A A A A A
Bible Book List

Matthew 13-14 New American Standard Bible (NASB)

Jesus Teaches in Parables

13 That day Jesus went out of the house and was sitting by the sea. And [a]large crowds gathered to Him, so He got into a boat and sat down, and the whole crowd was standing on the beach.

And He spoke many things to them in parables, saying, “Behold, the sower went out to sow; and as he sowed, some seeds fell beside the road, and the birds came and ate them up. Others fell on the rocky places, where they did not have much soil; and immediately they sprang up, because they had no depth of soil. But when the sun had risen, they were scorched; and because they had no root, they withered away. Others fell [b]among the thorns, and the thorns came up and choked them out. And others fell on the good soil and *yielded a crop, some a hundredfold, some sixty, and some thirty. He who has ears, [c]let him hear.”

An Explanation

10 And the disciples came and said to Him, “Why do You speak to them in parables?” 11 [d]Jesus answered them, To you it has been granted to know the mysteries of the kingdom of heaven, but to them it has not been granted. 12 For whoever has, to him more shall be given, and he will have an abundance; but whoever does not have, even what he has shall be taken away from him. 13 Therefore I speak to them in parables; because while seeing they do not see, and while hearing they do not hear, nor do they understand. 14 [e]In their case the prophecy of Isaiah is being fulfilled, which says,

[f]You will keep on hearing, [g]but will not understand;
[h]You will keep on seeing, but will not perceive;
15 For the heart of this people has become dull,
With their ears they scarcely hear,
And they have closed their eyes,
Otherwise they would see with their eyes,
Hear with their ears,
And understand with their heart and return,
And I would heal them.’

16 But blessed are your eyes, because they see; and your ears, because they hear. 17 For truly I say to you that many prophets and righteous men desired to see what you see, and did not see it, and to hear what you hear, and did not hear it.

The Sower Explained

18 Hear then the parable of the sower. 19 When anyone hears the [i]word of the kingdom and does not understand it, the evil one comes and snatches away what has been sown in his heart. This is the one on whom seed was sown beside the road. 20 The one on whom seed was sown on the rocky places, this is the man who hears the word and immediately receives it with joy; 21 yet he has no firm root in himself, but is only temporary, and when affliction or persecution arises because of the [j]word, immediately he [k]falls away. 22 And the one on whom seed was sown among the thorns, this is the man who hears the word, and the worry of the [l]world and the deceitfulness of wealth choke the word, and it becomes unfruitful. 23 And the one on whom seed was sown on the good soil, this is the man who hears the word and understands it; who indeed bears fruit and brings forth, some a hundredfold, some sixty, and some thirty.”

Tares among Wheat

24 Jesus presented another parable to them, saying, The kingdom of heaven [m]may be compared to a man who sowed good seed in his field. 25 But while his men were sleeping, his enemy came and sowed [n]tares among the wheat, and went away. 26 But when the [o]wheat sprouted and bore grain, then the tares became evident also. 27 The slaves of the landowner came and said to him, ‘Sir, did you not sow good seed in your field? [p]How then does it have tares?’ 28 And he said to them, ‘An [q]enemy has done this!’ The slaves *said to him, ‘Do you want us, then, to go and gather them up?’ 29 But he *said, ‘No; for while you are gathering up the tares, you may uproot the wheat with them. 30 Allow both to grow together until the harvest; and in the time of the harvest I will say to the reapers, “First gather up the tares and bind them in bundles to burn them up; but gather the wheat into my barn.”’”

The Mustard Seed

31 He presented another parable to them, saying, The kingdom of heaven is like a mustard seed, which a man took and sowed in his field; 32 and this is smaller than all other seeds, but when it is full grown, it is larger than the garden plants and becomes a tree, so that the birds of the [r]air come and nest in its branches.”

The Leaven

33 He spoke another parable to them, The kingdom of heaven is like leaven, which a woman took and hid in three [s]pecks of flour until it was all leavened.”

34 All these things Jesus spoke to the crowds in parables, and He did not speak to them without a parable. 35 This was to fulfill what was spoken through the prophet:

I will open My mouth in parables;
I will utter things hidden since the foundation of the world.”

