Bible Book List

Matthew 13 1599 Geneva Bible (GNV)

13 1 The parable of the Sower. 11 and 34 Why Jesus spake in parables. 18 The exposition of the parable. 24 The parable of the tares. 31 Of the mustard seed. 33 Of the leaven. 44 Of the hidden treasure. 45 Of the pearl. 47 Of the draw net cast into the sea. 53 Christ is not received of his countrymen the Nazarites.

The same day went Jesus out of the house, and sat by the sea side.

[a]And great multitudes resorted unto him, so that he went into a ship, and sat down: and the whole multitude stood on the shore.

Then he spake many things to them in parables, saying, Behold, a sower went forth to sow.

And as he sowed, some fell by the way side, and the fowls came and devoured them up.

And some fell upon stony ground, where they had not much earth, and anon they sprung up, because they had no depth of earth.

And when the sun was up, they were parched, and for lack of rooting withered away.

And some fell among thorns, and the thorns sprung up, and choked them.

And some again fell in good ground, and brought forth fruit, one corn an hundredfold, some sixtyfold, and another thirtyfold.

He that hath ears to hear, let him hear.

10 ¶ Then the disciples came, and said to him, Why speakest thou to them in parables?

11 [b]And he answered and said unto them, Because it is given unto you to know the secrets of the kingdom of heaven, but to them it is not given.

12 For whosoever hath, to him shall be given, and he shall have abundance: but whosoever hath not, from him shall be taken away even that he hath.

13 Therefore speak I to them in parables, because they seeing, do not see: and hearing, they hear not, neither understand.

14 So in them is fulfilled the prophecy of Isaiah, which prophecy saith, By hearing ye shall hear, and shall not understand, and seeing ye shall see, and shall not perceive.

15 For this people’s heart is waxed fat, and their ears are dull of hearing, and with their eyes they have winked, lest they should see with their eyes, and hear with their ears, and should understand with their hearts, and should return, that I might heal them.

16 [c]But blessed are your eyes, for they see: and your ears, for they hear.

17 For verily I say unto you, that many Prophets, and righteous men have desired to see those things which ye see, and have not seen them, and to hear those things which ye hear, and have not heard them.

18 Hear ye therefore the parable of the Sower.

19 Whensoever any man heareth the word of that kingdom, and understandeth it not, that evil one cometh, and catcheth away that which was sown in his [d]heart: and this is he which hath received the seed by the way side.

20 And he that received seed in the stony ground, is he which heareth the word, and incontinently with joy receiveth it,

21 Yet hath he no root in himself, and endureth but a season: for as soon as tribulation or persecution cometh because of the word, by and by he is offended.

22 And he that received the seed among thorns, is he that heareth the word: but the care of this world, and the deceitfulness of riches choke the word, and he is made unfruitful.

23 But he that received the seed in the good ground, is he that heareth the word, and understandeth it, which also beareth fruit, and bringeth forth, some an hundredfold, some sixtyfold, and some thirtyfold.

24 [e]Another parable put he forth unto them, saying, The kingdom of heaven is like unto a man which sowed good seed in his field.

25 But while men slept, there came his enemy and sowed tares among the wheat, and went his way.

26 And when the blade was sprung up, and brought forth fruit, then appeared the tares also.

27 Then came the servants of the householder, and said unto him, Master, sowest thou not good seed in thy field? from whence then hath it tares?

28 And he said unto them, Some envious man hath done this. Then the servants said unto him, Wilt thou then that we go and gather them up?

29 But he said, Nay, lest while ye go about to gather the tares, ye pluck up also with them the wheat.

30 Let both grow together until the harvest, and in time of harvest I will say to the reapers, Gather ye first the tares, and bind them in sheaves to burn them: but gather the wheat into my barn.

31 [f]Another parable he put forth unto them, saying, The kingdom of heaven is like unto a grain of mustard seed, which a man taketh and soweth in his field:

32 Which indeed is the least of all seeds: but when it is grown, it is the greatest among herbs, and it is a tree, so that the birds of heaven come and build in the branches thereof.

