The Triumphal Entry

21 (A)When they had approached Jerusalem and had come to Bethphage, at (B)the Mount of Olives, Jesus then sent two disciples, saying to them, “Go into the village opposite you, and immediately you will find a donkey tied there and a colt with it. Untie them and bring them to Me. And if anyone says anything to you, you shall say, ‘The Lord needs them,’ and he will send them on immediately.” Now (C)this [a]took place so that what was spoken through [b]the prophet would be fulfilled:

(D)Say to the daughter of Zion,
Behold your King is coming to you,
Humble, and mounted on a donkey,
Even on a colt, the foal of a donkey.’”

The disciples went and did just as Jesus had instructed them, and brought the donkey and the colt, and laid their cloaks on them; and He sat on [c]the cloaks. Most of the crowd (E)spread their cloaks on the road, and others were cutting branches from the trees and spreading them on the road. Now the crowds going ahead of Him, and those who followed, were shouting,

[d]Hosanna to the (F)Son of David;
(G)Blessed is the One who comes in the name of the Lord;
[e]Hosanna (H)in the highest!”

10 When He had entered Jerusalem, all the city was stirred, saying, “Who is this?” 11 And the crowds were saying, “This is (I)Jesus the prophet, from (J)Nazareth in Galilee.”

Cleansing the Temple

12 (K)And Jesus entered the temple area and drove out all those who were selling and buying on the temple grounds, and He overturned the tables of the (L)money changers and the seats of those who were selling (M)doves. 13 And He *said to them, “It is written: ‘(N)My house will be called a house of prayer’; but you are making it a (O)den of robbers.”

14 And those who were blind and those who limped came to Him in the temple area, and (P)He healed them. 15 But when the chief priests and the scribes saw the wonderful things that He had done, and the children who were shouting in the temple area, “[f]Hosanna to the (Q)Son of David,” they became indignant, 16 and they said to Him, “Do You hear what these children are saying?” And Jesus *said to them, “Yes. Have you never read, ‘(R)From the mouths of infants and nursing babies You have prepared praise for Yourself’?” 17 And He left them and went out of the city to (S)Bethany, and spent the night there.

The Barren Fig Tree

18 (T)Now in the early morning, when He was returning to the city, He became hungry. 19 And seeing a lone (U)fig tree by the road, He came to it and found nothing on it except leaves alone; and He *said to it, “No longer shall there ever be any fruit from you.” And at once the fig tree withered.

20 Seeing this, the disciples were amazed and [g]asked, “How did the fig tree wither all at once?” 21 And Jesus answered and said to them, “Truly I say to you, (V)if you have faith and do not doubt, you will not only do what was done to the fig tree, but even if you say to this mountain, ‘Be taken up and cast into the sea,’ it will happen. 22 And (W)whatever you ask in prayer, believing, you will receive it all.”

Authority Challenged

23 (X)When He entered the temple area, the chief priests and the elders of the people came to Him (Y)while He was teaching, and said, “By what authority are You doing these things, and who gave You this authority?” 24 But Jesus responded and said to them, “I will also ask you one [h]question, which, if you tell Me, I will also tell you by what authority I do these things. 25 The baptism of John was from what source: from heaven or from men?” And they began considering the implications among themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ He will say to us, ‘Then why did you not believe him?’ 26 But if we say, ‘From men,’ we fear the [i]people; for they all regard John as (Z)a prophet.” 27 And answering Jesus, they said, “We do not know.” He also said to them, “Neither am I telling you by what authority I do these things.

Parable of Two Sons

28 “But what do you think? A man had two [j]sons, and he came to the first and said, ‘[k]Son, go work today in the (AA)vineyard.’ 29 But he replied, ‘I do not want to.’ Yet afterward he regretted it and went. 30 And the man came to his second son and said the same thing; and he replied, ‘I will, sir’; and yet he did not go. 31 Which of the two did the will of his father?” They *said, “The first.” Jesus *said to them, “Truly I say to you that (AB)the tax collectors and prostitutes [l]will get into the kingdom of God before you. 32 For John came to you in the way of righteousness and you did not believe him; but (AC)the tax collectors and prostitutes did believe him; and you, seeing this, did not even [m]have second thoughts afterward so as to believe him.