The Tares Explained

36 Then He left the crowds and went into the house. And His disciples came to Him and said, “Explain to us the parable of the [t]tares of the field.” 37 And He said, “The one who sows the good seed is the Son of Man, 38 and the field is the world; and as for the good seed, these are the sons of the kingdom; and the tares are the sons of the evil one; 39 and the enemy who sowed them is the devil, and the harvest is the [u]end of the age; and the reapers are angels. 40 So just as the tares are gathered up and burned with fire, so shall it be at the [v]end of the age. 41 The Son of Man will send forth His angels, and they will gather out of His kingdom [w]all stumbling blocks, and those who commit lawlessness, 42 and will throw them into the furnace of fire; in that place there will be weeping and gnashing of teeth. 43 Then the righteous will shine forth as the sun in the kingdom of their Father. He who has ears, [x]let him hear.

Hidden Treasure

44 The kingdom of heaven is like a treasure hidden in the field, which a man found and hid again; and from joy over it he goes and sells all that he has and buys that field.

A Costly Pearl

45 “Again, the kingdom of heaven is like a merchant seeking fine pearls, 46 and upon finding one pearl of great value, he went and sold all that he had and bought it.

A Dragnet

47 “Again, the kingdom of heaven is like a dragnet cast into the sea, and gathering fish of every kind; 48 and when it was filled, they drew it up on the beach; and they sat down and gathered the good fish into containers, but the bad they threw away. 49 So it will be at the [y]end of the age; the angels will come forth and [z]take out the wicked from among the righteous, 50 and will throw them into the furnace of fire; in that place there will be weeping and gnashing of teeth.

51 “Have you understood all these things?” They *said to Him, “Yes.” 52 And [aa]Jesus said to them, “Therefore every scribe who has become a disciple of the kingdom of heaven is like a head of a household, who brings out of his treasure things new and old.”

Jesus Revisits Nazareth

53 When Jesus had finished these parables, He departed from there. 54 He came to [ab]His hometown and began teaching them in their synagogue, so that they were astonished, and said, “Where did this man get this wisdom and these [ac]miraculous powers? 55 Is not this the carpenter’s son? Is not His mother called Mary, and His brothers, James and Joseph and Simon and Judas? 56 And His sisters, are they not all with us? Where then did this man get all these things?” 57 And they took offense at Him. But Jesus said to them, A prophet is not without honor except in his [ad]hometown and in his own household.” 58 And He did not do many [ae]miracles there because of their unbelief.

John the Baptist Beheaded

14 At that [af]time Herod the tetrarch heard the news about Jesus, and said to his servants, “This is John the Baptist; [ag]he has risen from the dead, and that is why miraculous powers are at work in him.”

For when Herod had John arrested, he bound him and put him in prison because of Herodias, the wife of his brother Philip. For John had been saying to him, “It is not lawful for you to have her.” Although Herod wanted to put him to death, he feared the crowd, because they regarded [ah]John as a prophet.

But when Herod’s birthday came, the daughter of Herodias danced [ai]before them and pleased Herod, so much that he promised with an oath to give her whatever she asked. Having been prompted by her mother, she *said, “Give me here on a platter the head of John the Baptist.” Although he was grieved, the king commanded it to be given because of his oaths, and because of [aj]his dinner guests. 10 He sent and had John beheaded in the prison. 11 And his head was brought on a platter and given to the girl, and she brought it to her mother. 12 His disciples came and took away the body and buried [ak]it; and they went and reported to Jesus.

Five Thousand Fed

13 Now when Jesus heard about John, He withdrew from there in a boat to a secluded place by Himself; and when the [al]people heard of this, they followed Him on foot from the cities. 14 When He went [am]ashore, He saw a large crowd, and felt compassion for them and healed their sick.

15 When it was evening, the disciples came to Him and said, “This place is desolate and the hour is already [an]late; so send the crowds away, that they may go into the villages and buy food for themselves.” 16 But Jesus said to them, “They do not need to go away; you give them something to eat!” 17 They *said to Him, “We have here only five loaves and two fish.” 18 And He said, “Bring them here to Me.” 19 Ordering the [ao]people to [ap]sit down on the grass, He took the five loaves and the two fish, and looking up toward heaven, He blessed the food, and breaking the loaves He gave them to the disciples, and the disciples gave them to the crowds, 20 and they all ate and were satisfied. They picked up what was left over of the broken pieces, twelve full baskets. 21 There were about five thousand men who ate, besides women and children.