33 Another parable spake he to them, The kingdom of heaven is like unto leaven, which a woman taketh and hideth in three pecks of meal, till all be leavened.

34 All these things spake Jesus unto the multitude in parables, and without parables spake he not unto them,

35 That it might be fulfilled, which was spoken by the Prophet, saying, I will open my mouth in parables, and will utter the things which have been kept secret from the foundation of the world.

36 Then sent Jesus the multitude away, and went into the house. And his disciples came unto him, saying, Declare unto us the parable of the tares of that field.

37 [g]Then answered he, and said to them, He that soweth the good seed, is the son of man,

38 And the field is the world, and the good seed are the children of the kingdom, and the tares are the children of that wicked one.

39 And the enemy that soweth them, is the devil, and the harvest is the end of the world, and the reapers be the Angels.

40 As then the tares are gathered and burned in the fire, so shall it be in the end of this world.

41 The Son of man shall send forth his Angels, and they shall gather out of his kingdom all things that offend, and them which do iniquity,

42 And shall cast them into a furnace of fire. There shall be wailing and gnashing of teeth.

43 Then shall the just men shine as the sun in the kingdom of their father. He that hath ears to hear, let him hear.

44 [h]Again, the kingdom of heaven is like unto a treasure hid in the field, which when a man hath found, he hideth it, and for joy thereof departeth, and selleth all that he hath, and buyeth that field.

45 Again, the kingdom of heaven is like to a merchant man that seeketh good pearls,

46 Who having found a pearl of great price, went and sold all that he had and bought it.

47 [i]Again, the kingdom of heaven is like unto a draw net cast into the sea, that gathereth of all kinds of things.

48 Which, when it is full, men draw to land, and sit and gather the good into vessels, and cast the bad away.

49 So shall it be at the end of the world. The Angels shall go forth, and sever the bad from among the just,

50 And shall cast them into a furnace of fire: there shall be wailing and gnashing of teeth.

51 [j]Jesus said unto them, Understand ye all these things? They said unto him, Yea, Lord.

52 Then said he unto them, Therefore every Scribe which is taught unto the kingdom of heaven, is like unto an householder, which bringeth forth out of his treasure things both new and old.

53 ¶ And it came to pass, that when Jesus had ended these parables, he departed thence,

54 [k]And came into his own country, and taught them in their Synagogue, so that they were astonied, and said, Whence cometh this wisdom and great works unto this man?

55 Is not this the carpenter’s son? Is not his mother called Mary, and his brethren James and Joses, and Simon, and Judas?

56 And are not his sisters all with us? Whence then hath he all these things?

57 And they were offended with him. Then Jesus said to them, A Prophet is not without honor, save in his own country, and in his own house.

58 And he did not many great works there, for their unbelief’s sake.


  1. Matthew 13:2 Christ showeth in putting forth this parable of the Sower, that the seed of life which is sown in the world, cometh not on so well in one as in another, and the reason is, for that men for the most part either do not receive it, or suffer it not to ripen.
  2. Matthew 13:11 The gift of understanding and of faith is proper to the elect, and all the rest are blinded through the just judgment of God.
  3. Matthew 13:16 The condition of the Church under and since Christ, is better than it was in the time of the Fathers under the Law.
  4. Matthew 13:19 Though there be mention made of the heart yet this sowing is referred to hearing without understanding. For whether the seed be received in the heart or no, yet he that soweth, soweth to the heart.
  5. Matthew 13:24 Christ showeth in another parable of the evil seed mixed with the good, that the Church shall never be free and quit from offences, both in doctrine and manners, until the day appointed for the restoring of all things to come, and therefore the faithful have to arm themselves with patience and constancy.
  6. Matthew 13:31 God beginneth his kingdom with very small beginnings, to the end that by the growing on of it, beside the expectation and hope of all men, his mighty power and working may be the more set forth.
  7. Matthew 13:37 He expoundeth the former parable of the good and evil seed.
  8. Matthew 13:44 Few men understand how great the riches of the kingdom of heaven are, and no man can be partaker of them, but he that redeemeth them with the loss of all his goods.
  9. Matthew 13:47 There are many in the Church, which notwithstanding are not of the Church, and therefore at length shall be cast out: but the full and perfect cleansing of them is deferred to the last day.
  10. Matthew 13:51 They ought to be diligent, which have not only to be wise for themselves, but to dispense the wisdom of God to others.
  11. Matthew 13:54 Men do not only sin of ignorance, but also wittingly and willfully lay stumbling blocks in their own ways, that when God calleth them, they may not obey, and so most plainly destroy and cast away themselves.
1599 Geneva Bible (GNV)

Geneva Bible, 1599 Edition. Published by Tolle Lege Press. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced or transmitted in any form or by any means, electronic or mechanical, without written permission from the publisher, except in the case of brief quotations in articles, reviews, and broadcasts.

הבשורה על-פי מתי 13 Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

יג באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, עזב ישוע את הבית וירד אל החוף. תוך זמן קצר התאסף שם קהל כה רב, עד שישוע נאלץ להיכנס לסירה, ואילו כל העם נשאר על החוף. ישוע הרבה ללמד את העם במשלים, והנה אחד מהם:

"איכר יצא לזרוע בשדה. כשפיזר את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם. זרעים אחדים נפלו על אדמה סלעית, במקום שבו לא הייתה אדמה רבה. הנבטים צמחו במהירות באדמה הרדודה, אולם השמש הלוהטת צרבה אותם והם התייבשו ומתו, כי השורשים לא היו עמוקים. זרעים אחדים נפלו בין הקוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. אולם זרעים אחדים נפלו על אדמה טובה ופורייה, ונשאו פרי מבורך ורב פי 30, פי 60 ואף פי 100 ממה שזרע האיכר. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

10 תלמידיו של ישוע באו אליו ושאלו: "מדוע אתה משתמש תמיד בדוגמאות קשות כל כך?"

11 הסביר להם ישוע: "רק לכם מותר לדעת את סודות מלכות השמים; לאחרים לא ניתן לדעת אותם. 12 כי מי שיש לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב; ומי שאין – גם המעט שיש לו יילקח ממנו. 13 אני מדבר אל בני אדם במשלים מכיוון שכאשר מראים להם משהו הם לא רואים, וכאשר אומרים להם משהו הם לא שומעים וגם לא מבינים. 14 כך התקיימה נבואתו של ישעיהו[a]:

'שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו.

15 השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע,

פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע,

ולבבו יבין ושב ורפא לו.'

16 אולם אשרי עיניכם כי הן רואות, ואשרי אוזניכם כי הן שומעות. 17 הרבה נביאים וצדיקים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא זכו.

18 "זהו פירוש המשל: 19 השביל הקשה שעליו נפלו חלק מהזרעים מסמל את לבו של האדם השומע את הבשורה, אך אינו מבין אותה; ואז בא השטן וחוטף את מה שנזרע בלבו. 20 האדמה הסלעית והרדודה מסמלת את לבו של האדם השומע את הבשורה ומקבל אותה בשמחה. 21 אולם לאמונתו אין עומק, והזרעים אינם מכים שורשים עמוקים. משום כך, ברגע של קושי ומבחן נעלמת התלהבותו והוא נובל. 22 האדמה המכוסה קוצים מסמלת את האדם ששמע את הבשורה, אולם דאגות החיים ורצונו להתעשר חונקים את דבר האלוהים, והוא הולך ומפחית בעבודת אלוהים. 23 האדמה הטובה מסמלת את לבו של אדם המקשיב לבשורה, מבין אותה ומביא פרי רב, פי 30, פי 60 ואף פי 100."

24 ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים. 25 אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר[b] בין החיטה. 26 כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.

27 "משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'

28 "'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר.

'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.

29 'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה. 30 הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'"

ישוע סיפר להם עוד משל: "מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו."

33 ישוע נתן להם דוגמה נוספת: "אפשר להמשיל את מלכות השמים לאישה המתכוננת לאפות לחם. היא לוקחת את כמות הקמח הדרושה ושמה מעט שמרים, עד שהבצק כולו תופח."

34 את כל אלה דיבר ישוע אל הקהל במשלים; ובלי משל לא דיבר אליהם. 35 כך הוא קיים את הנבואה[c]: "אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני-קדם".

36 לאחר מכן עזב ישוע את ההמון ונכנס הביתה. תלמידיו ביקשו ממנו שיסביר להם את משל העשבים בשדה החיטה.

37 "בן-האדם הוא האיכר הזורע את הזרעים הטובים," הסביר להם ישוע. 38 "השדה מסמל את העולם, הזרעים מסמלים את בני מלכות האלוהים, והעשבים מסמלים את האנשים השייכים לשטן. 39 האויב שזרע את עשבי-הבר בשדה החיטה הוא השטן, הקציר הוא סוף העולם והקוצרים הם המלאכים."

40 "כשם שבמשל זה נאספו העשבים ונשרפו, כך יהיה גם בסוף העולם. 41 בן-האדם ישלח את מלאכיו, והם ידרשו מתוך המלכות את כל עושי הרע ואת כל אלה שמכשילים את האחרים, 42 וישליכו אותם לכבשן שישרוף אותם. שם הם יבכו ויחרקו שיניים 43 ואילו הצדיקים יזרחו כשמש במלכות אביהם. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!

44 "מלכות השמים דומה לאוצר שאיש גילה בתוך שדה. בהתלהבותו הרבה מכר האיש את כל אשר היה לו, כדי שיוכל לקנות את השדה עם האוצר שמצא בו."

45 "מלכות השמים דומה לפנינה נהדרת שמצא סוחר בעת שחיפש פנינים מובחרות. 46 כשגילה הסוחר את הפנינה היקרה, שהייתה ממש 'מציאה', הלך ומכר את כל רכושו, כדי שיוכל לקנות אותה."

47 "אפשר לתאר את מלכות השמים גם בסיפור על דייג שהשליך את רשתו לים, ונלכדו בה כל מיני דגים. 48 כשנמלאה הרשת, הדייג הוציא אותה אל החוף והחל למיין את הדגים: את הטובים שם בסלים, ואת האחרים השליך. 49 כך יהיה גם בסוף העולם: המלאכים יבואו ויפרידו בין הרשעים ובין הצדיקים. 50 את הרשעים ישליכו המלאכים לאש – שם הם יבכו ויחרקו שיניים."

51 "האם אתם מבינים?" שאל אותם ישוע.

"כן," ענו התלמידים, "אנחנו מבינים."

52 וישוע הוסיף: "תלמיד שלמד והבין את מלכות השמים דומה לאיש עשיר שמוציא מאוצרו דברים עתיקים וגם חדשים."

53 כשסיים ישוע לספר להם את המשלים האלה, המשיך בדרכו. 54 כשהגיע אל ביתו (בנצרת שבגליל) לימד את האנשים בבתי-הכנסת, והפליא את כולם בחכמתו ובניסים.

55 "כיצד ייתכן הדבר?" תמהו האנשים. "הלא הוא בנו של הנגר, ואנחנו מכירים את מרים אמו ואת אחיו – יעקב, יוסף, שמעון ויהודה! 56 גם את אחיותיו אנחנו מכירים – הרי כולן גרות כאן. כיצד הוא יכול להיות גדול כל כך?" 57 והם רגזו מאוד על ישוע.

"אין נביא בעירו!" אמר להם ישוע. "את הנביא מכבדים בכל מקום, מלבד בביתו ובקרב בני-עמו." 58 ומאחר שלא האמינו בו הוא חולל שם נסים מעטים בלבד.

Habrit Hakhadasha/Haderekh (HHH)

Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.

Viewing of
Cross references