A A A A A
Bible Book List

Matthew 21-22 New American Standard Bible (NASB)

The Triumphal Entry

21 When they had approached Jerusalem and had come to Bethphage, at the Mount of Olives, then Jesus sent two disciples, saying to them, “Go into the village opposite you, and immediately you will find a donkey tied there and a colt with her; untie them and bring them to Me. If anyone says anything to you, you shall say, ‘The Lord has need of them,’ and immediately he will send them.” This [a]took place to fulfill what was spoken through the prophet:

Say to the daughter of Zion,
Behold your King is coming to you,
Gentle, and mounted on a donkey,
Even on a colt, the foal of a beast of burden.’”

The disciples went and did just as Jesus had instructed them, and brought the donkey and the colt, and laid their coats on them; and He sat on [b]the coats. Most of the crowd spread their coats in the road, and others were cutting branches from the trees and spreading them in the road. The crowds going ahead of Him, and those who followed, were shouting,

“Hosanna to the Son of David;
Blessed is He who comes in the name of the Lord;
Hosanna in the highest!”

10 When He had entered Jerusalem, all the city was stirred, saying, “Who is this?” 11 And the crowds were saying, “This is the prophet Jesus, from Nazareth in Galilee.”

Cleansing the Temple

12 And Jesus entered the temple and drove out all those who were buying and selling in the temple, and overturned the tables of the money changers and the seats of those who were selling doves. 13 And He *said to them, “It is written, ‘My house shall be called a house of prayer’; but you are making it a robbers[c]den.”

14 And the blind and the lame came to Him in the temple, and He healed them. 15 But when the chief priests and the scribes saw the wonderful things that He had done, and the children who were shouting in the temple, “Hosanna to the Son of David,” they became indignant 16 and said to Him, “Do You hear what these children are saying?” And Jesus *said to them, “Yes; have you never read, ‘Out of the mouth of infants and nursing babies You have prepared praise for Yourself’?” 17 And He left them and went out of the city to Bethany, and spent the night there.

The Barren Fig Tree

18 Now in the morning, when He was returning to the city, He became hungry. 19 Seeing a lone fig tree by the road, He came to it and found nothing on it except leaves only; and He *said to it, “No longer shall there ever be any fruit from you.” And at once the fig tree withered.

20 Seeing this, the disciples were amazed and asked, “How did the fig tree wither all at once?” 21 And Jesus answered and said to them, “Truly I say to you, if you have faith and do not doubt, you will not only do what was done to the fig tree, but even if you say to this mountain, ‘Be taken up and cast into the sea,’ it will happen. 22 And all things you ask in prayer, believing, you will receive.”

Authority Challenged

23 When He entered the temple, the chief priests and the elders of the people came to Him while He was teaching, and said, “By what authority are You doing these things, and who gave You this authority?” 24 Jesus said to them, “I will also ask you one [d]thing, which if you tell Me, I will also tell you by what authority I do these things. 25 The baptism of John was from what source, from heaven or from men?” And they began reasoning among themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ He will say to us, ‘Then why did you not believe him?’ 26 But if we say, ‘From men,’ we fear the [e]people; for they all regard John as a prophet.” 27 And answering Jesus, they said, “We do not know.” He also said to them, “Neither will I tell you by what authority I do these things.

Parable of Two Sons

28 “But what do you think? A man had two [f]sons, and he came to the first and said, ‘[g]Son, go work today in the vineyard.’ 29 And he answered, ‘I will not’; but afterward he regretted it and went. 30 The man came to the second and said the same thing; and he answered, ‘I will, sir’; but he did not go. 31 Which of the two did the will of his father?” They *said, “The first.” Jesus *said to them, “Truly I say to you that the tax collectors and prostitutes [h]will get into the kingdom of God before you. 32 For John came to you in the way of righteousness and you did not believe him; but the tax collectors and prostitutes did believe him; and you, seeing this, did not even feel remorse afterward so as to believe him.

Parable of the Landowner

33 “Listen to another parable. There was a [i]landowner who planted a vineyard and put a wall around it and dug a wine press in it, and built a tower, and rented it out to [j]vine-growers and went on a journey. 34 When the [k]harvest time approached, he sent his slaves to the vine-growers to receive his produce. 35 The vine-growers took his slaves and beat one, and killed another, and stoned a third. 36 Again he sent another group of slaves larger than the first; and they did the same thing to them. 37 But afterward he sent his son to them, saying, ‘They will respect my son.’ 38 But when the vine-growers saw the son, they said among themselves, ‘This is the heir; come, let us kill him and seize his inheritance.’ 39 They took him, and threw him out of the vineyard and killed him. 40 Therefore when the [l]owner of the vineyard comes, what will he do to those vine-growers?” 41 They *said to Him, “He will bring those wretches to a wretched end, and will rent out the vineyard to other vine-growers who will pay him the proceeds at the proper seasons.”

42 Jesus *said to them, “Did you never read in the Scriptures,

The stone which the builders rejected,
This became the chief corner stone;
This came about from the Lord,
And it is marvelous in our eyes’?