Jesus Walks on the Water

22 Immediately He [aq]made the disciples get into the boat and go ahead of Him to the other side, while He sent the crowds away. 23 After He had sent the crowds away, He went up on the mountain by Himself to pray; and when it was evening, He was there alone. 24 But the boat was already [ar]a long distance from the land, [as]battered by the waves; for the wind was [at]contrary. 25 And in the [au]fourth watch of the night He came to them, walking on the sea. 26 When the disciples saw Him walking on the sea, they were terrified, and said, “It is a ghost!” And they cried out [av]in fear. 27 But immediately Jesus spoke to them, saying, Take courage, it is I; do not be afraid.”

28 Peter said to Him, “Lord, if it is You, command me to come to You on the water.” 29 And He said, “Come!” And Peter got out of the boat, and walked on the water and came toward Jesus. 30 But seeing the wind, he became frightened, and beginning to sink, he cried out, “Lord, save me!” 31 Immediately Jesus stretched out His hand and took hold of him, and *said to him, You of little faith, why did you doubt?” 32 When they got into the boat, the wind stopped. 33 And those who were in the boat worshiped Him, saying, “You are certainly God’s Son!”

34 When they had crossed over, they came to land at Gennesaret. 35 And when the men of that place [aw]recognized Him, they sent word into all that surrounding district and brought to Him all who were sick; 36 and they implored Him that they might just touch the fringe of His cloak; and as many as touched it were cured.

Footnotes:

  1. Matthew 13:2 Lit Many
  2. Matthew 13:7 Lit upon
  3. Matthew 13:9 Or hear! Or listen!
  4. Matthew 13:11 Lit He
  5. Matthew 13:14 Lit For them
  6. Matthew 13:14 Lit With a hearing you will hear
  7. Matthew 13:14 Lit and
  8. Matthew 13:14 Lit Seeing you will see
  9. Matthew 13:19 I.e. message
  10. Matthew 13:21 I.e. message
  11. Matthew 13:21 Lit is caused to stumble
  12. Matthew 13:22 Or age
  13. Matthew 13:24 Lit was compared to
  14. Matthew 13:25 Or darnel, a weed resembling wheat
  15. Matthew 13:26 Lit grass
  16. Matthew 13:27 Lit From where
  17. Matthew 13:28 Lit enemy man
  18. Matthew 13:32 Or sky
  19. Matthew 13:33 Gr sata
  20. Matthew 13:36 Or darnel, a weed resembling wheat
  21. Matthew 13:39 Or consummation
  22. Matthew 13:40 Or consummation
  23. Matthew 13:41 Or everything that is offensive
  24. Matthew 13:43 Or hear! Or listen!
  25. Matthew 13:49 Or consummation
  26. Matthew 13:49 Or separate
  27. Matthew 13:52 Lit He
  28. Matthew 13:54 Or His own part of the country
  29. Matthew 13:54 Or miracles
  30. Matthew 13:57 Or own part of the country
  31. Matthew 13:58 Or works of power
  32. Matthew 14:1 Or occasion
  33. Matthew 14:2 Or he, himself
  34. Matthew 14:5 Lit him
  35. Matthew 14:6 Lit in the midst
  36. Matthew 14:9 Lit those who reclined at the table with him
  37. Matthew 14:12 Lit him
  38. Matthew 14:13 Lit the crowds
  39. Matthew 14:14 Lit out
  40. Matthew 14:15 Lit past
  41. Matthew 14:19 Lit crowds
  42. Matthew 14:19 Lit recline
  43. Matthew 14:22 Lit compelled
  44. Matthew 14:24 Lit many stadia from; a stadion was about 600 feet or about 182 meters
  45. Matthew 14:24 Lit tormented
  46. Matthew 14:24 Or adverse
  47. Matthew 14:25 I.e. 3-6 a.m.
  48. Matthew 14:26 Lit from
  49. Matthew 14:35 Or knew
New American Standard Bible (NASB)

Copyright © 1960, 1962, 1963, 1968, 1971, 1972, 1973, 1975, 1977, 1995 by The Lockman Foundation

הבשורה על-פי מתי 13-14 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יג באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, עזב ישוע את הבית וירד אל החוף. תוך זמן קצר התאסף שם קהל כה רב, עד שישוע נאלץ להיכנס לסירה, ואילו כל העם נשאר על החוף. ישוע הרבה ללמד את העם במשלים, והנה אחד מהם:

"איכר יצא לזרוע בשדה. כשפיזר את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם. זרעים אחדים נפלו על אדמה סלעית, במקום שבו לא הייתה אדמה רבה. הנבטים צמחו במהירות באדמה הרדודה, אולם השמש הלוהטת צרבה אותם והם התייבשו ומתו, כי השורשים לא היו עמוקים. זרעים אחדים נפלו בין הקוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. אולם זרעים אחדים נפלו על אדמה טובה ופורייה, ונשאו פרי מבורך ורב פי 30, פי 60 ואף פי 100 ממה שזרע האיכר. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

10 תלמידיו של ישוע באו אליו ושאלו: "מדוע אתה משתמש תמיד בדוגמאות קשות כל כך?"

11 הסביר להם ישוע: "רק לכם מותר לדעת את סודות מלכות השמים; לאחרים לא ניתן לדעת אותם. 12 כי מי שיש לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב; ומי שאין – גם המעט שיש לו יילקח ממנו. 13 אני מדבר אל בני אדם במשלים מכיוון שכאשר מראים להם משהו הם לא רואים, וכאשר אומרים להם משהו הם לא שומעים וגם לא מבינים. 14 כך התקיימה נבואתו של ישעיהו[a]:

'שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו.

15 השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע,

פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע,

ולבבו יבין ושב ורפא לו.'

16 אולם אשרי עיניכם כי הן רואות, ואשרי אוזניכם כי הן שומעות. 17 הרבה נביאים וצדיקים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא זכו.

18 "זהו פירוש המשל: 19 השביל הקשה שעליו נפלו חלק מהזרעים מסמל את לבו של האדם השומע את הבשורה, אך אינו מבין אותה; ואז בא השטן וחוטף את מה שנזרע בלבו. 20 האדמה הסלעית והרדודה מסמלת את לבו של האדם השומע את הבשורה ומקבל אותה בשמחה. 21 אולם לאמונתו אין עומק, והזרעים אינם מכים שורשים עמוקים. משום כך, ברגע של קושי ומבחן נעלמת התלהבותו והוא נובל. 22 האדמה המכוסה קוצים מסמלת את האדם ששמע את הבשורה, אולם דאגות החיים ורצונו להתעשר חונקים את דבר האלוהים, והוא הולך ומפחית בעבודת אלוהים. 23 האדמה הטובה מסמלת את לבו של אדם המקשיב לבשורה, מבין אותה ומביא פרי רב, פי 30, פי 60 ואף פי 100."

24 ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים. 25 אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר[b] בין החיטה. 26 כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.

27 "משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'

28 "'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר.

'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.

29 'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה. 30 הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'"

ישוע סיפר להם עוד משל: "מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו."

33 ישוע נתן להם דוגמה נוספת: "אפשר להמשיל את מלכות השמים לאישה המתכוננת לאפות לחם. היא לוקחת את כמות הקמח הדרושה ושמה מעט שמרים, עד שהבצק כולו תופח."

34 את כל אלה דיבר ישוע אל הקהל במשלים; ובלי משל לא דיבר אליהם. 35 כך הוא קיים את הנבואה[c]: "אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני-קדם".

36 לאחר מכן עזב ישוע את ההמון ונכנס הביתה. תלמידיו ביקשו ממנו שיסביר להם את משל העשבים בשדה החיטה.

37 "בן-האדם הוא האיכר הזורע את הזרעים הטובים," הסביר להם ישוע. 38 "השדה מסמל את העולם, הזרעים מסמלים את בני מלכות האלוהים, והעשבים מסמלים את האנשים השייכים לשטן. 39 האויב שזרע את עשבי-הבר בשדה החיטה הוא השטן, הקציר הוא סוף העולם והקוצרים הם המלאכים."