Parable of the Landowner

33 “Listen to another parable. (AD)There was a [n]landowner who (AE)planted a (AF)vineyard and put a [o]fence around it, and dug a wine press in it, and built a tower, and he leased it to [p]vine-growers and (AG)went on a journey. 34 And when the [q]harvest time approached, he (AH)sent his slaves to the vine-growers to receive his fruit. 35 And the vine-growers took his slaves and beat one, killed another, and stoned another. 36 Again, he (AI)sent other slaves, more than the first; and they did the same things to them. 37 But afterward he sent his son to them, saying, ‘They will respect my son.’ 38 But when the vine-growers saw the son, they said among themselves, ‘This is the heir; come, let’s kill him and take possession of his inheritance!’ 39 And they took him and threw him out of the vineyard, and killed him. 40 Therefore, when the [r]owner of the vineyard comes, what will he do to those vine-growers?” 41 They *said to Him, “He will bring those wretches to a wretched end and (AJ)lease the vineyard to other vine-growers, who will pay him the fruit in the proper seasons.”

42 Jesus *said to them, “Did you never read in the Scriptures,

(AK)A stone which the builders rejected,
This has become the [s]chief cornerstone;
This came about from the Lord,
And it is marvelous in our eyes’?

43 Therefore I say to you, the kingdom of God will be taken away from you and given to a [t]people producing its fruit. 44 And (AL)the one who falls on this stone will be broken to pieces; and on whomever it falls, it will crush him.”

45 When the chief priests and the Pharisees heard His parables, they understood that He was speaking about them. 46 And although they sought to arrest Him, they (AM)feared the crowds, since they considered Him to be a (AN)prophet.

Parable of the Marriage Feast

22 Jesus spoke to them again in parables, saying, (AO)The kingdom of heaven [u]is like [v]a king who [w]held a (AP)wedding feast for his son. And he (AQ)sent his slaves to call those who had been invited to the wedding feast, and they were unwilling to come. Again he (AR)sent other slaves, saying, ‘Tell those who have been invited, “Behold, I have prepared my dinner; my oxen and my fattened cattle are all butchered and everything is ready. Come to the wedding feast!”’ But they paid no attention and went their separate ways, one to his own [x]farm, another to his business, and the rest seized his slaves and treated them abusively, and then killed them. Now the king was angry, and he sent his armies and destroyed those murderers and set their city on fire. Then he *said to his slaves, ‘The wedding feast is ready, but those who were invited were not worthy. So go to (AS)the main roads, and invite whomever you find there to the wedding feast.’ 10 Those slaves went out into the streets and gathered together all whom they found, both bad and good; and the wedding hall was filled with [y]dinner guests.

11 “But when the king came in to look over the [z]dinner guests, he saw (AT)a man there who was not dressed in wedding clothes, 12 and he *said to him, ‘(AU)Friend, how did you get in here without wedding clothes?’ And the man was speechless. 13 Then the king said to the servants, ‘Tie his hands and feet, and throw him into (AV)the outer darkness; there will be weeping and gnashing of teeth in that place.’ 14 For many are [aa](AW)called, but few are (AX)chosen.”

Poll-tax to Caesar

15 (AY)Then the Pharisees went and [ab]plotted together how they might trap Him [ac]in what He said. 16 And they *sent their disciples to Him, along with the (AZ)Herodians, saying, “Teacher, we know that You are truthful and teach the way of God in truth, and [ad]do not care what anyone thinks; for You [ae]are not partial to anyone. 17 Tell us then, what do You think? Is it [af]permissible to pay a [ag](BA)poll-tax to (BB)Caesar, or not?” 18 But Jesus perceived their [ah]malice, and said, “Why are you testing Me, you hypocrites? 19 Show Me the (BC)coin used for the poll-tax.” And they brought Him a [ai]denarius. 20 And He *said to them, “Whose image and inscription is this?” 21 They *said to Him, “Caesar’s.” Then He *said to them, (BD)Then pay to Caesar the things that are Caesar’s; and to God the things that are God’s.” 22 And hearing this, they were amazed; and (BE)they left Him and went away.

Jesus Answers the Sadducees

23 (BF)On that day some (BG)Sadducees (who say (BH)there is no resurrection) came to [aj]Jesus and questioned Him, 24 saying, “Teacher, Moses said, ‘(BI)If a man dies having no children, his brother as next of kin shall marry his wife, and raise up [ak]children for his brother.’ 25 Now there were seven brothers among us; and the first married and died, and having no [al]children, he left his wife to his brother. 26 It was the same also with the second brother, and the third, down to the seventh. 27 Last of all, the woman died. 28 In the resurrection, therefore, whose wife of the seven will she be? For they all had her in marriage.”

29 But Jesus answered and said to them, “You are mistaken, (BJ)since you do not [am]understand the Scriptures nor the power of God. 30 For in the resurrection they neither (BK)marry nor are given in marriage, but are like angels in heaven. 31 But regarding the resurrection of the dead, have you not read what was spoken to you by God: 32 (BL)I am the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob’? He is not the God of the dead, but of the living.” 33 When the crowds heard this, (BM)they were astonished at His teaching.

34 (BN)But when the Pharisees heard that Jesus had silenced (BO)the Sadducees, they gathered together. 35 And one of them, [an](BP)a lawyer, asked Him a question, testing Him: 36 “Teacher, which is the great commandment in the Law?” 37 And He said to him, “‘(BQ)You shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your mind.’ 38 This is the great and [ao]foremost commandment. 39 The second is like it, ‘(BR)You shall love your neighbor as yourself.’ 40 (BS)Upon these two commandments [ap]hang the whole Law and the Prophets.”

41 (BT)Now while the Pharisees were gathered together, Jesus asked them a question: 42 “What do you think about the [aq]Christ? Whose son is He?” They *said to Him, “(BU)The son of David.” 43 He *said to them, “Then [ar]how does David [as](BV)in the Spirit call Him ‘Lord,’ saying,

44 (BW)The Lord said to my Lord,
Sit at My right hand,
Until I put Your enemies under Your feet”’?

45 Therefore, if David calls Him ‘Lord,’ [at]how is He his son?” 46 (BX)No one was able to offer Him a word in answer, nor did anyone dare from that day on to ask Him any more questions.

Footnotes

  1. Matthew 21:4 Lit has happened
  2. Matthew 21:4 I.e., Zechariah
  3. Matthew 21:7 Lit them
  4. Matthew 21:9 Aramaic for Save, we pray
  5. Matthew 21:9 Aramaic for Save, we pray
  6. Matthew 21:15 Aramaic for Save, we pray
  7. Matthew 21:20 Lit said
  8. Matthew 21:24 Lit word
  9. Matthew 21:26 Lit crowd
  10. Matthew 21:28 Lit children
  11. Matthew 21:28 Lit Child
  12. Matthew 21:31 Lit are getting into
  13. Matthew 21:32 Or change your minds
  14. Matthew 21:33 Lit a man, head of a household
  15. Matthew 21:33 Or hedge
  16. Matthew 21:33 Or tenant farmers, also vv 34, 35, 38, 40
  17. Matthew 21:34 Lit the fruit season
  18. Matthew 21:40 Lit lord
  19. Matthew 21:42 Lit head of the corner
  20. Matthew 21:43 Lit nation
  21. Matthew 22:2 Lit has been compared to
  22. Matthew 22:2 Lit a man, a king
  23. Matthew 22:2 Lit made
  24. Matthew 22:5 Or field
  25. Matthew 22:10 Lit those reclining at the table
  26. Matthew 22:11 Lit those reclining at the table
  27. Matthew 22:14 Or invited
  28. Matthew 22:15 Lit took counsel
  29. Matthew 22:15 Lit in word
  30. Matthew 22:16 Lit it is not a concern to You about anyone;
  31. Matthew 22:16 Lit do not look at the face of people
  32. Matthew 22:17 Or lawful; i.e., by Jewish law and tradition
  33. Matthew 22:17 I.e., a tax on each person in the census
  34. Matthew 22:18 Or wickedness
  35. Matthew 22:19 The denarius was a day’s wages for a laborer
  36. Matthew 22:23 Lit Him
  37. Matthew 22:24 Lit seed
  38. Matthew 22:25 Lit seed
  39. Matthew 22:29 Or know
  40. Matthew 22:35 I.e., an expert in the Mosaic Law
  41. Matthew 22:38 Or first
  42. Matthew 22:40 I.e., completely depend
  43. Matthew 22:42 I.e., Messiah
  44. Matthew 22:43 Or in what sense does
  45. Matthew 22:43 I.e., by inspiration
  46. Matthew 22:45 Or in what sense is

כא כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד הכפר בית-פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר: "כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי. אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט: 'האדון זקוק להם.' והוא יניח לכם מיד."

דבר זה בא לקיים את הנבואה[a]:

"גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים!

הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא,

עני ורכב על חמור ועל עיר בן-אתנות."

שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע. הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע. רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו. ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו:

"הושע-נא לבן-דוד!"

"ברוך הבא בשם ה'!"[b]

"הושע-נא במרומים!"

10 כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד. "מי האיש הזה?" שאלו האנשים.

11 וההמון השיב: "זהו ישוע – הנביא מנצרת שבגליל!"

12 ישוע הלך לבית-המקדש, גירש את הסוחרים והקונים, והפך את שולחנותיהם של מחליפי הכספים ואת דוכניהם של סוחרי היונים.

13 "בכתבי-הקודש כתוב[c] 'ביתי בית-תפלה יקרא'" קרא ישוע, "ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!" 14 העיוורים ובעלי המום שהיו בבית-המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם. 15 אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: "הושע-נא לבן-דוד!" הם התרגזו מאוד ושאלו אותו: 16 "האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?"

"כן," ענה ישוע. "האם מעולם לא קראתם בכתבי-הקודש[d]: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'!"

17 ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה – שם נשאר ללון באותו לילה.

18 כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב. 19 הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.

20 התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"

21 וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם. 22 תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו."

23 כשחזר ישוע לבית-המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.

24 "אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

25 "האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או לא?"

הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 26 ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא." 27 לבסוף השיבו: "איננו יודעים." אמר להם ישוע: "אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם. 28 אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים. 'בני, לך היום לעבוד בכרם,' ביקש האב מבנו הבכור. 29 'אינני רוצה,' השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם. 30 הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו. 'טוב, אבא אני אלך,' השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם. 31 מי מהשניים שמע בקול אביו?"

"הבן הבכור, כמובן," השיבו.

"אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם," הסביר להם ישוע את המשל. 32 "כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.

33 הקשיבו עתה למשל הבא: בעל-אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.

34 בעת הבציר שלח בעל-הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.

35 אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.

36 בעל-הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם. 37 לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.

38 אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: 'הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!' 39 הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.

40 כשישוב בעל-הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?"

41 השיבו המנהיגים: "הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו."

42 ישוע המשיך ואמר: "האם מעולם לא קראתם בכתובים[e]:

'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה,

מאת ה' היתה זאת; היא נפלאת בעינינו'

43 אני מתכוון לומר שה' ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול. 44 מי שיתקל באבן הזאת וייפול עליה – יתנפץ לרסיסים; מי שתיפול עליו האבן – יישחק לאבק."

45 כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם – כלומר, שהם היו הכורמים במשל – 46 הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא.

כב ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. "אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת-חתונה גדולה לבנו. כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא. המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: 'הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!'

אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.

המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם. הוא פנה אל משרתיו ואמר: ' משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה. צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!' 10 המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.

11 אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.

12 'ידידי', שאל המלך, 'כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?' לאורח לא הייתה תשובה.

13 אז אמר המלך למשרתיו: 'קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!' 14 כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים."

15 שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו. 16 הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. "אדון," הם פתחו, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא-פנים. 17 אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מיסים לקיסר הרומאי או לא?" 18 ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: "צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי? 19 בואו הנה; תנו לי מטבע." והם נתנו לו מטבע. 20 "דמותו של מי חקוקה כאן?" שאל אותם ישוע. "ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

21 "של הקיסר," ענו.

"אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

22 תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.

23 באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו: 24 "רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת ילדים ולהמשיך את שם המת. 25 אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני, 26 אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים. 27 לבסוף מתה גם האישה. 28 אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!"

29 "טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי-הקודש ולגבורתו של אלוהים," השיב להם ישוע. 30 "כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נישואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. 31 באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה? 32 'אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!' והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!"

33 תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם, אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל: 36 "רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?"

37 "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך," השיב ישוע. 38 "זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר! 39 והמצווה השנייה דומה לה: 'ואהבת לרעך כמוך.' 40 כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות האלה, תקיים למעשה את התורה כולה."

41 בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה: 42 "מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?"

"בנו של-דוד," השיבו הפרושים.

43 "אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש 'אדון'?" המשיך ישוע לשאול. 44 הרי דוד אמר[f]:

'נאם ה' לאדני,

שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך.'!

45 ואם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא יכול להיות בנו?"

46 לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.