43 Therefore I say to you, the kingdom of God will be taken away from you and given to a [m]people, producing the fruit of it. 44 And he who falls on this stone will be broken to pieces; but on whomever it falls, it will scatter him like dust.”

45 When the chief priests and the Pharisees heard His parables, they understood that He was speaking about them. 46 When they sought to seize Him, they feared the [n]people, because they considered Him to be a prophet.

Parable of the Marriage Feast

22 Jesus spoke to them again in parables, saying, The kingdom of heaven [o]may be compared to [p]a king who [q]gave a wedding feast for his son. And he sent out his slaves to call those who had been invited to the wedding feast, and they were unwilling to come. Again he sent out other slaves saying, ‘Tell those who have been invited, “Behold, I have prepared my dinner; my oxen and my fattened livestock are all butchered and everything is ready; come to the wedding feast.”’ But they paid no attention and went their way, one to his own [r]farm, another to his business, and the rest seized his slaves and mistreated them and killed them. But the king was enraged, and he sent his armies and destroyed those murderers and set their city on fire. Then he *said to his slaves, ‘The wedding is ready, but those who were invited were not worthy. Go therefore to the main highways, and as many as you find there, invite to the wedding feast.’ 10 Those slaves went out into the streets and gathered together all they found, both evil and good; and the wedding hall was filled with [s]dinner guests.

11 “But when the king came in to look over the dinner guests, he saw a man there who was not dressed in wedding clothes, 12 and he *said to him, ‘Friend, how did you come in here without wedding clothes?’ And the man was speechless. 13 Then the king said to the servants, ‘Bind him hand and foot, and throw him into the outer darkness; in that place there will be weeping and gnashing of teeth.’ 14 For many are [t]called, but few are chosen.”

Tribute to Caesar

15 Then the Pharisees went and [u]plotted together how they might trap Him [v]in what He said. 16 And they *sent their disciples to Him, along with the Herodians, saying, “Teacher, we know that You are truthful and teach the way of God in truth, and [w]defer to no one; for You are not partial to any. 17 Tell us then, what do You think? Is it [x]lawful to give a poll-tax to Caesar, or not?” 18 But Jesus perceived their [y]malice, and said, “Why are you testing Me, you hypocrites? 19 Show Me the coin used for the poll-tax.” And they brought Him a [z]denarius. 20 And He *said to them, “Whose likeness and inscription is this?” 21 They *said to Him, “Caesar’s.” Then He *said to them, Then render to Caesar the things that are Caesar’s; and to God the things that are God’s.” 22 And hearing this, they were amazed, and leaving Him, they went away.

Jesus Answers the Sadducees

23 On that day some Sadducees (who say there is no resurrection) came to Jesus and questioned Him, 24 asking, “Teacher, Moses said, ‘If a man dies having no children, his brother as next of kin shall marry his wife, and raise up children for his brother.’ 25 Now there were seven brothers with us; and the first married and died, and having no children left his wife to his brother; 26 so also the second, and the third, down to the seventh. 27 Last of all, the woman died. 28 In the resurrection, therefore, whose wife of the seven will she be? For they all had married her.”

29 But Jesus answered and said to them, “You are mistaken, not [aa]understanding the Scriptures nor the power of God. 30 For in the resurrection they neither marry nor are given in marriage, but are like angels in heaven. 31 But regarding the resurrection of the dead, have you not read what was spoken to you by God: 32 I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob’? He is not the God of the dead but of the living.” 33 When the crowds heard this, they were astonished at His teaching.

34 But when the Pharisees heard that Jesus had silenced the Sadducees, they gathered themselves together. 35 One of them, [ab]a lawyer, asked Him a question, testing Him, 36 “Teacher, which is the great commandment in the Law?” 37 And He said to him, “‘You shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your mind.’ 38 This is the great and [ac]foremost commandment. 39 The second is like it, ‘You shall love your neighbor as yourself.’ 40 On these two commandments depend the whole Law and the Prophets.”

41 Now while the Pharisees were gathered together, Jesus asked them a question: 42 “What do you think about [ad]the Christ, whose son is He?” They *said to Him, “The son of David.” 43 He *said to them, “Then how does David [ae]in the Spirit call Him ‘Lord,’ saying,

44 The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
Until I put Your enemies beneath Your feet”’?

45 If David then calls Him ‘Lord,’ how is He his son?” 46 No one was able to answer Him a word, nor did anyone dare from that day on to ask Him [af]another question.

Footnotes:

  1. Matthew 21:4 Lit has happened
  2. Matthew 21:7 Lit them
  3. Matthew 21:13 Lit cave
  4. Matthew 21:24 Lit word
  5. Matthew 21:26 Lit crowd
  6. Matthew 21:28 Lit children
  7. Matthew 21:28 Lit Child
  8. Matthew 21:31 Lit are getting into
  9. Matthew 21:33 Lit a man, head of a household
  10. Matthew 21:33 Or tenant farmers, also vv 34, 35, 38, 40
  11. Matthew 21:34 Lit the fruit season
  12. Matthew 21:40 Lit lord
  13. Matthew 21:43 Lit nation
  14. Matthew 21:46 Lit crowds
  15. Matthew 22:2 Lit was compared to
  16. Matthew 22:2 Lit a man, a king
  17. Matthew 22:2 Lit made
  18. Matthew 22:5 Or field
  19. Matthew 22:10 Lit those reclining at the table
  20. Matthew 22:14 Or invited
  21. Matthew 22:15 Lit took counsel
  22. Matthew 22:15 Lit in word
  23. Matthew 22:16 Lit it is not a concern to You about anyone; i.e. You do not seek anyone’s favor
  24. Matthew 22:17 Or permissible
  25. Matthew 22:18 Or wickedness
  26. Matthew 22:19 The denarius was a day’s wages
  27. Matthew 22:29 Or knowing
  28. Matthew 22:35 I.e. an expert in the Mosaic Law
  29. Matthew 22:38 Or first
  30. Matthew 22:42 I.e. the Messiah
  31. Matthew 22:43 Or by inspiration
  32. Matthew 22:46 Lit any longer
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מתי 21-22 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כא כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד הכפר בית-פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר: "כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי. אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט: 'האדון זקוק להם.' והוא יניח לכם מיד."

דבר זה בא לקיים את הנבואה[a]:

"גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים!

הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא,

עני ורכב על חמור ועל עיר בן-אתנות."

שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע. הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע. רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו. ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו:

"הושע-נא לבן-דוד!"

"ברוך הבא בשם ה'!"[b]

"הושע-נא במרומים!"

10 כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד. "מי האיש הזה?" שאלו האנשים.

11 וההמון השיב: "זהו ישוע – הנביא מנצרת שבגליל!"

12 ישוע הלך לבית-המקדש, גירש את הסוחרים והקונים, והפך את שולחנותיהם של מחליפי הכספים ואת דוכניהם של סוחרי היונים.

13 "בכתבי-הקודש כתוב[c] 'ביתי בית-תפלה יקרא'" קרא ישוע, "ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!" 14 העיוורים ובעלי המום שהיו בבית-המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם. 15 אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: "הושע-נא לבן-דוד!" הם התרגזו מאוד ושאלו אותו: 16 "האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?"

"כן," ענה ישוע. "האם מעולם לא קראתם בכתבי-הקודש[d]: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'!"

17 ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה – שם נשאר ללון באותו לילה.

18 כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב. 19 הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.

20 התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"

21 וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם. 22 תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו."

23 כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.

24 "אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

25 "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 26 ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא." 27 לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם. 28 אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור. 29 'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם. 30 הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם. 31 מי מהשניים שמע בקול אביו?"

"הבן הבכור, כמובן," השיבו.

"אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל. 32 "כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.

33 הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.

34 בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.

35 אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.

36 בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם. 37 לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.

38 אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!' 39 הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

40 כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"

41 השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."

42 ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים[e]:

'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה,

מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'

43 אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול. 44 מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה – יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן – יישחק לאבק."

45 כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם – כלומר, שהם היו הכורמים במשל – 46 הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.

כב ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. "אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת-חתונה גדולה לבנו. כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא. המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: 'הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!'

אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.

המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם. הוא פנה אל משרתיו ואמר: ' משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה. צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!' 10 המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.

11 אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.

12 'ידידי', שאל המלך, 'כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?' לאורח לא הייתה תשובה.

13 אז אמר המלך למשרתיו: 'קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!' 14 כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים."

15 שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו. 16 הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. "אדון," הם פתחו, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא-פנים. 17 אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מיסים לקיסר הרומאי או לא?" 18 ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: "צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי? 19 בואו הנה; תנו לי מטבע." והם נתנו לו מטבע. 20 "דמותו של מי חקוקה כאן?" שאל אותם ישוע. "ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

21 "של הקיסר," ענו.

"אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

22 תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.

23 באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו: 24 "רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת ילדים ולהמשיך את שם המת. 25 אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני, 26 אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים. 27 לבסוף מתה גם האישה. 28 אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!"

29 "טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי-הקודש ולגבורתו של אלוהים," השיב להם ישוע. 30 "כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נישואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. 31 באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה? 32 'אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!' והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!"

33 תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם, אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל: 36 "רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?"

37 "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך," השיב ישוע. 38 "זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר! 39 והמצווה השנייה דומה לה: 'ואהבת לרעך כמוך.' 40 כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות האלה, תקיים למעשה את התורה כולה."

41 בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה: 42 "מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?"

"בנו של-דוד," השיבו הפרושים.

43 "אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש 'אדון'?" המשיך ישוע לשאול. 44 הרי דוד אמר[f]:

'נאם ה' לאדני,

שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך.'!

45 ואם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא יכול להיות בנו?"

46 לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes