A A A A A
Bible Book List

Matthew 22 1599 Geneva Bible (GNV)

22 2 The parable of the marriage. 9 The calling of the Gentiles. 11 The wedding garments, faith. 16 Of Caesar’s tribute. 23 They question with Christ touching the resurrection. 32 God is of the living. 36 The greatest commandment. 37 To love God. 39 To love our neighbor. 42 Jesus reasoneth with the Pharisees touching the Messiah.

Then [a]Jesus answered, and spake unto them again in parables, saying,

The kingdom of heaven is like unto a certain king which married his son,

And sent forth his servants, to call them that were bidden to the wedding, but they would not come.

Again he sent forth other servants, saying, Tell them which are bidden, Behold, I have prepared my dinner: mine oxen and my fatlings are [b]killed, and all things are ready: come unto the marriage.

But they made light of it, and went their ways, one to his farm, and another about his merchandise.

And the remnant took his servants, and entreated them sharply, and slew them.

[c]But when the king heard it, he was wroth, and sent forth his warriors, and destroyed those murderers, and burnt up their city.

Then said he to his servants, Truly the [d]wedding is prepared: but they which were bidden, were not worthy.

[e]Go ye therefore out into the highways, and as many as ye find, bid them to the marriage.

10 So those servants went out into the highways, and gathered together all that ever they found, both good and [f]bad: so the wedding was furnished with guests.

11 [g]Then the king came in, to see the guests, and saw there a man which had not on a wedding garment.

12 And he said unto him, Friend, how camest thou in hither, and hast not on a wedding garment? And he was [h]speechless.

13 Then said the king to the [i]servants, Bind him hand and foot: take him away, and cast him into utter darkness: there shall be weeping and gnashing of teeth.

14 For many are called, but few chosen.

15 Then went the Pharisees and took counsel how they might [j]tangle him in talk.

16 And they sent unto him their disciples with the [k]Herodians, saying, Master, we know that thou art true, and teachest the way of God [l]truly, neither carest for any man: for thou considerest not the [m]person of men.

17 [n]Tell us therefore, how thinkest thou? Is it lawful to give [o]tribute unto Caesar, or not?

18 But Jesus perceived their wickedness, and said, Why tempt ye me, ye hypocrites?

19 Show me the tribute money. And they brought him a [p]penny.

20 And he said unto them, Whose is this image and superscription?

21 They said unto him, Caesar’s. Then said he unto them, Give therefore to Caesar, the things which are Caesar’s, and give unto God, those things which are God’s.

22 And when they heard it, they marveled, and left him, and went their way.

23 [q]The same day the Sadducees came to him, (which say that there is no resurrection) and asked him,

24 Saying, Master, Moses said, If a man die, having no [r]children, his brother shall marry his wife by the right of alliance, and raise up seed unto his brother.

25 Now therefore were with us seven brethren, and the first married a wife, and deceased: and having no issue, left his wife unto his brother.

26 Likewise also the second, and the third, unto the seventh.

27 And last of all the woman died also.

28 Therefore in the resurrection, whose wife shall she be of the seven? for all had her.

29 Then Jesus answered, and said unto them, Ye are deceived, not knowing the Scriptures, nor the power of God.

30 For in the resurrection they neither marry wives, nor wives are bestowed in marriage, but are as the [s]Angels of God in heaven.

31 And concerning the resurrection of the dead, have ye not read what is spoken unto you of God, saying,

32 I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? God is not the God of the dead, but of the living.

33 And when the multitude heard it, they were astonied at his doctrine.

34 [t]But when the Pharisees had heard, that he had put the Sadducees to silence, they assembled together.

35 And [u]one of them, which was an expounder of the Law, asked him a question, tempting him, and saying,

36 Master, which is the great commandment in the Law?

37 Jesus said to him, Thou shalt love the Lord thy God with all thine heart, with all thy [v]soul, and with all thy mind.

38 This is the first and the great commandment.

39 And the second is like unto this, Thou shalt love thy [w]neighbor as thyself.

40 On these two commandments hangeth the whole Law and the Prophets.

41 [x]While the Pharisees were gathered together, Jesus asked them,

42 Saying, What think ye of Christ? [y]whose son is he? They said unto him, David’s.

43 He said unto them, How then doth David in spirit, call him Lord, saying,

44 The Lord said to my Lord, Sit at my right hand, till I make thine enemies thy footstool?

45 If then David call him Lord, how is he his son?

46 And none could answer him a word, neither durst any from that day forth ask him any more questions.

Footnotes:

  1. Matthew 22:1 Not all of the whole company of them that are called by the voice of the Gospel are the true Church before God: for the most part of them had rather follow the commodities of this life: and some do most cruelly persecute those that call them: but they are the true Church, which obey when they are called, such as for the most part they are, whom the world despiseth.
  2. Matthew 22:4 The word here used is commonly used in sacrifices, and is by translation used for other feasts also: for feasts and banquets were wont to be begun with sacrifices.
  3. Matthew 22:7 A dreadful destruction of them that contemn Christ.
  4. Matthew 22:8 The marriage feast.
  5. Matthew 22:9 God doth first call us, when we think nothing of it.
  6. Matthew 22:10 The general calling offereth the Gospel to all men: but their life is examined that enter in.
  7. Matthew 22:11 In the small number which come at the calling, there are some castaways which do not confirm their faith with newness of life.
  8. Matthew 22:12 Word for word, haltered, that is to say, he held his peace, as though he had had a bridle or an halter about his neck.
  9. Matthew 22:13 To them that served the guests.
  10. Matthew 22:15 Snare him in his words or talk. The Greek word is derived of snares which hunters lay.
  11. Matthew 22:16 They which with Herod made a new religion patched together of the heathenish and the Jewish religion.
  12. Matthew 22:16 Truly and sincerely.
  13. Matthew 22:16 Thou art not moved with any appearance and outward show.
  14. Matthew 22:17 The Christians must obey their Magistrates, although they be wicked and extortioners, but so far forth as the authority that God hath over us may remain safe unto him, and his honor be not diminished.
  15. Matthew 22:17 The word that is used here, signifieth a valuing and rating of men’s substance, according to the proportion whereof they paid tribute in those provinces which were subject to tribute, and it is here taken for the tribute itself.
  16. Matthew 22:19 Before Matt. 17:24 there is mention made of a didrachma, and here, of a penny, whereas a didrachma is more by the seventh part than a penny: so that there seemeth to be a jar in these two places: but they may easily be recorded thus: The penny was paid to the Romans for tribute according to the proportion they were rated at, the drachma was paid of everyone to the Temple, which also the Romans took to themselves when they had subdued Judea.
  17. Matthew 22:23 Christ voucheth the resurrection of the flesh against the Sadducees.
  18. Matthew 22:24 Under which name are daughters also comprehended, but yet as touching the family and name of a man, because he that left daughters was in no better case, than if he had left no children at all, (for they were not reckoned in the family) by the name of children are Sons understood.
  19. Matthew 22:30 He saith not that they shall be without bodies, for then they should not be men anymore, but they shall be as Angels, for they shall neither marry nor be married.
  20. Matthew 22:34 The Gospel doth not abolish the precepts of the Law, but doth rather confirm them.
  21. Matthew 22:35 A scribe, so saith Mark 12:28, now what a scribe is, see Matt. 2:4.
  22. Matthew 22:37 The Hebrew text readeth, Deut. 6:5, with thine heart, soul, and strength: and in Mark 12:30 and Luke 10:27 we read with soul, heart, strength and thought.
  23. Matthew 22:39 Another man.
  24. Matthew 22:41 Christ proveth manifestly that he is David’s son according to the flesh, but otherwise, David’s Lord, and very God.
  25. Matthew 22:42 Or, whose stock or family: for the Hebrews call a man’s posterity, sons.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי מתי 22 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

כב ישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. "אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת-חתונה גדולה לבנו. כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא. המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: 'הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!'

אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.

המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם. הוא פנה אל משרתיו ואמר: ' משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה. צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!' 10 המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.

11 אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.

12 'ידידי', שאל המלך, 'כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?' לאורח לא הייתה תשובה.

13 אז אמר המלך למשרתיו: 'קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!' 14 כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים."

15 שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו. 16 הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. "אדון," הם פתחו, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא-פנים. 17 אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מיסים לקיסר הרומאי או לא?" 18 ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: "צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי? 19 בואו הנה; תנו לי מטבע." והם נתנו לו מטבע. 20 "דמותו של מי חקוקה כאן?" שאל אותם ישוע. "ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?"

21 "של הקיסר," ענו.

"אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

22 תשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.

23 באותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו: 24 "רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת ילדים ולהמשיך את שם המת. 25 אנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני, 26 אולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים. 27 לבסוף מתה גם האישה. 28 אם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!"

29 "טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי-הקודש ולגבורתו של אלוהים," השיב להם ישוע. 30 "כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נישואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. 31 באשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה? 32 'אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!' והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!"

33 תשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם, אך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל: 36 "רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?"

37 "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך," השיב ישוע. 38 "זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר! 39 והמצווה השנייה דומה לה: 'ואהבת לרעך כמוך.' 40 כל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות האלה, תקיים למעשה את התורה כולה."

41 בעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה: 42 "מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?"

"בנו של-דוד," השיבו הפרושים.

43 "אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש 'אדון'?" המשיך ישוע לשאול. 44 הרי דוד אמר[a]:

'נאם ה' לאדני,

שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך.'!

45 ואם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא יכול להיות בנו?"

46 לא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.

Footnotes:

  1. הבשורה על-פי מתי 22:44 תהלים קי 1
Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references
Footnotes