40 "כשם שבמשל זה נאספו העשבים ונשרפו, כך יהיה גם בסוף העולם. 41 בן-האדם ישלח את מלאכיו, והם ידרשו מתוך המלכות את כל עושי הרע ואת כל אלה שמכשילים את האחרים, 42 וישליכו אותם לכבשן שישרוף אותם. שם הם יבכו ויחרקו שיניים 43 ואילו הצדיקים יזרחו כשמש במלכות אביהם. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!

44 "מלכות השמים דומה לאוצר שאיש גילה בתוך שדה. בהתלהבותו הרבה מכר האיש את כל אשר היה לו, כדי שיוכל לקנות את השדה עם האוצר שמצא בו."

45 "מלכות השמים דומה לפנינה נהדרת שמצא סוחר בעת שחיפש פנינים מובחרות. 46 כשגילה הסוחר את הפנינה היקרה, שהייתה ממש 'מציאה', הלך ומכר את כל רכושו, כדי שיוכל לקנות אותה."

47 "אפשר לתאר את מלכות השמים גם בסיפור על דייג שהשליך את רשתו לים, ונלכדו בה כל מיני דגים. 48 כשנמלאה הרשת, הדייג הוציא אותה אל החוף והחל למיין את הדגים: את הטובים שם בסלים, ואת האחרים השליך. 49 כך יהיה גם בסוף העולם: המלאכים יבואו ויפרידו בין הרשעים ובין הצדיקים. 50 את הרשעים ישליכו המלאכים לאש – שם הם יבכו ויחרקו שיניים."

51 "האם אתם מבינים?" שאל אותם ישוע.

"כן," ענו התלמידים, "אנחנו מבינים."

52 וישוע הוסיף: "תלמיד שלמד והבין את מלכות השמים דומה לאיש עשיר שמוציא מאוצרו דברים עתיקים וגם חדשים."

53 כשסיים ישוע לספר להם את המשלים האלה, המשיך בדרכו. 54 כשהגיע אל ביתו (בנצרת שבגליל) לימד את האנשים בבתי-הכנסת, והפליא את כולם בחכמתו ובניסים.

55 "כיצד ייתכן הדבר?" תמהו האנשים. "הלא הוא בנו של הנגר, ואנחנו מכירים את מרים אמו ואת אחיו – יעקב, יוסף, שמעון ויהודה! 56 גם את אחיותיו אנחנו מכירים – הרי כולן גרות כאן. כיצד הוא יכול להיות גדול כל כך?" 57 והם רגזו מאוד על ישוע.

"אין נביא בעירו!" אמר להם ישוע. "את הנביא מכבדים בכל מקום, מלבד בביתו ובקרב בני-עמו." 58 ומאחר שלא האמינו בו הוא חולל שם נסים מעטים בלבד.

יד כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, אמר לאנשיו: "אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה." הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על-פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא.

אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא-חן בעיניו מאוד, והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל.

המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, 10 וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר 11 והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה.

12 תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה.

13 כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. 14 ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם.

15 לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול."

16 אולם ישוע השיב להם: "אין צורך. אתם תאכילו אותם."

17 "מה?" קראו התלמידים בתמיהה. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים!"

18 "הביאו אותם לכאן," הורה ישוע. 19 הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. 20 כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים-עשר סלים. 21 באותו ערב היו שם כ-5000 איש מלבד הנשים והילדים!

22 לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים.

25 בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על-פני המים. 26 התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים.

27 ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו, זה אני!"

28 "אדון, אם זה באמת אתה," קרא אליו שמעון פטרוס, "צווה עלי ללכת לקראתך על-פני המים!"

29 "בסדר," ענה ישוע. "בוא!" ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על-פני המים לקראת ישוע. 30 אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע. "הצל אותי, אדון!" צעק פטרוס.

31 מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס. "חסר-אמונה אתה!" הוכיח אותו ישוע. "מדוע פקפקת?" 32 כשעלו ישוע ופטרוס לסירה השתתקה הרוח.

33 התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים. "אתה באמת בן האלוהים!" קראו.

34 הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גינוסר. 35 אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. 36 החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל אלה שעשו זאת נרפאו!

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes