Parable of the Sower and Soils

Again (A)He began to teach (B)by the sea. And such a very large crowd gathered to Him that (C)He got into a boat on the sea and sat down; and the whole crowd was by the sea on the land. And He was teaching them many things in (D)parables, and was saying to them in His teaching, “Listen to this! Behold, the sower went out to sow; as he was sowing, some seed fell beside the road, and the birds came and ate it up. Other seed fell on the rocky ground where it did not have much soil; and immediately it sprang up because it had no depth of soil. And when the sun had risen, it was scorched; and because it had no root, it withered away. Other seed fell among the thorns, and the thorns came up and choked it, and it yielded no crop. Other seeds fell into the good soil, and as they grew up and increased, they yielded a crop and produced thirty, sixty, and a hundred times as much.” And He was saying, (E)He who has ears to hear, [a]let him hear.”

10 As soon as He was alone, [b]His followers, along with the twelve disciples, began asking Him about the parables. 11 And He was saying to them, “To you has been given the mystery of the kingdom of God, but for (F)those who are outside, everything comes (G)in parables, 12 so that (H)while seeing they may see, and not perceive, and while hearing, they may hear, and not understand, otherwise they might return and it would be forgiven them.”

Explanation of the Parable

13 (I)And He *said to them, “Do you not understand this parable? How will you understand all the parables? 14 The sower sows the word. 15 These are the ones who are beside the road where the word is sown; and when they hear, immediately (J)Satan comes and takes away the word which has been sown in them. 16 And in a similar way these are the ones sown with seed on the rocky places, who, when they hear the word, immediately receive it with joy; 17 and yet they have no firm root in themselves, but are only temporary; then, when affliction or persecution occurs because of the word, immediately they [c]fall away. 18 And others are the ones sown with seed among the thorns; these are the ones who have heard the word, 19 but the worries of (K)the [d]world, and the (L)deceitfulness of wealth, and the desires for other things enter and choke the word, and it [e]becomes unfruitful. 20 And those are the ones sown with seed on the good soil; and they hear the word and accept it and (M)bear fruit, thirty, sixty, and a hundred times as much.”

21 And He was saying to them, (N)A lamp is not brought to be put under a [f]basket, or under a bed, is it? Is it not brought to be put on the lampstand? 22 (O)For nothing is hidden, except to be revealed; nor has anything been secret, but that it would come to light. 23 (P)If anyone has ears to hear, [g]let him hear.” 24 And He was saying to them, “Take care what you listen to. [h](Q)By your standard of measure it will be measured to you; and more will be given you besides. 25 (R)For whoever has, to him more will be given; and whoever does not have, even what he has will be taken away from him.”

Parable of the Seed

26 And He was saying, “The kingdom of God is like a man who casts seed upon the soil; 27 and he goes to bed at night and gets up daily, and the seed sprouts and grows—how, he himself does not know. 28 The soil produces crops by itself; first the stalk, then the head, then the mature grain in the head. 29 Now when the crop permits, he immediately [i](S)puts in the sickle, because the harvest has come.”

Parable of the Mustard Seed

30 (T)And He was saying, “How shall we [j](U)picture the kingdom of God, or by what parable shall we present it? 31 It is like a mustard seed, which, when sown upon the soil, though it is the smallest of all the seeds that are upon the soil, 32 yet when it is sown, it grows up and becomes larger than all the garden plants, and forms large branches, with the result that (V)the birds of the sky can nest under its shade.”

33 And with many such parables He was speaking the word to them, so far as they were able to [k]understand it; 34 and He did not speak to them (W)without a parable; but He was (X)explaining everything privately to His own disciples.

Jesus Stills the Sea

35 (Y)On that day, when evening came, He *said to them, “Let’s go over to the other side.” 36 After dismissing the crowd, they *took Him along with them (Z)in the boat, just as He was; and other boats were with Him. 37 And a fierce gale of wind *developed, and the waves were breaking over the boat so much that the boat was already filling with water. 38 And yet Jesus Himself was in the stern, asleep on the cushion; and they *woke Him and *said to Him, “Teacher, do You not care that we are perishing?” 39 And He got up and (AA)rebuked the wind and said to the sea, “Hush, be still.” And the wind died down and [l]it became perfectly calm. 40 And He said to them, “Why are you [m]afraid? (AB)Do you still have no faith?” 41 They became very much afraid and said to one another, “Who, then, is this, that even the wind and the sea obey Him?”

The Demon-possessed Man Cured

(AC)They came to the other side of the sea, into the region of the Gerasenes. When He got out of (AD)the boat, immediately a man from the tombs (AE)with an unclean spirit met Him. He lived among the tombs; and no one was able to bind him anymore, not even with a chain, because he had often been bound with shackles and chains, and the chains had been torn apart by him and the shackles broken in pieces; and no one was strong enough to subdue him. Constantly, night and day, he was screaming among the tombs and in the mountains, and cutting himself with stones. Seeing Jesus from a distance, he ran up and bowed down before Him; and shouting with a loud voice, he *said, “[n](AF)What business do You have with me, Jesus, (AG)Son of (AH)the Most High God? I implore You by God, do not torment me!” For He had already been saying to him, “Come out of the man, you unclean spirit!” And He was asking him, “What is your name?” And he *said to Him, “My name is (AI)Legion, for we are many.” 10 And he begged Him earnestly not to send them out of the region. 11 Now there was a large herd of pigs feeding [o]nearby on the mountain. 12 And the demons begged Him, saying, “Send us into the pigs so that we may enter them.” 13 Jesus gave them permission. And coming out, the unclean spirits entered the pigs; and the herd rushed down the steep bank into the sea, about two thousand of them; and they were drowned in the sea.

14 Their herdsmen ran away and reported it in the city and in the countryside. And the people came to see what it was that had happened. 15 And then they *came to Jesus and *saw the man who had been (AJ)demon-possessed sitting down, (AK)clothed and (AL)in his right mind, the very man who had previously had the “(AM)legion”; and they became frightened. 16 Those who had seen it described to them how it had happened to the (AN)demon-possessed man, and all about the pigs. 17 And they began to (AO)beg Him to leave their region. 18 (AP)And as He was getting into the boat, the man who had been (AQ)demon-possessed was begging Him that he might [p]accompany Him. 19 And He did not let him, but He *said to him, (AR)Go home to your people and report to them [q]what great things the Lord has done for you, and how He had mercy on you.” 20 And he went away and began to (AS)proclaim in (AT)Decapolis [r]what great things Jesus had done for him; and everyone was amazed.

Miracles and Healing

21 (AU)When Jesus had crossed over again in (AV)the boat to the other side, a large crowd gathered around Him; and He [s]stayed (AW)by the seashore. 22 (AX)And one of (AY)the synagogue [t]officials, named Jairus, *came, and upon seeing Him, *fell at His feet 23 and *pleaded with Him earnestly, saying, “My little daughter is at the point of death; please come and (AZ)lay Your hands on her, so that she will [u]get well and live.” 24 And He went off with him; and a large crowd was following Him and pressing in on Him.

25 A woman who had had a hemorrhage for twelve years, 26 and had endured much at the hands of many physicians, and had spent all that she had and was not helped at all, but instead had become worse— 27 after hearing about Jesus, she came up in the crowd behind Him and touched His [v]cloak. 28 For she had been saying to herself, “If I just touch His garments, I will [w]get well.” 29 And immediately the flow of her blood was dried up; and she felt in her body that she was healed of her (BA)disease. 30 And immediately Jesus, perceiving in Himself that (BB)power from Him had gone out, turned around in the crowd and said, “Who touched My garments?” 31 And His disciples said to Him, “You see the crowd pressing in on You, and You say, ‘Who touched Me?’” 32 And He looked around to see the woman who had done this. 33 But the woman, fearing and trembling, aware of what had happened to her, came and fell down before Him and told Him the whole truth. 34 And He said to her, “Daughter, (BC)your faith has [x]made you well; (BD)go in peace and be cured of your (BE)disease.”

35 While He was still speaking, people *came from the house of the (BF)synagogue official, saying, “Your daughter has died; why bother the Teacher further?” 36 But Jesus, overhearing what was being spoken, *said to the (BG)synagogue official, (BH)Do not be afraid, only [y]believe.” 37 And He allowed no one to accompany Him except (BI)Peter, [z]James, and John the brother of [aa]James. 38 They *came to the house of the (BJ)synagogue official, and He *saw a commotion, and people loudly weeping and wailing. 39 And after entering, He *said to them, “Why are you making a commotion and weeping? The child has not died, but is asleep.” 40 And they began laughing at Him. But putting them all outside, He *took along the child’s father and mother and His own companions, and *entered the room where the child was in bed. 41 And taking the child by the hand, He *said to her, “Talitha, kum!” (which translated means, “Little girl, (BK)I say to you, get up!”). 42 And immediately the girl got up and began to walk, for she was twelve years old. And immediately they were completely astonished. 43 And He (BL)gave them strict orders that no one was to know about this, and He told them to have something given her to eat.

Footnotes

  1. Mark 4:9 Or hear! or listen!
  2. Mark 4:10 Lit those about Him
  3. Mark 4:17 I.e., from the faith
  4. Mark 4:19 Or age
  5. Mark 4:19 Or proves to be unfruitful
  6. Mark 4:21 Lit peck-measure
  7. Mark 4:23 Or hear! or listen!
  8. Mark 4:24 Lit By what measure you measure
  9. Mark 4:29 Lit sends forth
  10. Mark 4:30 Lit compare
  11. Mark 4:33 Lit hear
  12. Mark 4:39 Lit a great calm occurred
  13. Mark 4:40 Lit cowardly
  14. Mark 5:7 Lit What to me and to you (an ancient idiom)
  15. Mark 5:11 Lit there
  16. Mark 5:18 Lit be with Him
  17. Mark 5:19 Or everything that
  18. Mark 5:20 Or everything that
  19. Mark 5:21 Lit was by the sea
  20. Mark 5:22 Or rulers
  21. Mark 5:23 Lit be saved
  22. Mark 5:27 Or outer garment
  23. Mark 5:28 Lit be saved
  24. Mark 5:34 Lit saved you
  25. Mark 5:36 Or keep on believing
  26. Mark 5:37 Or Jacob
  27. Mark 5:37 Or Jacob

ד פעם אחרת, כשלימד ישוע על החוף, התאסף סביבו קהל עצום; האנשים נדחפו ונדחקו עד כי לא היה לו מקום לעמוד. ישוע התיישב בסירה שהכינו לו תלמידיו, וכל האנשים נשארו על החוף. בדרך כלל הוא לימד את הקהל בסיפורים ובמשלים, והנה אחד מהם: "שימו לב! איכר אחד יצא לזרוע. כשפיזר את הזרעים בשדה נפלו חלקם על השביל בצד הדרך, והציפורים באו וניקרו אותם. חלקם נפלו על אדמת סלעים ומיד הצמיחו נבטים יפים, אולם כעבור זמן קצר נבלו ומתו, מפני שלא יכלו להכות שורשים עמוקים. חלקם נפלו בין קוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. אולם חלק אחר מהזרעים נפל על אדמה טובה, ונשא פרי מבורך ורב פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה! מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

10 כשנשאר ישוע לבדו עם השנים-עשר ושאר התלמידים, הם שאלו אותו: "רבי, למה התכוונת במשל?"

"לכם מותר לדעת את סוד מלכות האלוהים," ענה להם ישוע, "אך אלה שמחוץ למלכות האלוהים שומעים רק משלים. למרות שהם רואים ושומעים, הם אינם מבינים ואינם מאמינים באלוהים, ועל כן אין להם סליחת חטאים. 13 אבל אם אינכם מבינים את המשל הפשוט הזה, כיצד תבינו את שאר המשלים שאני עומד לספר?

14 האיכר במשל הוא כל אדם שמספר לאחרים את בשורת אלוהים, שכן הוא מנסה לזרוע בלבם את דבר-אלוהים. 15 השביל בצד מסמל את לב האנשים השומעים את דבר אלוהים, אך מיד בא השטן ומנסה להשכיח מלבם את אשר שמעו. 16 אדמת הסלעים מסמלת את לבם של אלה השומעים את הבשורה ומקבלים אותה בהתלהבות ובשמחה, 17 אך אינם מעמיקים ואינם מתבססים באמונתם. לכן ברגע שצצים קשיים ראשונים הם אינם מחזיקים מעמד.

אדמת הקוצים מסמלת את לבם של אלה השומעים את דבר אלוהים ומאמינים בו, אולם תוך זמן קצר תענוגות העולם והרדיפה אחר עושר והצלחה תופסים את המקום החשוב בלבם, ודוחקים הצידה את דבר אלוהים. משום כך לא רואים שום פרי בחייהם.

20 ואילו האדמה הטובה מסמלת את לבם של אלה המאמינים באמת בדבר-אלוהים, והפרי המבורך בחייהם רב, פי שלושים, פי שישים ואפילו פי מאה ממה שנזרע בלבם."

21 ישוע המשיך ואמר: "כשאדם מדליק נר בחשכה, האם הוא מחביא את הנר הדולק מתחת למיטה, כדי שאיש לא יראה את האור? תפקיד הנר להאיר, ולכן שמים אותו במקום מרכזי – במקום שבו יביא תועלת רבה ביותר.

22 כל הנסתר עתה ייגלה בבוא העת. 23 מי שאוזניים לו, שיקשיב!

24 קיימו באופן מעשי את מה שאתם שומעים. כפי שאתם מתנהגים עם אחרים כך יתנהגו איתכם. 25 מי שיש לו – יקבל עוד; ומי שאין לו – גם המעט שבידו יילקח ממנו."

26 ישוע סיפר להם משל נוסף על מלכות אלוהים: "איכר אחד זרע זרעים בשדה שלו, 27 ולאחר שסיים את הזריעה הלך לדרכו. כעבור זמן מה צמחו הזרעים וגדלו ללא עזרת האיכר; 28 האדמה הצמיחה בעצמה את הזרעים. תחילה צמח עלה ראשון, אחריו הגבעול וראש השיבולת, ולבסוף הבשילו הגרגרים. 29 אז בא האיכר וקצר את התבואה."

30 "כיצד אוכל לתאר את מלכות אלוהים?" שאל ישוע. "למה אפשר לדמות את מלכות אלוהים?" מלכות אלוהים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל. אף כי גרגר זה זעיר ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, בעל ענפים ארוכים וחסונים, וציפורים שונות יכולות לבנות בצילו קן ומחסה." 33 ישוע סיפר להם משלים רבים על דבר-אלוהים, לפי יכולת הבנתם. 34 למעשה הוא לימד את הציבור רק במשלים, וכאשר נשאר עם התלמידים לבדם נהג לבאר להם אותם.

35 לפנות ערב אמר ישוע לתלמידיו: "הבה נעבור לגדה השנייה של הכינרת" 36 הם עזבו את הקהל מאחוריהם והתרחקו מהמקום בסירה שבה ישב ישוע, אך הסירות האחרות שטו בעקבותיהם. 37 לפתע פרצה סערה גדולה; גלים חזקים וגבוהים הכו בסירה ומילאו אותה מים עד שכמעט טבעה. 38 באותו זמן ישן ישוע בשלווה בתוך הסירה. התלמידים העירו אותו בבהלה ופחד: "רבי, קום! אנחנו עומדים לטבוע, ולך לא אכפת?" 39 ישוע קם, נזף ברוח ופקד על הים להירגע. מיד שקטה הרוח והים נרגע.

40 לאחר מכן הוא פנה אל תלמידיו ושאל בתמיהה: "מדוע נבהלתם כל-כך? עדיין אינכם מאמינים בי?"

41 התלמידים נמלאו פחד ושאלו זה את זה: "מיהו האיש הזה שאף הרוח והים נשמעים לו?"

ה בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת ירד ישוע מהסירה, והנה רץ לקראתו מכיוון בית-הקברות איש אחוז רוח רעה. איש זה גר בבית-הקברות והיה בעל כוח פיזי אדיר. בכל פעם שאסרו אותו בכבלים ושרשרות הוא היה מנתק אותם בקלות ויוצא לחופשי. איש לא היה יכול להתגבר עליו. יומם ולילה נהג להסתובב כמשוגע בין הקברים ועל ההרים, צועק ופוצע את עצמו באבנים חדות.

בראותו את ישוע מרחוק, רץ האיש לקראתו ונפל לרגליו.

ישוע פקד על השד שבתוך האיש: "צא החוצה, שד!" השד צעק צעקה מחרידה: "מה אתה עומד לעשות לי, ישוע בן אל-עליון? למען אלוהים, אל תייסר אותי!"

"מה שמך?" שאל ישוע.

"לגיון," השיב השד. "אינני לבדי; אנחנו כאן שדים רבים." 10 השדים התחננו לפני ישוע שלא ישלח אותם למקום נידח.

11 בקרבת המקום היה עדר גדול של חזירים שרעה במורד ההרים. 12 "שלח אותנו לתוך החזירים האלה," התחננו השדים. 13 ישוע הסכים, והם יצאו מהאיש ונכנסו לתוך החזירים. כל החזירים (בערך אלפיים) דהרו בטירוף במורד ההר ישר לתוך הים וטבעו.

14 רועי החזירים ברחו לערים ולכפרים שבסביבה, וסיפרו לכולם מה שקרה. כל האנשים רצו מיד אל המקום כדי לראות את המחזה במו עיניהם. 15 עד מהרה התאספו אנשים רבים ליד ישוע, אולם כשראו את האיש יושב לרגלי ישוע לבוש היטב ושפוי בדעתו, נמלאו פחד. 16 עדי ראייה סיפרו לבאים מה שהתרחש, 17 והאנשים התחננו לפני ישוע שילך משם ויעזוב אותם לנפשם. 18 כשחזר ישוע לסירה התחנן לפניו האיש שיצאו ממנו השדים שירשה לו להצטרף אליו. 19 אולם ישוע לא הסכים לכך.

"לך הביתה למשפחתך ולחבריך," אמר ישוע. "ספר להם כיצד ריחם עליך אלוהים, ואיזה נס חולל בך."

20 האיש הלך לבקר בעשר הערים הגדולות וסיפר לאנשים על הפלא הגדול שחולל ישוע, וכולם התפלאו מאוד.

21 ישוע חצה בסירתו את הכינרת והגיע אל הגדה שממול, שם כבר חיכה לו קהל רב.

22 אחד מראשי בית-הכנסת המקומי, יאיר שמו, נפל לפני ישוע 23 והתחנן בפניו שירפא את בתו הקטנה. "בתי גוססת," קרא יאיר בייאוש. "אנא, בוא לביתי ושים את ידיך עליה, כדי שתבריא ותחיה."

24 ישוע הלך עם יאיר, והקהל הגדול הלך אחריהם, נדחף ונדחק סביב ישוע. 25 בקרב הקהל הייתה אישה שסבלה משטף דם מתמיד במשך שתים-עשרה שנה. 26 היא סבלה קשות מטיפולים של רופאים שונים, ולאחר שהוציאה את כל כספה, לא זו בלבד שמצבה לא השתפר, הוא אף החמיר! 27 היא שמעה על המעשים שישוע עשה, ולכן הלכה אחריו ונגעה בבגדו.

28 "אם רק אצליח לגעת בבגדיו אהיה בריאה," חשבה לעצמה. 29 ואכן, ברגע שנגעה בבגדו פסק שטף הדם, והאישה ידעה שנרפאה.

30 באותו רגע הרגיש ישוע שיצא ממנו כוח ריפוי. הוא הסתובב לאחור ושאל: "מי נגע בי?" 31 תלמידיו התפלאו על השאלה המשונה והשיבו: "ראה כמה אנשים נדחפים אליך מכל צד, ואתה שואל מי נגע בך?"

32 אולם ישוע התעלם מהערתם והמשיך להסתכל סביבו, מחפש את מי שנגע בו. 33 האישה, אשר ידעה כי נרפאה, התקרבה אליו, נפלה לרגליו בפחד ובחרדה וסיפרה לו את כל האמת. 34 "בתי, אמונתך ריפאה אותך!" אמר לה ישוע. "היי בריאה ולכי לשלום."

35 בזמן שדיבר ישוע עם האישה הגיעו למקום שליחים מבית יאיר, והודיעו שאיחר את המועד – בתו מתה, וביקורו של ישוע מיותר. 36 אולם ישוע התעלם מכך ואמר ליאיר: "אל תפחד; רק תאמין!"

37 ישוע עצר את הקהל ולא הרשה לאיש ללכת איתו, פרט לפטרוס, יעקב ויוחנן. 38 בהגיעם לביתו של יאיר מצאו את כולם בוכים ומתאבלים על מות הילדה. 39 ישוע נכנס פנימה ושאל את האנשים: "מדוע אתם בוכים ומתרגשים? הילדה לא מתה; היא רק ישנה."

40 כל הנוכחים לעגו לו, אולם הוא לא שם לב לכך וביקש מכולם לצאת משם. הוא לקח את ההורים ואת תלמידיו ונכנס איתם לחדרה של הילדה.

ישוע אחז בידה של הילדה וקרא : "טליתא, קומי!" (כלומר: "קומי, ילדה!") היא הייתה בת 12 והיא אכן קמה ממיטתה והתהלכה בבית. הוריה התפלאו מאוד, 43 אך ישוע הזהיר אותם שלא יספרו לאף אחד מה שקרה, וביקש שיתנו לילדה משהו לאכול.