ישוע חצה בסירתו את הכינרת והגיע אל הגדה שממול, שם כבר חיכה לו קהל רב.

22 אחד מראשי בית-הכנסת המקומי, יאיר שמו, נפל לפני ישוע 23 והתחנן בפניו שירפא את בתו הקטנה. "בתי גוססת," קרא יאיר בייאוש. "אנא, בוא לביתי ושים את ידיך עליה, כדי שתבריא ותחיה."

24 ישוע הלך עם יאיר, והקהל הגדול הלך אחריהם, נדחף ונדחק סביב ישוע. 25 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם מתמיד במשך שתים-עשרה שנה. 26 היא סבלה קשות מטיפולים של רופאים שונים, ולאחר שהוציאה את כל כספה, לא זו בלבד שמצבה לא השתפר, הוא אף החמיר! 27 היא שמעה על המעשים שישוע עשה, ולכן הלכה אחריו ונגעה בבגדו.

28 "אם רק אצליח לגעת בבגדיו אהיה בריאה," חשבה לעצמה. 29 ואכן, ברגע שנגעה בבגדו פסק שטף הדם, והאישה ידעה שנרפאה.

30 באותו רגע הרגיש ישוע שיצא ממנו כוח ריפוי. הוא הסתובב לאחור ושאל: "מי נגע בי?" 31 תלמידיו התפלאו על השאלה המשונה והשיבו: "ראה כמה אנשים נדחפים אליך מכל צד, ואתה שואל מי נגע בך?"

32 אולם ישוע התעלם מהערתם והמשיך להסתכל סביבו, מחפש את מי שנגע בו. 33 האישה, אשר ידעה כי נרפאה, התקרבה אליו, נפלה לרגליו בפחד ובחרדה וסיפרה לו את כל האמת. 34 "בתי, אמונתך ריפאה אותך!" אמר לה ישוע. "היי בריאה ולכי לשלום."

35 בזמן שדיבר ישוע עם האישה הגיעו למקום שליחים מבית יאיר, והודיעו שאיחר את המועד – בתו מתה, וביקורו של ישוע מיותר. 36 אולם ישוע התעלם מכך ואמר ליאיר: "אל תפחד; רק תאמין!"

37 ישוע עצר את הקהל ולא הרשה לאיש ללכת איתו, פרט לפטרוס, יעקב ויוחנן. 38 בהגיעם לביתו של יאיר מצאו את כולם בוכים ומתאבלים על מות הילדה. 39 ישוע נכנס פנימה ושאל את האנשים: "מדוע אתם בוכים ומתרגשים? הילדה לא מתה; היא רק ישנה."

40 כל הנוכחים לעגו לו, אולם הוא לא שם לב לכך וביקש מכולם לצאת משם. הוא לקח את ההורים ואת תלמידיו ונכנס איתם לחדרה של הילדה.

ישוע אחז בידה של הילדה וקרא : "טליתא, קומי!" (כלומר: "קומי, ילדה!") היא הייתה בת 12 והיא אכן קמה ממיטתה והתהלכה בבית. הוריה התפלאו מאוד, 43 אך ישוע הזהיר אותם שלא יספרו לאף אחד מה שקרה, וביקש שיתנו לילדה משהו לאכול.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes